מילות הגיון/שער י
הענין הכולל, אשר יכלול מספר אישים והוא מעמיד עצמיות כל אחד מהם נקראהו – מין, רצוני לומר, כמו שהיה מתחלה, כי כל עצם לשון „בעצמו” הוא, כלומר כמו שהוא, והענין הכולל אשר יכלול שני מינים או יותר ויהיה מעמיד להם[1] נקראהו – סוג. והענין אשר בו יוכר ויבדל המין מזולתו ויהיה הענין ההוא מעמיד לו נקרא – הבדל. וכל מה שימצא לכל אישי המין תמיד ולא יהיה מעמיד למין ההוא נקראהו – סגולה. והענין אשר ימצא ברוב המין ההוא או למעט ממנו ולא יהיה מעמידו נקראהו – מקרה.
הנה אלו הם חמשה הענינים הכוללים לפי מה שמנו אותם הקודמים. דמיון זה אמרנו: האדם או העקרב. הנה כל אחד מהם נקרא מין, וכל אחד מהם יכלול אישי המין ההוא, כראובן ושמעון אישי האדם. ויקרא החי – סוג, להיותו כולל מספר מינים כאדם, כסוס, כעקרב וזולתם. ויקרא הדבור – ההבדל לאדם, כי הוא יבדיל מן אדם[2] ויכירהו מזולתו. וזה הדבור, רצוני לומר, הכח אשר בו תצוירנה המושכלות, הוא מעמיד לאמתות האדם. וכן ראוי שנחקור על כל מין ומין עד שנדע הבדלו המעמיד אותו. ונקרא השחוק – סגולה לאדם, בעבור שהוא ימצא לכל אישיו תמיד ולא ימצא למין אחר זולת מין האדם, ולא[3] שאינו מעמיד. וכן רֹחב החזה, והיותו נצב הקומה, ורֹחב הצפרנים, כל אחת מאלו נקראת – סגולה לאדם, בעבור שלא תמצא כי אם למין האדם לבדו ותמצא לכל אישיו בטבע. וכן תמצא לכל מין בהכרח סגולה אחת או מספר סגולות. והענין הכולל אשר נמצאהו יותר כולל מן המין, כתנועה לאדם, או השחרות בו, שהיא יותר מיוחדת ממנו, כי אין כולו שחור, ובאשר תמצא השחרות גם לזולת האדם היא גם כן יותר כוללת ממנו. הנה נקרא את השחרות, התנועה ומה שדומה להן – מקרה. והמקרה שני מינים: ממנו מקרה קיים בנושא בלתי נפרד ממנו, כשחרות לזפת, והלובן לשלג והחום לאש: וממנו מקרה שהוא נפרד, כעמידה וישיבה לראובן או כחום לברזל ולאבן.
ומבאר, כי כמו שהחי כולל מיני בעלי-חיים כולם, והוא סוג, כן הצמח שיכלול מיני הצמחים כולם, הנה הצמח גם כן סונ. וכן הדבר אשר יכלל הצמחים ובעלי-חיים, והוא הגשם, נקראהו סוג. וכמו שהגשם הנזון יכלול החי והצמח, והוא סוג גדול, כן הגשם הבלתי נזון שיכלל השמים, הכוכבים, היסודות המקוריים הוא גם כן סוג ראשון. וכאשר אמרנו, הגשם במחלט הנה הנה הוא יכלול הכל. ואין שם סונ יותר כולל ממנו, ואנחנו נקראהו גם כן ־ העצם. ונקרא הגשם מחלט הסוג העליון, ונקרא האדם, הסוס העקרב, החומר, הברזל והדומים להם המינים האחרונים בעבור כי אין תחת כל מין מהם זולת אישי המין, רצוני לומר, פרטים, כמו „אדם” שכולל ראובן ושמעון. ונקרא החי – הסוג האמצעי, או המין האמצעי, כי הוא סוג בסמיכות אל מה שתחתיו ממיני החי, והוא מין בסמיכות אל הגשם הנזון אשר עליו, אשר יכללהו ויכלול הצמחים. וכן הצמח גם כן סוג אמצעי למה שתחתיו ומין אמצעי למה שעליו, ונקרא החי והצמח – המינים החלקיים, כי הסוג הנזון יחלק לחי ולצמח, לא זולת זה.
ודע, כי הסוגים העליונים לכל הנמצאות, לפי מה שבאר אריסטו, עשרה מינים:
- הסוג הראשון – העצם,
- הסוג השני – הכַמָה,
- הסוג השלישי – האיך,
- הסוג הרביעי – המצטרף,
- הסוג התמישי- המָתַי,
- הסיג הששי – האָנה,
- הסוג השביעי – המצב,
- הסוג השמיני – לו,
- הסוג התשיעי – שיפעל,
- הסוג העשירי- שיתפעל.
ואלו עשרה הסוגים האחד מהם, והוא הראשון, הוא עצם, והתשעה הם מקרים. ולכל אחד מהם מינים אמצעיים, מינים אחרונים, הבדלים וסגולות. ואלו עשרה הסוגים העליונים אשר יקראום – מאמרות, וידיעת אלו המאמרות וכל משיגיהם ודמיוני סוגיהם האמצעיים ומיניהם ואישיהם, מה שאינו ראוי בזה המאמר אשר אנחנו נתחיל בו, והוא הספר הראשון מספר ההגיון[4]; והשני יכלול על המושכלות המרכבות והוא – ספר המליצה; והספר השלישי הוא ספר ההיקש, וכבר קדם זכרון ענין ההיקש ומיניו ותמונותיו. ואלו שלשה הספרים כוללים מה שבא אחריהם בספרים החמשה הנשארים. והראשון מן הספרים החמשה והוא הספר הרביעי הוא ספר המופת, הספר החמישי הוא ספר הנצוח, הששי הוא ספר ההלצה, השביעי הוא ספר ההטעיה, הספר השמיני הוא ספר השיר.
וכאשר נבאר כונת מין מאלו המינים, הנה כשנזכירהו בסוגו והבדלו נקראהו – גדר. ואם נבארהו בסוגו וסגולה מסגולותיו נקראהו – רושם או חוק. דמיון זה אמרנו בגדר האדם – חי מדבר: הנה חי – סוגו, ומדבר – הבדלו. ופעמים נגדור האדם גם כן כשהוא חי מדבר מת, ויהיה הבאור „מת” ההוא הבדלו האחרון אשר יבדיל בינו ובין המלאכים. ואם בארנו שם האדם כשנאמר שהוא חי רחב החזה, או שנאמר שהוא חי נצב הקומה, או שחי צוחק, הנה לאלו נקרא – רשמים. וכן פעמים נבאר השם ונזכירהו בסוגו ומקריו, כאמרנו בבאור שם האדם: „הוא יכתוב”, „הוא חי”, „ימכור ויקנה”, וזה גם כן נקרא רושם.
הנה כלל אלו השמות אשר התבאר ענינם בזה השער שבעה עשר שמות הם. והם: הסוג, המין, האיש, ההבדל, הסגולה, מקרה קיים, מקרה נפרד, הסוג העליון, המין האחרון, המינים האמצעים, הסוגים האמצעים, הסוגים החלקים, הסוגים העליונים, המאמרות, העצם, הגדר, הרושם.
וזכרנו עשרה המאמרות ולא בארנו מהם זולת ענין מאמר העצם, כי באור מה שנשאר קשה על המתחיל ויאריך אריכות, אפשר שלא יובן ממנו דבר כי אם בהתבוננות ולמוד מופלג. והנה הכונה באלו השערים שיבין כל מי שיקרא אותם, באור עניני הדברים המפורשים בהם.