תפארת ישראל על מועד קטן א: הבדלים בין גרסאות בדף

{{דה מפרש|במועד}} בחוה"מ. דמלאכת דבר האבוד שרי אבל שדה הבעל, דהיינו שמסתפקת בגשמים אסור להשקותה [תקל{{ממ|שו"ז]ע או"ח|תקלז|}}:

{{דה מפרש|ועושין כל צורכי הרבים}} היינו שהוא צורך לגוף האדם, ואינו מעשה אומן. מיהו לבנות ביה"כ שרי, מדהוא דבר האבד [ [[מגן אברהם על אורח חיים תקמד|מג"א תקמתקמד]] ד]:

{{דה מפרש|ויוצאין אף על הכלאים}} ששלחו ב"ד שלוחין לעקר הכלאים מהשדות. ומשלחים אותן בחוה"מ של פסח דאז נשכרים בזול, מדבלא זה בטלין. ואף דבט"ו באדר. יוצאין על הכלאים ומתקנין הדרכים [כפכ[[משנה שקלים א|פ"א דשקלים]]]. כאן בבכיר כאן באפל. ותקון דרכים נמי. מדנתקלקלו ע"י עולי רגלים הרבים, צריכים לחזור ולתקנן:<קטע סוף=יכין ב/>

{{דה מפרש|ובלבד שלא ישקה את כל השדה}} אם לא בשדה לחה ונתיבשה [תקל{{ממ|שו"ז]ע או"ח|תקלז|}}:

{{דה מפרש|במועד}} אבל כותל חצרו בונה כדרכו מפני הגנבים. וה"ה בנוטה כותלו לפול סותר ובונה כדרכו, מפני הסכנה [תק{{ממ|שו"מ]ע או"ח|תקמ|}}:<קטע סוף=יכין ד/>

{{דה מפרש|מלקט אדם עצמות אביו ואמו}} דכך היה דרכם מתחלה קברו במקום לח ועמוק ' כדי שיתעכל הבשר מהר. ואחר שנתעכל, מלקטין העצמות ומקברן במקום נכבד בארון [כשמחותכ[[מסכת שמחות יב|שמחות פי"ב]]]. וקאמר הכא דמותר במועד [ואף דאסור לפתוח הקבר לבלי לנוולו [כבכ[[בבא בתרא קנה א|ב"ב קנ"ה א']]]. הכא דנתנוהו שם על מנת לפנותו משם שאני. וגם משום יראת הדין ליכא [כיכ[[שולחן ערוך יורה דעה שסג|י"ד שס"ג]]]. דלאחר י"ב חודש לינא חשש דין. ושמואל שנתירא מהדין [כחגיגהכ[[חגיגה ד ב|חגיגה ד"ד ב']]]. תוך יב"ח הוה [כשבתכ[[שבת קב ב|שבת ק"ב ב']]]:

{{דה מפרש|קודם לרגל שלשים יום}} אפילו בזה"ז דליכא חשש שיתן להספדן מעות שכינס לעלות לרגל, ויתעכב מלעלות [וכמעשה דמייתי הש"ס], אפ"ה איכא למיחש שיתן לו המעות שכינס ליו"ט, [ועי' [[מועד קטן ח ב|ש"ס ד"ח ב']] תוס' ד"ה דקא. וזה נלפע"ד פי' עלת "תמיד" שכתב הר"ב]. מיהו קיי"ל דאפילו בחנם אסור לספדו, שלא יצטער ביו"ט עי"ז. מיהו במת תוך ל"י לרגל. או שמע אז שמועה קרובה, מותר לספדו אז [ [[שולחן ערוך אורח חיים תקמז|א"ח תקמ"ז]], [[שולחן ערוך יורה דעה שמו|וי"ד שמ"ו]] ]:<קטע סוף=יכין ה/>

{{דה מפרש|ועושין נברכת}} לראב"ד ר"ל קבר, כמו שעושין בזמנינו, שאין בו טרחה כל כך ככוכין. ולרש"י ר"ל גומא שעושין בחצר שיזלו לתוכן השופכין. ולתוס' ר"ל נברכת כובסין, שעושה לצורך המועד [כפכ[[משנה מועד קטן ג ב|פ"ג מ"ב]]], ואיידי דמיירי לעיל בחפירה, נקט לה הכא:

{{דה מפרש|עם המת בחצר}} ר"ל דוקא בהחצר שהמת שם מותר לעשותו, דאז ליכא חשש מראית עין, לחשדו שעושה מלאכה אחרת. מיהו לאדם מפורסם, שרי בכל מקום. ובזמנינו הכל מחשב מפורסם [תקמ{{ממ|שו"ז]ע או"ח|תקמז|}}:

{{דה מפרש|אלא אם כן יש עמו נסרים}} דלעשות נסרים יש טרחה יתירה. ואף דאפילו יו"ט שני כחול שווייוהו לגבי מת [כביצהכ[[ביצה ו א|ביצה ד"ו א']]]. עכ"פ קול הנסירה הו"ל פרסום גדול. ותו דנסרים מנוסרין שכיחי טובא וא"צ לחלל יו"ט עבורן. מיהו קיי"ל דבא"א בצנעא שרי בפרהסיא [שם]:<קטע סוף=יכין ו/>

{{דה מפרש|רבי יוסי אומר אף ממתחין}} נ"ל דר"ל לא מבעיי לסרג, דהיינו שתי וערב, דשרי, מדלא סגי בלא"ה. והרי צריך לו במועד. אלא אפילו למתוח החבלים שנתרפו, דאפשר לממלויי במאני, אפ"ה מותר. והכי קיי"ל [קמ{{ממ|שו"א]ע או"ח|תקמא|}}. ובש"ס ל"ג אף:<קטע סוף=יכין ח/>

<קטע התחלה=יכין ט/>{{דה מפרש|מעמידין תנור וכירים}} להחם או לבשל בו ביו"ט [תק{{ממ|שו"מ]ע או"ח|תקמ|}}: