משנה קידושין ג יג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק ג · משנה יג | >>

רבי טרפון אומר, יכולין ממזרים ליטהרנ.

כיצד? ממזר שנשא שפחה, הוולד עבד.

שיחררו, נמצא הבן בן חורין.

רבי אליעזר אומר, הרי זה עבד ממזרנג.

משנה מנוקדת

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:

יְכוֹלִין מַמְזֵרִים לִטָּהֵר.
כֵּיצַד?
מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא שִׁפְחָה, הַוָּלָד עֶבֶד.
שִׁחְרְרוֹ, נִמְצָא הַבֵּן בֶּן חוֹרִין.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
הֲרֵי זֶה עֶבֶד מַמְזֵר:

נוסח הרמב"ם

רבי טרפון אומר:

יכולין הם ממזרים ליטהר.
כיצד?
ממזר שנשא שפחה - הוולד עבד,
שחררו - נמצא הבן בן חורין.
רבי אליעזר אומר:
הרי זה עבד וממזר.

פירוש הרמב"ם

אינו חולק רבי טרפון בעבד שנשא ממזרת שהולד ממזר לפי שאין חייס לעבדים. ואין הפרש בין שתהיה שפחתו או שפחת חבירו. ורבי טרפון מתיר לכתחילה.

והלכה כרבי טרפון:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ממזר שנשא שפחה - ואפילו לכתחלה יכול ממזר לישא שפחה כדי לטהר את בניו נא. והלכה כר"ט. ומודה ר"ט שעבד שנשא ממזרת, הולד ממזר, שעבד אין לו יחוס נב:

פירוש תוספות יום טוב

יכולין ממזרים ליטהר. מפסול זרעם. שלא יהו בניהם ממזרים. רש"י:

ממזר שנשא שפחה הולד עבד. ואין ממזר. דהא ולדה כמוה רש"י. וכתב הר"ב ואפי' לכתחלה יכול ממזר לישא שפחה כו'. הכי מסקינן בגמ'. וכתב הר"ן בשם ר"ת טעמא דאע"ג דממזר חייב הוא בכל הלאוין שבתורה. לאו דשפחה שאני. דלא אמר רחמנא לא תקח שפחה ואפקיה בלשון לא יהיה קדש דמתרגמינן לא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה. משמע שאין ממזר בכלל. שכיון שיצירתו בעבירה קדש ועומד הוא. עכ"ד. ולפי מ"ש הר"ן בר"פ דלקמן דממזר מותר בנתינה משום דחייבת בכל המצות כמו שאעתיק לשונו שם. אפשר לי לומר דמש"ה נמי מותר בשפחה כיון דשייכי במצות שהנשים חייבות בהן והרי היא אשה אלא מדאפקיה רחמנא בלשון לא יהיה קדש צריכין לאפוקי לממזר מזה הלשון ושאני נתינה דכתיב גבה לא יסיר כמ"ש הר"ן שם. ולפי זה ניחא לי דאע"ג דכשנושא נכרית יכול ג"כ ליטהר דולדה נמי כמוה והרי הוא נכרי גמור. ואם יתגייר הרי הוא כשאר הגרים. וכ"כ הרמב"ם פט"ו מה' איסורי ביאה והטור סי' ד'. דהכא בשפחה לכתחלה יכול לישא. אבל נכרית קאי באיסור כמו שאר ישראל. ומיהו בלא"ה לא קשיא דלא נקט נכרית משום דבשפחה יכול לקנות לו שפחה וישאנה והרי הבן שלו ובידו לשחררו משא"כ לגייר הבן אין בידו שאין מטבילין גר קטן ע"ד ב"ד כמ"ש בשם התוספות במ"ג פ"ד דכתובות והיינו דלא דייקינן בגמ' דר"ט ס"ל לכתחלה מדלא תנן נמי נכרית אלא דאפילו אי דיעבד לא מצי למתני נכרית משום דאין יכול לטהר שמא ישאר נכרי ולא יתגייר. ומ"ש הר"ב ומודה ר"ט שעבד שנשא ממזרת הולד ממזר שעבד אין לו יחוס. גמ'. ופירש"י אינו מתיחס אחר אביו דכתיב עם הדומה לחמור כבהמה שאין הולד כרוך אחרי האב הלכך אי מנסבא לעבדא לא מהני מידי. ועיין לקמן. רבי אליעזר אומר ה"ז עבד ממזר. גמ'. דאמר קרא לו [לא יבא לו דור אחריו הוא מושך דהכי משמע דור עשירי לא יבא אפילו אין בו צד ממזרות אלא מאותו] הלך אחר פסולו. ורבנן ההוא בישראל שנשא ממזרת כתיב סד"א למשפחותם לבית אבותם כתיב. אתא לו אפקיה. ור"א [לאו אע"ג דכתיב למשפחותם לבית אבותם אתא לו אפקיה]. ה"נ אע"ג דכתיב האשה וילדיה אתא לו אפקיה ורבנן כל ולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי. פירש"י שאין מתיחס אחר אביו כלל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(נ) (על המשנה) ליטהר. מפסול זרעם, שלא יהיו בניהם ממזרים. רש"י:

(נא) (על הברטנורא) דאע"ג דממזר חייב הוא בכל הלאוין שבתורה. לאו דשפחה שאני, דלא אמר רחמנא לא תקח שפחה ואפקיה בלשון לא יהיה קדש, דמתרגמינן לא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה, משמע שאין ממזר בכלל, שכיון שיצירתו בעבירה, קדש ועומד הוא. ר"ת. ועתוי"ט:

(נב) (על הברטנורא) אינו מתייחס אחר אביו. רש"י:

(נג) (על המשנה) עבד ממזר. בגמרא פליגי בילפותא דקרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר' טרפון אומר וכו':    תוס' פסחים פ' האשה דף פ"ח ודרפ"ק דחגיגה ובגמ' פ' הערל (יבמות דף ע"ח) ותוס' פ"ק דבבא בתרא דף י"ג:

יכולין ממזרין וכו':    תוס' פ' השולח גט דף מ"א: ואסיקנא בגמ' דאפי' לכתחלה קאמר ר"ט דכי כתיב לא יהיה קדש ומתרגמינן לא יסב גברא מבני ישראל איתתא אמה ושפחה הרי היא כבהמה וביאותיה ביאות הפקר וקדשות בישראל היא דכתיב וא"ת ממזר אמאי מותר בשפחה שהרי חייב הוא בכל לאוין שבתורה ומיחייב בשאר לאוי דחתון שהרי אסור הוא בנויה ומ"ש ממשוחרר דאסור אפילו בשפחה כדאמרי' בפרק השולח לישא שפחה אינו יכול. תירץ ר"ת ז"ל דלאו דשפחה שאני דלא אמר רחמנא לא תקח שפחה ומדאפקיה בלשון לא יהיה קדש דמתרגמינן לא יסב גברא מבני ישראל אמה משמע שאין ממזר בכלל שכיון שיצירתן בעבירה קדש ועומד הוא הר"ן ז"ל: וכתב הרי"ף ז"ל והיינו דאמר ר' יהושע בן לוי כסף מטהר ממזרים שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף ופי' הר"ן ז"ל נראה שהרב אלפסי ז"ל היה מפרש אותה שהממזר יכול ליטהר בכספו שיקח שפחה וישאנה אבל אין נראה משמועתה כן בפ' עשרה יוחסין ע"כ:

ר' אליעזר אומר הרי זה עבד ממזר:    טעמיה דר' אליעזר מקרא דכתיב גם דור עשירי לא יבא לו הלך אחר פסולו דאפילו אין בו אלא צד ממזרת הוי ממזר ורבנן מוקמי ליה לקרא בישראל שנשא ממזרת ולאשמועינן דלא קרינן ביה למשפחותם לבית אבותם ור"א לאו אע"ג דכתיב למשפחותם לבית אבותם אתא לו אפקיה ה"נ אע"ג דכתיב האשה וילדיה אתא לו אפקיה ורבנן כל ולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי שאין מתייחס אחר אביו כלל:

תפארת ישראל

יכין


בועז

פירושים נוספים