רמב"ם על מעשר שני ה: הבדלים בין גרסאות בדף

מ
אין תקציר עריכה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
מאין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
 
===[[משנה מעשר שני ה י|משנה י]]===
<קטע התחלה=י/>כבר בארנו כי בכל מקום מעשר שני ונטע רבעי קודש.
<קטע התחלה=י/>כבר בארנו כי בכל מקום מעשר שני ונטע רבעי קודש ומעשר לוי הוא מעשר ראשון ואמרו וגם נתתיו ללוי יורה על מעלה שניה קדמה לו לפי שמלת וגם אצלם תוספת כמו הנוסף עליו ומעשר עני ולקט ושכחה ופאה הם חקי גר יתום ואלמנה מן הבית זו חלה לפי שאין שם חק יהיה במה שבבית בלבד אלא החלה החייבת בעיסה:<קטע סוף=י/>
 
ו'''מעשר לוי''' - הוא מעשר ראשון.
 
ואמרו '''"וגם נתתיו ללוי"''' - יורה על מעלה שניה קדמה לו, לפי שמלת "וגם" אצלם תוספת כמו הנוסף עליו.
 
ו'''מעשר עני ולקט ושכחה ופאה''' - הם חוקי גר יתום ואלמנה.
 
'''מן הבית''' - זו חלה לפי שאין שם חוק, יהיה במה שבבית בלבד אלא החלה החייבת בעיסה:<קטע סוף=י/>
 
===[[משנה מעשר שני ה יא|משנה יא]]===
<קטע התחלה=יא/>כבר נתבאר זה במה שקדם, וזכרנו הראיות והאסמכתות על כל מאמר מהם:<קטע סוף=יא/>
 
===[[משנה מעשר שני ה יב|משנה יב]]===
<קטע התחלה=יב/>כבר זכרנו במה שקדם (דמאי פ"א מ"ב), כי מזה הכתוב למדנו שמעשר שני אסור לאונן. וזכרנו עוד שהאונן נקרא האדם שימות לו אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם יום הקבורה מדרבנן אבל מדאורייתא יום המיתה בלבד הוא אונן והקרובים שאדם חייב להתאבל עליהם הם אביו ואמו ובניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו ואשתו:<קטע סוף=יב/>
 
וזכרנו עוד שהאונן נקרא האדם שימות לו אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם יום הקבורה מדרבנן, אבל מדאורייתא יום המיתה בלבד הוא אונן. והקרובים שאדם חייב להתאבל עליהם הם אביו ואמו ובניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו ואשתו:<קטע סוף=יב/>
 
===[[משנה מעשר שני ה יג|משנה יג]]===
<קטע התחלה=יג/>'''שתתן טעם בפירות''' - עניינו שיהיו שמנות וטובות הטעם.
<קטע התחלה=יג/>שתתן טעם בפירות. ענינו שיהיו שמנו' וטובות הטעם וזה הדרש שהוא דורש בכאן זו הפרשה מלה במלה אין רצונו שיאמר אדם זה בשעת הוידוי אבל יודיענו בכאן על דרך הפי' עניני זאת הפרש' אבל בשעת הקריאה אינו קורא אלא הפרשה בלשונה כמו שנתנה עלידי הנביא וזה מבואר מאד:<קטע סוף=יג/>
 
<קטע התחלה=יג/>שתתן טעם בפירות. ענינו שיהיו שמנו' וטובות הטעם וזה הדרש שהוא דורש בכאן זו הפרשה מלה במלה, אין רצונו שיאמר אדם זה בשעת הוידוי, אבל יודיענו בכאן על דרך הפי'הפירוש עניני זאת הפרש'הפרשה. אבל בשעת הקריאה אינו קורא אלא הפרשה בלשונה, כמו שנתנה עלידיעל ידי הנביא. וזה מבואר מאד:<קטע סוף=יג/>
 
===[[משנה מעשר שני ה יד|משנה יד]]===
<קטע התחלה=יד/>לפי שלשון פרשת הוידוי הוא "אשר נתתה לנו", ראוי שלא יתודהיתוודה גר ולא עבד משוחרר כמו שזכר והלכה כרבי יוסי:<קטע סוף=יד/>.
 
והלכה כרבי יוסי:<קטע סוף=יד/>
 
===[[משנה מעשר שני ה טו|משנה טו]]===
<קטע התחלה=טו/>'''העביר הודיית המעשר.''' - לפי שלא היו יכולין לומר באותו הזמן "ככל מצותך אשר צויתני", לפי שהש"ישהשם יתברך אמר לתת מעשר ראשון ללוים, והם היו נותנין אותו באותו הזמן לכהנים. וזה היה בגזרתבגזירת בית דינו של עזרא הסופר, לפי שכשעלה עזרא לא הלך עמו לוי, כמו שבאר בכתוב ואמר (עזרא ח) "ואבינה בעם ובכהנים, ומבני לוי לא מצאתי שם"{{ממ|עזרא|ח|טו}}, קנס הלוים שלא יתנו להם מעשר, ושינתן לכהנים:.
 
ומעוררים.ו'''מעוררים''' - הם הלוים שהיו אומרים בכל יום בשעת קריאת השיר על הקרבן "עורה למה תישן ה' ("{{ממ|תהלים |מד)|כ}}. והוא שתקם מזה וצוה שלא לאמרלאמרו עוד, לפי שהם היו אומרים זה הפסוק כאילו היו מדברים עם הי"תהשם יתברך, והיו צועקים אליו בזה הפסוק, וזה מה שאינו ראוי לעשות ולומר כלפי הי"ת:השם יתברך.
 
ונוקפין.ו'''נוקפין''' - הם ב"אבני אדם שהיו שורטים שריטות לשורים שהיו מקריבים על המזבח, כדי שיפול הדם בעיניהם ולא יראו, ויוכלו לכפתןלכופתן ולשחטןולשוחטן. ו"נוקף" ונוקף- העושה הפצע. ובגמראובתלמוד (חולין ז:) "אין אדם נוקף באצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". והוא מגזרת "כנוקף זית ("{{ממ|ישעיה |יז)|ו}}, לפי שנוקף זית מכתת אותה כשמנענע'כשמנענעה בחוזק. וזה הנזכר הסיר זה המעשה, לפי שהיה נראה אותו השור הקרב כאילו היה בעל מום. ונתן שלשלאות של ברזל תקועות בארץ, והיו מכניסין בהן רגלי הקרבן ויהיו יכולין לשחטולשוחטו, כמו שיתבאר במסכת מדות:מידות.
ומעוררים. הם הלוים שהיו אומרים בכל יום בשעת קריאת השיר על הקרבן עורה למה תישן ה' (תהלים מד) והוא שתקם מזה וצוה שלא לאמר עוד לפי שהם היו אומרים זה הפסוק כאילו היו מדברים עם הי"ת והיו צועקים אליו בזה הפסוק וזה מה שאינו ראוי לעשות ולומר כלפי הי"ת:
 
'''ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים.''' - רוצה בזה כלומר בחולו של מועד. והוא הסיר זה המעשה, ומנע אותן שהיו מכין בפטיש, שלא יעשו מלאכתן בחולו של מועד:.
ונוקפין. הם ב"א שהיו שורטים שריטות לשורים שהיו מקריבים על המזבח כדי שיפול הדם בעיניהם ולא יראו ויוכלו לכפתן ולשחטן ונוקף העושה הפצע ובגמרא (חולין ז:) אין אדם נוקף באצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה והוא מגזרת כנוקף זית (ישעיה יז) לפי שנוקף זית מכתת אותה כשמנענע' בחוזק וזה הנזכר הסיר זה המעשה לפי שהיה נראה אותו השור הקרב כאילו היה בעל מום ונתן שלשלאות של ברזל תקועות בארץ והיו מכניסין בהן רגלי הקרבן ויהיו יכולין לשחטו כמו שיתבאר במסכת מדות:
 
'''ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי''' - מפני טעם אגידנו לך, והוא כי בימיו היו בני אדם מקילין בחוק השם יתברך, ולא היו מוציאין מן הזרעים אלא תרומה גדולה בלבד, והיו אוכלים השאר. ומי שהיה מדקדק על עצמו, היו שואלין וחוקרים אם היה מעשר אם לאו, או מעשר דמאי. וכשהיה יודע שהיה דמאי, היה מניחו ולא היה לוקחו, מפני שהיה צריך להוציא ממנו המעשרות. ומי שלא היה מדקדק היה אוכלו דמאי, לפי שהיה די לו בהוצאת תרומה גדולה בלבד.
ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. רוצה בזה כלומר בחולו של מועד והוא הסיר זה המעשה ומנע אותן שהיו מכין בפטיש שלא יעשו מלאכתן בחולו של מועד:
 
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי. מפני טעם אגידנו לך והוא כי בימיו היו בני אדם מקילין בחק השם יתברך ולא היו מוציאין מן הזרעים אלא תרומה גדולה בלבד והיו אוכלים השאר ומי שהיה מדקדק על עצמו היו שואלין וחוקרים אם היה מעשר אם לאו או מעשר דמאי וכשהיה יודע שהיה דמאי היה מניחו ולא היה לוקחו מפני שהיה צריך להוציא ממנו המעשרות ומי שלא היה מדקדק היה אוכלו דמאי לפי שהיה די לו בהוצאת תרומה גדולה בלבד וזה הכהן אמר לאנשי דורו, כשם שתרומה גדולה עוןעוון מיתה, כן תרומת מעשר וטבל עוןעוון מיתה, אבל נתקן לכם דבר שיהיה קל לכם לסבלוובנילסבלו, ובני אדם יוכלו לעמוד בו ותנצלו מעוןמעוון מיתה. ואמר כי הדמאי אין מוציאין ממנו אלא תרומת מעשר ומעשר שני, תרומת מעשר תנתן לכהן, ומעשר שני יאכלו אותו בעליו בירושלים. אבל מעשר ראשון, ומעשר עני באותן השנים שמוציאין בהן מעשר עני, אינו חייב להוציאו מן הדמאי, אבל אומר ללוי או לעני, הבא ראיה שהוא טבל וטול החקהחוק והזכות שלך, על העיקר שהוא אצלנו "המוציא מחברו עליו הראיה". וכאשר התקינו זה התיקון, היו בני אדם כל מי שלקח פירות מעם הארץ, לא היה שואל אותו כלל אם היה טבל אם לאו, אבל היה מוציא מהם תרומת מעשר ומעשר שני ואוכל השאר, כיון שפירות עם הארץ דמאי. וכבר נתבאר כל זה במסכת דמאי, ונשנו כל העקריםהעיקרים האלו:<קטע סוף=טו/>