מיני תרגומא על התורה/שמות/ל

<< · מיני תרגומא על התורה · שמות · ל · >>

יג

פרשת כי תשא שֶׁקֶל תרגומו סִלְעָא, גֵּרָה תרגומו מָעִין, בכל זה האריך הרמב״ן ויתבאר שם טעם שרבותינו קראו ללשון תורה לשון הקודש מפני שדברי תורה והנביאים וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו והנה הוא הלשון שהקב״ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו ובו נקרא בשמותיו הקדושים וכו׳ ובו ברא עולמו וקרא שמות שמים וארץ וכל אשר בם ומלאכיו וכל צבאיו לכלם בשם נקרא מיכאל וגבריאל ובו קרא שמות לקדושים אשר בארץ אברהם יצחק ושלמה וזולתם והרב אמר במורה הנבוכים אל תחשוב שנקרא לשונינו לשון הקודש לגאותינו או לטעותינו אבל הוא כי זה הלשון קדוש לא ימצאו שמות לאבר הבעילה וכו׳ והנה אין צורך לטעם הזה כי הדבר ברור שהלשון קודש קדשים הוא כמו שפירשתי והטעם שהזכיר על דעתי איננו אמת כי מה שיכנו ישגלנה ישכבנה יורה כי משגל שם עצם לבעילה וכו׳ ואם מפני טעמו של הרב היו קורין לו לשון נקיה כענין ששנינו עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקיה (סנהדרין דף ס״ח:) וכו׳ ע״ש שהאריך קצה: וראיתי בספר מסורת המסורת בלוחות שניות בהמין השביעי האריך בענין קריאות לשון הקודש ע״ש וחידוש שלא ראה ולא ידע מדברי המורה נבוכים ומדברי הרמב״ן הנ״ל. ואגב אודיעך לשון עטרת זקנים אורח חיים סימן תל״ד אות ג׳ ד״ה בלשון הקודש ותרגום אינו בכלל לשון הקודש ומקרי לשון טהור:

יט

לשון הרמב״ן וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָי וגו׳ הרחיצה הזו דרך כבוד שלמעלה כי כל הקרב לשולחן המלכים לשרתו ליגע בפת בג המלך וביין משתיו רוחץ ידיו וכו׳ ועל דרך האמת בעבור היות ראשי האדם וסופו הידים והרגלים כי הידים למעלה מכל גופו בהגביהו אותן והרגלים למטה והם בצורת האדם רמז לי׳ הספירו׳ שיהיה כל גופו ביניהם וכמו שאמר בספר היצירה וכרת לו ברית וכו׳ לפיכך נצטוו משרתי עליון לרחוץ הידים והרגלי׳ ורחיצה הזאת לקדושה תרגם אותה אונקלוס וכו׳ עכ״ל. ומן הטעם הזה יתבאר דבכל רחיצה כמו ורחצו רגליכם בפ׳ וירא סימן י״ח פסוק ד׳ וסימן י״ט פסוק ב׳ תרגום וְאַסְחוּ ובפרשת חיי שרה סימן כ״ד פסוק ל״ב לרחוץ רגליו תרגום לְאַסְחָאָה ודומה להן הרבה. אבל הכא בפסוק י״ח לרחצה. תרגם לְקִידוּשׁ ופסוק י״ח ורחצו תרגו׳ וִיקַדְשׁוּן ופסוק כ׳ ירחצו תרגום יִתְקַדְשׁוּן וכל זה מטעם שכתב הרמב״ן הנ״ל: (אמר המעתיק ובחומש של הרב הגאון המחבר מצאתי וז״ל בכל מקומות דכתיב ורחצו מתרגם ויסחון והכא מתרגם ויקדשון מפני שהכהן כשמקדש ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית היה מתכוין אל העשר ומתקדש בקדושתן וממשיך הברכה וכו׳ עיין בספר שולחן של ארבע ד״ה השער הרביעי:)

