משנה ברכות ו


ברכות פרק ו', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק שישי ("כיצד מברכין") · >>

פרקי מסכת ברכות: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

כיצד מברכין על הפירות?

על פירות האילן אומר, בורא פרי העץ , חוץ מן היין, שעל היין אומר בורא פרי הגפן.

ועל פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ.

ועל הירקות אומר בורא פרי האדמה.

רבי יהודה אומר, בורא מיני דשאים.

משנה ב

ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא .

ועל פירות הארץ בורא פרי העץ, לא יצא .

על כולם אם אמר שהכל (נהיה), יצא.

משנה ג

על דבר שאין גידולו מן הארץ אומר שהכל.

על החומץ ועל הנובלות ועל הגובאי אומר שהכל (על החלב ועל הגבינה ועל הביצים אומר שהכל).

רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו.

משנה ד

היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר, אם יש ביניהם ממין שבעה, מברך עליו.

וחכמים אומרים, מברך על איזה מהן שירצה.

משנה ה

ברך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון.

ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון.

ברך על הפת, פטר את הפרפרת.

על הפרפרת, לא פטר את הפת.

בית שמאי אומרים, אף לא מעשה קדרה.

משנה ו

היו יושבין לאכול – כל אחד ואחד מברך לעצמו.

הסיבו – אחד מברך לכולן.

בא להם יין בתוך המזון – כל אחד ואחד מברך לעצמו;

לאחר המזון – אחד מברך לכולם.

והוא אומר על המוגמר,

אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה.

משנה ז

הביאו לפניו מליח בתחלה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפלה לו .

זה הכלל, כל שהוא עקר ועמו טפלה, מברך על העקר ופוטר את הטפלה.

משנה ח

אכל תאנים ענבים ורמונים, מברך אחריהן שלש ברכות, דברי רבן גמליאל.

וחכמים אומרים, ברכה אחת (מעין שלש).

רבי עקיבא אומר, אפלו אכל שלק והוא מזונו, מברך אחריו שלש ברכות.

השותה מים לצמאו, אומר שהכל נהיה בדברו.

רבי טרפון אומר, בורא נפשות רבות.

(א) כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת?

עַל פֵּרוֹת הָאִילָן - אֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן - אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ - אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת אוֹמֵר - הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.

וְעַל הַיְּרָקוֹת - אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹרֵא מִינֵי דְּשָׁאִים:

(ב) בֵּרַךְ עַל הַפֵּרוֹת - בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה - יָצָא
וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ - בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ - לֹא יָצָא
עַל כֻּלָּם - אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל - יָצָא:

(ג) עַל דָּבָר שֶּׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ - אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל.

עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי - אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל.

עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים - אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהִיא מִין קְלָלָה - אֵין מְבָרְכִין עָלָיו:

(ד) הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה -
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה - מְבָרֵךְ עָלָיו

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים - מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה:

(ה) בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן - פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן.
בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן - פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן.
בֵּרַךְ עַל הַפַּת - פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת. עַל הַפַּרְפֶּרֶת - לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה:

(ו) הָיוּ יוֹשְׁבִין לֶאֱכוֹל - כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ.
הֵסַבּוּ - אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם.

בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן - כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ.
לְאַחַר הַמָּזוֹן - אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם.
וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר -- אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמֻּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעוּדָה:

(ז) הֵבִיאוּ לְפָנָיו מְלִיחַ בַּתְּחִלָּה, וּפַת עִמּוֹ - מְבָרֵךְ עַל הַמְּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ.

זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא עִקָּר, וְעִמּוֹ טְפֵלָה - מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה:

(ח) אָכַל תְּאֵנִים עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים - מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים - בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר - אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק, וְהוּא מְזוֹנוֹ - מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת.

הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ - אוֹמֵר: שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר - בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת:


נוסח הרמב"ם

(א) כיצד מברכין על הפירות? -

על פירות האילן הוא אומר: "בורא פרי העץ";
חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: "בורא פרי הגפן".
ועל פירות הארץ הוא אומר: "בורא פרי האדמה";
חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר: "המוציא לחם מן הארץ".
על הירקות הוא אומר: "בורא פרי האדמה".
רבי יהודה אומר: "בורא מיני דשאים".


(ב) בירך על פירות האילן, "בורא פרי האדמה" - יצא.

על פירות הארץ, "בורא פרי העץ" - לא יצא.
ועל כולם, אם אמר "שהכל נהיה בדברו" - יצא.


(ג) על דבר שאין גידוליו מן הארץ - אומר: "שהכל נהיה בדברו".

על החומץ, ועל הגובאי, ועל הנובלות - הוא אומר: "שהכל נהיה בדברו".
ועל החלב, ועל הגבינה, ועל הביצים - הוא אומר: "שהכל נהיה בדברו".
רבי יהודה אומר: כל שהוא מין קללה - אין מברכין עליו.


(ד) היו לפניו מינים הרבה,

רבי יהודה אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה - עליו הוא מברך.
וחכמים אומרים: מברך על איזה מהן שירצה.


(ה) בירך על היין שלפני המזון - פטר את היין שלאחר המזון.

בירך על הפרפרת שלפני המזון - פטר את הפרפרת שלאחר המזון.
בירך על הפת - פטר את הפרפראות.
על הפרפראות - לא פטר את הפת.
בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.


(ו) היו יושבין - כל אחד ואחד מברך לעצמו;

הסבו - אחד מברך לכולם.
בא להם יין בתוך המזון - כל אחד ואחד מברך לעצמו.
לאחר המזון - אחד מברך לכולם,
ואומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר, אלא לאחר הסעודה.


(ז) הביאו לו מליח כתחילה, ופת עימו -

מברך על המליח, ופוטר את הפת - שהפת טפילה לו.
זה הכלל:
כל שהוא עיקר, ועימו טפילה - מברך על העיקר, ופוטר את הטפילה.


(ח) אכל תאנים, וענבים, ורימונים -

מברך עליהן שלש ברכות - דברי רבן גמליאל.
וחכמים אומרין: ברכה אחת.
רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק והוא מזונו - מברך עליו שלש ברכות.
והשותה מים לצמאו - אומר: "שהכל נהיה בדברו".
רבי טרפון אומר: "בורא נפשות רבות וחסרונן".


פירושים