משנה קידושין ד ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק ד · משנה ה | >>
אין בודקין לא מן המזבח כג ולמעלה, ולא מן הדוכן כד ולמעלה, ולא מן סנהדרין ולמעלה.
וכל שהחזקו אבותיו משוטרי כו הרבים וגבאי צדקה, משיאין לכהונה ואינו צריך לבדוק אחריהן.
רבי יוסי אומר, אף מי שהיה חתום עד בערכי הישנה של צפורי.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלךכח.
משנה מנוקדת
אֵין בּוֹדְקִין,
- לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה,
- וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה,
- וְלֹא מִן סַנְהֶדְרִין וּלְמַעְלָה.
- וְכֹל שֶׁהֻחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה,
- מַשִּׂיאִין לִכְהֻנָּה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֵיהֶן.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בְּעַרְכֵי הַיְשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִי.
- רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר:
- אַף מִי שֶׁהָיָה מֻכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ:
נוסח הרמב"ם
אין בודקין -
- לא מן המזבח ולמעלה,
- ולא מן הדוכן ולמעלה,
- ולא מן הסנהדרין ולמעלה.
- כל שהוחזקו אבותיו -
- שוטרי הרבים, גבאי צדקה -
- משיאין לכהונה - ואינן צריכין לבדוק אחריהן.
- שוטרי הרבים, גבאי צדקה -
- רבי יוסי אומר:
- אף מי שהיה חתום עד - בארכי הישנה של ציפורין.
- רבי חנינה בן אנטיגנוס אומר:
- אף מי שהיה מוכתב - באסרטיא של מלך.
פירוש הרמב"ם
נתבאר בסוף מידות שסנהדרי גדולה היו מלאכתן לבדוק הכוהנים, כל כהן כשר עובד, ושנמצא בו פסול מרחיקין אותו. וכמו כן הדוכן שהיו אומרים עליהם הלוים השיר בודקין ואחר כך מעלין. וכמו כן הסנהדרין לא היו אלא כהנים לוים וישראלים מיוחסין. ואנו עתידין לבאר זה במסכת סנהדרין לפי שנאמר בהן "והתיצבו שם עמך"(במדבר יא, טז), בדומין לך בחכמה ובאמונה וביחס.
ושוטרי הרבים - אמנם זה בירושלים, לפי שהם לא היו ממנין על עצמן לדיינים אלא מיוחס, ואפילו לדיני ממונות.
וגבאי צדקה - הם במריבה עם בני אדם תמיד מפני שמטריחים בני אדם בנתינת הצדקה, כמו שהעיקר אצלינו ממשכנין על הצדקה ואפילו בערב שבת, ואילו היה בהם פסלנות היו פוסלין אותו בו ויהיה הדבר נשמע.
וארכי הישנה של צפורי - לא היה מעיד בה אלא מיוחס.
ואסרטיא של מלך - פנקס הגייסות שהיו יוצאין למלחמה עם מלכי בית דוד, לפי שהם לא היו מוציאין למלחמה אלא מיוחס, כדי שתהא זכות אבותם מסייעתן:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אין בודקין מן המזבח ולמעלה - התחיל לבדוק באמהות ומצא שאבי אביה שימש על גבי המזבח כב א"צ לבדוק אחר אם אבי אביה. דכיון דבנה שמש ע"ג דמזבח בידוע שמיוחס היה:
ולא מן הדוכן ולמעלה - אם מצא שהיה משורר על הדוכן:
ולא מן הסנהדרין ולמעלה - ודוקא מן הסנהדרין שבירושלים כה ואפילו מאותן שדנין דיני ממונות בלבד, שלא היו מעמידין מן הסנהדרין בירושלים אלא כהן ולוי וישראל מיוחס, שנאמר (במדבר יא) והתיצבו שם עמך, בדומין לך ביחס ובחכמה:
וגבאי צדקה - כיון דמנצו בהדי אינשי, שממשכנין על הצדקה ואפילו בערב שבת, אי הוה בהו מלתא, קלא הוה להו:
בערכי ישנה של צפורי - בסנהדראות של עיר ששמה ישנה, הסמוכה לצפורי:
ערכי - סנדראות שהיו עורכין ומסדרין היחסין כז:
אסטרטיא של מלך - בחלוקת חודש בחודש לצאת למלחמת בית דוד משפחה פלונית בחודש פלוני. ולא היו יוצאים למלחמה אלא מיוחסין כט, שתהא זכותן וזכות אבותן מסייעתן:
פירוש תוספות יום טוב
אין בודקין לא מן המזבח וכו'. כתב הר"ב התחיל וכו' ומצא שאבי אביה שמש כו' וכן לשון רש"י וה"ה באביה שא"צ לבדוק עוד לא באמו ולא באם [אם] אביה וכן בכל אב:
מן המזבח ולמעלה. הקשו בתוס' למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין שכתבתי במשנה ח' פרק ב' דכתובות דמתני' דלא כוותיה. ותירצו דהכא רבותא קמ"ל דמיירי אפי' בעבודות הכשירות בזרים כגון שחיטה או הפשט. אע"ג דשחיטה כשרה בנשים ובעבדים היינו דיעבד אבל לכתחלה לא עבדי כי אם כשרים מיוחסים ע"כ. ודוחק הוא שא"כ זה שמצאוהו עובד יהיה דוקא לכתחילה ומאין נדע זה. היתכן לומר שמצוים לשחוט ולהפשיט בכל פעם ופעם ובפ"ב דכתובות דף כ"ד תירצו עוד תירוץ אחר דתרומה בכלל מזבח. אבל לשון הר"ב ששמש ע"ג מזבח. וגם לתירוץ הראשון קשיא לשון ע"ג שכתב הר"ב שאין במשמעו אלא עבודות הכהנים שהם ע"ג המזבח. ועוד הקשו שם בתוס' אמאי לא חשיב ספר תורה שקרא בחזקת כהן וי"ל דאיכא למימר תנא ושייר ס"ת ותרומה ונשיאת כפים וכן לשטרות דאיכא דסבר דמכולהו מעלין ע"כ:
[*ולא מן הדוכן ולמעלה. דאמר מר ששם היו יושבין סנהדרי גדולה מיחסי כהונה מיחסי לויה. גמ'. ועיין בסוף מסכת מדות]:
ולא מן הסנהדרין ולמעלה. כתב הר"ב בירושלים ותימה לי דהא תנן במשנה ב' פ"ד דסנהדרין דאין הכל כשרים לדון דיני נפשות אלח המשיאים לכהונה. וכיון שהסנהדרין היו דנין דיני נפשות כדתנן במשנה ד' פ"ק דסנהדרין א"כ אין הכל כשרים לה וכל עיר שיש בה ק"ך ראויה לסנהדרין כדתנן התם ספ"ק. אלא עיקרא דמילתא דסנהדרין בכל מקום ומקום יהיו מיוחסין. ותנאי דבירושלים לא אמרו בגמ' אלא בשוטרי הרבים משום דבמשנה ב' פ"ד דסנהדרין תנן דהכל כשרים לדון דיני ממונות ומפרשינן ואפי' ממזר. לפיכך מוקמי' מתני' דהכא בירושלים והשתא קרא דוהתיצבו שם עמך לא אתא כלל אשוטרי הרבים דא"כ בכ"מ ומקום. אלא אסנהדרין קאי. ובגמ' הקשו היכי מצי למילף מהאי קרא דוהתיצבו שם עמך דדלמא משום שכינה דלנבואה נאספו כדכתיב (במדבר י"א) ואצלתי מן הרוח וגו'. אבל סנהדרין שהן לדון כגון סנהדרי דיתרו לא ומסיק דילפינן מונשאו אתך בדומין לך דהאי קרא בסנהדרי דיתרו כתיב וכ"פ הר"ב במשנה ב' פ"ד דסנהדרין וכדמסיק נמי התם בגמ'. אבל הרמב"ם בפירושו כתב ג"כ קרא דוהתיצבו וכ"כ עוד הר"ב גם הרמב"ם במשנה ד' פ"ק דהוריות וגם שם בגמ' מסקינן כי הכא. ומצאתי בכסף משנה פ"ב מה' סנהדרין ששם כתב ג"כ הרמב"ם לקרא דוהתיצבו והקשה הכ"מ דהא מהאי קרא ליכא למילף כדדייק בגמ' דדלמא משום שכינה וכתב שאפשר לומר דס"ל דהאי קושיא לא הויא אלא אליבא דרבי יהודה ולא אליבא דרבנן דאמרי בספ"ק דסנהדרין סנהדרי גדולה של ע"א ואמרינן התם ור"י עמך משום שכינה משמע ע"כ. ועיין מ"ש בספ"ק דסנהדרין:
משוטרי הרבים. היינו דפי' הר"ב שדנין דיני ממונות וכן מבואר בפירש"י והרמב"ם:
מי שחתום עד בערכי הישנה. כתב הר"ב שהיו עורכין ומסדרין היוחסין וז"ל רש"י בערכי שהיה כתוב בסדרי הדיינין שהיו רגילין לייחס את הראוים לדון שהיו מיוחסין וכותבין על הסדר פלוני ופלוני מיוחסין הן שאין רגילים בני המקום למנות דיין שאינו מיוחס ע"כ. ונ"ל דלא גרס עד והכי מסתבר דלא אשכחן שיהא ממזר פסול לעדות אבל ל' הרמב"ם וערכי הישנה של ציפורי לא היה מעיד בה אלא מיוחס:
מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך. דאמר קרא (ד"ה א' ז') והתיחשם בצבא המלחמה גמ'. ומה שפי' הר"ב שתהא זכותן וזכות אבותם מסייעתן. הכי איתא בגמ' ותמיהני מה זכות עצמו ביחס ובפירש"י שתסייעם זכות אבותם. וגם בפי' הרמב"ם שתהא זכות אבותן מסייעתן [*ונ"ל ליישב דמאי דאיתא בגמ' שזכותן היינו לומר דכמו שמצינו דבעינן זכותן. ואליבא דר"י הגלילי. ור' יוסי דמ"ה פ"ח דסוטה. דפירש איש הירא ורך הלבב. זה המתירא מעבירות שבידו וכו'. הכי נמי הצריך דוד המלך ע"ה שיהיה להם ג"כ זכות אבותם]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כב) (על הברטנורא) וה"ה באביה שא"צ לבדוק עוד לא באמו ולא באם אם אביה וכן בכל אב:
(כג) (על המשנה) המזבח. מיירי אפילו בעבודות הכשרות בזרים כגון שחיטה כו' דלכתחלה לא עבדי כ"א מיוחסי' והיינו דלא תני ס"ת ותרומה ונשיאת כפים משום דמילתא דפשיטא נינהו דאינן אלא בכהנים ושייר נמי שטרות דאיכא מאי דאמר דמעלין. תוספ'. ועתוי"ט:
(כד) (על המשנה) הדוכן כו'. דאמר מר ששם (בלשכת הגזית. רש"י) היו יושבין סנהדרי גדולה מיחסי כהונה מיחסי לויה. גמרא:
(כה) (על הברטנורא) תימא דהא אין כשרים לדיני נפשות אלא המשיאין לכהונה וכל סנהדרין היו דנין דיני נפשות וכל עיר שיש בה ק"ך היתה ראויה לסנהדרין. אלא עיקרא דמלתא דסנהדרין היתה בכל מקום. ותנאי דבירושלים, אמרוהו בגמרא אשוטרי הרבים, משום דלדיני ממונות הכל כשרים ואפילו ממזר. ועתוי"ט:
(כו) (על המשנה) משוטרי. היינו דפירש הר"ב שהיו דנין דיני ממונות. וכן פירש רש"י:
(כז) (על הברטנורא) לשון רש"י, בערכי, שהיה כתוב בסדרי הדיינין שהיו רגילין ליחס את הראוים לדון שהיו מיוחסים, וכותבין על הסדר פלוני ופלוני מיוחסין הן, שאין רגילים בני המקום למנות דיין שאינו מיוחס:
(כח) (על המשנה) מלך. דאמר קרא והתייחסם בצבא המלחמה:
(כט) (על הברטנורא) היינו לומר דכמו שמצינו דבעינן זכותן כדאיתא במ"ה פ"ט דסוטה ; ה"נ הצריך דוד המלך עליו השלום שיהיה לחב זכות אבותם:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה: וכו' פ"ק דפסחים דף ג' ואיתא בתשו' הרשב"א ז"ל סימן ט"ו:
ולא מן הדוכן ולמעלה: עיין בפ' שני דמסכת ערכין סי' ד'. וביד פ' עשרים דהלכות א"ב סי' ב'. והקשו תוס' ז"ל וא"ת אמאי לא קתני אין בודקין משטרות ולמעלה דהא אמרינן בפ' שני דכתובות מעלין משטרות ליוחסין וי"ל דאין זה רבותא דהא עדות מעלייא היא וא"ת ניתני נמי אין בודקין מנשיאות כפים ולמעלה ומתרומה ולמעלה כדאמרינן בפ' שני דכתובות מעלין מתרומה ליוחסין וי"ל דגם זה אינו רבותא כיון דלא שייך אלא בכהנים אבל הא דתני אין בודקין מן המזבח ולמעלה רבותא היא דמיירי אפילו בעבודות הכשרות בזרים כגון שחיטה או הפשט אע"ג דשחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים היינו דיעבד אבל לכתחילה לא עבדי כי אם כשרים מיוחסין ע"כ. וכן כתבו ג"כ שם פ' שני דכתובות. ובספר הישר פירש ר"ת דלאו בעבודת מזבח ממש מיירי אלא כגון הפשט וניתוח דברים הכשרים בזרים דלא היו מניחין לעשות אותם אלא למיוחסין מן המשיאין לכהונה אבל מילי דכהונה כגון תרומה ונשיאות כפים וקריאת ס"ת כהן לא איצטריך למיתני. ועוד אומר ר"ת דתרומה בכלל מזבח ונשיאות כפים בכלל דוכן אע"ג דבגמ' מוכח דהאי דוכן היינו שיר מאן דס"ל מעלין מנשיאות כפים ליוחסין מוקי לה נמי בדוכן כהנים שבגבולים ולהאי שינוייא קשה אמאי לא חשיב ס"ת וצריך לומר תנא ושייר בכולהו ע"כ:
שוטרי הרבים: פי' רש"י ז"ל דיינים בעלמא שאינם ממנין עשרים ושלש של סנהדרי קטנה. ובגמ' רמי עלה והתנן בפ"ד דסנהדרין הכל כשרין לדון דיני ממונות והכל לאתויי ממזר ומשני דהתם מיירי חוץ לירושלים אבל בירושלים דבה מיירי מתניתין היו מקפידין על כל דייניהם ליוחסין אפילו שאינם אלא ב"ד של שלשה ונמצאת למד שמה שכתוב בפירוש רעז"ל גבי סנהדרין דבירושלים מיירי לאו דוקא דבהדיא תנן בפ"ד דסנהדרין ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה ומשמע אפילו בסנהדרין של כ"ג שבכל עיר ועיר והכי מוכח מן הגמרא דלא קאי תירוץ דהכא מיירי בירושלם רק אשוטרי הרבים וכן מתברר ג"כ מלשון רש"י ז"ל שהעתקתי וכן משמע ג"כ מפי' הרמב"ם ז"ל. בפירוש רעז"ל שנאמר והתיצבו שם עמך וכן ג"כ בפירוש הרמב"ם ז"ל וגם בפ' שני מהלכות סנהדרין והקשה שם מהרי"ק ז"ל דהא מהאי קרא ליכא למילף כדדייק בגמרא דדילמא משום שכינה ותירץ שאפשר לומר דס"ל דהאי קושיא לא הוי אלא אליבא דר' יהודה ולא אליבא דרבנן דאמרינן בספ"ק דסנהדרין דסנהדרי גדולה של ע"א ואמרי' התם ור' יהודה עמך משום שכינה משמע ע"כ:
אף מי שהיה חתום עד: מ"ט דייקי ומחתמי ופירש הרמב"ם ז"ל וערכי הישנה של צפורי לא היה מעיד בה אלא מיוחס ע"כ:
חתום: הר"ר יהוסף ז"ל הגיה חוֹתֵם:
בערכי: בערוך כתוב חתום בארכי ישנה של צפורי פי' ערכאות של ישראל. פי' אחר מי שהיה חתום בב"ד הקבוע בעיר ששמה ישנה והיא בצפורי דלא מוקמי דיין כי אם מיוחס ע"כ. משמע דאיהו ז"ל לא הוה גריס במתניתין חתום עד בארכי אלא חתום בארכי וכו'. וכן בהרמב"ם ז"ל בפי' התורה פרשת כי תצא בפסוק לא תתעמר שפירש שהוא כמו לא תתאמר הביא לו כמה חברים חד מינייהו ערכי הדיינין כמו ארכי. ואני הדיוט נלע"ד ארכי הוא כדמתרגמינן קרית ספר קרית ארכי וכמדומה לי שכך ראיתי בתוספת יו"ט. וגם מפי' רש"י ז"ל נראה דלא הוה גריס מלת עד וז"ל בערכי שהיה כתוב בסדרי הדיינים שהיו רגילין לייחס את הראויין לדון שהיו מיוחסין וכדכתבינן על הסדר פלוני ופלוני מיוחסין הן שאין רגילין בני המקום למנות דיין שאינו מיוחס ע"כ. לשון הר"ס ז"ל בפי' רעז"ל בסנהדראות של עיר ששמה ישנה רש"י ז"ל כתב בדיינין ולא כתב לשון סנהדריות ע"כ. ישנה עיר ששמה ישנה כדתנן נמי בפרק ה' דעירובין בעיר חדשה שביהודה כדכתיב צנן וחדשה:
באיסטרטיא של מלך: בחיילות של בית דוד שכולן היו מיוחסות ואפילו שגם אתי הגתי היה עמהם וגם ד' מאות ילדים שהיו לו בני יפת תאר שהם היו בעלי אגרופים של בית דוד הנהו אזלי לבעותי בעלמא אבל לא היו יורדין בתוך המלחמה עם ישראל. ויליף לה בגמרא מקרא דכתיב והתיחשם בצבא המלחמה:
תפארת ישראל
יכין
אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה: התחיל לבדוק, ומצא שאביה עבד בביהמ"ק. א"צ לבדוק אחר אמו. וכ"כ באבי אביה, כשעבד עבודה א"צ לבדוק אמו, ותנא ושייר, דה"ה באכל תרומה, או נשא כפיו, או קרא ראשון בביה"כ, או שכתוב בשטר פלוני כהן, בכל אלו ידוע שמיוחס הוא:
ולא מן הרובן ולמעלה: אם היה משורר עם הלוויים על הדוכן:
ולא מן סנהדרין ולמעלה: דלידון דיני נפשות צריך שיהיה מיוחס:
וכל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים: שדנין דיני ממונות. ובירושלים מיירי. ששם אף לממונות ממנים דוקא מיוחסים:
וגבאי צדקה: בכל מקום דממשכנים על הצדקה, ורגילים אינשי להתקוטט עמן, ואם היה בהן פגם אפילו רק מצד אם, היה נודע [ודו"ק]:
ר' יוסי אומר אף מי שהיה חתום עד בערכי הישנה של צפורי: אצל דייני עיר ששמה ישנה שאצל צפורי. [ונ"ל דנקט כן, משום דישנה אחרת היה. ול"ג הישנה דאין שם עצם עם הא הידיעה כ"א בדרך זרות, כמו עלה העי [יהושע ח'], וכדומה] והיה שם תקנה לבלי להאמין שום עדות ממון, רק כשהן מיוחסין. ויש כח ביד בני עיר לתקן כן אף שהוא נגד דין תורה בדיני ממונות, וכדאמרינן [ב"ק קט"ז ב'] רשאין בני חבורה להתנות שכל מי שיאבד חמורו יעמידו לו חמור אחר. ולרש"י ל"ג עד. ור"ל דמיירי שחתם שם כדיין, ששם לא היו ממנין דיין שאינו מיוחס:
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא: בלשון יון הוא חיל מלך, [ארמעע]:
של מלך: שלא לקחו לחיל ישראל רק מיוחסין, שיעמוד להם זכות אבות במלחמה [ואף שאתי הגתי שר צבא דוד המלך היה [כשמואל ב' י"ח], והוא היה גוי [כע"ז דמ"ד א']. וכ"כ מצינו שהיו בחיל ישראל חיל אדום [כמלכים ב' ג']. נ"ל שהעמידום חיל מיוחד לסייע את ישראל, ולא ערבום בין המיוחסין. ולבני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א, אסטרטיא של מלך ר"ל שומרי ראש המלך, ובל"א לייבגארדע דעס קעניגס, דרק לחשיבות חיי המלך ויקרותו, היו נזהרים בזה בחיל המסבבים אותו שיהיה לו שמירה מעולה מהקב"ה, ולא בשאר חיל המלחמה. וכדאשכחן שהיו נזהרים בחייו יותר מבחיי כל ישראל, שאמרו לו אם ימותו חצינו לא ישימו עלינו לב, כי אתה כמונו עשרה אלפים [שמואל ב' י"ח]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת