מלאכת שלמה על טבול יום ג
<< · מלאכת שלמה · על טבול יום · ג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כל ידות האוכלין: השנויין במסכת עוקצין שמכניסות טומאה לנאכל:
אוכל שנפרס וכו': חולין פ' העור והרוטב (חולין דף קכ"ז) אלא דהתם קתני ר' מאיר אומר אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ואם לאו אינו כמוהו ותניא רבי אומר אחד טבול יום ואחד שאר טומאות אין חילוק בנגיעתה דהקרוי' בשאר טומאות נגיעה בט"י נמי הוי נגיעה וא"ר יוחנן לדברי רבי דלא שאני ליה בין נגיעת טבול יום לשאר טומאות החליף ר"מ כאן בטבול יום שיטתו דאמר כל היכא דהויא נגיעה בטבול יום הויא נגיעה בשאר טומאות ואם אין גדול עולה עם הקטן אינו כמוהו וחברו טהור ואילו במתני' דהתם דקתני נשחטה בהמה הוכשר האבר והבשר בדמי' דברי ר"מ רש"א לא הוכשרו שמעינן דלר"מ דאמר הוכשרו משום דכולה חדא חשיב לה ואע"ג דכי אוחז את הקטן דהיינו אבר הבשר המדולדל בה אין גדול עולה עמו דהיינו כל שאר הבהמה הלא נתלש מיד הואיל וכשאוחז בגדול קטן עולה עמו חד הוא ור"ש ס"ל דאינו כמוהו הואיל וכשאוחז באבר אין הגדול עולה עמו ולאו חד הוא ומש"ה לא הוכשרו הא שמעי' ליה לר"מ התם דאע"ג דאין גדול עולה עמו חבור הוא ע"כ. אלא דהתם איכא טעמי טובא לפרושי במאי קמיפלגי ר"מ ור"ש והמסקנא כתבתי' שם במקומה וכבר כתבו שם תוס' דלגירסא דגרסי' הכא במתני' תימא מאי פריך ר' יוחנן דר"מ אדר"מ ע"ש:
ר' יהודה: מיקל דלא הוי חבור אם לא שיהיה דבר המחברן חזק שעולה הגדול עם הקטן הרא"ש ז"ל:
לא פסל אלא הקלח שכנגדו: מתני' ר"מ ור"י אבל ר"ש ס"ל כר' יוסי דכל הסדר העליון הוי חבור:
בסוף פי' רעז"ל ור' יוסי לקולא (א) והכי מוכח בתוספתא דקתני בתוספתא ר' יוסי אומר אף מן השפה ולפנים כל שנקלף עמו הוי חבור וכל שאינו נקלף עמו אינו חבור אבל הרמב"ם ז"ל פירש דכל מה שנקלף עם החוט בין שהוא חוץ לשפה בין לפנים מן השפה הוי חבור:
אינה נפסלת בטבול יום: דבתר עיסה אזלינן ולא בתר שאור אע"ג דאסורה לזרים לענין ט"י חשיבא כחולין משום דדמוע דרבנן:
ר' יוסי ור"ש פוסלין: ות"ק דמתני' היינו ר"מ ור"י כדמוכח בתוספתא ועוד תניא בתוספתא א"ר מנחם ב"ר יוסי אמרתי לפני אבא אי אתה מודה במקפה ובחמיטה והשום והשמן של תרומה צף על גביהן שאם נגע טבול יום במקפה לא פסל אלא מקום מגעו בלבד אמר לי זה מין אחד פי' וחשיב חבור יותר כדאשכחן בשאר מילי דאיכא למ"ד מין במינו לא בטיל הלכך פסל את כולו אבל התם שני מינים ולא חשב חבור כלל הלכך לא פסל אלא מקום מגעו. עיסה שהוכשרה במשקים לרבותא דר' עקיבא נקטה דס"ל דאפילו דהוכשרו מעיקרא במים או בשאר משקים אפ"ה אין מי פירות מחברין אותם כשנילושו בהן:
ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא: פשוט הוא דאלעזר בלי יוד גרסי' ליה בכל מקום שהוא מוזכר. ועיין במ"ש בפ"ח דמס' טהרות סי' ח' בשם הר"ש והרא"ש ז"ל. ועיין במ"ש פ' שני דחלה סי' ב':
ירק של חולין וכו': (ב) ונראה דרישא קתני לה לאשמועי' כחו דר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא דאפילו מי פירות עושין העיסה חבור והאי סיפא קתני לה לאשמועי' כחו דר' עקיבא דאפילו שמן אינו מחבר:
טהור שנגס: פי' בערוך שלעס והיפך בידיו בלא נטילה והידים שניות לטומאה וחזרו משקים שבפיו תחלה שהן עלולין לקבל טומאה. ונפל שלא לדעת מן האוכל על בגדיו או על ככר של תרומה טהור הבגד או הככר ולא אמרי' שנטמא לחלוח הרוק שעל האוכל בידים מסואבות וטימא בגדיו או את הככר של תרומה משום דלא חישב ההוא משקה וכיון שלא חשבו לא מטמא ולא מכשיר וכר' יהודה דספ"ח דכלים הר"ש והרא"ש ז"ל. ור"ע ז"ל תפס לעיקר פי' הרמב"ם ז"ל. ולשון הרמב"ם ז"ל בספי"ד מהלכות טומאת אוכלין נשך באוכל ונפל האוכל הרי המשקה שעל האוכל כולו לרצון ע"כ. ובספר אגודה מצאתי כתוב טהור שנגתרס את האוכל וכו' פי' לשון מגרס ע"כ ואיני יודע אם יש שם טעות:
ותמרים רטובות וכל שהוא רוצה למוץ וכו': ותמרים יבישות וכל שאינו רוצה למוץ את גרעינתו וכו': כך נראה שצ"ל עיין ביד פי"ד דהלכות טומאת אוכלין סימן י"ו וחכמים אומרים אין טבול יום טמא ס"א אין משקה טבול יום טמא ובין כך ובין כך קשה לע"ד חכמים היינו ת"ק: