ט"ז על חושן משפט נא: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{פרשן על שו"ע|ט"ז|חושן משפט|נ|נא|נב}} {{המרת או.סי.אר2}}" |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{פרשן על שו"ע|ט"ז|חושן משפט|נ|נא|נב}}
{{המרת או.סי.אר2}}
<b>(בש"ע ס"ב ה"ז נשבע)</b> הסמ"ע מוקי לה ביש בו נאמנות דאל"כ פשיטא דנשבע וא"צ לזה דטובא קמ"ל דאע"ג דהוה כמחויב שבועה וא"י לישבע מ"מ לא הוה לגמרי כן דאלו בשאר מחויב שבועה ואי"ל משל' בלא שבועה כמ"ש סי' ע"ה והכא צריך שבועה כיון שאינו אלא ע"א הו"ל כב' עדים וחייב זה שבוע' שלא נפרע ומ"מ לענין הדין ביש נאמנות בודאי כן הוא כמ"ש הסמ"ע דהוא בטל דהא לא הודה לעד בזה מעולם נמצא שיכול לישבע להכחישו שלא היה בו נאמנות מה שאין כן לטענת פרעתי שמתחלה הודה לעד שהיה חייב והוה על זה כשני עדים:
<b>(סעי' ג' והיינו דוקא בדרך שלא נתבטל כו')</b> לכאורה משמע דהיינו אם ברור לנו שלא נתבטל הכשר כגון שידוע לנו שרווחא שבק והפסול חתם עצמו ואעפ"כ ס"ל לדיעה קמייתא שהיא הרמב"ם דהוי בחרס ואפי' שבועה לא צריך נגד הכשר והוא תימה דבמה נפסל הכשר דמאי שנא מעדים רבים שזכר אח"כ בס"ד דנשארו הכשרי' בכשרותן וכן משמע מב"י אע"כ דהרמב"ם ס"ל דמן הסתם חמרי' בחתומין בו שנים דודאי להעיד באו ולא אמרי' רווחא שביק והי"א ס"ל דאפי' בב' אמרי' מסתמא רווחא שביק ואע"ג דהטור הביא הרמב"ם עם הי"א הזה דהיינו בה"ג היינו לעיקר הדין שע"א בשטר זוקק לשבועה אבל במה שזכרתי ודאי פליגי נמצא דדינא הכי באם יש ודאי ביטול העדות כולו צריך העד הכשר להעיד בע"פ וכמ"ש הטור בשם תשו' הרא"ש ובאם שיש ודאי דרווחא שביק או בעדים רבים דאפי' מסתמא רווחא שביק כ"ע לא פליגי דעד הכשר א"צ להעיד בעל פה אלא מתוך הכתב ההוא זוקק לשבועה כי פליגי רמב"ם ובעל הלכות גדולות היכא שהחתומים שנים ואין ודאי שישבו לחתום בא' וכמ"ש כנלע"ד אע"פ ומוחז"ל לא כ"כ הנלע"ד עיקר כתבתי:
| |||