משנה ברכות ב ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ב · משנה ו | >>

רחץיד לילה הראשון שמתה אשתו.

אמרו לו תלמידיו: לא לימדתנו, רבינו, שאבל אסור לרחוץ?

אמר להם: איני כשאר כל אדם, אסטניס אני.

משנה מנוקדת

רָחַץ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ.

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו:
לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ,
שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ?
אָמַר לָהֶם:
אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם,
אִסְטְנִיס אֲנִי.

נוסח הרמב"ם

רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו.

אמרו לו: לא לימדתנו, שאבל אסור מלרחוץ?
אמר להם: איני כשאר כל אדם, אסטניס אני.

פירוש הרמב"ם

זו הרחיצה היתה במים חמין, מפני שאבֵל אסור לרחוץ במים חמין.

ופירוש אסטנס - קר הגוף, גזור ממילת "צינת שלג", ואף על פי שנכתב בסמ"ך, וזה נמצא הרבה בלשונות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

רחץ לילה הראשון שמתה אשתו — ואף על פי שאבל אסור ברחיצה:

אסטניס אני — קר ומצונן, לשון צינה טו. ואיכא צערא אם לא היה רוחץ, ואין אסור בימי אבלו אלא רחיצה של תענוג:

פירוש תוספות יום טוב

רחץ. פירש הרמב"ם במים חמין וטעמו דרחץ אפי' מקצת גופו במשמע וזה אינו אסור אלא בחמין כמ"ש הר"ב במשנה ו' פרק ג' דמועד קטן. [ואי נמי דכתב הרמב"ם במים חמין משום שהיה איסטניס ולחמין הוא שהיה צריך]:

אסטניס. פירוש הר"ב לשון צנה ממלת צנת שלג (משלי כה יג) ואף על פי שנכתב בסמ"ך וזה נמצא הרבה בלשונות. הרמב"ם. וטעמו ששניהם ממוצא השינים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על המשנה) רחץ. במים חמים. הר"מ. וזה אסור אפילו במקצת גופו:

(טו) (על הברטנורא) ממלת צנת שלג. ונחלף בסמ"ך, מפני שהם ממוצא אחד מהשנים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

רחץ בלילה הראשון:    פי' דקיי"ל דאבל אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר. ותימה אמאי איצטריך לאשמעינן דהרחיצה היתה בלילה הראשונה למיתת אשתו. וי"ל לאשמעינן אגב אורחיה דסבירא ליה דאנינות לילה דרבנן כדאיתא בגמ'. אבל אי הוה ס"ל דאנינות לילה דאורייתא אה"נ דלא היה רוחץ בחמין אפי' פניו ידיו ורגליו אע"פ שהיה אסטניס. ופסק הרא"ש ז"ל כר"ג דאנינות לילה מדרבנן שהיא דעת רבים בגמ' בברייתא בפ' טבול יום ור"י לחודיה הוא דסבר יום מיתה תופס לילו מדאורייתא ע"כ בקיצור:

אסטניס:    פי' ר"ע ז"ל לשון צנה. אמר המלקט והסמ"ך הראשונה של אסטניס במקום צד"י ששתי האותיות ממוצא אחד. ולפי זה הפי' רחץ היינו בחמין. ומשמע אפי' כל גופו דכיון שהוא אסטניס מצטער הרבה. (בטור י"ד סי' שפ"א הלשון היה רוחץ בלילה כו'):

תפארת ישראל

יכין

רחץ:    מקצת גופו בחמין. ואבל אסור בו. כמו כל גופו בצונן:

לילה הראשון שמתה אשתו:    מקצת גופו בחמין. ואבל אסור בו. כמו כל גופו בצונן:

אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ אמר להם איני כשאר כל אדם אסטניס אני:    חלש ומצונן. ואע"ג דאבילות יום ראשון דאוריי'. לילה דרבנן. ובמקום אסטניס דלא שכיח ל"ג. וכן בכל דוכתא דאמרינן במקום צער לא גזר. היינו דוקא צער דלא שכיח. כך נ"ל. וגם דוקא במקום שאמרו חכמים כן. וכן כתב רב"י [י"ד סי' קכ"ג בד"ה כ' הרשב"א כו' דסתם יינן ואיסורים דרבנן לחולה שאין בו סכנה אסור] ועי' בתשובת חו"י [קס"ד] שכ' שדין זה איננו כעיר פרוצה אין חומה. ואין לך רק מה שאמרו חכמים. כגון גונח יונק חלב בשבת [א"ח שכ"ח סל"ג] וכ"כ מתיר קשר שבבגדו בשבת כשיש לו צער כשלא יתיר הקשר שאינו באמת של קיימא [א"ח שי"ז ס"א]. או בשאר צער גדול. ואין למדין ממנו לכל צער בעלמא. וכן פשוט דכל דבר דרבנן שגזרוהו להיות צער כגון תענית. אפי' מצטער בתעניתו. אסור לעבור. אם לא בחולה. או בהוחלש מאד שרי:

בועז

פירושים נוספים




קיצור שנות אליהו

רחץ לילה ראשונה וכו'. ופסק הרי"ף שאנינות היום הוא מן התורה, אבל בלילה הוא מדרבנן, ולכך לא גזרו במקום אסטניס. ותוס' מפרשים שגם ביום הוא מדרבנן לעניין רחיצה, ורק לעניין אכילת מעשר הוא דאורייתא, אלא דמשום שיש לו עיקר מן התורה לעניין מעשר לא רצו להקל ברחיצה ביום אפילו באסטניס. אבל בלילה, שכולו מדרבנן אף לעניין מעשר, לא גזרו באסטניס ברחיצה.