לד

כשתעיין בפירוש הרמב״ן תמצא ביאור רחב בענין סימני הקטורת בלשון עברי ובלשון תרגום אונקלוס ובלשון יונתן בן עוזיאל בנביאים וכן מבואר דעת אונקלוס במלת צרי וכן במנחה ליוסף שעף וקטף. אמנם לרוב התועליות כי השיג על פי׳ רש״י ואין מידו מציל בזה כי גם המזרחי לא העיר מזה כלום אמרתי להעתיקו בזה הלשון [על מה שכתב רש״י בזה״ל נטף הוא צרי ועל שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף ובלע״ז גומא והצרי קורין לו טריאק״ה] נטף הוא צרי וכתב בפירוש רש״י והצרי קורין לו טריג״א ועל שם שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף ולא ידעתי אם הוא טעות סופרים או המגיד כחש לו כי הטריאק״ה איננה סם אחד אבל היא מרקחת רבת ההרכבה יכניס בה שאור ודבש בשר שקצים ורמשי׳ כי יכניסו בה אבק העקרבי׳ ובשר האפעה ולכך נקראה טריא״ק כי הארס בלשון יון טריא״ק ובלשון רבותינו תמיד טרקי״ה חויא [שבת דף ק״י.] וכן הוזכר המרקחת בלשונם כי טוריאקי לכוליה גופא [נדרים דף מ״א.] וחלילה שיכניס בקטורת בשר שקצים ורמשים ושאור ודבש וכתי׳ כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אבל הצרי הוא השרף כעין שמן הנוטף מעץ אבלסמו״ן הנקרא בלשון חכמים קטף והוא מה ששנינו (כריתות דף ו) רשב״ג אומר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף ושמא יקראוהו קטף בעבור ששוברים ענפיו בימי החום והצרי זב מהקטיפה ההיא אמרו בפרק במה מדליקין (דף כ״ו.) ר״ש בן אלעזר אומר אין מדליקין בצרי וכן היה רשב״ג אומר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף ופירשו בו מאי טעמא מפני שריחו נודף גזירה שמא יסתפק ממנו והנה הוא השמן הטוב החשוב הנזכר ואני תמה כי אונקלוס תרגם נכאת וצרי ולוט [בראשית ל״ז כ״ה] שְׁעַף וּקְטַף וּלְטוֹם וכן מעט צרי [בראשית מ״ג י״א] קְטַף ותרגם נטף נְטוֹפָא ולא תרגם נטף כצרי ויונתן תרגם צרי בכ״מ שעף והוא לשון שמן משחה ולשון תלמוד [חולין דף קי״א:] עבדי ליה שיפא ביצעא והוא מבולע העין שעיפא דשייף ליה מההוא מינא [שבת דף יו״ד:] והנראה מדעתם כי אילן הצרי ופריו שניהם יקראו צרי בלשון הקודש כשם תאנה ורימון ואתרוג וזולתם רבים והנכאת אצלם הוא שם לכל שמן חשוב ומבושם ולכך אמרו ויראם את כל בית נכאתו (מלכים ב׳ כ׳ ח׳) שהאוצר אשר בו כשמן הטוב יקרא על שמו שהוא מבחר הסגולה ושם כתוב ואת השמן הטוב ולכך אמר אונקלוס במנחת יוסף שהביאו לו שעף שהוא שם משיחה השמן החשוב הזה והביאו מענפי העץ שהו׳ הצרי הנקרא קטף ובשאר מקומות כשיזכיר הכתוב צרי לבדו ויזכירנו לתרופה ולשבח כגון הצרי אין בגלעד (ירמיה ח׳) יתרגם אותו יונתן על השמן שהוא שעף ותרגם אונקלוס נטף נטופא והוא השמן הזה שנקרא כן בעבור שהוא נוטף משברי הענפים ואין כאן מקום לתרגומו שעף כי איננו בקטרת למשיחה. וראיתי להרב רבי משה שמכניס בקטורת עץ האילן הנזכר הוא הנקרא בערבי בלאס״ן נראה שהוא סבר כי רשב״ג שאמר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף בא לחלוק ולומר שאין הצרי מסמני הקטורת כי הוא איננו אלא שרף ובקטורת אין השרף נכנס בו אלא הקטף עצמו עכ״ל הרמב״ן וכמה תיקונים ומראה מקומות שכתבתי בסייעתא דשמיא:

לה

כתב הרמב״ן מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ שיהא מלוח במלח סדומית כמו שאמרו מלח סדומית רובע ואונקלוס תרגם מעורב [לפנינו איתא מְעָרַב] ירצה לומר ממולח נמחק שיעשה הסמי׳ כולם שחוקים מאד ומעורבים יפה יפה עד שיהיו נמחים ולא יוכר סם מהם מלשון כי השמים נמלחו (ישעי׳ נ״א) וכן בלויי (המלחים צ״ל) מלחים (ירמיה ל״ח) ארץ פרי למלחה (תהלים ק״ז) כולם ענין השחתה וכליה ורש״י פירש (על לשון התרגו׳) כי לשון ממולח שיהא מעורב יפה בשחיקתן וכו׳ ועל דעתי נקראו חכמי הספנים מלחי׳ בעבור שהם יודעי׳ טעם הים כאלו הם המרגישים במליחתו וכו׳ ע״ש: