מלאכת שלמה על מקואות ד

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א עריכה

המניח כלים:    והיא אחת מי"ח דבר ולר' יוסי דאמר עדיין היא מחלוקת בנות כותים נדות מעריסתם בו ביום גזרו:

בפי' רמז"ל לעיקר אשר אצלנו והוא שפשוטי כלי עץ מקבלי' טומאה לשון הר"ס ז"ל על זה הקשה מורי ז"ל מדתנן פ"ו אם היה שק וקופה וכו' היו נתונין תחת הצנור אינם פוסלין את המקוה והרי שק וקופה מקבלין טומאה מן התורה ועוד שמקבלין דבר יבש בתוכן ואעפ"כ המים שבהן אינם שאובין ובחבורו חזר בו וכתב דביש בו גומא עסיקי' ע"כ:

אחד כלים גדולים:    מחזיקים מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש דאינם מקבלין טומאה ואחד כלים קטנים פחות מכדי סיכת קטן ול"מ הני דבמינם מקבלין טומאה אלא אפי' כלי גללים וכו' דאינם מקבלין טומאה כלל חשיבי כלים לפסול את המקוה הרא"ש ז"ל. ושם בשבת פירש רש"י ז"ל גללים שיש אבל בפ' במה אשה דף נ"א ע"א פי' צפיעי הבקר:

פוסלין את המקוה:    אם נתמלאו מים ואפי' כפאן על פיהן או שברן המים הנקוין מהם כשאובין לכל דבר שהרי לדעתו נתמלאו שחזקת הצנור לקלח מים ול"ד כלל למניח קנקנים בראש הגג לנגבן דלעיל פ' שני:

השוכח:    כל מלות השוכח הגיהן הרי"א ז"ל הַשָכֵיַח:

ומודים בשוכח בחצר:    הרמב"ם ז"ל מפ' דמודים בשוכח בחצר הן דברי ר"מ ועלה קאי ר' יוסי וקאמר עדיין מחלוקת וכו' דב"ה מטהרין בשוכח וב"ש גזרי שוכח אטו מניח לפי שמשפט החצר בשעת קישור העבים כמו משפט הצנור כפי ההתמדה לפי שכמו שהצנור ידוע בשפיכת המים תמיד כן העבים בשעת התקשרם ידוע שהם ישפכו בחצר ע"כ. קשה קצת לע"ד אמאי קתני לשון מטהרי' בלשון בית הלל וכן בסיפא דנקט לשון טהור הו"ל למנקט בתרווייהו לשון כשרות שהוא מקביל דפוסלין את המקוה דנקטו ב"ש והכי נמי קשה בלשון הגמרא דבשבת פ"ק דף ט"ז דקאמר הכל מודים כשהניחם בשעת קשור עבים טמאים בשעת פזור עבים טהורים הו"ל למנקט לשון כשרות ופסלות הנהוג גבי מקוה אע"ג דאפשר לומר דקאי אאדם וכלים הטובלים שם שהן טהורים אם המקוה כשר או שעדיין הם טמאים אם המקוה פסול. ועיין בטור יו"ד סי' ר"א בבית יוסף דף רמ"ד דשם האריך לתת טעם לשבח אמאי פסק הרמב"ם ז"ל כב"ש ושבק ב"ה דאע"ג דר"מ אמר נמנו ורבו ב"ש על ב"ה הא ר' יוסי אמר עדיין מחלוקת במקומה עומדת וכל ר"מ ור' יוסי קיי"ל דהלכה כר' יוסי וקיצור דבריו דמשום דבגמרא אמרי' דר"ט ס"ל כותיה דר"מ פסק הלכה כר' מאיר אבל האריך עוד להקשות ולתרץ ע"ש:

משנה ב עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה ג עריכה

החוטט בצנור וכו':    ברמב"ם שם פ' ששי סי' ב' ו' פירש כדפירשו הר"ש והרא"ש ז"ל שהחקק בצנור הוא כדי שיתקבצו שם העפר והצרורות אבל אכאן בפי' המשנה כתב בית יוסף ביו"ד סי' ר"א דף רמ"ב עמוד ג' שנראה מפירושו למשנה שדעתו לומר דחקקו דקתני היינו שחקק בעץ לעשות צנור וגם הר"ן ז"ל פי' כפי' הר"ש והרא"ש ז"ל ודחה פי' רשב"ם ז"ל שנראה מפירושו ז"ל דהאי צנור פרוץ הוא כעין חלון ואין עשוי לקבלה ולא מחוור דכל כה"ג אינו פוסל את המקוה דתנן בפ"ד דמקואות סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה אלמא דכל שאינו עשוי לקבלה אינו פוסל אלא ודאי האי צנור כגון שהוא חקוק לקבל בו צרורות וכו' ע"כ. ועיין במ"ש בפ' שני דכלים סי' ב':

ובשל חרס רביעית:    סמ"ק פסק בין של עץ בין של חרס נאסר בכל שהוא. וכבר כתב עליו בהגהה שצ"ע למה פסק בשל חרס הפך המשנה. ופי' בערוך ערך צר לקבל צרורות פי' חופר בצנור שיהא רחב שאם יפלו שם צרורות ילכו להם ולא יסתמו הצנור ע"כ:

ירד לתוכו עפר ונכבש:    הרמב"ם והראב"ד ז"ל גורסין ונגפם [הגהה נראה ונגבס צ"ל וכן מצאתיו מוגה]. כלומר שנעשה חזק וקשה כגבסיס כן כתב הרא"ש ז"ל בפ' תינוקת והר"ן ז"ל כתב בהלכות נדה לרב אלפס ז"ל דבפ' שני דשבועות דף ש"ז ע"א ונכבש כשר כלומ' אפי' נכבש מאליו ונדחק שם עד שאין המים יכולין לשטוף העפר כשר דשוב אינו בר קבלה. וכל דברי הרמב"ן ז"ל איתנהו נמי בחדושי הרשב"א ז"ל שם פ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס"ה:)

בפי' רעז"ל ורחב באמצע אפ"ה לא חשיב נעשה לקבלה. כך נראה שצ"ל:

משנה ד עריכה

שנתערבו בחצר ובעוקא:    פי' או בעוקא ועוד יש לפרש דמילי מילי קתני שנתערבו בחצר ונכנסו לתוך העוקא. או על מעלות המערה ונכנסו יחד לתוך המערה. הרמב"ם והרא"ש ז"ל. ומ"מ במקום שנתערבו שמתערבין:

אם רוב מן הכשר:    כצ"ל:

בפי' רעז"ל ואפי' המים שאובי' בפני עצמן שלא נתערבו בכשרין. אמר המלקט פי' שלא נתערבו קודם כניסתם למקוה ואתיא מתני' כראב"י ואע"ג דראב"י בתוספתא בעי תערובת בחצר קודם שירדו למקוה שוב הוסיף להקל דלא בעי תערובת. הרא"ש ז"ל:

משנה ה עריכה

ניקבה מלמטה:    כך צ"ל. והאי בבא פשוט הוא דלא קאי רק אפוסלת את המקוה דסליק מיניה:

כמה יהיה בנקב:    לפי סוגיית הגמרא דבפ"ק דיבמות לא קאי ארישא אלא מילתא באפי נפשה היא וקיימא אעירוב מקואות וז"ל הר"ש והרא"ש ז"ל לכאורה משמע דקאי ארישא כמה יהא בנקב לבטלו מתורת כלי שלא יפסול את המקוה משום שאיבה אבל מדתנן בסיפא מעשה בשוקת יהוא וההיא מייתי לה בספ"ק דיבמות על עירוב מקואות משמע דמיירי בכגון שהיו מים נמשכין לתוך השוקת ממי גשמים ולא היו בהם ארבעים סאה אלא שמחוברין למקוה שיש בו ארבעים סאה ובתוספתא פליגי בה איכא למאן דאמר דלבטלו מתורת כלי בעינן כשפופרת הנוד ואיכא מאן דאמר דאפי' נקב כמלא מחט מבטלו מתורת כלי לענין שאיבה ולההוא תנא ההוא עובדא דשוקת יהוא איירי לענין חבור מקואות כסוגיא דיבמות ומ"מ תימה הוא על התלמוד ששינה פשטא דמתניתין עכ"ל הר"ש והרא"ש ז"ל. ועיין עוד בבית יוסף יו"ד סי' ר"א דף רל"ה עמוד ג'. ומתוך מה שנכתב נתברר שצריך להיות במשנה מעשה [בשוקת] יהוא וכך היא בפ"ק דיבמות דף ט"ו אלא שבית יוסף ביו"ד סימן ר"א דף רל"ה עמוד ד' כתב דנ"ל שאותה היא ברייתא ומ"מ מודה הוא ז"ל דגם בכאן גרסי' בשוקת יהוא ותרי שוקת יהוא הוו בירושלם:

ושלחו ב"ש ופחתוה שבש"א עד שיפחת רובה:    כך צ"ל פי' אבל ב"ה סבירא ליה בנקב כשפופרת הנוד סגי. ועיין בבית יוסף יו"ד סי' ר"א דף רל"ה ע"ד ובדף רל"ז עמוד ג' ד' משא ומתן שיש מי שסובר ששוקת יהוא היתה כלי ויש מי שסובר שבסלע היתה שאינו כלי: