תפארת ישראל על מועד קטן א: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{סרגל ניווט|תפארת ישראל|על מועד קטן||א|ב}} {{המרת או.סי.אר}} {{הגבלת תוכן עניינים|רמה=2}} ==יכי..."
 
אין תקציר עריכה
שורה 4:
 
==יכין==
{{דה מפרש|משקין בית השלחין}} שדה שצמאה למים שאינה מסתפקת בגשמים, שאם לא ישקנה תתקלקל:
 
{{דה מפרש|במועד}} בחוה"מ. דמלאכת דבר האבוד שרי אבל שדה הבעל, דהיינו שמסתפקת בגשמים אסור להשקותה [תקל"ז]:
 
{{דה מפרש|ובשביעית}} אף שאסור בעבודת קרקע עכ"פ השקאה רק מדרבנן אסורומשום הפסד התירו [וי"א דבשביעית אפילו בית הבעל שרי]
 
{{דה מפרש|בין ממעיין שיצא בתחלה}} ר"ל אפילו ממעין שהתחיל עתה לצאת, לא חיישינן שיצטרך לתקן גדותיו, והרי טרחה אסור בחוה"מ אפילו בדבר האבוד:
 
{{דה מפרש|כין ממעיין שלא יצא בתחלה}} אלא שיצא כבר והוא ישן ומתוקן:
 
{{דה מפרש|אבל אין משקין}} בחוה"מ:
 
{{דה מפרש|לא ממי הגשמים}} שנקוו ואפילו ממשיכן ברגל דליכא טרחה, אסור, דגזרינן אטו קילון עמוק שיש בו טרחה. אבל בשביעית אפילו טרחה שרי, מדקיל לעניין כל מלאכה שאינו עבודת קרקע:
 
{{דה מפרש|ולא ממי הקילון}} מים שבבור עמוק:
 
{{דה מפרש|ואין עושין עוגיות לגפנים}} גומות סביב לגפן, כדי שיתכנסו שם הגשמים. ואסור בחוה"מ משום טרחה:
 
{{דה מפרש|אין עושין את האמה}} שיתפור [גראבען] להמשיך המים להשדה:
 
{{דה מפרש|בתחלה}} ר"ל כשלא היתה עדיין, אסור לעשותו:
 
{{דה מפרש|במועד}} משום טרחה:
 
{{דה מפרש|ובשביעית}} דנראה כעודר שדה לזריעה, דאסור בשביעית:
 
{{דה מפרש|ומתקנין את המקולקלות}} כשנתקלקל האמה ע"י רפש:
 
{{דה מפרש|במועד}} מדליכא טרחא כל כך לנקותה וכ"ש בשביעית דשרי, דהרי אין כאן עבודת קרקע:
 
{{דה מפרש|ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים}} צינורות של מים שבר"ה שנתקלקלו אף שאין רבים צריכים להם בחוה"מ מותר לתקנן:
 
{{דה מפרש|וחוטטין אותן}} לנקותן אף שאין קלקולן מעכב מרוצת המים [כך נ"ל]:
 
{{דה מפרש|ועושין כל צורכי הרבים}} היינו שהוא צורך לגוף האדם, ואינו מעשה אומן. מיהו לבנות ביה"כ שרי, מדהוא דבר האבד [מג"א תקמ ד]:
 
{{דה מפרש|ומציינין את הקברות}} ששפכו סיד נמוח. סמוך לקברים סביב לסימן שיתרחקו הטהורים:
 
{{דה מפרש|ויוצאין אף על הכלאים}} ששלחו ב"ד שלוחין לעקר הכלאים מהשדות. ומשלחים אותן בחוה"מ של פסח דאז נשכרים בזול, מדבלא זה בטלין. ואף דבט"ו באדר. יוצאין על הכלאים ומתקנין הדרכים [כפ"א דשקלים]. כאן בבכיר כאן באפל. ותקון דרכים נמי. מדנתקלקלו ע"י עולי רגלים הרבים, צריכים לחזור ולתקנן:
 
{{דה מפרש|רבי אליעזר בן יעקב אומר מושכים את המים מאילן לאילן}} מים שהתכנסו תחת אילן זה, ימשכוהו לאילן אחר, דליכא טרחה:
 
{{דה מפרש|ובלבד שלא ישקה את כל השדה}} אם לא בשדה לחה ונתיבשה [תקל"ז]:
 
{{דה מפרש|זרעים שלא שתו לפני המועד}} ר"ל אפילו זרעים שבבית השלחין, עכ"פ כשלא הורגלו לפני המועד להשקותן, דאז לא פסדי כשלא ישקום במועד:
 
{{דה מפרש|וחכמים מתירין בזה ובזה}} להשקות כל השדה וכריש פרקן. ובזרעים אפילו לא שתו ואפילו שדה הבעל, דהרווחה יתירה שרי. והלכה כראב"י [שם]:
 
{{דה מפרש|צדין את האישות}} [מוילוואורף]:
 
{{דה מפרש|ואת העכברים}} דשניהן מפסידים השדה:
 
{{דה מפרש|ומשדה הלבן}} שדה תבואה:
 
{{דה מפרש|שלא כדרכו}} שמשנה באופן צידתו:
 
{{דה מפרש|וחכמים אומרים משדה האילן}} דהפסדו מרובה:
 
{{דה מפרש|ומשדה הלבן}} דהפסדו מועט:
 
{{דה מפרש|ומקרין את הפירצה}} ר"ל כשנפרץ כותל גינתו מותר לסדר שם אבנים זע"ז בלי טיט כעין קיר סביב:
 
{{דה מפרש|במועד}} אבל כותל חצרו בונה כדרכו מפני הגנבים. וה"ה בנוטה כותלו לפול סותר ובונה כדרכו, מפני הסכנה [תק"מ]:
 
{{דה מפרש|רבי מאיר אומר רואין את הנגעים בתחלה}} ר"ל אפילו בתחלה, שעדיין אין שום טומאה עליו אפ"ה מותר לראות הנגע, דאפשר שישמח כשיאמר לו שא"צ הסגר [כך. נ"ל. מיהו בש"ס משמע דל"ג בתחלה, וכן משמע מרש"י ור"ב. ובירושלמי גרס לה]:
 
{{דה מפרש|להקל}} דאם רואה הכהן שהוא טהור יטהרנו:
 
{{דה מפרש|אבל לא להחמיר}} דאם רואה הכהן שהוא טמא, ישתוק שלא יצטער לצאת חוץ למחנה ביו"ט:
 
{{דה מפרש|וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר}} דאסור לכהן לשתוק. להכי מוטב שלא יראנו:
 
{{דה מפרש|ועוד אמר רבי מאיר}} קולא אחרת:
 
{{דה מפרש|מלקט אדם עצמות אביו ואמו}} דכך היה דרכם מתחלה קברו במקום לח ועמוק ' כדי שיתעכל הבשר מהר. ואחר שנתעכל, מלקטין העצמות ומקברן במקום נכבד בארון [כשמחות פי"ב]. וקאמר הכא דמותר במועד [ואף דאסור לפתוח הקבר לבלי לנוולו [כב"ב קנ"ה א']. הכא דנתנוהו שם על מנת לפנותו משם שאני. וגם משום יראת הדין ליכא [כי"ד שס"ג]. דלאחר י"ב חודש לינא חשש דין. ושמואל שנתירא מהדין [כחגיגה ד"ד ב']. תוך יב"ח הוה [כשבת ק"ב ב']:
 
{{דה מפרש|מפני ששמחה היא לו}} ר"ל מדשמחת הרגל עליו אינו מצטער כל כך כשילקטם, וגם אינו חייב להתאבל, אז מה"ט [ודלא כר"ב דפי' כס"ד דש"ס]:
 
{{דה מפרש|לא יעורר אדם על מתו}} ר"ל לא יעורר ספדן את אדם על מתו, בשישורר הספדן קנות המשברין הלב, כדי שיתעורר זה להזכיר א"ע ממתו ויבכה:
 
{{דה מפרש|ולא יספידנו}} שהספדן, מספר בשבח המת [ונ"ל דתרווייהו רבותא קמ"ל, מעורר אף שאינו זוכר דבר מהמת, וספדן אף שאינו מקונן רק מספר בשבח המת]:
 
{{דה מפרש|קודם לרגל שלשים יום}} אפילו בזה"ז דליכא חשש שיתן להספדן מעות שכינס לעלות לרגל, ויתעכב מלעלות [וכמעשה דמייתי הש"ס], אפ"ה איכא למיחש שיתן לו המעות שכינס ליו"ט, [ועי' ש"ס ד"ח ב' תוס' ד"ה דקא. וזה נלפע"ד פי' עלת "תמיד" שכתב הר"ב]. מיהו קיי"ל דאפילו בחנם אסור לספדו, שלא יצטער ביו"ט עי"ז. מיהו במת תוך ל"י לרגל. או שמע אז שמועה קרובה, מותר לספדו אז [א"ח תקמ"ז, וי"ד שמ"ו]:
 
{{דה מפרש|אין חופרין כוכין}} הוא כמין ארגז [שובבע] בל"א שבכותל מערה. לקבור בו המת:
 
{{דה מפרש|וקברות}} בבניין:
 
{{דה מפרש|במועד}} ודוקא שלא לצורך המועד:
 
{{דה מפרש|אבל מחנכים את הכוכין במועד}} שמקצר או מאריך הכוך העשוי כבר, דזה אינו טרחה כל כך:
 
{{דה מפרש|ועושין נברכת}} לראב"ד ר"ל קבר, כמו שעושין בזמנינו, שאין בו טרחה כל כך ככוכין. ולרש"י ר"ל גומא שעושין בחצר שיזלו לתוכן השופכין. ולתוס' ר"ל נברכת כובסין, שעושה לצורך המועד [כפ"ג מ"ב], ואיידי דמיירי לעיל בחפירה, נקט לה הכא:
 
{{דה מפרש|וארון}} נ"ל דועושין דרישא קאי נמי אהא, דעושין ארון עם ואצל המת בחצר:
 
{{דה מפרש|עם המת בחצר}} ר"ל דוקא בהחצר שהמת שם מותר לעשותו, דאז ליכא חשש מראית עין, לחשדו שעושה מלאכה אחרת. מיהו לאדם מפורסם, שרי בכל מקום. ובזמנינו הכל מחשב מפורסם [תקמ"ז]:
 
{{דה מפרש|אלא אם כן יש עמו נסרים}} דלעשות נסרים יש טרחה יתירה. ואף דאפילו יו"ט שני כחול שווייוהו לגבי מת [כביצה ד"ו א']. עכ"פ קול הנסירה הו"ל פרסום גדול. ותו דנסרים מנוסרין שכיחי טובא וא"צ לחלל יו"ט עבורן. מיהו קיי"ל דבא"א בצנעא שרי בפרהסיא [שם]:
 
{{דה מפרש|אין נושאין נשים במועד}} דאין מערבין שמחה אחרת בשמחת הרגל:
 
{{דה מפרש|ולא אלמנות}} אף דבאלמנה ליכא שמחה כ"כ ולא ז' ימי משתה:
 
{{דה מפרש|ולא מיבמין}} אף שבאה נשואיה ע"י אבלו שעל מיתת אחיו:
 
{{דה מפרש|אבל מחזיר הוא את גרושתו}} שאינו שמח עמה כל כך:
 
{{דה מפרש|ועושה אשה תכשיטיה}} שתתבשם או שתתן כחול על עפעפיה:
 
{{דה מפרש|ר' יהודה אומר לא תסוד}} לא תמשח בשרה בסיד נמוח להשיר השערות:
 
{{דה מפרש|מפני שניוול הוא לה}} אף שמתקשטת אח"ז, מצטערת עכשיו:
 
{{דה מפרש|ההדיוט}} שאינו מהיר בחייטות:
 
{{דה מפרש|תופר כדרכו}} מה שצריך למועד:
 
{{דה מפרש|והאומן}} שיודע להוציא מלא מחט כאחת, ולכוון אימרא [זוים] בל"א:
 
{{דה מפרש|מכליב}} עושה תפירה עקומה כשיני הכלב:
 
{{דה מפרש|ומסרגין}} [פלעכטען] בחבלים:
 
{{דה מפרש|את המטות}} שולי המטה שצריך למועד:
 
{{דה מפרש|רבי יוסי אומר אף ממתחין}} נ"ל דר"ל לא מבעיי לסרג, דהיינו שתי וערב, דשרי, מדלא סגי בלא"ה. והרי צריך לו במועד. אלא אפילו למתוח החבלים שנתרפו, דאפשר לממלויי במאני, אפ"ה מותר. והכי קיי"ל [קמ"א]. ובש"ס ל"ג אף:
 
{{דה מפרש|מעמידין תנור וכירים}} להחם או לבשל בו ביו"ט [תק"מ]:
 
{{דה מפרש|ורחים}} רחים של יד לטחון ליו"ט:
 
{{דה מפרש|רבי יהודה אומר אין מכבשין את הרחים בתחלה}} לעשות חדודין על פני אבן רחיים חדש, כדי לטחון בו:
 
{{דה מפרש|עושין מעקה}} [גאללענדער]:
 
{{דה מפרש|לגג ולמרפסת}} [אלטאן] והוא כעין תקרה שבולטת מאמצעית הכותל לרווח החצר, ונכנסין לו מחדרי העלייה. ומותר לעשות לו מעקה סביב בחה"מ מחשש סכנה:
 
{{דה מפרש|שפין את הסדקין}} סותמין בטיט הסדקין שבתקרה שלא ירד הדלף לבית:
 
{{דה מפרש|ומעגילין אותן במעגילה}} שמגלגל בעץ עגול על טיט הטוח על התקרה, להחליקו:
 
{{דה מפרש|ביד וברגל}} ר"ל מחליק הטיט שבתקרה ביד או ברגל, אפילו מדקדק להחליקו יפה כעין מעגילה שרי:
 
{{דה מפרש|אבל לא במחלצים}} [קעללע], והוא כלי אומנות של בוני חומה:
 
{{דה מפרש|הציר}} [אנגעל]:
 
{{דה מפרש|והצינור}} חור שבאסקופה שציר הדלת סובב בו:
 
{{דה מפרש|והמנעול}} [שלאסס]:
 
{{דה מפרש|והמפתח}} [שליססעל]:
 
{{דה מפרש|ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד}} דאם ממתין מלתקנם עד חוה"מ, מדפנוי אז ממלאכה, אסור:
 
{{דה מפרש|וכל כבשין}} כדגים, פירות וירקות, שכובשן במים וחומץ כדי שיהיו ראויין לאכילה:
 
{{דה מפרש|שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן}} דראויין לאכול במועד. וכלל מלאכת חוה"מ עי' בקופת הרוכלין צד ט"ו ע"ב:
 
==בועז==