משנה פרה ח

פרה פרק ח', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק שמיני ("שנים שהיו") · >>

פרקי מסכת פרה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

שנים שהיו שומרים את השוקת, נטמא אחד מהם, כשרים, מפני שהן ברשותו של שני.

טהר, ונטמא שני, כשרים, מפני שהן ברשותו של ראשון.

נטמאו שניהן כאחת, פסולין.

עשה אחד מהן מלאכה, כשרין, מפני שהן ברשותו של שני.

עמד, ועשה השני מלאכה, כשרין, מפני שהן ברשותו של ראשון.

עשו שניהן כאחד, פסולין.

משנה ב

המקדש מי חטאת, לא ינעול את הסנדל.

שאם נפלו משקין על הסנדל, נטמא וטמאהו.

הרי הוא אומר, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני.

נפלו משקין על בשרו, טהור.

נפלו על כסותו, נטמאת וטמאתו.

הרי זה אומר, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני.

משנה ג

השורף פרה, ופרים, והמשלח את השעיר, מטמא בגדים.

פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אין מטמאין בגדים.

הרי זה אומר, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני.

משנה ד

האוכל מנבלת העוף הטהור והיא בבית הבליעה, מטמא בגדים.

הנבלה עצמה אינה מטמאה בגדים.

הרי זה אומר, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני.

משנה ה

כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים, אלא משקה.

נטמא משקה, טמאן.

הרי זה אומר, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני.

משנה ו

אין כלי חרש מטמא חבירו, אלא משקה.

נטמא משקה, טמאהו.

הרי זה אומר, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני.

משנה ז

כל הפוסל את התרומה, מטמא את המשקין להיות תחלה לטמא אחד ולפסול אחד, חוץ מטבול יום.

הרי זה אומר, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני.

משנה ח

כל הימים כמקוה, שנאמר (בראשית א, י) "ולמקוה המים קרא ימים", דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, הים הגדול כמקוה, לא נאמר ימים, אלא שיש בו מיני ימים הרבה.

רבי יוסי אומר, כל הימים מטהרין בזוחלין, ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת.

משנה ט

המים המוכים, פסולים.

אלו הן המוכים, המלוחים והפושרים.

המים המכזבים, פסולין.

אלו הם המים המכזבים, המכזבים אחד בשבוע.

המכזבים בפולמסיות ובשני בצרון, כשרים.

רבי יהודה פוסל.

משנה י

מי קרמיון ומי פוגה, פסולים, מפני שהם מי ביצים.

מי הירדן ומי ירמוך, פסולים, מפני שהם מי תערובות.

ואלו הן מי תערובות, אחד כשר ואחד פסול שנתערבו.

שניהן כשרין ונתערבו, כשרין.

רבי יהודה פוסל.

משנה יא

באר אחאב ומערת פמייס, כשרה.

המים שנשתנו ושנויין מחמת עצמן, כשרין.

אמת המים הבאה מרחוק, כשרה, ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה אדם.

רבי יהודה אומר, הרי היא בחזקת מותרת.

באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה, ימתין לה עד שתצל, דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר, אינו צריך להמתין.

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים אֶת הַשֹּׁקֶת, נִטְמָא אַחַד מֵהֶם, כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי. טָהַר, וְנִטְמָא שֵׁנִי, כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. נִטְמְאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת, פְּסוּלִין. עָשָׂה אַחַד מֵהֶן מְלָאכָה, כְּשֵׁרִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי. עָמַד, וְעָשָׂה הַשֵּׁנִי מְלָאכָה, כְּשֵׁרִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. עָשׂוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד, פְּסוּלִין.

משנה ב

הַמְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת, לֹא יִנְעוֹל אֶת הַסַּנְדָּל. שֶׁאִם נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל הַסַּנְדָּל, נִטְמָא וְטִמְּאָהוּ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי. נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל בְּשָׂרוֹ, טָהוֹר. נָפְלוּ עַל כְּסוּתוֹ, נִטְמֵאת וְטִמְּאַתּוּ. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי.

משנה ג

הַשּׂוֹרֵף פָּרָה, וּפָרִים, וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר, מְטַמֵּא בְגָדִים. פָּרָה וּפָרִים וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ עַצְמָן אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי.

משנה ד

הָאוֹכֵל מִנִּבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר וְהִיא בְּבֵית הַבְּלִיעָה, מְטַמֵּא בְגָדִים. הַנְּבֵלָה עַצְמָהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְגָדִים. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי.

משנה ה

כָּל וְלַד הַטֻּמְאוֹת אֵינוֹ מְטַמֵּא כֵלִים, אֶלָּא מַשְׁקֶה. נִטְמָא מַשְׁקֶה, טִמְּאָן. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי.

משנה ו

אֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מְטַמֵּא חֲבֵרוֹ, אֶלָּא מַשְׁקֶה. נִטְמָא מַשְׁקֶה, טִמְּאַתּוּ. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי.

משנה ז

כָּל הַפּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, מְטַמֵּא אֶת הַמַּשְׁקִין לִהְיוֹת תְּחִלָּה לְטַמֵּא אֶחָד וְלִפְסֹל אֶחָד, חוּץ מִטְּבוּל יוֹם. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי.

משנה ח

כָּל הַיַּמִּים כְּמִקְוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, י), וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַיָּם הַגָּדוֹל כְּמִקְוֶה, לֹא נֶאֱמַר יַמִּים, אֶלָּא שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מִינֵי יַמִּים הַרְבֵּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַיַּמִּים מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין, וּפְסוּלִין לַזָּבִים וְלַמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת.

משנה ט

הַמַּיִם הַמֻּכִּים, פְּסוּלִים. אֵלּוּ הֵן הַמֻּכִּים, הַמְּלוּחִים וְהַפּוֹשְׁרִים. הַמַּיִם הַמְכַזְּבִים, פְּסוּלִין. אֵלּוּ הֵם הַמַּיִם הַמְכַזְּבִים, הַמְכַזְּבִים אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ. הַמְכַזְּבִים בְּפֻלְמְסָיוֹת וּבִשְׁנֵי בִצָּרוֹן, כְּשֵׁרִים. רַבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל.

משנה י

מֵי קַרְמְיוֹן וּמֵי פוּגָה, פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מֵי בִצִּים. מֵי הַיַּרְדֵּן וּמֵי יַרְמוּךְ, פְּסוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מֵי תַעֲרֹבוֹת. וְאֵלוּ הֵן מֵי תַעֲרֹבוֹת, אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד פָּסוּל, שֶׁנִּתְעָרְבוּ. שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין וְנִתְעָרְבוּ, כְּשֵׁרִין. רַבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל.

משנה יא

בְּאֵר אַחְאָב וּמְעָרַת פַּמְיָס, כְּשֵׁרָה. הַמַּיִם שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ וְשִׁנּוּיָן מֵחֲמַת עַצְמָן, כְּשֵׁרִין. אַמַּת הַמַּיִם הַבָּאָה מֵרָחוֹק, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁיִּשְׁמְרֶנָּה שֶׁלֹּא יַפְסִיקֶנָּה אָדָם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֲרֵי הִיא בְחֶזְקַת מֻתֶּרֶת. בְּאֵר שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ חַרְסִית אוֹ אֲדָמָה, יַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתִּצַּל, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַמְתִּין.

נוסח הרמב"ם

(א) שנים שהיו שומרין את השוקת -

נטמא אחד מהן - כשרין,

מפני שהן ברשותו של שני.

טהר, ונטמא שני - כשרין,

מפני שהן ברשותו של ראשון.

נטמאו שניהן כאחת - פסולין.

עשה אחד מהן מלאכה - כשרין,

מפני שהן ברשותו של שני.

עמד, ועשה השני מלאכה - כשרין,

מפני שהן ברשותו של ראשון.

עשו שניהן כאחת - פסולין.

(ב) המקדש מי חטאת -

לא ינעול את הסנדל,

שאם נפלו משקין על הסנדל - נטמא, וטימאהו,