מי השילוח/פרשת נצבים

חלק ראשון

אתם נצבים היום כו' מחוטב עצך עד שואב מימיך כו'. על זה אמר שלמה המלך ע"ה (משלי ל) דרך גבר בעלמה, היינו כענין יפתח שאמרו חז"ל (ר"ה כה:) יפתח בדורו כשמואל בדורו. ביאר זה כי יפתח השלים בעולמו כל מה שרצה הש"י ממנו כשמואל בדורו, וע"ז תמה שלמה המלך ע"ה ואמר (משלי שם) שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתי, דרך גבר בעלמה היינו המובחר בישראל כמו שהוא משלים רצון הש"י כמו כן בעלמה היינו הקטן בישראל. וזה פי' אתם נצבים, היינו שאתם מקושר בהש"י, ראשיכם היינו מדרגה גדולה עד שואב מימיך שהוא מדרגה הקטנה כלכם אתם מקושרים בהש"י. חוטב עצך היינו מי שיש לו יראה פחותה, שואב מימיך היינו אהבה פחותה:

אתם נצבים היום כו'. היינו אחר כל קבלות העונשין אשר הם ברורין מי שיעמוד באמונתו ויקבל עליו ולא יתרשל בדעתו, ומי שאינו מאמין באמת זה לא ירצה בקבלות אזהרות ועונשין, כי שקרא לא קאי וקשטא קאי ():

ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל, טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עצך עד שואב מימיך. הנה נאמר כאן עשרה מדרגות חמשה נגד חמשה וכלם כאחד נכללו בין ישראל. ראשיהם, היינו בעלי חכמה, הם נגד טפכם כי טף היא מלשון טיפה היינו שלא נמצא בהם רק מעט דעת וממילא כאשר יאונה שום טעות אף לטף אז נוגע גם להראש כי גם בהטף נמצא מעט דעת מהראש, שבטיכם היינו התפשטות, כי בשורש יעקב אבינו ע"ה היו כל ישראל כמוסים והיו אז נפש אחד, אך כאשר נתחלק לשבטים אז יצאו להתפשטות כמו נפשות בדורות שונות, וזה נגד נשיכם כי כל ההתפשטות יבא מהלידה כי כאשר הבן כמוס ונכלל בנפש האב אז אין בו שום התפשטות רק כאשר יולד אז התחיל להתפשט, זקניכם היינו () זה קנה חכמה, וזה נגד גרך כי כמה חדושים שיתחדשו בד"ת בין ישראל כן יבואו ויתוספו גרים על ישראל כי כמה שיתוסף בד"ת שיגיעו ליותר התפשטות כן יתפשט קדושת ישראל אף בנפשות האומות ויכנסו בין ישראל, שוטריכם היינו בעלי יראה והם נגד חוטב עצך כי חוטב היינו כעס וע"ז מעיד הקב"ה שבכל כעס ישראל נמצא יראה. כל איש ישראל היינו מדות אהבה הוא נגד שואב מימיך כי מים נמשלין לתאוה כדאיתא בכמה מקומות (ח"א יד.), וכל תאות ואהבת ישראל הוא להש"י:

לעברך בברית. פירש"י להיותך עובר, כוונת רש"י בזה כי הברית הנאמר כאן הוא על המחשבה כדכתיב הנסתרות לה' אלקינו, ובאמת על המחשבה אינו מעניש הש"י רק עכ"ז אף כי אינו עונשין אלא על המעשה אך אינו מקורב להש"י כאשר המחשבה אינה דביקה בהש"י, ולכן פירש"י להיותך עובר היינו כמו שנותן הבחירה לך בעצמך בלי שום אזהרת עונש, והיינו במחשבה ג"כ תהי' עובד לה':

הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו כו'. בגמ' (סנהדרין מד.) וא"ת מפני מה נענשו על עכן כו' אלא אשתו ובניו היו יודעים כו'. ולכאורה התירץ הזה אינו מספיק מפני שאשתו ובניו היו יודעים נענשו כל ישראל לא היה צריך לענש רק אותם שהיו יודעים. ונראה שהענין הוא כך, כשהאדם עובר עבירה בסתר ולא ידע בזה שום אדם אז הדבר הזה שעשה אינו נוגע לכלל ישראל רק הוא מהנסתרות שהוא לה' אלקינו, והש"י נקרא רב חסד מטה כלפי חסד והוא מברר הדבר לטובה והמדה הזו אינו רק בהש"י, אבל אם יש אחד שידע או שראה הדבר הזה שעשה חבירו אז הדבר הזה נוגע לכל ישראל כי מה שאירע לזה שראה את הדבר מחבירו אין זה כי אם מאשר שגם החסרון נמצא גם בו או באיש אחר מישראל ע"כ ראה זה המעשה שעשה חבירו, ובוודאי היה לזה שראה המעשה הרע מחבירו הרהור תשובה בלבו, ע"כ הדבר הזה נוגע לכל ישראל כי כל ישראל ערבין זל"ז () ועל דרך זה נאמר בפרשת אמור על המקלל () וסמכו ידיהם על ראש המקלל כי היו צריך סמיכה כקרבן, כי כל ישראל היו צריכים כפרה לפי ששמעו, ובו נתכפרו:

והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה כו'. הענין שנכתב ברכה וקללה. היינו כי גם אצל הקללה נמצא גם ברכה בהסתר. והשבות אל לבבך כו' היינו הדבר הזה שגם בהקללה נמצא ברכה כנ"ל. ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו, היינו קול פנימאה הנמצא בכל דבר כדאיתא בזוה"ק (ח"א נ.). ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך, היינו רחמנות שהיא בתמימות הלב יתן לך הש"י בד"ת ותלמוד תורה בחשק ובתמימות. אם יהיה נדחך בקצה השמים, היינו דבר שהוא אצלך רחוק מדעתך שתוכל לתקן עוד יותר. משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך, היינו גם שם יתקן אותך הש"י. ומל ה' אלקיך את לבבך כו' לאהבה את ה' אלקיך כו', היינו החשק שהיה אצלך לדברים אשר אינם טובים בעיני ה', יתן ה' את החשק הזה ויתקן אותו בעת אשר תשיב בתשובה שלימה ואהבת את ה' ותחשק לד"ת. ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך, היינו הדבר תאוה הרע שנמצא בך יתן ה' על אויביך ועל שונאיך. ואתה תשוב ושמעת בקול ה' אלקיך ועשית כו' היינו החשק הנמצא בך יברר אותו ויתן את החשק הזה לעשות בו כל מצותיו וחוקותיו:

לא בשמים הוא ולא מעבר לים הוא. ואיתא בזוה"ק בכמה מקומות (ח"ג קעו.), כמה יקירין מילין דאורייתא, וזה נראה כמו מעבר לים, ואיתא עוד כמה עלאין מילין דאורייתא והוא כמו בשמים הוא, אך ביאר זה הוא ע"פ דאיתא בתנא דבי אליהו () משל למלך בשר ודם שעשה חומה שעל ידיה יתכנסו לפלטרין גדולים ועשה פתח צר בהחומה ומי שאינו אוהב למלך אינו מייגע עצמו והאוהב דוחק עצמו שהוא יודע שאחר הצער מיד יבוא לתענוגים גדולים, וכן כאן בעוד שלא השיג ד"ת כמה עילאין וכמה יקירין אינון, וכשבא על ד"ת אז לא בשמים הוא ולא מעבר כו' וקרוב אליך בפיך כו'. ע"כ לא אמר מרע"ה אלו הדברים רק בסדרה הזאת שהיא אחר סדרה הנו"ן, כשבאה למדרגה הזו אז לא בשמים היא וקרוב כו', היינו אף שצריך האדם לגדרים וסייגים בעוד שלא השיג ד"ת, אבל כשהשיג בשלימות אינו צריך לזה. ולא מעבר לים, היינו אין צריך להיות רחוק מכל חמדת עוה"ז שנקרא ים כי ים מורה לתאוה. רק מתחילה א"א לבא לד"ת רק בפרישות גדול אבל אין זה עיקר כי עיקר הוא העשייה, וזה בפיך ובלבבך ולעשותו הוא העיקר כמ"ש בתקונים () ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי אילין פקודין דעשה. וזה דאיתא בגמ' (תענית ז.) טובענא ולא יובשנא, היינו שטוב להיות מוטבע מעט בתאווה ולא יהיה יבש לגמרי, וכדפרשנו על פסוק תאות אדם חסדו עי"ש:

חלק שני

כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים וגו' פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט. בזה נרמז ענין פילגש בגבעה. איש ואשה ומשפחה רומז על המעשה ראשונה מהפלגש (שופטים יט) ושבט נאמר על אשר בכו לפני ה' על אשר דחו את שבט בנימין לבו בקהל כמו שכתיב (שופטים כא), עד שהאיר הקב"ה את עיניהם שראו שנזכר חטאם בתורה כמו שכתיב כאן והבדילו ה' וגו' מכל שבטי ישראל, ואז ראו שהכל הוא מהשי"ת ולא התייאשו עצמם ומצאו עצות לקרבו, כיון שנזכר זאת בתורה אם כן נמצא גם לזה תיקון.

כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים וגו' פן יש בכם וגו' אשר לבבו פנה היום וגו'. ואיתא בירושלמי (ברכות פ"א ה"ב) עינא וליבא תרין סרסורי דחטאה אינון, לכך צריך האדם לשות עצות בנפשו שגם לבבו לא יפנה מעם ה', שבדעת האדם שפעולותיו המה בבחירתו, ועל מחשבתו מכיר האדם שהוא מהשי"ת כי איך יתפאר שמחשבתו בידו מאחר שאין אדם יודע מה יחשוב ביום מחר, לכן מכיר האדם שריהטא דמוחא אינם מצדו. ועל זה תלמד לנו שנלמוד סתום מן המפורש שכמו שעל המחשבה מבורר לפניו שהיא מהשי"ת כן יעבוד האדם לברר לעצמו בהוכחות מבוררות לשמוע בלמודים ולהוכיח שגם מעשיו הם מהשי"ת, ולא רק משפה ולחוץ יאמר כן אך מעומק לבו לברר לעצמו שהמחשבה והמעשה הכל הוא מהשי"ת וכאשר ייטיב מעשיו יקבל שכר על שניהם, וחלילה כאשר יכשל בעון חלילה וישוב בתשובה זה ההכרה תהיה לו לזכות לכפר לו גם על המעשה, וזה שאמר דוד המלך (תהלים קטו) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, היינו שהשי"ת ממדת טובו הציב שידמה לאדם שביגיע כפיו זכה, אבל באמת (תהלים כד) לה' הארץ ומלואה, שהמעשה היא ג"כ מהשי"ת שאמר דוד המלך ע"ה שבזה יהיה לו טובה כשאמסור הכל ביד השי"ת אפילו המעשה אכיר ג"כ שהוא מהשי"ת אז ייטיב לי וזהו לה' הארץ ומלואה.

כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם ותראו את שקוציהם ואת גלליהם וגו' פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה. היינו שהזהיר הכתוב שלא יחשוב האדם שהוא מבורר רק ידאג לבו בקרבו מאחר שהוא בין העכו"ם ורואה את שקוציהם לכן צריך לדאוג פן אינו מבורר מאביזרייהו דידהו היינו ניאוף וכדומה, פן יש בו בו עדיין שרש פרה ראש ולענה. ואם יאמר האדם אם כן לא מצדי הוא זה רק מאוירא דארץ העמים, על זה סיים הכתוב הנסתרת לה' א-להינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות וגו', היינו שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, וישתדל האדם לבער הרע מקרבו ולבדוק עד מקום שידו מגעת בנגלות והשי"ת יעזור לו בנסתרות שהם לה' א-להינו כמו שכתיב (משלי ג) בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך.

והיה כשמעו את דברי האלה הזאת וגו' למען ספות הרוה את הצמאה, לא יאבה ה' סלח לו. ואיתא בגמ' (סנהדרין עו:) זה המחזיר אבדתו לעכו"ם. כי סליחה היא לבטל הרע מהלב ויהיה הכל בקדושה כיון שלא יהיה שום רע, ומחמת שזה האבדה היה כבר ברשות ישראל בקדושה והוא הוציאה מהקדושה לכן עליו כתיב לא יאבה ה' סלח לו, להוציא ולבטל הרע מלבו.

והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו. ואחר כן נאמר ואתה תשוב ושמעת בקול ה' וגו' ואחר כן נאמר כי תשמע בקול ה' אלהיך, הענין בזה כדאיתא בזוה"ק (ח"ב צד:) זכה יתיר יהבין ליה רוחא מסטרא דחיות הקודש, זכה יתיר יהבין לה נשמתא מסטרא דכרסייא וכו', וכן נרמז בכאן בתחילה ושמעת בקלו ואח"כ יזכה לושמעת בקול ה' ואחר כן יזכה לקול ה' א-להיך שזה הוא מדרגה עליונה מאוד, וכן איתא בזוה"ק (ח"א רו.) דהא בקדמיתא אית ביה נפש ואיהו תקונא קדישא לאתתקנא בה בר נש וכו' ולכן נאמר ושמעת בקלו, וכדאיתא בזוה"ק (ח"א נ:) והאי קול פנימאה איהו וכו' ומהכא נפקא אורייתא דאיהו קול יעקב, ועיין בתיקוני הזהר (תיקון סט קי"ז:) שקול הוא מוצא פי ה' המחיה כל דבר.