הושע ט
קיצור דרך: t1309
תנ"ך > הושע > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד
הפרק במהדורה המוטעמת
ט א אַל־תִּשְׂמַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ אֶל־גִּיל֙ כָּעַמִּ֔ים כִּ֥י זָנִ֖יתָ מֵעַ֣ל אֱלֹהֶ֑יךָ אָהַ֣בְתָּ אֶתְנָ֔ן עַ֖ל כׇּל־גׇּרְנ֥וֹת דָּגָֽן׃
ב גֹּ֥רֶן וָיֶ֖קֶב לֹ֣א יִרְעֵ֑ם וְתִיר֖וֹשׁ יְכַ֥חֶשׁ בָּֽהּ׃
ג לֹ֥א יֵשְׁב֖וּ בְּאֶ֣רֶץ יְהֹוָ֑ה וְשָׁ֤ב אֶפְרַ֙יִם֙ מִצְרַ֔יִם וּבְאַשּׁ֖וּר טָמֵ֥א יֹאכֵֽלוּ׃
ד לֹא־יִסְּכ֨וּ לַיהֹוָ֥ה ׀ יַ֘יִן֮ וְלֹ֣א יֶעֶרְבוּ־לוֹ֒ זִבְחֵיהֶ֗ם כְּלֶ֤חֶם אוֹנִים֙ לָהֶ֔ם כׇּל־אֹכְלָ֖יו יִטַּמָּ֑אוּ כִּֽי־לַחְמָ֣ם לְנַפְשָׁ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃
ה מַֽה־תַּעֲשׂ֖וּ לְי֣וֹם מוֹעֵ֑ד וּלְי֖וֹם חַג־יְהֹוָֽה׃
ו כִּֽי־הִנֵּ֤ה הָֽלְכוּ֙ מִשֹּׁ֔ד מִצְרַ֥יִם תְּקַבְּצֵ֖ם מֹ֣ף תְּקַבְּרֵ֑ם מַחְמַ֣ד לְכַסְפָּ֗ם קִמּוֹשׂ֙ יִֽירָשֵׁ֔ם ח֖וֹחַ בְּאׇהֳלֵיהֶֽם׃
ז בָּ֣אוּ ׀ יְמֵ֣י הַפְּקֻדָּ֗ה בָּ֚אוּ יְמֵ֣י הַשִּׁלֻּ֔ם יֵדְע֖וּ יִשְׂרָאֵ֑ל אֱוִ֣יל הַנָּבִ֗יא מְשֻׁגָּע֙ אִ֣ישׁ הָר֔וּחַ עַ֚ל רֹ֣ב עֲוֺנְךָ֔ וְרַבָּ֖ה מַשְׂטֵמָֽה׃
ח צֹפֶ֥ה אֶפְרַ֖יִם עִם־אֱלֹהָ֑י נָבִ֞יא פַּ֤ח יָקוֹשׁ֙ עַל־כׇּל־דְּרָכָ֔יו מַשְׂטֵמָ֖ה בְּבֵ֥ית אֱלֹהָֽיו׃
ט הֶעְמִ֥יקוּ שִׁחֵ֖תוּ כִּימֵ֣י הַגִּבְעָ֑ה יִזְכּ֣וֹר עֲוֺנָ֔ם יִפְק֖וֹד חַטֹּאותָֽם׃
י כַּעֲנָבִ֣ים בַּמִּדְבָּ֗ר מָצָ֙אתִי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל כְּבִכּוּרָ֤הֿ בִתְאֵנָה֙ בְּרֵ֣אשִׁיתָ֔הּ רָאִ֖יתִי אֲבוֹתֵיכֶ֑ם הֵ֜מָּה בָּ֣אוּ בַֽעַל־פְּע֗וֹר וַיִּנָּֽזְרוּ֙ לַבֹּ֔שֶׁת וַיִּהְי֥וּ שִׁקּוּצִ֖ים כְּאׇהֳבָֽם׃
יא אֶפְרַ֕יִם כָּע֖וֹף יִתְעוֹפֵ֣ף כְּבוֹדָ֑ם מִלֵּדָ֥ה וּמִבֶּ֖טֶן וּמֵהֵרָיֽוֹן׃
יב כִּ֤י אִם־יְגַדְּלוּ֙ אֶת־בְּנֵיהֶ֔ם וְשִׁכַּלְתִּ֖ים מֵאָדָ֑ם כִּֽי־גַם־א֥וֹי לָהֶ֖ם בְּשׂוּרִ֥י מֵהֶֽם׃
יג אֶפְרַ֛יִם כַּאֲשֶׁר־רָאִ֥יתִי לְצ֖וֹר שְׁתוּלָ֣ה בְנָוֶ֑ה וְאֶפְרַ֕יִם לְהוֹצִ֥יא אֶל־הֹרֵ֖ג בָּנָֽיו׃
יד תֵּן־לָהֶ֥ם יְהֹוָ֖ה מַה־תִּתֵּ֑ן תֵּן־לָהֶם֙ רֶ֣חֶם מַשְׁכִּ֔יל וְשָׁדַ֖יִם צֹמְקִֽים׃
טו כׇּל־רָעָתָ֤ם בַּגִּלְגָּל֙ כִּי־שָׁ֣ם שְׂנֵאתִ֔ים עַ֚ל רֹ֣עַ מַעַלְלֵיהֶ֔ם מִבֵּיתִ֖י אֲגָרְשֵׁ֑ם לֹ֤א אוֹסֵף֙ אַהֲבָתָ֔ם כׇּל־שָׂרֵיהֶ֖ם סֹרְﬞרִֽים׃
טז הֻכָּ֣ה אֶפְרַ֔יִם שׇׁרְשָׁ֥ם יָבֵ֖שׁ פְּרִ֣י בלי בַֽל־יַעֲשׂ֑וּן גַּ֚ם כִּ֣י יֵלֵד֔וּן וְהֵמַתִּ֖י מַחֲמַדֵּ֥י בִטְנָֽם׃
יז יִמְאָסֵ֣ם אֱלֹהַ֔י כִּ֛י לֹ֥א שָׁמְע֖וּ ל֑וֹ וְיִֽהְי֥וּ נֹדְﬞדִ֖ים בַּגּוֹיִֽם׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתנן על כל גרנות דגן
ב גרן ויקב לא ירעם ותירוש יכחש בה
ג לא ישבו בארץ יהוה ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו
ד לא יסכו ליהוה יין ולא יערבו לו זבחיהם כלחם אונים להם כל אכליו יטמאו כי לחמם לנפשם לא יבוא בית יהוה
ה מה תעשו ליום מועד וליום חג יהוה
ו כי הנה הלכו משד מצרים תקבצם מף תקברם מחמד לכספם קמוש יירשם חוח באהליהם
ז באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה
ח צפה אפרים עם אלהי נביא פח יקוש על כל דרכיו משטמה בבית אלהיו
ט העמיקו שחתו כימי הגבעה יזכור עונם יפקוד חטאותם
י כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם
יא אפרים כעוף יתעופף כבודם מלדה ומבטן ומהריון
יב כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם כי גם אוי להם בשורי מהם
יג אפרים כאשר ראיתי לצור שתולה בנוה ואפרים להוציא אל הרג בניו
יד תן להם יהוה מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צמקים
טו כל רעתם בגלגל כי שם שנאתים על רע מעלליהם מביתי אגרשם לא אוסף אהבתם כל שריהם סררים
טז הכה אפרים שרשם יבש פרי בלי [בל] יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם
יז ימאסם אלהי כי לא שמעו לו ויהיו נדדים בגוים
א אַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל כָּעַמִּים כִּי זָנִיתָ מֵעַל אֱלֹהֶיךָ אָהַבְתָּ אֶתְנָן עַל כָּל גָּרְנוֹת דָּגָן.
ב גֹּרֶן וָיֶקֶב לֹא יִרְעֵם וְתִירוֹשׁ יְכַחֶשׁ בָּהּ.
ג לֹא יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ יְהוָה וְשָׁב אֶפְרַיִם מִצְרַיִם וּבְאַשּׁוּר טָמֵא יֹאכֵלוּ.
ד לֹא יִסְּכוּ לַיהוָה יַיִן וְלֹא יֶעֶרְבוּ לוֹ זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם כָּל אֹכְלָיו יִטַמָּאוּ כִּי לַחְמָם לְנַפְשָׁם לֹא יָבוֹא בֵּית יְהוָה.
ה מַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם מוֹעֵד וּלְיוֹם חַג יְהוָה.
ו כִּי הִנֵּה הָלְכוּ מִשֹּׁד מִצְרַיִם תְּקַבְּצֵם מֹף תְּקַבְּרֵם מַחְמַד לְכַסְפָּם קִמּוֹשׂ יִירָשֵׁם חוֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶם.
ז בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה בָּאוּ יְמֵי הַשִׁלֻּם יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ עַל רֹב עֲוֹנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה.
ח צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם אֱלֹהָי נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל כָּל דְּרָכָיו מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו.
ט הֶעְמִיקוּ שִׁחֵתוּ כִּימֵי הַגִּבְעָה יִזְכּוֹר עֲוֹנָם יִפְקוֹד חַטֹּאותָם.
י כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם.
יא אֶפְרַיִם כָּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן.
יב כִּי אִם יְגַדְּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְשִׁכַּלְתִּים מֵאָדָם כִּי גַם אוֹי לָהֶם בְּשׂוּרִי מֵהֶם.
יג אֶפְרַיִם כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי לְצוֹר שְׁתוּלָה בְנָוֶה וְאֶפְרַיִם לְהוֹצִיא אֶל הֹרֵג בָּנָיו.
יד תֵּן לָהֶם יְהוָה מַה תִּתֵּן תֵּן לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל וְשָׁדַיִם צֹמְקִים.
טו כָּל רָעָתָם בַּגִּלְגָּל כִּי שָׁם שְׂנֵאתִים עַל רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם לֹא אוֹסֵף אַהֲבָתָם כָּל שָׂרֵיהֶם סֹרְרִים.
טז הֻכָּה אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ פְּרִי בלי [בַל] יַעֲשׂוּן גַּם כִּי יֵלֵדוּן וְהֵמַתִּי מַחֲמַדֵּי בִטְנָם.
יז יִמְאָסֵם אֱלֹהַי כִּי לֹא שָׁמְעוּ לוֹ וְיִהְיוּ נֹדְדִים בַּגּוֹיִם.
(א) אַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל כָּעַמִּים כִּי זָנִיתָ מֵעַל אֱלֹהֶיךָ אָהַבְתָּ אֶתְנָן עַל כָּל גָּרְנוֹת דָּגָן.
(ב) גֹּרֶן וָיֶקֶב לֹא יִרְעֵם וְתִירוֹשׁ יְכַחֶשׁ בָּהּ.
(ג) לֹא יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ יְהוָה וְשָׁב אֶפְרַיִם מִצְרַיִם וּבְאַשּׁוּר טָמֵא יֹאכֵלוּ.
(ד) לֹא יִסְּכוּ לַיהוָה יַיִן וְלֹא יֶעֶרְבוּ לוֹ זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם כָּל אֹכְלָיו יִטַמָּאוּ כִּי לַחְמָם לְנַפְשָׁם לֹא יָבוֹא בֵּית יְהוָה.
(ה) מַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם מוֹעֵד וּלְיוֹם חַג יְהוָה.
(ו) כִּי הִנֵּה הָלְכוּ מִשֹּׁד מִצְרַיִם תְּקַבְּצֵם מֹף תְּקַבְּרֵם מַחְמַד לְכַסְפָּם קִמּוֹשׂ יִירָשֵׁם חוֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶם.
(ז) בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה בָּאוּ יְמֵי הַשִׁלֻּם יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ עַל רֹב עֲוֹנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה.
(ח) צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם אֱלֹהָי נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל כָּל דְּרָכָיו מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו.
(ט) הֶעְמִיקוּ שִׁחֵתוּ כִּימֵי הַגִּבְעָה יִזְכּוֹר עֲוֹנָם יִפְקוֹד חַטֹּאותָם.
(י) כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם.
(יא) אֶפְרַיִם כָּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן.
(יב) כִּי אִם יְגַדְּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְשִׁכַּלְתִּים מֵאָדָם כִּי גַם אוֹי לָהֶם בְּשׂוּרִי מֵהֶם.
(יג) אֶפְרַיִם כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי לְצוֹר שְׁתוּלָה בְנָוֶה וְאֶפְרַיִם לְהוֹצִיא אֶל הֹרֵג בָּנָיו.
(יד) תֵּן לָהֶם יְהוָה מַה תִּתֵּן תֵּן לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל וְשָׁדַיִם צֹמְקִים.
(טו) כָּל רָעָתָם בַּגִּלְגָּל כִּי שָׁם שְׂנֵאתִים עַל רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם לֹא אוֹסֵף אַהֲבָתָם כָּל שָׂרֵיהֶם סֹרְרִים.
(טז) הֻכָּה אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ פְּרִי בלי [בַל] יַעֲשׂוּן גַּם כִּי יֵלֵדוּן וְהֵמַתִּי מַחֲמַדֵּי בִטְנָם.
(יז) יִמְאָסֵם אֱלֹהַי כִּי לֹא שָׁמְעוּ לוֹ וְיִהְיוּ נֹדְדִים בַּגּוֹיִם.
א
אַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל כָּעַמִּים אל תגיל ותשמח כשאר האומות כִּי זָנִיתָ מֵעַל אֱלֹהֶיךָ, אָהַבְתָּ אֶתְנָן עַל כָּל גָּרְנוֹת דָּגָן כזונה המחזרת בגרנות.
ב
גֹּרֶן וָיֶקֶב מקום דריכת הענבים לֹא יִרְעֵם לא יספקו להם מרעה, כלומר התבואה והענבים לא יצמחו ולא יהיה אוכל, וְתִירוֹשׁ יְכַחֶשׁ ישקר בָּהּ בישראל, ולא יצמח כמצופה.
ג
לֹא יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ יְהוָה, וְשָׁב אֶפְרַיִם מִצְרַיִם, וּבְאַשּׁוּר טָמֵא יֹאכֵלוּ.
ד
לֹא יִסְּכוּ ינסכו, יקריבו לַיהוָה יַיִן וְלֹא יֶעֶרְבוּ לא יהיו ערבים (טעימים) לוֹ, זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים מאכל אבלים (ראו דברים כו יד) לָהֶם כָּל אֹכְלָיו יִטַמָּאוּ כי האבלים טמאים טומאת מת, כן זבחיהם טמאים ואינם רצויים, כִּי לַחְמָם קורבנם לְנַפְשָׁם יותר טוב שיאכלהו בעצמם (ראו גם הושע ח יג) לֹא יָבוֹא בֵּית יְהוָה.
ה
מַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם מוֹעֵד שיגיע זמן הפורענות, וּלְיוֹם חַג במובן שלילי של זבח והריגה יְהוָה.
ו
כִּי הִנֵּה הָלְכוּ מִשֹּׁד מפני השודדים מִצְרַיִם תְּקַבְּצֵם מֹף עיר במצרים תְּקַבְּרֵם הם יברחו למצרים וימותו שם, מַחְמַד לְכַסְפָּם בתי חמדתם שבהם גנזו את כספם קִמּוֹשׂ מין קוץ יִירָשֵׁם חוֹחַ גם מין קוץ בְּאָהֳלֵיהֶם.
ז
בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה בָּאוּ יְמֵי הַשִׁלֻּם שישולם לכם כפי מעשיכם, יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ שיקרה זאת תפסיקו להאמין בנביאי השקר, עַל רֹב עֲוֹנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה מלשון שנאה, שנאת ה' אותכם.
ח
צֹפֶה אֶפְרַיִם נביא יש לאפרים הטוען שיודע את התוכניות ש עִם אֱלֹהָי, נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל כָּל דְּרָכָיו אך נביא זה אינו אלא מלכודת הפרוסה (ראו הושע ה א) על כל דרכיו של אפרים הגורמת לו לחטוא מַשְׂטֵמָה הוא גורם לשנאת ה' בְּבֵית אֱלֹהָיו בגלל בתי העבודה זרה שגרם לבנייתם.
ט
הֶעְמִיקוּ הרבו לחטוא שִׁחֵתוּ כִּימֵי הַגִּבְעָה כמו בתקופה שבה התרחש סיפור 'פילגש בגיבעה' (שופטים יט-כא), יִזְכּוֹר עֲוֹנָם יִפְקוֹד חַטֹּאותָם.
{ס}
י
כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מקום יבש אשר לא רגילים לצמוח בו ענבים, והם מאוד משמחים את מוצאם מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ התאנה הראשונה שצומחת שחביבה על מגדלה רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם במדבר, אהבתי אותם ודאגתי להם. אך, הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ פרשו מה' (בדומה למילה 'נזיר', ראו כאן) לַבֹּשֶׁת כינוי גנאי לעבודה זרה וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים מתועבים בעיני כְּאָהֳבָם כמידת אהבתי אותם בתחילה, או בגלל אהבתם את הע"ז.
יא
אֶפְרַיִם כָּעוֹף במהירות כָּעוֹף, כלומר דבר זה יקרה בקרוב יִתְעוֹפֵף יפרח ויסור מהם כְּבוֹדָם כינוי לבנים, כלומר בניהם ימותו [1], מִלֵּדָה בניהם ימותו בשעת הלידה, או קודם לכן וּמִבֶּטֶן בזמן ההריון וּמֵהֵרָיוֹן ולחלק מהנשים 'יפרח הכבוד' עוד לפני ההריון כי הם יהיו עקרות.
יב
כִּי אִם יְגַדְּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם גם אלו שיהיה להם בנים וְשִׁכַּלְתִּים מֵאָדָם אמית את בניהם והם יהיו שכולים, כִּי גַם אוֹי לָהֶם בְּשׂוּרִי שי"ן במקום סמ"ך כלומר בסורי, כשאסור מֵהֶם.
יג
אֶפְרַיִם היה כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי לְצוֹר שהייתה עיר מסחר עשירה (ראו כאן) שְׁתוּלָה בְנָוֶה במקום טוב, על יד הים, וְאֶפְרַיִם אך עכשיו נגזר על אפרים לְהוֹצִיא אֶל הֹרֵג בָּנָיו.
יד
תֵּן לָהֶם יְהוָה פס' זה הוא תפילה של הושע אל ה' בעקבות הגזרה המופיעה בפס' הקודם "ואפרים להוציא להורג בניו", הושע מבקש: תן להם עונש יותר קל מַה תִּתֵּן, תֵּן לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל שהעוברים ימותו בעודם ברחם, כאילו הרחם הוא שהרג אותם וְשָׁדַיִם צֹמְקִים יבשים (כמו שלענבים יבשים קוראים 'צימוקים') כך שגם התינוקות שיוולדו ימותו במהרה, ולא יגדלו ויפלו בחרב.
טו
כָּל רָעָתָם בַּגִּלְגָּל מקום עבודה זרה (ראו הושע ד טו) כִּי שָׁם שְׂנֵאתִים עַל רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם, לֹא אוֹסֵף אַהֲבָתָם כָּל שָׂרֵיהֶם סֹרְרִים.
טז
הֻכָּה אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ פְּרִי (בלי) בַל יַעֲשׂוּן כאילן שנתייבש שאינו עושה יותר פירות, גַּם כִּי יֵלֵדוּן וְהֵמַתִּי מַחֲמַדֵּי בִטְנָם.
{ס}
יז
יִמְאָסֵם אֱלֹהַי כִּי לֹא שָׁמְעוּ לוֹ, וְיִהְיוּ נֹדְדִים בַּגּוֹיִם.
{ס}
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק:
קישורים חיצוניים
- מקראות גדולות תא שמע
- מקראות גדולות "ספריא"
- מקראות גדולות "על־התורה"
- מקראות גדולות "שיתופתא"
- מקראות גדולות הכתר (צילום כתר אר"צ)
- פירושים ומאמרים באתר דעת
- האזנה לפרק זה, באתר "סנונית"
- ^ הטעם לכך שהבנים מכונים כבוד "כי הם כבוד האבות כמו שכתוב "עטרת זקנים בני בנים"" (רד"ק), ויש מפרשים שלא יעשו לילדיהם את הכבוד "הנעשה לילדים... בעת הכנסתם בבריתו של אברהם אבינו" (מצודת דוד) כי הם ימותו קודם.