משנה קידושין ג ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק ג · משנה ט | >>
מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשיםלא, ואמר: קידשתי לב את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות או גדולה שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות, כולן לג אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומרלד, כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות.
קידשתי את בתי הקטנה ואיני יודע אם קטנה שבקטנות או קטנה שבגדולות או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנות שבגדולות, כולן אסורות חוץ מן הגדולה שבגדולות, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר, כולן מותרות חוץ מן הקטנה שבקטנות.
משנה מנוקדת
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִּתֵּי בָּנוֹת מִשְּׁתֵּי נָשִׁים,
- וְאָמַר: קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ,
- אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת,
- אוֹ גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת,
- אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת,
- שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלָהּ שֶׁבַּקְּטַנּוֹת,
- כֻּלָּן אֲסוּרוֹת חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- כֻּלָּן מֻתָּרוֹת, חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת.
- קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַקְּטַנָּה וְאֵינִי יוֹדֵעַ,
- אִם קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת,
- אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת,
- אוֹ גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת,
- שֶׁהִיא קְטַנָּה מִן הַקְּטַנּוֹת שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת,
- כֻּלָּן אֲסוּרוֹת חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- כֻּלָּן מֻתָּרוֹת, חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת:
נוסח הרמב"ם
מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים,
- ואמר: קידשתי את בתי גדולה,
- ואיני יודע, אם גדולה שבגדולות - או גדולה שבקטנות,
- או קטנה שבגדולות - שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות,
- כולן אסורות, דברי רבי מאיר, חוץ מן הקטנה שבקטנות.
- רבי יוסי אומר: כולן מותרות, חוץ מן הגדולה שבגדולות.
- קידשתי את בתי קטנה,
- ואיני יודע אם קטנה שבקטנות, או קטנה שבגדולות,
- או גדולה שבקטנות - שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות,
- כולן אסורות, דברי רבי מאיר, חוץ מן הגדולה שבגדולות.
- רבי יוסי אומר: כולן מותרות, חוץ מן הקטנה שבקטנות.
פירוש הרמב"ם
השמיענו מחלוקתם בזאת הבבא השניה, לפי שמא יעלה על דעתינו כי כמו שרבי מאיר אומר בבבא הראשונה שכולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות, לפי שכל אחת מהן בערך הקטנה מן הקטנות גדולה נקראת, לפי שמנהג בני אדם שאומרים על הבנות שהן גדולות ולהרבות השנים שלהן, אבל בזאת הבבא השניה שקדש קטנה אינה נקראת קטנה אלא כשאין שם קטנה ממנה, ולכך למדנו שאפילו בזאת חולק רבי מאיר.
והלכה כרבי יוסי בשני המאמרים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
קדשתי את בתי גדולה - איצטריך תנא לאשמועינן פלוגתא דר"מ ור' יוסי בקדשתי את הגדולה ובקדשתי את הקטנה. דאי אשמועינן בקדשתי את הגדולה, הוה אמינא בהא קאמר ר"מ, דכיון דאיכא דזוטרא מינה, להך גדולה קרי לה, דשבח הוא לאדם לקרות בתו בלשון גדולה אע"פ שהיא קטנה, כשיש קטנה למטה ממנה. אבל קטנה אימא מודי ליה לרבי יוסי דכל שהוא יכול לקרות אותה גדולה אין קורא אותה קטנה. ואי אתמר בהא, בהא קאמר רבי יוסי, אבל בהך אימא מודי ליה לרבי מאיר, לכך הוצרכו שתיהן. והלכה כרבי יוסי בשתיהן
פירוש תוספות יום טוב
משתי נשים. שנשא שנייה לאחר מיתת הראשונה. גדולות כת הראשונה. קטנות כת שנייה. רש"י. וכתב הרמב"ם פ"ט מהלכות אישות וכולן ברשותו וכלומר שכולן קטנות או נערות. או שכולן בוגרות ונתנו לו רשות לקדשן דאילו בוגרות במקום קטטת או נערות כבר נתבאר [במתני' דלעיל] דאפילו שויתיה שליח אינה בכלל. בית יוסף סי' ל"ז:
ואמר קדשתי כו'. נראה בעיני דדומה לאותה ששנינו במ"ז קדשתי את בתי ואיני יודע למי כו'. וה"נ שאומר קדשתי אחת מהן ואיני יודע איזוהי. ואע"ג שהמקדש יאמר שזו היא שקידש. אינו נאמן. דהתם היינו טעמא דנאמן כמו שכתבתי בשם הר"ן. דהתם חזקתה מקודשת. ואינו מוציאה מחזקתה. אבל הכא דלמא לא זו היא שקידש ונמצא שאותה שנתקדשה באמת מוציאה מן הספק שיש לנו בה. ואין דבר שבערוה פחות משנים מלבד האב שהאמינתו התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה. ול' הרמב"ם בפ"ט מה"א ובשעת הקדושין אמר לבעל קדשתי לך את בתי הגדולה וכן ל' הר"ן ואין נראה שנתכוונו לומר דדוקא שהספק היה בשעת קדושין דהשתא אין למקדש שום טענה לומר קדשתי לזאת אבל אם פירש בשעת קדושין והאב נסתפק אח"כ שיהא המקדש נאמן דהא אין דבר שבערוה פחות משנים. אלא אורחא דמילתא נקטי שע"י שבשעת הקדושין אמר גדולה ולא פירש בשמה בא לו הספק איזו שקידש אבל אה"נ כשפירש בשמה בשעת הקדושין ועכשיו נולד לו הספק אע"פ שהמקדש אמר זו היא אינו נאמן שהרי מוציא האחרות מהספק. והטור סי' ל"ז העתיק המשנה כלשונה:
כולן אסורות חוץ מן הקטנה כו'. מפרשים בגמ' דבשאין בכת שנייה אלא גדולה וקטנה עסקינן שאילו היה אמצעית בכת שנייה אפי' לר"מ היו מותרות. משום דלא מקריא גדולה אא"כ היא גדולה לגבי כל כת אחת. והיינו דלא קתני אינו יודע אם אמצעית שבקטנות. ואע"ג דלא קתני ואיני יודע אם אמצעית שבגדולות ואע"ג דודאי אסורות שהרי הן הגדולות לכל כת שנייה הנהו לא אצטריכו ליה למתני דכיון דקתני אינו יודע אם קטנה שבגדולות ממילא משמע דכ"ש אמצעיות שבגדולות. הר"ן:
דברי ר"מ ר"י אומר כולן מותרות. מפרשי' בגמ' דבהא קא מפלגי ר"מ סבר מחית איניש נפשיה לספיקא ור"י סבר לא מחית אינש נפשיה למימר מילתא דליתי בה לידי שאלה לחכמים. וכי אמר גדולה. גדולה ממש שבכולן קאמר. ועיין מ"ש במ"ב פ"ח דנדרים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לא) (על המשנה) מב' נשים. שנשא השניה לאחר מיתת הראשונה. גדולות כת הראשונה קטנות כת שניה. רש"י. וכולן ברשותו וכלומר שכולן קטנות או נערות או שכולן בוגרות ונתנו לו רשות לקדשן דאלו בוגרות במקום קטנות או נערות. מבואר לעיל דאפילו שויתיה שליח אינה בכלל. ב"י:
(לב) (על המשנה) קדשתי. נראה בעיני דדומה לאותה ששנינו במשנה ז' קדשתי ואיני יודע למי כו'. וה"נ שאומר קדשתי כו' ואיני יודע איזוהי:ואע"ג שהמקדש יאמר שזו היא שקדש. אינו נאמן דהתם ה"ט דנאמן כמ"ש בשם הר"ן. דחזקתה מקודשת ואינו מוציאה מחזקתה. אבל הכא דלמא לא זו היא שקידש ונמצא שאותה שנתקדשה באמת מוציא מן הספק שיש לנו בה. ואין דבר שבערוה פחות משנים מלבד האב שהאמינתו התורה שנאמר את בתי נתתי. ועתוי"ט:
(לג) (על המשנה) כלן. מפרש בגמרא דבשאין כת שנייה אלא אלא גדולה וקטנה עסקינן. שאלו היה אמצעית בכת שניה אפילו לר"מ היתה מותרת, משום דלא מקריא גדולה אא"כ היא גדולה לגבי כל כת אחת. והיינו דלא קתני וא"י אם אמצעית שבקטנות. אבל אמצעית שבגדולות נכללת בקטנה שבגדולות. הר"נ:
(לד) (על המשנה) דברי ר' מאיר רי"א. בהא קמפלגי ר"מ סבר מחית איניש נפשיה לספיקא ורבי יוסי סבר לא מחית איניש נפשיה למימר מלתא דליתי בה לידי שאלה לחכמים. וכי אמר גדולה גדולה ממש שבכולן קאמר. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מי שיש לו שתי כתי בנות: פ' קונם דף ס"ב ובפ' האיש מקדש (קידושין ד' נ"א) ובטור מ"ה סי' ל"ז וכתב שם ב"י שכולן כו' ופי' הר"ן ז"ל שתי כתי בנות משתי נשים שנשא השני' לאחר מיתת הראשונה וכו' והוא לשון רש"י ז"ל ויש לתמוה אמאי אצטריך לפרושי שנשא שני' לאחר מיתת הראשונה:
ואמר קדשתי את בתי הגדולה: אמר לבעל בשעת קדושין קדשתי את בתי הגדולה כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות. מפרשין בגמ' דבשאין בכת שניה אלא גדולה וקטנה עסיקינן שאילו היו אמצעיות בכת שניה אפי' לר"מ היו מותרות משום דלא מקרייא גדולה אלא א"כ היא גדולה לגבי כל כת שניה כמו אילו לא היתה לו אלא כת אחת דאמצעית לא קרי לה גדולה אלא בשמה קרי לה והיינו דלא קתני איני יודע אם אמצעיות שבקטנות ואע"ג דלא קתני נמי איני יודע אם אמצעית שבגדולות אע"ג דודאי אסורות שהרי הן הגדולות לכל כת שניה הנהו לא איצטריכו להו למיתני דכיון דקתני איני יודע אם קטנה שבגדולות ממילא משמע דכ"ש אמצעיות שבגדולות עכ"ל הר"ן ז"ל בשנוי לשון קצת להרחבת ביאור הענין כפי ענ"ד. ולשון רש"י ז"ל אבל אי הוה בכת שניה אמצעיות הוה תני מתני' חוץ מן הקטנות שבקטנות ולא הוה תני חוץ מן הקטנה ע"כ. ומפרשינן בגמ' דלרבא דס"ל בפ' האיש מקדש דקדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קדושין וממתניתין דקתני כולן אסורות משמע דהוו קדושין ומש"ה כולן צריכות גט מוקי לה למתני' בשהוכרו ולבסוף נתערבו פי' שבשעת קדושין פירש לו איזו גדולה מהן הוא מקדש לו ולבסוף שכח איזו גדולה פירש לו ומש"ה כולן צריכות גט וקאמר התם דמתני' דייקא כותיה דקתני ואיני יודע ולא קתני ואינו ידוע אבל לאביי אע"ג דהלכתא כותיה לשון מתני' דחוק דה"ל למיתני ואינו ידוע:
דברי ר"מ ר' יוסי אומר: וכו' י"ס דגרסי דברי ר"מ חוץ מן הגדולה שבגדולות ר' יוסי אומר וכו' וכן בסיפא גרסי' דברי ר' מאיר חוץ מן הגדולה שבגדולות ר' יוסי אומר וכו' וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל וכתב כן מצאתי בכל הספרים. ובנדרים פ"ח כתבינן דלא קשה דר' מאיר אדר"מ ודר' יוסי אדר' יוסי מההיא דעד לפני הפסח ר"מ אומר אסור עד שיגיע ר' יוסי אומר וכו' ע"ש:
תפארת ישראל
יכין
מי שיש לו שתי כיתי בנות: שאחת ילדה קודם חברתה ולא היה לשנייה רק ב' בנות, כך אוקמה בש"ס:
משתי נשים: כך אמר להמקדש הנני מקדש לך בתי הגדולה ונתרצה הלה ונתן לו פרוטה. ונ"ל דה"ה באמר כך המקדש, רק דבכה"ג א"צ לב' בבי כסי' נ"ח ודו"ק:
ואמר קדשתי את בתי הגדולה: שבכת ראשון:
ואיני יודע אם גדולה שבגדולות: שבכת ב':
או גדולה שבקטנות: לר"מ מחית אינש נפשיה לספיקא ואסורות כולן לעלמא וגם להמקדש כלעיל [פ"ב סי' י"ח], משא"כ לר"י.
או קטנה שבגדולות: וצריכה ב' בבי. משום דטפי מסתבר שיקרא לגדולה שבקטנות גדולה, ממה שיקרא לקטנה שבגדולות קטנה, דרוצה לשבח בתו שהיא גדולה וראוייה לנשואין. להכי קמ"ל רישא לר"י, דאפילו ברישא שהזכיר גדולה, אפ"ה אמרינן דלא התכוון רק על גדולה שבגדולות. וסיפא קא משמע לן לרבותא דר"מ, דאפילו בדקאמר קטנה, מספקינן בקטנה שבגדולות. וקיי"ל כר' יוסי [אה"ע ל"ז י"ח י"ט]:
שבקטנות: בפני ב' עדים והלכו למדה"י:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת