תפארת ישראל על טהרות י: הבדלים בין גרסאות בדף

<קטע התחלה=יכין א/>{{דה מפרש|הנועל בית הבד מפני הבדדין}} הן דורכים הזיתים שבבית הבד. והן ע"ה. שגזרו חכמים עליהן טומאה שיטמאו כל דבר במגע. וגם מעיינותיהם טמאים כמזב [כנדה לג"ב]. וגם בגדי ע"ה טמאין כמדרס הזב. מחשש שמא ישבה עליהן אשתו נדה [כחגיגה כב"ב ופ"ט דכלים מ"ב]. ורק על משא והיסט שלו לא גזרו. מדהוה גזרה שאין רוב הצבור יכלו לעמוד בה דהן היו רוב המתעסקים לעבוד ולמשא [ועיין תוס' נדה לג"ב ד"ה ותיפוק]. וקאמר הכא דמדצריך להן הב"ב לכבוש זיתיו. טיהרן מקודם. ומדחשש שמא שוב יתטמאו. וסגר לפניהן הבית הבד שלא יצאו ויתטמאו:

{{דה מפרש|א"ר יוסי}} פליג אר"י ור"ש דקאמרו דאם הכלי טמא בעיניו נזהר מלהטמא אפילו ממדרס. ואהא קאמר ר' יוסי שאעפ"כ נטמא הכל. מדאין בקיאין בהיסט של מדרס. ופליג נמי בהא על ר"מ דס"ל דאין ע"ה חושש אפילו בטומאת מגע. ולר' יוסי נזהר בטומאת מגע:<קטע סוף=יכין א/>

<קטע התחלה=יכין ב/>{{דה מפרש|הבדדין}} שטיהרן בעה"ב. והן דרכן לילך יחף. כדי לדרוך הזיתים ברגליהן:

{{דה מפרש|עד כמה ירחיקו ויהיו טהורין עד כדי שיהא רואן}} כשירצה בעה"ב יהיה יכול לראותן:<קטע סוף=יכין ב/>

<קטע התחלה=יכין ג/>{{דה מפרש|הבדדין והבוצרין כיון שהכניסן}} לטבול א"ע ואת הכלים הנצרכים בבית הבד והגת קודם שישתמשו בהן לטהרות. דכיון דמקוה לפניו ודאי טבל. ואילה"ק ממשנה א' דמחמיר ר"מ וס"ל דאין נאמנים. י"ל התם חיישינן דילמא נגע ולאו אדעתיה. וירא להודיע אח"כ שנטמא פן יקפיד הבעה"ב על שלא נזהרו. אבל הכא במזיד ודאי לא יעבור על דעת בעה"ב. ומה"ט נמי גם במשנה ב' בסיפא גם לר"מ צריך שלא יתרחק רק עד שיהיה הבעה"ב יכול לראותו דבהא כ"ע מודו דלכתחלה אין להאמינו על דבר שאפשר שנטמא בו ולאו אדעתיה:

{{דה מפרש|אם טמאים להן אינו צריך לעמוד עליהם עד שיטבולו}} ומה"ט במשנה ב' בנמצא טומאה לפניהן נאמנים דהרי מדנמצא לפניהן שרץ וכדומה. רמו שפיר אדעתייהו לזכור השתא אם נגעו או לא נגעו בו. דהרי ודאי יודעין שהטומאה לפניהן. משא"כ בסיפא דמשנה ב'. בשיוצאין לפנות אין נאמנים דדילמא נגעו בדבר הטהור להם. ונ"ל עוד דנקט פלוגתא דר"ש במשנה א'. לאשמעינן דאע"ג דהתם הוחזקו בטהרה. אפ"ה כשהספק הוא בטהור להן טמאים. והדר תו נקט פלוגתא דר"ש הכא. דאע"ג דהוחזקו בטומאה אפ"ה בטמא להן טהורים:<קטע סוף=יכין ג/>

<קטע התחלה=יכין ד/>{{דה מפרש|הנותן מן הסלים}} שלקח ענבים מהסל או ממקום ששטחן על הארץ. ורוצה ליתנן לתוך הגת:

{{דה מפרש|טמאן}} דהרי מדהניח הענבים במקום שאין משקה היוצא הולך לאיבוד. הוה תחלת עקירת המשקין מהענבים לרצון. ושפיר הוכשרו במשקה היוצא:<קטע סוף=יכין ד/>

<קטע התחלה=יכין ה/>{{דה מפרש|האוכל מן הסלים}} כשאחזן ממעל להגת ואכלן:

{{דה מפרש|נטמאת בכביצה}} והטפה ההיא טימאה הגת וגם כל המשקין שיוצאין אח"כ:<קטע סוף=יכין ה/>

<קטע התחלה=יכין ו/>{{דה מפרש|מי שהיה עומד ומדבר על שפת הבור}} ר"ל שע"ה היה עומד על שפת בור של יין. והע"ה ההוא לא טיהרו בעה"ב והרי הוא מוחזק לנו במעיינותיו כזב:

{{דה מפרש|ספקו טהור}} מדהו"ל כספק מגע מטומאה הנזרקת שאין לטומאה מקום. דאז אפילו בספק טומאה ברה"י טהור [כרפ"ד רב"א]. מיהו בשמן בכה"ג טמא. דאע"ג דנמי הו"ל ספק שבטומאה הנזרקת. אפ"ה כיון דשמן שבתוך הבור מחליק שפת הבור. להכי אפילו נפל בחוץ מהבור. שוב מחליק ויורד להבור. ואינו סט"ו. רק ודאי טומאה:<קטע סוף=יכין ו/>

<קטע התחלה=יכין ז/>{{דה מפרש|הזולף את הבור}} ר"ל ששאב ממנו חביות רבות זה אחר זה:

{{דה מפרש|במחץ הכל טמא}} נ"ל דהנך ב' בבור ובמחץ הכל טמא. לא קאי אבבא דבודק ומכסה. רק בבא חדשה היא וה"ק כל זה בנמצא השרץ בא' מהחביות. אבל בנמצא השרץ בהבור. אחר שמילא כל החביות ממנה אז אפילו בדק הבור קודם שנתן לתוכה היין. וגם לבסוף לא כסה הבור. עכ"פ מדלא ראה שנפל לתוך הבור שרץ. מחזקינן טומאה מזמן לזמן למפרע. ואמרינן שהיה השרץ בהחבית הראשון. וכששאב נפל ממנו להבור. או שמקודם ששפך לתוך הבור את היין כבר היה השרץ בתוך הבור. ולא בדק יפה. ובין כך וכך הרי נטמא הכל. וכ"ש באינך ג' גווני. דהיינו בבדק וכסה כל חביות. א"כ ודאי שאחת מהבדיקות לא היה יפה. או של חבית או של בור. דאל"כ שרץ זה מהיכן. וכ"ש טפי בלא בדק הבור תחלה. בין שכסה הבור או לא כסהו לבסוף אחר שמילא כל החבית וקודם שמצא השרץ. ודאי מחזקינן טומאה מזמן לזמן לומר שהיה השרץ בתחלה בתוך הבור. מדלא בדקה מתחלה. וכ"כ בנמצא השרץ במחץ לאחר כל המלויים הכל טמא. ואעפ"כ יש חילוק בין שנמצא בבור או במחץ. ולהכי פליג להו תנא בתרי בבי. ולא כללם יחד. לומר בבור או במחץ הכל טמא. אלא מדאין שוין בדינן. דבבור אפילו בדק הבור קודם שנתן לתוכו היין. וגם לא כסה אותו אחר כל השאיבות. דאז לכאורה היה מסתבר לומר שאחר ששאב כולן נפל לתוכו שרץ. אפ"ה כל החביות טמאות. דאימ' אחר שבדק הבור וקודם ששאב החבית הראשונה נפל לתוכה השרץ. ומדהיה אז יין בבור להכי לא ראהו בשעת שאיבה. ומדלא זזה הבור ממקומה. מחזקינן טומאה מזמן לזמן. לומר שקודם שאיבה ראשונה נפל לתוכה השרץ. אבל במחץ אם ב' לטיבותא שבדקו קודם ששאב בו. ולא כסהו אחר שאיבת כולן. ואח"כ נמצא שרץ בתוכו. כל החביות טהורות. דהרי אי"ל שקודם שאיבתו הראשונה היה בתוכו השרץ. דהרי בדקו קודם שהתחיל לשאוב בו. וגם אי"ל שאחר שבדקו וקודם שהוריקו להחבית נפל לתוכו השרץ. דהרי אילו היה שם בשעת הרקה. היה רואה השרץ כשהריקו להחבית. ותו דהרי המחץ לפניו ובידו. ואילו נפל שם שרץ. היה רואהו. מה אמרת דילמא בבור הי' ושאבו עמו כשמילא להחבית האחרון. ליתא, דהרי גם כשהריק המחץ לחבית האחרון לא ראה השרץ בהמחץ. אלא ודאי מדלא כסה המחץ אח"כ. אמרינן שאחר כל המלויים נפל השרץ לתוך המחץ. ולפיכך כל החביות טהורות. א"כ הא דקתני במשנתני דבנמצא במחץ הכל טמא. היינו רק בלא בדקו קודם ששאב בו. אפילו לא כסהו לבסוף. דאז מחזקינן בהמחץ טומאה למפרע מזמן לזמן. ואמרינן שקודם שאיבת הראשונה כבר היה בתוכו השרץ דהרי לא בדקו מתחלה. ואף שלא ראה השרץ בכל הריקותיו. אמרינן דבשאיבה ראשונה הביא השרץ לתוך הבור מתוך המחץ. ובשאיבה האחרונה חזר והעלהו מתוך הבור. וכ"כ אפילו בבדק המחץ בתחלה וכסה המחץ לבסוף. אם נמצא השרץ בהמחץ הכל טמא דאע"ג שבדקו מקודם עכ"פ כיון שכסהו ואפילו הכי נמצא בתוכו שרץ. ודאי שלא בדקו תחלה יפה:<קטע סוף=יכין ז/>

<קטע התחלה=יכין ח/>{{דה מפרש|בין העגולים לזגין}} כך דרך דריכת יין. לאחר שהניחו הענבים תוך הגת. מניחין קרשים על הענבים. ובאין בני אדם ודורכין על הקרשים. ומתוך שדריכת בני אדם אינו כבד כל כך. יצא מתחלה היין זך. ואח"כ מניחין על הקרשים כדורים כבדים מעץ או אבן. ומגלגלין אותן הנה והנה והכדורים ההם נקראו עגולין. ומתוך שהן כבדין מאד. יצא ע"י גלגולן כל שארית היין מהחרצנים והזגים. רק לא לקחום מיד בתחלה לכבוש בהן הענבים. מפני שהיין שיצא ע"י כבדן אינו מובחר כהראשון. דע"י כבדן. יצא גם שמרים עם היין. אמנם מפני כובד העגולים הללו. צריכים בני אדם הרבה להעלותן לתוך הגת ולחזור ולהורידן מתוכו לארץ לאחר כבישת היין:

{{דה מפרש|ר' יוסי אומר אם נתנן בשבולת הנהר דיו}} הוא זרם הנהר. ומשום שהזרם הוא שביל להספינות נקרא שבולת. ומשום שהמים רדופין שם בכח יצא כל המשקה הבלוע. ודוקא שהניחן שם י"ב שעות [כע"ז ע"ה א']:<קטע סוף=יכין ח/>