רמב"ם על פאה ז: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
{{סרגל ניווט|רמב"ם|הפניה=פירוש המשניות לפיהמלהרמב"שם|על פאה|ו|ז|ח|הצג תמיד=כן}}
 
===[[משנה פאה ז א|משנה א]]===
<קטע התחלה=א/>אמר הכתוב: "ושכחת עומר בשדה"{{ממ|דברים|כד|יט}}: "ושכחת עומר בשדה", ואמרו: עומר שאתה שוכחו לעולם; יצא זה, שאתה זוכרו לאחר זמן.

וכשישכח אילן ידוע, ותהיה ידיעתו מפני הגבלת מקומו, או לרוב זיתיו, או לרוב שמנו, האילן ההוא לא יקרא שכחה, כי הוא זוכרו לאחר זמן.
 
ו'''נטופה''' — שם מקום. ופעמים רבות מייחסים שם מיני האילנות לארצות.
 
ו'''שפכוני''' — זיתים נקראים על שם המקום, שהיה מוציא שמן הרבה, ועל כן פירשוהו '''שפכוני,'''. ועניינו שפיכת שמן לרוב, גזור ממלת "שפך".
 
ו'''בישני''' – הוא נקרא על שם המקום. והזיתים ההם לא היו עושין שמן הרבה, על כן נקראו '''בישני,''' לקוח מ"בושה".
 
ומה שאמר '''עושה הרבה''' – הוא רוב הזיתים.
 
ודברי רבי יוסי – קבלה, מפני שאמר אותו בזמן אנדריאנוס המלך, שהיו הזיתים מעטים מאד; שזה המלך החריב הארץ וכרת הזיתים. ומפני מיעוטם בזמן ההוא, לא היה שכחה, שהיה זוכרו אחר זמן.

ואחר כך כשחזרו הארצות לישובן ורבו הזיתים, לא היה מחלוקת שיש לו שכחה:<קטע סוף=א/>
 
===[[משנה פאה ז ב|משנה ב]]===
<קטע התחלה=ב/>כשיהיהכשיהיו ג'שלוש שורות מן האילנות, שיש ביניהם ערוגות שתיםשתיים, ושכח אילן באמצע השורה השלישית, אינה שכחה, שהאילנות הסתירוה,הסתירוהו. וזו היא צורתה [[File:Rambam Peah CH7 M2 - 1.png|80px|inset]].
 
וכבר ביארנו בגמראבתלמוד ובתוספתא, כי מה שאמר: '''במה דברים אמורים''' – חוזר על עניין ראשון מן הפרק.

ויהיה סידור הדברים כן: כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו, - אינו שכחה. במה דברים אמורים? בזמן שלא התחיל בו; אבל התחיל בו ושכחו, - הרי זהזו שכחה, עד שיהיה בו סאתיםסאתיים.
 
ומה שאמר: '''כל זמן שיש לו תחתיו''' — רוצה לומר, כל זמן שיש לעני רשות לקחת השכחה מתחת האילן, יש לו כמו כן רשות לקחת אותו מן האילן.
 
ו'''המחבא''' — שם העץ שחובטין בו הזיתים עד שיפול מה שנחבא בין העלים, ועל כן נקרא "מחבא", כי מגלה מה שנחבא.

ואמר ר' מאיר, שיש לו לקחת השכחה כל זמן שנשאר באילנות פרי; ומשיכלה פרי מן האילן, ויחבטוויחבט אותו ולא יפול ממנו דבר, והוא מה שאמר: משתלך המחבא – אין לעניים אז שכחה.

וחכמים אומרים: עד שיכלה הפרי מתחת האילנות, הואוהוא מה שאמר: '''כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו.''' .

ואין הלכה כר' מאיר:<קטע סוף=ב/>
 
===[[משנה פאה ז ג|משנה ג]]===
<קטע התחלה=ג/>כבר הקדמנו פירוש '''הנושר,''' - שהוא הנופל.
 
ו'''עוקץ''' — הוא קצה הדבר, ועשו ממנו שמוש פועל, ואמרו '''עקץ,''' - רוצה לומר, כרת העוקץ.
 
ופירוש '''הוסבך בעלים''' — נסתבך בעלים.
 
ו'''כלכלה''' — הוא הסל.

וכבר פירשנו '''אל תסג גבול עולם''' ([[רמב"ם על פאה ה#משנה ו|לעיל ה, ו]]):<קטע סוף=ג/>
 
===[[משנה פאה ז ד|משנה ד]]===
<קטע התחלה=ד/>'''כתף''' — הוא שיצאו מן האשכול שריגים דקים מלאים ענב. וכן העץ, כמו ההדס המזרחי.
 
אבל פירוש '''נטף''' הוא נוזל, רוצה לומר שהוא דבר נוטף ונוזל, ונוגעוניגר קצתו על קצתו עד יתכנס ויתאבק זה על זה, .

וכל מה שהוא זולת זה, הוא מה שקראו הכתוב עוללות"עוללת".
 
'''וארכובה''' — הם הכריכות שיש בזמורות.
 
'''נקרצת''' — היא נחתכת, ונגזרה מן "קרץ מצפון" {{ממ|ירמיה|מו|כ}}.

ואין הלכה כר' יהודה:<קטע סוף=ד/>
 
===[[משנה פאה ז ה|משנה ה]]===
<קטע התחלה=ה/>'''המדל''' — התולש. ועניינו, כמו שהוא מותר שיכרות הזלזלים וישליכם כאשר יכרתו מן האשכולות, כן הוא מותר לו לכרות מן העוללות.

ואין הלכה כדברי רבי מאיר:<קטע סוף=ה/>
 
===[[משנה פאה ז ו|משנה ו]]===
<קטע התחלה=ו/>אמר הכתוב: בכל אילן שניטע, "שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל, ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הילולים" {{קטן|([[ויקרא יט כג|ויקרא יט, כג]]-כד)}}. ודינו שיאכלו אותו בעליו בירושלים, כמעשר שני. ובית הלל אומרים: כשקרא הקב"ה תבואת השנה הרביעית "קדש הילולים", וקרא המעשר "קדש" – משפטו כמשפט המעשר; וכשיפדה נטע רבעי שלו לעצמו, יוסיף חמישיתו על מה שהוא שוה, כאשר אמר הכתוב במעשר: "אם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו" {{ממ|ויקרא|כז|לא}}.
 
ובית הלל אומרים: כשקרא הקב"ה תבואת השנה הרביעית "קדש הילולים", וקרא המעשר "קדש" – משפטו כמשפט המעשר; וכשיפדה נטע רבעי שלו לעצמו, יוסיף חמישיתו על מה שהוא שווה, כאשר אמר הכתוב במעשר: "אם גאל יגאל איש ממעשרו, חמישיתו יוסף עליו"{{ממ|ויקרא|כז|לא}}.
ו'''ביעור''' — הוא להסירו מביתו כשישלם זמנו, כמו שנבאר במסכת מעשר שני, והוא מה שאמר הכתוב: "בערתי הקדש מן הבית" {{ממ|דברים|כו|יג}}.
 
ו'''ביעור''' — הוא להסירו מביתו כשישלם זמנו, כמו שנבאר במסכת מעשר שני, והוא מה שאמר הכתוב: "בערתי הקדש מן הבית" {{ממ|דברים|כו|יג}}.
 
ובית שמאי לא יחייבוהו כלום מכל זה, שלא נכתב דבר בעניין זה כלל, כי אלו הפסוקים באו בעניין המעשר, ואינם מדמים כרם רבעי למעשר:<קטע סוף=ו/>
 
===[[משנה פאה ז ז|משנה ז]]===
<קטע התחלה=ז/>אין פירוש למשנה זו במהדורות הנדפסות.<קטע סוף=ז/>
 
===[[משנה פאה ז ח|משנה ח]]===
שורה 59 ⟵ 81:
ועניין '''שכר גידולים''' — שכר מה שהוציא האילן מן הפרי בשעת הקדש, עד אשר חנטו פגיו ונתבשלו.
 
ו'''עריס''' — הוא גפן אדרת אשר נטשו קציריה בענפי האילנות, וגבהוגבהה קומתםקומתה, ונקרא בלשון ערב "עריש".
 
ו'''ברגליות''' — הם הגפנים השטוחות על הארץ, שהרגל נוגעת בהם, כמו הכרמים כולם, והוא גזור ממלת "רגל".
 
ו'''ברגליות''' — הם הגפנים השטוחות על הארץ שהרגל נוגעת בהם, כמו הכרמים כולם, והוא גזור ממלת "רגל". והלכה כרבי יוסי:<קטע סוף=ח/>