מכתב (רחל)

...וְטוֹב לִי, טוֹב בְּכָךְ. אֲנִי שׁוֹמֶרֶת סוֹד
שֶׁל אֹשֶׁר מְדֻמֶּה נִגְלָה לִי וְנִכְחַד,
וּבִנְשִׁיקַת תּוֹדה נוֹגְעוֹת שְׂפָתַי בַּיָּד
אֲשֶׁר פָּצְעָה אוֹתִי וְתִפְצָעֵנִי עוֹד.
 
אַךְ יֵשׁ בִּשְׁעוֹת שָׁלוֹם, רִגְעֵי דִכְדּוּךְ וּדְוָי,
אַךְ יֵש רִגְעֵי טֵרוּף, רִגְעֵי זָדוֹן אַכְזָר:
לִקְרֹעַ שַׁלְוָתְךָ כִּקְרֹעַ קוֹל שׁוֹפָר
שְׁמֵי יוֹם הַדִּין... וְלוּ בִּמְחִיר חָיָּי...

מאת רחל המשוררת

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).