משנה אבות ג
אבות פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק שלישי ("עקביה בן") · >>
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·משנה יג ·משנה יד ·משנה טו ·משנה טז ·משנה יז ·משנה יח ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה.
דע, מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
מאין באת, מטפה סרוחה.
ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה.
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
משנה ב
רבי חנינא סגן הכהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו.
רבי חנניא בן תרדיון אומר, שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים, שנאמר (תהלים א), ובמושב לצים לא ישב.
אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (מלאכי ג), אז נדברו יראי יי איש אל רעהו ויקשב יי וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יי ולחושבי שמו.
אין לי אלא שנים.
מנין שאפלו אחד שיושב ועוסק בתורה, שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר, שנאמר (איכה ג), ישב בדד וידם כי נטל עליו.
משנה ג
רבי שמעון אומר, שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו מזבחי מתים, שנאמר (ישעיהו כח), כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום.
אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר (יחזקאל מא), וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'.
משנה ד
רבי חנינא בן חכינאי אומר, הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחייב בנפשו.
משנה ה
רבי נחוניא בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ.
וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.
משנה ו
רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר, עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהלים פב), אלהים נצב בעדת אל.
ומנין אפילו חמשה, שנאמר (עמוס ט), ואגודתו על ארץ יסדה.
ומנין אפילו שלשה, שנאמר (תהלים פב), בקרב אלהים ישפוט.
ומנין אפילו שנים, שנאמר (מלאכי ג), אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וגו'.
ומנין אפילו אחד, שנאמר (שמות כ), בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.
משנה ז
רבי אלעזר איש ברתותא אומר, תן לו משלו, שאתה ושלך שלו.
וכן בדוד הוא אומר (דברי הימים א כט) כי ממך הכל ומידך נתנו לך.
רבי שמעון אומר, המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר, מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו.
משנה ח
רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר אומר, כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו, שנאמר (דברים ד), רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך.
יכול אפילו תקפה עליו משנתו, תלמוד לומר (שם) ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו.
משנה ט
רבי חנינא בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת.
וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת.
הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת.
וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת.
משנה י
הוא היה אומר, כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו.
וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו.
רבי דוסא בן הרכינס אומר, שינה של שחרית, ויין של צהרים, ושיחת הילדים, וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ, מוציאין את האדם מן העולם.
משנה יא
רבי אלעזר המודעי אומר, המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא.
משנה יב
רבי ישמעאל אומר, הוי קל לראש ונוח לתשחורת, והוי מקבל את כל האדם בשמחה.
משנה יג
רבי עקיבא אומר, שחוק וקלות ראש, מרגילין[1] לערוה.
מסורת, סייג לתורה.
מעשרות, סייג לעשר.
נדרים, סייג לפרישות.
סייג לחכמה, שתיקה.
- ^ בחלק מכתה"י ובמחז"ו: את האדם
משנה יד
הוא היה אומר, חביב אדם שנברא בצלם.
חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר (בראשית ט), כי בצלם אלהים עשה את האדם.
חביבין ישראל שנקראו בנים למקום.
חבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר (דברים יד), בנים אתם לה' אלהיכם.
חביבין ישראל, שניתן להם כלי חמדה.
חבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר (משלי ד), כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו.
משנה טו
הכל צפוי, והרשות נתונה, ובטוב העולם נדון.
והכל לפי רוב המעשה.
משנה טז
הוא היה אומר, הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים.
החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה, והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה.
משנה יז
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
אם אין תורה, אין דרך ארץ.
אם אין דרך ארץ, אין תורה.
אם אין חכמה, אין יראה.
אם אין יראה, אין חכמה.
אם אין בינה, אין דעת.
אם אין דעת, אין בינה.
אם אין קמח, אין תורה.
אם אין תורה, אין קמח.
הוא היה אומר, כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו, שנאמר (ירמיהו יז), והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב.
אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר (שם), והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חם, והיה עלהו רענן, ובשנת בצורת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי.
משנה יח
רבי אליעזר (בן) חסמא אומר: קינין ופתחי נדה, הן הן גופי הלכות.
תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה.
עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר:
- הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים,
- וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה.
- דַּע,
- מֵאַיִן בָּאתָ
- וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ
- וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.
- מֵאַיִן בָּאתָ?
- מִטִּפָּה סְרוּחָה;
- וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?
- לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה;
- וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן?
- לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר:
- הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת;
- שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ,
- אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ.
- שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ,
רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר:
- שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תּוֹרָה,
- הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים,
- שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א, א):
- וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.
- אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה,
- שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם,
- שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, טז):
- אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ,
- וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע,
- וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ.
- אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם.
- מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה,
- שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר?
- שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג, כח):
- יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד,
- וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה,
- כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח, ח):
- כִּי כָל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם.
- אֲבָל שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד,
- וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה,
- כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא,
- שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא, כב):
- וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'.
- כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא,
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר:
- הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה,
- וְהַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי,
- וְהַמְּפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה,
- הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.
- וְהַמְּפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה,
רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה אוֹמֵר:
- כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה,
- מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ ;
- וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה,
- נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.
רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר:
- עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה,
- שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם,
- שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, א): "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל".
- וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה?
- שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט, ו): "וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ".
- וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה?
- שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, א): "בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט".
- וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם?
- שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, טז):
- אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וְגוֹ'.
- שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, טז):
- וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד?
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, כ):
- "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי
- אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ".
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, כ):
רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר:
- תֵּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ,
- שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ.
- וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (דה"א כט, יד):
- כִּי מִמְּךָ הַכֹּל,
- וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- הַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ,
- וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר:
- מַה נָּאֶה אִילָן זֶה, וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה,
- מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.
רַבִּי דּוֹסְתַאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ,
- מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ט):
- "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד,
- פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ".
- יָכוֹל אֲפִלּוּ תָּקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ?
- תַּלְמוּד לוֹמַר (שם):
- "וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ";
- הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ,
- עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ.
- תַּלְמוּד לוֹמַר (שם):
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר:
- כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ,
- חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת;
- וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ,
- אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.
- הוּא הָיָה אוֹמֵר:
- כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ,
- חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת;
- וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו,
- אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.
- כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ,
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
- כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ,
- רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ;
- וְכָל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ,
- אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס אוֹמֵר:
- שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית,
- וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם,
- וְשִׂיחַת הַיְּלָדִים,
- וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ,
- מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר:
- הַמְּחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים,
- וְהַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת,
- וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים,
- וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם,
- וְהַמְּגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה,
- אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים,
- אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
- אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים,
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- הֱוֵי קַל לָרֹאשׁ,
- וְנוֹחַ לַתִּשְׁחֹרֶת,
- וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ,
- מַרְגִילִין [נ"א: אֶת הָאָדָם] לְעֶרְוָה.
- מָסֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה.
- מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעֹשֶׁר.
- נְדָרִים, סְיָג לִפְרִישׁוּת.
- סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה.
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
- חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם.
- חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם,
- שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו):
- כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.
- שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו):
- חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם.
- חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א):
- בָּנִים אֹתָם לַה' אֱלֹהֵיכֶם.
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א):
- חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה.
- חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם,
- שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם,
- שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, ב):
- "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם,
- תּוֹרָתִי אֶל תַּעֲזֹבוּ".
- הַכֹּל צָפוּי,
- וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה,
- וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן;
- וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה.
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
- הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן,
- וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים:
- הַחֲנוּת פְּתוּחָה,
- וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף,
- וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ,
- וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת,
- וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת – יָבוֹא וְיִלְוֶה.
- וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם,
- וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ,
- וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ.
- וְהַדִּין דִּין אֱמֶת,
- וְהַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעֻדָּה.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:
- אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ;
- אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה.
- אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה;
- אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה.
- אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת;
- אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה.
- אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה;
- אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח.
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
- כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו,
- לְמָה הוּא דּוֹמֶה?
- לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין,
- וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו יז, ו):
- "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה,
- וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב,
- וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר,
- אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב".
- אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ,
- לְמָה הוּא דּוֹמֶה?
- לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין,
- שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ –
- אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שם):
- "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם,
- וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו,
- וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם,
- וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן,
- וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג,
- וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי".
- שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ –
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא [נ"א: רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא] אוֹמֵר:
- קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה,
- הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת.
תְּקוּפוֹת וְגִמַטְרְיָאוֹת,
- פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה.
נוסח הרמב"ם
(א) עקביה בן מהללאל אומר:
- הסתכל בשלשה דברים - ואין אתה בא לידי עבירה -
- דע מאין באת,
- ולאין אתה הולך,
- ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
- מאין באת - מליחה סרוחה.
- ולאין אתה הולך - למקום רימה ותולעה.
- ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון - לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
(ב) רבי חנניה סגן הכהנים אומר:
- הוי מתפלל בשלומה של מלכות -
- שאלמלא מוראה - איש את רעהו, חיים בלעו.
[ג] *הערה 1: רבי חנניה בן תרדיון אומר:
- שנים שהיו יושבין,
- ואין ביניהן דברי תורה - הרי זה מושב לצים,
- שנאמר: "ובמושב לצים לא ישב" (תהלים א א).
- ואין ביניהן דברי תורה - הרי זה מושב לצים,
- אבל, שנים שהיו יושבין,
- ועוסקין בדברי תורה - שכינה עמהם,
- שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע" (מלאכי ג טז) וכו'.
- ועוסקין בדברי תורה - שכינה עמהם,
- ומנין לאחד שיושב ודורש,
- כאילו קיים את כל התורה? -
- שנאמר: "ישב בדד ויידום" (איכה ג כח) וכו'.
- כאילו קיים את כל התורה? -
(ג) [ד] רבי שמעון אומר:
- שלשה שאכלו על שולחן אחד,
- ולא אמרו עליו דברי תורה - כאילו אכלו מזבחי מתים,
- שנאמר: "כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום" (ישעיהו כח ח).
- ולא אמרו עליו דברי תורה - כאילו אכלו מזבחי מתים,
- אבל, שלשה שאכלו על שולחן אחד,
- ואמרו עליו דברי תורה - כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא,
- שנאמר: "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'" (יחזקאל מא כב).
- ואמרו עליו דברי תורה - כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא,
(ד) [ה] חנניה בן חכינאי אומר:
- הניעור בלילה,
- והמהלך בדרך יחידי,
- והמפנה לבו להבטלה - הרי זה מתחייב בנפשו.
(ה) [ו] רבי נחוניה בן הקנה אומר:
- כל המקבל עליו עול תורה -
- מעבירין ממנו - עול מלכות, ועול דרך ארץ.
- וכל הפורק ממנו עול תורה -
- נותנין עליו - עול מלכות, ועול דרך ארץ.
(ו) [ז] רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר:
- עשרה שהיו יושבין,
- ועוסקין בתורה - שכינה עמהן,
- שנאמר: "אלוהים ניצב בעדת אל" (תהלים פב א).
- ומנין שאפילו חמישה?
- שנאמר: "ואגודתו על ארץ יסדה" (עמוס ט ו).
- ומנין שאפילו שלשה?
- שנאמר: "בקרב אלוהים ישפוט" (תהלים פב א).
- ומנין שאפילו שנים?
- שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו" (מלאכי ג טז).
- ומנין שאפילו אחד?
- שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיך" (שמות כ כ).
- ועוסקין בתורה - שכינה עמהן,
(ז) [ח] רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר:
- תן לו משלו -
- שאת ושלך - שלו,
- וכן הוא אומר בדויד: "כי ממך הכל, ומידך נתנו לך" (דברי הימים א כט יד).
- תן לו משלו -
[ט] רבי יעקב אומר:
- המהלך בדרך, ושונה -
- ומפסיק משנתו, ואומר: "מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה" -
- מעלין עליו - כאילו הוא מתחייב בנפשו.
(ח) [י] רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר, משום רבי מאיר:
- כל השוכח דבר אחד ממשנתו -
- מעלין עליו - כאילו הוא מתחייב בנפשו,
- שנאמר: "רק הישמר לך, ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים" (דברים ד ט).
- יכול, אפילו תקפה עליו משנתו?
- תלמוד לומר: "ופן יסורו מלבבך" (שם),
- הא אינו מתחייב בנפשו - עד שיישב לו, ויסירם מלבו.
- כל השוכח דבר אחד ממשנתו -
(ט) [יא] רבי חנניה בן דוסא אומר:
- כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת.
- וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו - אין חכמתו מתקיימת.
[יב] הוא היה אומר:
- כל שמעשיו מרובין מחכמתו - חכמתו מתקיימת.
- וכל שחכמתו מרובה ממעשיו - אין חכמתו מתקיימת.
(י) הוא היה אומר:
- כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו.
- אין רוח הבריות נוחה הימנו - אין רוח המקום נוחה הימנו.
[יג] רבי דוסא בן הרכינס אומר:
- שינה של שחרית, ויין של צהרים,
- ושיחת הילדים, וישיבת כנסיות של עמי הארץ -
- מוציאין את האדם מן העולם.
(יא) [יד] רבי אלעזר המודעי אומר:
- המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות,
- והמפר בריתו של אברהם אבינו,
- והמלבין פני חברו ברבים, והמגלה פנים בתורה -
- אף על פי שיש בידו מעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא.
(יב) [טו] רבי ישמעאל אומר:
- הוי קל לראש,
- ונוח לתשחורת,
- והוי מקביל את כל האדם - בשמחה.
(יג) [טז] רבי עקיבה אומר:
- שחוק, וקלות ראש - מרגילין לערווה.
- הוא היה אומר:
- מסורת - סייג לתורה.
- נדרים - סייג לפרישות.
- סייג לחכמה - שתיקה.
(יד) [יז] הוא היה אומר:
- חביב אדם - שנברא בצלם,
- חיבה יתרה נודעת לו - שנברא בצלם,
- שנאמר: "כי בצלם אלוהים, עשה את האדם" (בראשית ט ו).
- חביבין ישראל - שנקראו בנים למקום,
- חיבה יתרה נודעת להם - שנקראו בנים למקום,
- שנאמר: "בנים אתם לה' אלוהיכם" (דברים יד א).
- חביבין ישראל - שניתן להם כלי שבו נברא העולם,
- חיבה יתרה נודעת להם - שניתן להם כלי שבו נברא העולם,
- שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו" (משלי ד ב).
- חביב אדם - שנברא בצלם,
(טו) [יח] הכל - צפוי,
- והרשות - נתונה,
- ובטוב - העולם נידון,
- והכל - לפי רוב המעשה,
- אבל, לא על פי המעשה.
(טז) [יט] הוא היה אומר:
- הכל - נתון בעירבון,
- והמצודה - פרוסה על כל החיים,
- והחנות - פתוחה,
- והחנווני - מקיף,
- והפנקס - פתוחה,
- והיד - כותבת,
- וכל הרוצה ללוות - בא ולווה,
- והגבאין - מחזרין תמיד בכל יום,
- ונפרעין מן האדם - לדעתו, ושלא לדעתו,
- ויש להם על מה שיסמוכו,
- והדין - דין אמת,
- והכל - מתוקן לסעודה.
(יז) [כ] רבי אלעזר בן עזריה אומר:
- אם אין תורה - אין דרך ארץ,
- אם אין דרך ארץ - אין תורה.
- אם אין חכמה - אין יראה,
- אם אין יראה - אין חכמה.
- אם אין דעת - אין בינה,
- אם אין בינה - אין דעת.
- אם אין קמח - אין תורה,
- אם אין תורה - אין קמח.
- אם אין תורה - אין דרך ארץ,
[כא] הוא היה אומר:
- כל שחכמתו מרובה ממעשיו - למה הוא דומה?
- לאילן שענפיו מרובין - ושורשיו מועטין,
- והרוח באה - ועוקרתו, והופכתו על פניו.
- וכל שמעשיו מרובין מחכמתו - למה הוא דומה?
- לאילן שענפיו מועטין - ושורשיו מרובין,
- אפילו כל הרוחות שבעולם, באות ונושבות בו - אין מזיזות אותו ממקומו.
- כל שחכמתו מרובה ממעשיו - למה הוא דומה?
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה אבות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב