ט"ז על חושן משפט רצא: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{פרשן על שו"ע|ט"ז|חושן משפט|רצ|רצא|רצב}} {{המרת או.סי.אר2}}" |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{פרשן על שו"ע|ט"ז|חושן משפט|רצ|רצא|רצב}}
{{המרת או.סי.אר2}}
<b>(ס"א) [ס"ב או הנח סתמא]</b> בפ' האומנין איתא לימא כתנאי פי' הך הנך סתמא תנאי פליגי בי' אי הוה ש"ח והיינו ר' ורבנן דמייתי רבינו בס' ודחק אפי' תימא רבנן ע"כ לא פליגי רבנן עליה דר' אלא בחצר דבת נטירותא היא וכי א"ל עייל עייל ונטור לך קא"ל אבל בשוק דלאו בר נטירותא היא כי אמר ליה הנח תיב נטור לך קאמר ליה ש"מ מזה דבהנח סתמא בבית הנפקד הוא עצמו פלוגתא דר' ורבנן ומה דאיבעי' לן בהנח סתמא אי הוי ש"ח היינו בשוק וא"כ גם המחבר ורבינו מיירי בשוק וע"כ אין אנו צריכין למ"ש הסמ"ע ס"ק י"א [סק"ד] דבהיזק דאתי ליה מחמת השומר חייב אפילו בהנח סתמא לרבנן דר' דלפי מ"ש דבשוק מיירי גם רבנן מודים דבהנח סתמא לא הוי אפילו ש"ח גם מדברי רבינו מוכח דבשוק מיירי מדכתב כאן אפי' ש"ח לא הוי ובסמוך פסק כרבנן דבסתם מקבל עליו נטירותא אלא ע"כ דכאן מיירי בשוק ובסמוך מיירי בחצר אלא דק"ל דמש"ר בשם הרא"ש והעתיקו רמ"א בסמוך דמה דאיבעיא לן דבהנח סתמא ולא איפשטא ואזלו לקולא דלא היו ש"ח מיירי בבית הנפקד והא בבית הנפקד פסק הרא"ש עצמו כרבנן כמ"ש הטור בסמוך וא"ל דהכא מודים אפי' רבנן כיון שההיזק של מנעלים בא לו מעלמא ולא מחמתי' כמ"ש בסמוך מ"מ האיבעיא בתלמוד לא קאי אלא אשוק וצ"ע ולמדנו מתשובת הרא"ש שיביא המחבר כאן דאמר הנח כאן לא הוי הנח לפני:
<b>(סכ"ג) (ותשבע אמו שהחביאה כו')</b> בגמ' איתא בלשון זה תשבע אמו דהנך זוזי אותבינהו בקרטליתאי דאיגנב וק"ל למה לא תשבע על שגנבו המעות שנתן לה בנה לחוד ולמה לה להזכיר שהניחתם בארגז הא אפי' הניחתם במקום מגולה שהיא פשיעה ביותר גרועה ואפ"ה פטורה מהמפקיד כיון דלא ידעה דשל פקדון הם וי"ל דמ"מ צריך שתטעון האם טענה טובה לפי דעתה שהמעות של בנה וסברה שהמעות צריך להוצאה ול"צ קבורה וכמ"ש הרא"ש שם אבל אי היתה מניחה שלא בארגז כלל היתה עכ"פ מקלקלת בגד בנה לפי דעתה וחייבת לו וממילא תשלם להמפקיד במקום שחייבת לשלם לבנה: נשאלתי באחד שנתן לחברו חפץ למכור בחנותו וקיצץ לו שכרו ואח"כ הלך המקבל מן החנות ונאבד החפץ וטען המקבל בשעה שהלכתי מהחנות אמרתי לך תשמור לי חנותי ואמרת הן והנותן כופר שלא קיבל שמיר' טען המקבל לפי דבריך אתה מודה לי שלא שמרת כלל וכיון שלפי טענתי אתה ש"ח שלי נמצאת חייב בפשיעה וכיון שאני מוחזק אני נשבע על טענתי ואפטור והשבתי דהמקבל חייב דאף לפי דבריו פטור הנותן אע"ג דהוי ש"ח מ"מ הוי שמירה בבעלים דכל שמירה בבעלים הוא דבשעה שהשומר קיבל עליו לשמור החפץ היה אז בעל החפץ משועבד להשומר באיזה הנאה בעלמא דאיתא בפ' השואל האי מאן דבעי למישאל מידי מחבריה ויפטור לימא ליה בשעת שאילה אשקיין מיא וה"נ היה להאי הנותן הנאה מהמקבל כי באותה השעה שקיבל עליו להיות ש"ח היה כבר משועבד לו המקבל שהוא ש"ש שלו דהא הנותן שהוא ש"ח פטור מגנבה ואביד' והמקבל שהוא ש"ש חייב בגניבה ואבידה מש"ה היה שאלה בבעלי' ופטור אף מפשיעה כמ"ש ס"ס רנ"א כנ"ל:
| |||