מלבי"ם על איוב יז ח


"ישמו ישרים על זאת", שהישרים בלבותם, שלא ידונו אותי לכף חובה להעליל עלי עי"כ שאני רשע, הם ישומו על זאת ויתפלאו על הנהגת ה' מדוע ייסר אותי בחנם, ושאר כתות בני אדם אשר לא ידונו אותי לכף זכות ויוכיחו מזה שאני רשע ישימו את עניני לתוכחת מוסר, "שהנקי יתעורר" מזה "על החנף", ויאמר לו מוסר שילמד מן איוב שהיה חנף וצדקתו היתה רק בחנופה למראה עינים וראה מה היה סופו:


ביאור המילות

(ח-ט) "ישרים, נקי, צדיק, טהר ידים". הישר הולך בחקות היושר מצד שכלו, והוא לא ידון לכף חוב רק ישתומם על החפץ. והנקי והצדיק יחשדוהו, וההבדל ביניהם, שהנקי הוא בפ"ע, והצדיק הוא בערך הבריות, ויצוייר נקי שאינו צדיק וצדיק שאינו נקי, אם השופט או הבריות אומרים על צדיק רשע ועל רשע צדיק, ועמ"ש למעלה (ד' ז', ט"ו י"ז) והנקי אינו חנף, כי כחיצוניותיו כן לבו ויתעורר על חנף. והצדיק לפעמים אינו שלם בלבו להתעורר נגד החנף, רק יאחז דרכו בגלוי בעשות צדק, והטהר ידים הוא ששומר ידיו מעשות כל רע יוסיף אומץ שישאר מדרגתו ולא ירפה ידיו, שזה גדר האימוץ בכ"מ:

 


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.