רמב"ם על מעשר שני ה: הבדלים בין גרסאות בדף

מ
אין תקציר עריכה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
{{סרגל ניווט|רמב"ם|הפניה=פירוש המשניות להרמב"ם|על מעשר שני|ד|ה||הצג תמיד=כן}}
==מעשר שני פרק ה==
{{המרת או.סי.אר}}
===[[משנה מעשר שני ה א|משנה א]]===
<קטע התחלה=א/>'''מציינין''' - מגזרת "ציון", והוא כמו סימן.
<קטע התחלה=א/>מציינין. מגזרת ציון והוא כמו סימן ואמר כי כרם רבעי עושין לו תלוליות מן האדמה כדי שידעו בני אדם שהוא כרם רבעי ולא יאכלו ממנו כלל לפי שהוא קדש כמו שאמר השם יתברך ובשנה הרביעית יהיה כל פריו וגו' (ויקרא יט) ודינו שיאכלוהו בעליו בירושלים כמו מעשר שני כמו שנתבאר:
 
<קטע התחלה=א/>מציינין. מגזרת ציון והוא כמו סימן ואמר, כי כרם רבעי עושין לו תלוליות מן האדמה, כדי שידעו בני אדם שהוא כרם רבעי, ולא יאכלו ממנו כלל לפי שהוא קדש, כמו שאמר השם יתברך "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו" וגו' ({{ממ|ויקרא |יט)|כד}}. ודינו שיאכלוהו בעליו בירושלים כמו מעשר שני, כמו שנתבאר:.
ושל ערלה בחרסית. הוא הטיט השרוף לפי שאיסור הערלה יותר חמור מאיסור כרם רבעי לפי שכרם רבעי ניתן לאכילה וערלה אסורה בהנאה כמו שיתבאר ולפיכך אין רושמין אותו בקוזזות אדמה שמא יתפרך ויתפזר ויאבד אותו הציון ולא ימצאו אותם בני אדם שום רושם ויאכלו ממנה ויבואו לידי מכשול:
 
'''ושל ערלה בחרסית.''' - הוא הטיט השרוף, לפי שאיסור הערלה יותר חמור מאיסור כרם רבעי, לפי שכרם רבעי ניתן לאכילה וערלה אסורה בהנאה כמו שיתבאר, ולפיכך אין רושמין אותו בקוזזות אדמה, שמא יתפרך ויתפזר ויאבד אותו הציון, ולא ימצאו אותם בני אדם שום רושם, ויאכלו ממנה ויבואו לידי מכשול:.
ושל קברות בסיד. ענינו כי ציון הקברות צריך שיהיה בסיד היו ממחין הסיד בחמין כלומר מערבין הכל ושופכין אותו אל מקום הקבר כדי שידעו שאותו המקום טמא ויפרשו ממנו הכהנים וזהו ענין אמרם ממחה ושופך:
 
'''ושל קברות בסיד.'''' - ענינועניינו כי ציון הקברות צריך שיהיה בסיד. היו ממחין הסיד בחמין כלומר מערבין הכל, ושופכין אותו אל מקום הקבר, כדי שידעו שאותו המקום טמא ויפרשו ממנו הכהנים, וזהו עניןעניין אמרם '''ממחה ושופך:'''.
ואומר רשב"ג שלא נצריך לבני אדם לציין ולרשום כרם רבעי ושל ערלה שלא יאכלו מהם בני אדם אלא בשנת השמטה שהוא הפקר ויד כל אדם שוה בגנות ובכרמים אבל שלא בשנת השמטה אין צריך לרשום לפי שאין רשות בני אדם לשלוח ידם ולאכול מה שאינו שלהם ואם עבר אדם ואכל הרי זה גזלן ואין לנו לעשות תקנה לגזלן שלא יבוא לידי מכשול לפי שעון הגזלנות יותר גדול וכל זה דבר אמתי:
 
