משנה קידושין ג


קידושין פרק ג', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק שלישי ("האומר לחברו") · >>

פרקי מסכת קידושין: א ב ג ד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·משנה יג ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

האומר לחברו: צא וקדש לי אשה פלונית, והלך וקידשה לעצמו, מקודשת.

וכן האומר לאשה: הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום, מקודשת לשני.

בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה.

מעכשיו ולאחר שלשים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום, מקודשת ואינה מקודשת.

בת ישראל לכהן או בת כהן לישראל, לא תאכל בתרומה.

משנה ב

האומר לאשה: הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז, הרי זו מקודשת והוא יתן.

על מנת שאתן לך מכאן ועד שלשים יום, נתן לה בתוך שלשים, מקודשת.

ואם לאו, אינה מקודשת.

על מנת שיש לי מאתים זוז, הרי זו מקודשת ויש לו.

על מנת שאראך מאתים זוז, הרי זו מקודשת ויראה לה.

ואם הראה על השולחן, אינה מקודשת.

משנה ג

על מנת שיש לי בית כור עפר, הרי זו מקודשת ויש לו.

על מנת שיש לי במקום פלוני, אם יש לו באותו מקום, מקודשת.

ואם לאו, אינה מקודשת.

על מנת שאראך בית כור עפר, הרי זו מקודשת ויראנה.

ואם הראה בבקעה, אינה מקודשת.

משנה ד

רבי מאיר אומר, כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן, אינו תנאי, שנאמר (במדבר לב) ויאמר משה אלהם אם יעברו בני גד ובני ראובן, וכתיב, ואם לא יעברו חלוצים.

רבי חנינא בן גמליאל אומר, צריך היה הדבר לאמרו, שאלמלא כן, יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו.

משנה ה

המקדש את האשה ואמר: כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה, לויה והרי היא כהנת, עניה והרי היא עשירה, עשירה והרי היא עניה, הרי זו מקודשת, מפני שלא הטעתו.

האומר לאשה: הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר או לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר או לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך או לאחר שתמות אחותיך, לאחר שיחלוץ ליך יבמיך, אינה מקודשת.

וכן האומר לחברו: אם ילדה אשתך נקבה הרי היא מקודשת לי, אינה מקודשת.

אם היתה אשת חברו מעוברת והוכר עוברה, דבריו קיימין, ואם ילדה נקבה, מקודשת.

משנה ו

האומר לאשה: הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל, דיבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל, מקודשת.

ואם לאו, אינה מקודשת.

על מנת שירצה אבא, רצה האב, מקודשת; ואם לאו, אינה מקודשת.

מת האב הרי זו מקודשת.

מת הבן, מלמדין האב לומר שאינו רוצה.

משנה ז

קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה, ובא אחד ואמר אני קידשתיה, נאמן.

זה אמר אני קידשתיה וזה אמר אני קידשתיה, שניהם נותנים גט.

ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס.

משנה ח

קידשתי את בתי, קידשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא קטנה, נאמן.

קידשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה, אינו נאמן.

נשבית ופדיתיה, בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה, אינו נאמן.

מי שאמר בשעת מיתתו, יש לי בנים, נאמן.

יש לי אחים, אינו נאמן.

המקדש את בתו סתם, אין הבוגרות בכלל.

משנה ט

מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים, ואמר: קידשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות או גדולה שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות, כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות, דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר, כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות.

קידשתי את בתי הקטנה ואיני יודע אם קטנה שבקטנות או קטנה שבגדולות או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנות שבגדולות, כולן אסורות חוץ מן הגדולה שבגדולות, דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר, כולן מותרות חוץ מן הקטנה שבקטנות.

משנה י

האומר לאשה: קידשתיך, והיא אומרת: לא קידשתני, הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו.

היא אומרת: קידשתני, והוא אומר: לא קידשתיך, הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו.

קידשתיך, והיא אומרת: לא קידשת אלא בתי, הוא אסור בקרובות גדולה, וגדולה מותרת בקרוביו.

הוא מותר בקרובות קטנה, וקטנה מותרת בקרוביו.

משנה יא

קידשתי את בתך, והיא אומרת: לא קידשת אלא אותי, הוא אסור בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו, הוא מותר בקרובות גדולה וגדולה אסורה בקרוביו.

משנה יב

כל מקום שיש קידושין ואין עבירה, הוולד הולך אחר הזכר.

ואיזה? זו כהנת לויה וישראלית שנשאת לכהן וללוי ולישראל.

וכל מקום שיש קידושין ויש עבירה, הוולד הולך אחר הפגום.

ואיזו? זו אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין.

וכל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה על אחרים קידושין, הוולד ממזר.

ואיזה? זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה.

וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין, הוולד כמותה.

ואיזה? זה ולד שפחה ונכרית.

משנה יג

רבי טרפון אומר, יכולין ממזרים ליטהר.

כיצד? ממזר שנשא שפחה, הוולד עבד.

שיחררו, נמצא הבן בן חורין.

רבי אליעזר אומר, הרי זה עבד ממזר.

(א)

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:

צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְּלוֹנִית,
וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לְעַצְמוֹ,
מְקֻדֶּשֶׁת.
וְכֵן הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה:
הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם,
וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם,
מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי.
בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן,
תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
מֵעַכְשָׁיו וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם,
וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם,
מְקֻדֶּשֶׁת וְאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן,
אוֹ בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל,
לֹא תֹאכַל בִּתְרוּמָה:
(ב)

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה:

הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לָךְ מָאתַיִם זוּז,
הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְהוּא יִתֵּן.
עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לָךְ מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם,
נָתַן לָהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים, מְקֻדֶּשֶׁת;
וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי מָאתַיִם זוּז,
הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיֵשׁ לוֹ.
עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ מָאתַיִם זוּז,
הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיַרְאֶה לָהּ;
וְאִם הֶרְאָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת:
(ג)

עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בֵּית כּוֹר עָפָר,

הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיֵשׁ לוֹ.
עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי,
אִם יֵשׁ לוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם,
מְקֻדֶּשֶׁת;
וְאִם לָאו,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ בֵּית כּוֹר עָפָר,
הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיַרְאֶנָּה;
וְאִם הֶרְאָהּ בַּבִּקְעָה,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת:
(ד)

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

כָּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִּתְנַאי בְּנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן, אֵינוֹ תְּנַאי,
שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לב כט): "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן",
וּכְתִיב: "וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים".
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
צָרִיךְ הָיָה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ;
שֶׁאִלְמָלֵא כֵן, יֵשׁ בְּמַשְׁמַע שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא יִנְחֲלוּ:
(ה)

הַמְּקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר:

כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹּהֶנֶת, וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה,
לְוִיָּה וַהֲרֵי הִיא כֹּהֶנֶת,
עֲנִיָּה וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה,
עֲשִׁירָה וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה,
הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת,
מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ.
הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה:
הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּר,
אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְרִי,
לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר,
אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי,
לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ,
אוֹ לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ,
לְאַחַר שֶׁיַּחֲלֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:
אִם יָלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה הֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִי,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
אִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מְעֻבֶּרֶת וְהֻכַּר עֻבָּרָהּ,
דְּבָרָיו קַיָּמִין, וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה, מְקֻדֶּשֶׁת:
(ו)

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה:

הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֲדַבֵּר עָלַיִךְ לַשִּׁלְטוֹן וְאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ כְּפוֹעֵל,
דִּבֵּר עָלֶיהָ לַשִּׁלְטוֹן וְעָשָׂה עִמָּהּ כְּפוֹעֵל, מְקֻדֶּשֶׁת;
וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אַבָּא,
רָצָה הָאָב, מְקֻדֶּשֶׁת;
וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
מֵת הָאָב,
הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת.
מֵת הַבֵּן,
מְלַמְּדִין הָאָב לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה:
(ז)

קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי,

וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִדַּשְׁתִּיהָ,
וּבָא אֶחָד וְאָמַר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ,
נֶאֱמָן.
זֶה אָמַר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ,
וְזֶה אָמַר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ,
שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט;
וְאִם רָצוּ,
אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס:
(ח)

קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי,

קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה,
וַהֲרֵי הִיא קְטַנָּה,
נֶאֱמָן.
קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה,
וַהֲרֵי הִיא גְּדוֹלָה,
אֵינוֹ נֶאֱמָן.
נִשְׁבֵּית וּפְדִיתִיהָ,
בֵּין שֶׁהִיא קְטַנָּה בֵּין שֶׁהִיא גְּדוֹלָה,
אֵינוֹ נֶאֱמָן.

מִי שֶׁאָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ:

יֵשׁ לִי בָּנִים,
נֶאֱמָן;
יֵשׁ לִי אַחִים,
אֵינוֹ נֶאֱמָן.
הַמְּקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ סְתָם,
אֵין הַבּוֹגְרוֹת בִּכְלָל:
(ט)

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִּתֵּי בָּנוֹת מִשְּׁתֵּי נָשִׁים,

וְאָמַר: קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה,
וְאֵינִי יוֹדֵעַ,
אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת,
אוֹ גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת,
אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת,
שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלָהּ שֶׁבַּקְּטַנּוֹת,
כֻּלָּן אֲסוּרוֹת חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
כֻּלָּן מֻתָּרוֹת, חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת.
קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַקְּטַנָּה וְאֵינִי יוֹדֵעַ,
אִם קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת,
אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת,
אוֹ גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת,
שֶׁהִיא קְטַנָּה מִן הַקְּטַנּוֹת שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת,
כֻּלָּן אֲסוּרוֹת חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
כֻּלָּן מֻתָּרוֹת, חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת:
(י)

הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: קִדַּשְׁתִּיךְ,

וְהִיא אוֹמֶרֶת: לֹא קִדַּשְׁתַּנִי,
הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ,
וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו.
הִיא אוֹמֶרֶת: קִדַּשְׁתַּנִי,
וְהוּא אוֹמֵר: לֹא קִדַּשְׁתִּיךְ,
הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ,
וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו.
קִדַּשְׁתִּיךְ,
וְהִיא אוֹמֶרֶת:
לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא בִּתִּי,
הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה,
וּגְדוֹלָה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו;
הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה,
וּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו:
(יא)

קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתֵּךְ,

וְהִיא אוֹמֶרֶת:
לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא אוֹתִי,
הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה,
וּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו;
הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה,
וּגְדוֹלָה אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו:
(יב)

כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְאֵין עֲבֵרָה,

הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר;
וְאֵיזֶה?
זוֹ כֹּהֶנֶת, לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית,
שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וּלְלֵוִי וּלְיִשְׂרָאֵל.
וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְיֵשׁ עֲבֵרָה,
הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם;
וְאֵיזוֹ?
זוֹ אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל,
גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,
מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל,
בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין.
וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין,
אֲבָל יֵשׁ לָהּ עַל אֲחֵרִים קִדּושִׁין,
הַוָּלָד מַמְזֵר;
וְאֵיזֶה?
זֶה הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.
וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ לֹא עָלָיו וְלֹא עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁין,
הַוָּלָד כְּמוֹתָהּ;
וְאֵיזֶה?
זֶה וְלַד שִׁפְחָה וְנָכְרִית:
(יג)

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:

יְכוֹלִין מַמְזֵרִים לִטָּהֵר.
כֵּיצַד?
מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא שִׁפְחָה, הַוָּלָד עֶבֶד.
שִׁחְרְרוֹ, נִמְצָא הַבֵּן בֶּן חוֹרִין.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
הֲרֵי זֶה עֶבֶד מַמְזֵר:


נוסח הרמב"ם

(א) האומר לחברו: צא וקדש לי אישה פלונית,

הלך - וקידשה לעצמו,
מקודשת לשני.
וכן האומר לאשה: הרי את מקודשת לי - לאחר שלשים יום,
ובא אחר וקידשה - בתוך שלשים יום,
מקודשת לשני,
בת כוהן לישראל - תאכל בתרומה.
מעכשיו - ולאחר שלשים יום,
ובא אחר וקידשה - בתוך שלשים יום,
מקודשת ואינה מקודשת,
בת כוהן לישראל - לא תאכל בתרומה.


(ב) האומר לאשה: הרי את מקודשת לי

על מנת שאתן ליך - מאתיים זוז,
הרי זו מקודשת - ויתן.
על מנת שאתן ליך - מכאן ועד שלשים יום,
נתן לה בתוך שלשים יום - מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת.
על מנת שיש לי - מאתיים זוז,
הרי זו מקודשת - ויש לו.
על מנת שיש לי - במקום פלוני,
יש לו באותו מקום - מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת.
על מנת שאראך - מאתיים זוז,
הרי זו מקודשת - ויראנה,
הראה על השולחן - אינה מקודשת.


(ג) על מנת שיש לי - בית כור עפר,

הרי זו מקודשת - ויש לו.
על מנת שיש לי - במקום פלוני,
אם יש לו באותו המקום - מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת.
על מנת שאראך - בית כור עפר,
הרי זו מקודשת - ויראנה,
הראה בבקעה - אינה מקודשת.


(ד) רבי מאיר אומר:

כל תנאי, שאינו כתנאי בני ראובן ובני גד - אינו תנאי,
שנאמר: "ויאמר משה אליהם, אם יעברו בני גד ובני ראובן איתכם" וגו' "ואם לא יעברו חלוצים איתכם" (במדבר לב כט-ל) וגו'.
רבי חנניה בן גמליאל אומר:
צורך היה הדבר לאומרו,
שאלמלא כן, יש במשמע - שאף בארץ לא הונחלו.


(ה) המקדש את האשה, ואמר: סבור הייתי שהיא

כוהנת - והרי היא לויה,
לויה - והרי היא כוהנת,
עניה - והרי היא עשירה,
עשירה - והרי היא עניה,
הרי זו מקודשת - מפני שלא הטעתו.
האומר לאשה: הרי את מקודשת לי
לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי,
לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי,
לאחר שימות בעליך, לאחר שיחלוץ ליך יבמיך,
אינה מקודשת.
וכן האומר לחברו:
אם ילדה אשתך נקבה - הרי היא מקודשת לי,
לא אמר כלום.


(ו) האומר לאשה: הרי את מקודשת לי

על מנת שאדבר עליך לשלטון, ואעשה עימך כפועל,
דיבר עליה לשלטון, ועשה עימה כפועל - הרי זו מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת.
על מנת שירצה אבא,
רצה האב - מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת.
מת האב - הרי זו מקודשת.
מת הבן - מלמדין את האב לומר "איני רוצה".


(ז) קידשתי את בתי - ואיני יודע למי קידשתיה,

בא אחד ואמר: אני קידשתיה - נאמן.
זה אומר: אני קידשתיה,
וזה אומר: אני קידשתיה,
שניהם נותנין גט,
ואם רצו - אחד נותן גט, ואחד כונס.


(ח) קידשתי את בתי קטנה,

קידשתיה, וגירשתיה כשהיא קטנה,
והרי היא קטנה - נאמן.
קידשתיה, וגירשתיה כשהיא קטנה,
והרי היא גדולה - אינו נאמן.
נשבית, ופדיתיה,
בין שהיא קטנה, בין שהיא גדולה - אינו נאמן.
מי שאמר בשעת מיתתו,
יש לי בנים - נאמן.
יש לי אחים - אינו נאמן.
המקדש את בתו סתם,
אין הבוגרת בכלל.


(ט) מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים,

ואמר: קידשתי את בתי גדולה,
ואיני יודע, אם גדולה שבגדולות - או גדולה שבקטנות,
או קטנה שבגדולות - שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות,
כולן אסורות, דברי רבי מאיר, חוץ מן הקטנה שבקטנות.
רבי יוסי אומר: כולן מותרות, חוץ מן הגדולה שבגדולות.
קידשתי את בתי קטנה,
ואיני יודע אם קטנה שבקטנות, או קטנה שבגדולות,
או גדולה שבקטנות - שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות,
כולן אסורות, דברי רבי מאיר, חוץ מן הגדולה שבגדולות.
רבי יוסי אומר: כולן מותרות, חוץ מן הקטנה שבקטנות.


(י) האומר לאשה: קידשתיך,

והיא אומרת: לא קידשתני,
הוא אסור בקרובותיה - והיא מותרת בקרוביו.
קידשתני,
והוא אומר: לא קידשתיך,
הוא מותר בקרובותיה - והיא אסורה בקרוביו.


[יא] *הערה 1: קידשתיך,

והיא אומרת: לא קידשת - אלא בתי,
אסור בקרובות גדולה - וגדולה מותרת בקרוביו,
ומותר בקרובות קטנה - וקטנה מותרת בקרוביו.


(יא) [יב] קידשתי את בתך,

והיא אומרת: לא קידשת - אלא אותי,
אסור בקרובות קטנה - וקטנה מותרת בקרוביו,
ומותר בקרובות גדולה - וגדולה אסורה בקרוביו.


(יב) [יג] כל מקום שיש קידושין - ואין עבירה,

הוולד הולך - אחר הזכר.
ואיזו זו?
זו כוהנת, לויה, וישראלית - שנישאו לכוהן, וללוי, ולישראל.
וכל מקום שיש קידושין - ויש עבירה,
הוולד הולך - אחר הפגום שבשניהם.
ואיזו זו?
זו אלמנה - לכוהן גדול,
גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט,
ממזרת, ונתינה - לישראל,
בת ישראל - לממזר, ולנתין.
וכל מי שאין לה עליו קידושין - אבל יש לה קידושין על אחרים,
הוולד - ממזר.
ואיזה זה?
זה הבא - על אחת מכל העריות האמורות בתורה.
וכל מי שאין לה, לא עליו ולא על אחרים - קידושין,
הוולד - כמוה.
ואיזה זה?
זה ולד שפחה, ונוכרית.


(יג) [יד] רבי טרפון אומר:

יכולין הם ממזרים ליטהר.
כיצד?
ממזר שנשא שפחה - הוולד עבד,
שחררו - נמצא הבן בן חורין.
רבי אליעזר אומר:
הרי זה עבד וממזר.

הערות

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

פירושים