ואומר רשב"גרבן שלאשמעון נצריךבן גמליאל, שאינו צריך לבני אדם לציין ולרשום כרם רבעי ושל ערלה, שלא יאכלו מהם בני אדם, אלא בשנת השמטה שהואשהיא הפקר ויד כל אדם שוהשווה בגנות ובכרמים, אבל שלא בשנת השמטההשמיטה אין צריך לרשום, לפי שאין רשות בני אדם לשלוח ידם ולאכול מה שאינו שלהם, ואם עבר אדם ואכל הרי זה גזלן, ואין לנו לעשות תקנה לגזלן שלא יבוא לידי מכשול, לפי שעוןשעוון הגזלנות יותר גדול. וכל זה דבר אמתי:.
והצנועים מניחין את המעות וכו'. ענינו בשנת השמטה הם עושין זה כשיהיה ברשותם כרם רבעי שדינו שיפדה כאשר בארנו וכבר פירשנו (כלאים פ"ט מ"ה) כי צנועים נקראים אותם בני אדם שהם מדקדקים על עצמם בדת: <קטע סוף=א/>
 
'''והצנועים מניחין את המעות''' וכו'. ענינו- עניינו בשנת השמטההשמיטה הם עושין זה, כשיהיה ברשותם כרם רבעי שדינו שיפדה, כאשר בארנו וכבר פירשנו (כלאים פ"ט מ"ה) כי צנועים נקראים אותם בני אדם שהם מדקדקים על עצמם בדת: <קטע סוף=א/>.
 
וכבר פירשנו כי '''צנועים''' נקראים אותם בני אדם שהם מדקדקים על עצמם בדת:<קטע סוף=א/>
 
===[[משנה מעשר שני ה ב|משנה ב]]===
<קטע התחלה=ב/>מה שנתחייב להעלות מכרםמ'''כרם רבעי לירושלים''', הוא מה שהוא קרוב לירושלים '''מהלך יום''' או פחות, כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות כמו שאמרו חכמים וכאשר רבו הפירות בירושלים התקינו שיוכלו לפדותו אפילו סמוך לחומה והתנו בעיקר זו התקנה שלא תהיה עולמית אלא אימתי שירצו שיחזור הדבר לכמות שהיה מפני שנחוש שמא ימעטו הפירות ונצטריך להעלותן:.
 
וכאשר '''רבו הפירות''' בירושלים, התקינו שיוכלו לפדותו אפילו '''סמוך לחומה'''.
ואמר רבי יוסי כי אחר החורבן היה זה התנאי ולאחר חורבן הבית והיותו ביד האויבים לא נחוש ולא נקפיד על הפירות בין רב למעט ומכל מקום לא נצריך היום שיעלה לירושלים בין שהיתה זו התקנה כשיהיו פירות מרובות קודם החורבן או שהיתה אחר החורבן: <קטע סוף=ב/>
 
והתנו בעיקר זו התקנה שלא תהיה עולמית, אלא '''אימתי שירצו, שיחזור הדבר לכמות שהיה''', מפני שנחוש שמא ימעטו הפירות ונצטרך להעלותן.
 
ואמר רבי יוסי, כי אחר החורבן היה זה התנאי, ולאחר חורבן הבית והיותו ביד האויבים, לא נחוש ולא נקפיד על הפירות בין רב למעט.
 
ואמר רבי יוסי כי אחר החורבן היה זה התנאי ולאחר חורבן הבית והיותו ביד האויבים לא נחוש ולא נקפיד על הפירות בין רב למעט ומכל מקום לא נצריך היום שיעלה לירושלים, בין שהיתה זו התקנה כשיהיו פירות מרובות קודם החורבן, או שהיתה אחר החורבן: <קטע סוף=ב/>
 
===[[משנה מעשר שני ה ג|משנה ג]]===
<קטע התחלה=ג/>אמר השם יתברך בכרם רבעי "קדש הלולים לה'"{{ממ|ויקרא|יט|כד}}, ואמר במעשר "קדש לה'"{{ממ|ויקרא|כז|ל}}.
<קטע התחלה=ג/>אמר הש"י בכרם רבעי קדש הלולים לה' (ויקרא יט) ואמר במעשר קדש לה' (שם כז) ב"ה דרשי קדש קדש ואומרים כמו שמי שפדה מע"ש שלו יוסיף חומש וחייב בביעור כמו שיתבאר בזה הפרק כמו כן הדין בכרם רבעי וב"ש לא דרשי קדש קדש אבל אומרים כיון שלא נתבאר בתורה זה הדין לא נחייב אותו בו. וכמו כן אומרים ב"ה מעשר ממון גבוה הוא כמו שבארנו והם אומרים נלמד כרם רבעי מן המעשר בכל דיניו ולפיכך אינו חייב בפרט ולא בעוללות לפי שהוא ממון גבוה אבל דורכים אותו כולו וזהו מאמרם כולו לגת וב"ש אומרים שהוא ממון בעלים וחייב בפרט ובעוללות וכבר קדמה לשון זו ההלכה במסכת פאה (פ"ז מ"ו): <קטע סוף=ג/>
 
בית הלל דרשו "קדש" "קדש" ואומרים, כמו שמי שפדה מעשר שני שלו יוסיף חומש וחייב בביעור, כמו שיתבאר בזה הפרק, כמו כן הדין בכרם רבעי.
 
ובית שמאי לא דרשי "קדש" "קדש", אבל אומרים כיון שלא נתבאר בתורה זה הדין, לא נחייב אותו בו.
 
וכמו כן אומרים בית הלל, מעשר ממון גבוה הוא כמו שבארנו, והם אומרים נלמד כרם רבעי מן המעשר בכל דיניו, ולפיכך אינו חייב בפרט ולא בעוללות לפי שהוא ממון גבוה, אבל דורכים אותו כולו, וזהו מאמרם '''כולו לגת'''.
 
ובית שמאי אומרים שהוא ממון בעלים, וחייב בפרט ובעוללות.
 
וכבר קדמה לשון זו ההלכה במסכת פאה (פ"ז מ"ו):<קטע סוף=ג/>
 
===[[משנה מעשר שני ה ד|משנה ד]]===
<קטע התחלה=ד/>'''על מנת להוציא יציאות מביתו. פי''' - פירוש היציאות הראויות לעבודת הכרם, ושמירתה מן הגנבים, ועבודת האילנות, ושאר הצריך בעבודה: <קטע סוף=ד/>
 
===[[משנה מעשר שני ה ה|משנה ה]]===
<קטע התחלה=ה/>'''בשויו''' - כלומר בערכו. ולא אמר "להוציא יציאות" לפי שאין בשנה שביעית יציאות, לפי שהארץ אינה נעבדת ואינה צריכה שימור.
<קטע התחלה=ה/>בשויו. כלומר בערכו ולא אמר להוציא יציאות לפי שאין בשנה שביעית יציאות לפי שהארץ אינה נעבדת ואינה צריכה שמור. ואמר ואם היה הכל מופקר ענינו שאם היה אותו הכרם הפקר שהוא חייב לפדותו בשויו ולא יפחות מן הדמים אלא שכר לקיטה בלבד כיצד כגון שיהיה סל בסלע ושכר לקיטתו איסר וכשלקט סל של ענבים מכרם רבעי הפקר פודה אותו בסלע פחות איסר ולא נעשה כן בשנת השמטה לפי שכל אחד מלקט לעצמו: ואמר ומוסיף עליו חומש. הוא דעת ב"ה שמחייבים לכרם רבעי חומש כאשר קדם ולא תתקיים מתנה בכרם רבעי אלא אם נתנו הפירות קודם שיבאו לעונת המעשרות לפי שכבר בארנו שהוא ממון גבוה ולא תתקיים בו מתנה: <קטע סוף=ה/>
 
<קטע התחלה=ה/>בשויו. כלומר בערכו ולא אמר להוציא יציאות לפי שאין בשנה שביעית יציאות לפי שהארץ אינה נעבדת ואינה צריכה שמור. ואמר '''ואם היה הכל מופקר''' - ענינועניינו שאם היה אותו הכרם הפקר, שהוא חייב לפדותו בשויו, ולא יפחות מן הדמים אלא שכר לקיטה בלבד. כיצד כגון שיהיה סל בסלע ושכר לקיטתו איסר, וכשלקט סל של ענבים מכרם רבעי הפקר, פודה אותו בסלע פחות איסר, ולא נעשה כן בשנת השמטההשמיטה לפי שכל אחד מלקט לעצמו: ואמר ומוסיף עליו חומש. הוא דעת ב"ה שמחייבים לכרם רבעי חומש כאשר קדם ולא תתקיים מתנה בכרם רבעי אלא אם נתנו הפירות קודם שיבאו לעונת המעשרות לפי שכבר בארנו שהוא ממון גבוה ולא תתקיים בו מתנה: <קטע סוף=ה/>
 
ואמר '''ומוסיף עליו חומש''' - הוא דעת בית הלל שמחייבים לכרם רבעי חומש כאשר קדם. ולא תתקיים מתנה בכרם רבעי אלא אם נתנו הפירות קודם שיבאו לעונת המעשרות, לפי שכבר בארנו שהוא ממון גבוה, ולא תתקיים בו מתנה:<קטע סוף=ה/>
 
===[[משנה מעשר שני ה ו|משנה ו]]===
<קטע התחלה=ו/>כבר בארנו פעמים (פ"ד מ"ג דדמאי) במה שקדם, כי בשנה השלישית והששית מן השבוע, שיוציא מעשר עני במקום מעשר שני.
<קטע התחלה=ו/>כבר בארנו פעמים (פ"ד מ"ג דדמאי) במה שקדם כי בשנה השלישית והששית מן השבוע שיוציא מעשר עני במקום מעשר שני ואמר הש"י (דברים יד) מקצה שלש שנים ואמר (שם לא) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות ואמרו מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמור כאן רגל יכול חג הסכות תלמוד לומר (שם כו) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך רגל שכל המעשרות כלין בו הוי אומר זה פסח לפי שלא יחול פסח מן השנה הרביעית אלא אחר שנגמרה כל מה שצמח בשנה השלישית ממה שהוא חייב מעשר עני וכמו כן כל מה שצמח בששית שהיא גם כן שנת המעשר וענין מתבערים שיתבערו ויאבדו אותן הפירו' עד שלא ימצא מהם אצלו וברשותו כלל לפי שנאמר (שם) בערתי הקדש מן הבית ואמר ר"ש כי הבכורים אם נשאר מהם כלל שיתנם לכהן כמו שנותנין לו התרומה ואינו חייב להשליכם או לשורפם וענין הבעור בכאן שיתן מכל הצמחים כל המתנות שנתחייב לתתן ושיתן כל מתנה לבעליו ומה שהוא חייב לאכלו כגון מע"ש ונטע רבעי ומאבד מה שנשאר ואם היה אצלו תבשיל ממעשר שני אומרים ב"ה הרי הוא כמבוער לפי שאם ישאר וישהה יפסיד ואין הלכ' כרבי שמעון: <קטע סוף=ו/>
 
ואמר השם יתברך "מקצה שלש שנים"{{ממ|דברים|יד|כח}}, ואמר "מקץ שבע שנים, במועד שנת השמטה בחג הסכות"{{ממ|דברים|לא|י}}, ואמרו מה "קץ" האמור להלן "רגל", אף "קץ" האמור כאן "רגל", יכול חג הסכות? תלמוד לומר "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך"{{ממ|דברים|כו|יב}}, רגל שכל המעשרות כלין בו הוי אומר זה פסח, לפי שלא יחול פסח מן השנה הרביעית אלא אחר שנגמרה כל מה שצמח בשנה השלישית ממה שהוא חייב מעשר עני, וכמו כן כל מה שצמח בשישית שהיא גם כן שנת המעשר.
 
ועניין '''מתבערים''' - שיתבערו ויאבדו אותן הפירות עד שלא ימצא מהם אצלו וברשותו כלל, לפי שנאמר "בערתי הקדש מן הבית"{{ממ|דברים|כו|יג}}.
 
ואמר רבי שמעון, כי הבכורים אם נשאר מהם כלל, שיתנם לכהן כמו שנותנין לו התרומה, ואינו חייב להשליכם או לשורפם.
 
ועניין ה"בעור" בכאן, שיתן מכל הצמחים כל המתנות שנתחייב לתתן, ושיתן כל מתנה לבעליו, ומה שהוא חייב לאכלו כגון מעשר שני ונטע רבעי, ומאבד מה שנשאר.
 
ואם היה אצלו '''תבשיל''' ממעשר שני, אומרים בית הלל '''הרי הוא כמבוער''', לפי שאם ישאר וישהה יפסד.
 
ואין הלכה כרבי שמעון:<קטע סוף=ו/>
 
===[[משנה מעשר שני ה ז|משנה ז]]===
<קטע התחלה=ז/>'''בזמן הזה.''' ענינו- עניינו בזמן שאין בית המקדש קיים אומרים ב"ש וצרת הכסף בידך (דברים יד) הכסף בלבד מעלין וב"ה אומרים כי הוא כשיש שם מקום להעלות הפירות ולאכלן בו אבל בזמן הזה שאין שם מקדש הדין הוא שיבער הפירות: <קטע סוף=ז/>.
 
אומרים בית שמאי, "וצרת הכסף בידך"{{ממ|דברים|יד|כה}}, הכסף בלבד מעלין.
 
ובית הלל אומרים, כי הוא כשיש שם מקום להעלות הפירות ולאכלן בו, אבל בזמן הזה שאין שם מקדש, הדין הוא שיבער הפירות:<קטע סוף=ז/>
 
===[[משנה מעשר שני ה ח|משנה ח]]===
<קטע התחלה=ח/>'''התקינו פירותיכם.''' - ענינועניינו כשיהיו עושין בהם כל הראוי כדי להגיען בירושלים '''בעונת המעשרות''' הנזכר במסכת מעשרות, ושיוציאו מהם המתנות הראויות ויעשו בהם מה שזכר ודברי ר' עקיבא אמת: <קטע סוף=ח/>.
 
ודברי רבי עקיבא אמת:<קטע סוף=ח/>
 
===[[משנה מעשר שני ה ט|משנה ט]]===
<קטע התחלה=ט/>רבי עקיבא היה פרנס לעניים, ורבי יהושע לוי היה, ורבי אלעזר בן עזריה כהן עשירי לעזרא.
<קטע התחלה=ט/>ר' עקיבא היה פרנס לעניים ורבי יהושע לוי היה ור"א בן עזריה כהן עשירי לעזרא והעיקר המפורסם אצלנו קרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה וכבר זכרנו זה (פ"ג מ"ו דפאה) ועוד יתבאר במקומו בקידושין (פ"א מ"ה) ועוד יש עיקר אצלנו כשם שקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה כך שכירות קרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה ומכלל הכח שנקנין בו המטלטלין הוא שכירות המקום שהם בו אותם המטלטלים לפי שאותו הקרקע תחשב כאילו הוא רשות השוכר והמטלטלים שבו כאילו הוא משכן ונתנן ברשותו ועוד יתברר זה בבבא בתרא ע"כ כל אחד מאלו השכיר לחברו מקום המעשר בכסף וחברו קנה המעשר שהיה באותו המקום וכאילו הגיע ברשותו ורבן גמליאל עשה זה מפני שהגיע שעת הביעור והיה חייב כמו שבארנו להגיע ליד בעליו כל חק וחק מן המעשרות והתרומה מאחר שנגמר פירותיו ואילו לא היה רבן גמליאל עם אלו הנזכרים שהיה אפשר לו להגיע לידם החוקים על הדרך שאמרנו היה מספיק לו לקרוא שם בלבד למעשרות וליחד להם מקום בצפון או בדרום כמו שנתבאר במה שקדם וזהו ענין אמרם בתחלת זו ההלכה צריך לקרוא להם שם ר"ל כי כשהגיע שעת הבעור והפירות רחוקות ממנו שאינו יכול להוציא מהם החוקים שצריך על כל פנים לקרוא להם שם: <קטע סוף=ט/>
 
והעיקר המפורסם אצלנו, קרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה, וכבר זכרנו זה (פ"ג מ"ו דפאה), ועוד יתבאר במקומו בקידושין (פ"א מ"ה). ועוד יש עיקר אצלנו, כשם שקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה, כך שכירות קרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה. ומכלל הכוח שנקנין בו המטלטלין, הוא שכירות המקום שהם בו אותם המטלטלים, לפי שאותו הקרקע תחשב כאילו הוא רשות השוכר, והמטלטלים שבו כאילו הוא משכן ונתנן ברשותו, ועוד יתברר זה בבבא בתרא.
 
על כן כל אחד מאלו השכיר לחברו מקום המעשר בכסף, וחברו קנה המעשר שהיה באותו המקום וכאילו הגיע ברשותו. ורבן גמליאל עשה זה מפני שהגיע שעת הביעור, והיה חייב כמו שבארנו להגיע ליד בעליו כל חוק וחוק מן המעשרות והתרומה מאחר שנגמר פירותיו. ואילו לא היה רבן גמליאל עם אלו הנזכרים, שהיה אפשר לו להגיע לידם החוקים על הדרך שאמרנו, היה מספיק לו לקרוא שם בלבד למעשרות וליחד להם מקום בצפון או בדרום כמו שנתבאר במה שקדם.
 
וזהו עניין אמרם בתחילת זו ההלכה '''צריך לקרוא להם שם''', רוצה לומר כי כשהגיע שעת הביעור והפירות רחוקות ממנו, שאינו יכול להוציא מהם החוקים, שצריך על כל פנים לקרוא להם שם:<קטע סוף=ט/>
 
===[[משנה מעשר שני ה י|משנה י]]===
<קטע התחלה=י/>כבר בארנו כי בכל מקום מעשר שני ונטע רבעי קודש ומעשר לוי הוא מעשר ראשון ואמרו וגם נתתיו ללוי יורה על מעלה שניה קדמה לו לפי שמלת וגם אצלם תוספת כמו הנוסף עליו ומעשר עני ולקט ושכחה ופאה הם חקי גר יתום ואלמנה מן הבית זו חלה לפי שאין שם חק יהיה במה שבבית בלבד אלא החלה החייבת בעיסה: <קטע סוף=י/>
 
===[[משנה מעשר שני ה יא|משנה יא]]===
<קטע התחלה=יא/>כבר נתבאר זה במה שקדם וזכרנו הראיות והאסמכתות על כל מאמר מהם: <קטע סוף=יא/>
 
===[[משנה מעשר שני ה יב|משנה יב]]===
<קטע התחלה=יב/>כבר זכרנו במה שקדם (דמאי פ"א מ"ב) כי מזה הכתוב למדנו שמעשר שני אסור לאונן וזכרנו עוד שהאונן נקרא האדם שימות לו אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם יום הקבורה מדרבנן אבל מדאורייתא יום המיתה בלבד הוא אונן והקרובים שאדם חייב להתאבל עליהם הם אביו ואמו ובניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו ואשתו: <קטע סוף=יב/>
 
===[[משנה מעשר שני ה יג|משנה יג]]===
<קטע התחלה=יג/>שתתן טעם בפירות. ענינו שיהיו שמנו' וטובות הטעם וזה הדרש שהוא דורש בכאן זו הפרשה מלה במלה אין רצונו שיאמר אדם זה בשעת הוידוי אבל יודיענו בכאן על דרך הפי' עניני זאת הפרש' אבל בשעת הקריאה אינו קורא אלא הפרשה בלשונה כמו שנתנה עלידי הנביא וזה מבואר מאד: <קטע סוף=יג/>
 
===[[משנה מעשר שני ה יד|משנה יד]]===
<קטע התחלה=יד/>לפי שלשון פרשת הוידוי הוא אשר נתתה לנו ראוי שלא יתודה גר ולא עבד משוחרר כמו שזכר והלכה כרבי יוסי: <קטע סוף=יד/>
 
===[[משנה מעשר שני ה טו|משנה טו]]===