קול התור א: הבדלים בין גרסאות בדף

יעודנו יעודו של רבנו הגאון נהורא דמשיח בן יוסף לדור אחרון. עפ״י רבנו ר׳ אלי׳ כל העקבות דאתחלתא, קבוץ גליות וישוב ארה״ק, כלליהם ופרטיהם עד הקץ האחרון הם בתפקידו של משיח הראשון, משיח בן יוסף ובאים מסטרא דשמאלא היינו מדת הדין באתערותא דלתתא, בדרך טבעית, כמו בימי בית שני בימי כורש, ואח״כ תושלם הגאולה במדת החסד מסטרא דימינא משיח בן דוד. - השיטה היסודית של רבנו היא ״עוד {{גמט|יוסף}} חי״. - בעמידתנו על סף האתחלתא עלינו ללמוד היטב את כל {{גמט|קנ״ו}} התכונות, הבחינות, הכינויים והסגולות של משיח בן יוסף, ומסודות האתחלתא הנרמזים בחבוריו הקדושים של רבנו, - למען נדע את הדרך והמעשים אשר לפנינו לאור רבנו ההולך ואור לפנינו עד נכון היום בסע״ד.

<b>א)</b> בעמידתנו על סף האתחלתא דגאולה (ל״עת הזמיר הגיע״ לשתיתאה{{הערה|ראה [[זהר חלק א צז א|זהר וירא צז.-צח.]] - ויקיעורך}}) לפי מצות רבנו הגר״א וברכתו הקדושה בסעד״ש צריכים אנו ללמוד ולהבין את כל דרכי העקבות דמשיחא ואת אופני המעשים אשר לפנינו ביעודו והוראותיו של רבנו הגר״א שזכה להיות נהורא דמשיח בן יוסף, לקבוץ גליות ולגלות רמזי התורה בעקבתא דמשיחא שלכך נחית משמיא [בסוד הקטן יהיה לאלף וכו׳ והוא טצ״ץ ביסוד ושורש דזיהרא עילאה במעליתא דמט״ט שר הפנים]. לרבנו נגלו כל רמזי האתחלתא וסודות העקבות דמשיחא עד הקץ האחרון ועד בכלל. על דבר הקץ האחרון כתב באריכות בביאורו על ספרא דצניעותא והשביע בשם אלקי ישראל שלא לגלות זה. ועל דבר כל העקבות של האתחלתא גילה לרבים מתלמידיו שהבטיחוהו נאמנה לעלות לציון ולהתחיל בפועל בעבודת קבוץ גליות באתערותא דלתתא בסע״ד, ועפ״י הכלל הגדול של רבנו הגר״א בספרא דצניעותא שכל מה שהי׳ הוה ויהי׳ בכל העולמות העליונים והתחתונים, כל הדברים הכלליים והפרטיים המתהוים בכל דור ודור רמוזים בתורה, כמבואר להלן בפרק ג׳ ״רמיזין קדישין״.

<b>ב)</b> עפ״י רבנו הגר״א כל עבודת קבוץ גלויות, בנין ירושלים והרחבת ישוב אר״י להחזרת השכינה, כל עיקרי העבודה וכל פרטיה ופרטי פרטיה נאחזים ביעודו ובתפקידו של משיח, רז דאתחלתא משיח הראשון, משיח בן יוסף שהוא הכח הנסי המסייע לכל פעולה הנעשית באתערותא דלתתא על דרך הטבע, כי משיח בן יוסף מארץ, ומשיח בן דוד משמים לפי בחינת רחל ולאה כנודע בעקבות משיחא וקץ המגולה. גסגם מב״ימשיח בן יוסף עצמו הוא בב׳ בחינות. יוסף בן רחל מארץ, יוסף בן יעקב משמים. לכן חובה עלינו ללמוד ולהבין את כל קנ״ו התכונות, הכינויים וכל הבחינות והסגולות של משיח בן יוסף (כמבואר להלן פרק ב׳). להיות לנו נר לרגלנו וכשלחן ערוך על דרך המעשה ואופני העבודה אשר לפנינו בעזרת גואל ישראל במהרה.

<b>ג)</b> עפ״י רבנו הגר״א, אם לא זכו, תתחיל האתחלתא דגאולה באתערותא דלתתא כמו שהיה בימי כורש, בימי בית שני, מסטרא דשמאלא היינו במדת הדין. {{צ|שמאלו תחת לראשי}} שנאמר על מב״ימשיח בן יוסף ותהיה ברשיון מלכי האומות, ואחר כך תבוא שלמות הגאולה מסטרא דימינא, היינו במדת החסד. וע״י קו הרחמים על פי הכתוב {{צ|ברחמים גדולים אקבצך}}. עפ״י רבנו הגר״א קבוץ גלויות שבאתחלתא דגאולה באה בדרך של פדות ופדיון עפ״י הכתוב {{ממ|ישעיהו|נא|יא}} {{צ|ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה}}, והוא כולו ע״י משיח בן יוסף, פדיון משעבוד הגוף ושעבוד הנפש, {{צ|ישובון}} תרתי משמע, ישובו לציון כפי שכתוב שם, {{צ|ובאו לציון}}, {{צ|ישובון}} - ישובו בתשובה, בסוד {{צ|ששון ושמחה ישיגו}}.

כלל גדול מאד הוא עפ״י רבנו שכל הדברים העתידים לבוא בשלמות הגאולה מתחילין גם באתחלתא דגאולה, קימעא קימעא, בטצ״ץ עקבות משיחא, עקבי הצאן.

<b>ד)</b> רבנו התחיל בגלוי רמזי התורה בהיותו בן עשרים שנה בשנת ת״ק תחלת השעה הראשונה של אור בוקר יום השישי באלף השישי אשר אז החל רוח אלקים, רוחא דמשיחא, לפעם ברוח קדשו, לגלות רזי התורה קימעא קימעא ביעודו של משיח הראשון, גלויי רזין דרזין סודות שבסודות בעקבות משיחא וכל רז לא אניס ליה וכנודע החל לנסוע לארה״ק בתחילת השעה השניה, היינו בשנת תקמ״ב, אשר אז ההלההחלה סערת רוחו סערת אליהו לקבוץ גלויות ביתר שאת.

עקבות משיחא בכללות נפתחו תחלה בשעה הראשונה של בוקר יום הששי לשתיתאה, היינו שנת ת״ק לאלף הששי דנא. ומשעה לשעה מתקדמים העקבות מבחינות רבות. וכנודע כל שעה ארבעים ואחת שנה ושמונה חדשיסחדשים מאז נפתחו מוסרותיהם של עקבות משיח בן יוסף שעל זה נאמר {{צ|פתחת למוסרי}} ובסוד {{צ|עדות ביהוסף}}, {{צ|הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעברנה}}. ומהשעה השניה (היינו משנת תקמ״ב) נכנסה בחינתם של כל בית ישראל הן הכלל והן כל איש ואיש בישראל, בפקידה דמעליתא של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף.

<b>ה)</b> רבנו הגר״א ידע ברוח קדשו כל איש ישראל איפה שמו ויעודו מרומז בתורה איש על דגלו לבית אבותיו לפי שורש נשמתו וזכות אבות, עפ״י רמזי גימטריאות נוטריקון. ועל עצמו מצא רמזים רבים (נ״ב רמזים) על יעודו הגדול והקדוש לקבוץ גליות, כמבואר להלן פרק ג׳.

[א] ״עוד יוסף חי״. השיטה היסודית של רבנו היה ״עוד יוסף חי״, היינו שמשיח בן יוסף חי ויחיה ותתבטל הגזירה לההרג ע״י ארמילוס הרשע, כי כאמור בו תלויה כל האתחלתא דגאולה מכל הבחינות. הגזירה מתבטלת ע״י אריכות הגלות וע״י יסוריו שסובל ונושא חליו. וע״י המעשים הנעשים במסירות נפש לקבוץ גלויות שזה הוא תפקידו. וע״י חבלי משיח ויסורי ארץ ישראל וע״י תפלותינו בכל יום תמיד בעד חייו.

והצלחתו של מב״ימשיח בן יוסף, בתפלות הקבועות כמבואר להלן. והעוסקין בקבוץ גליות מקילין את יסוריו של מב״ימשיח בן יוסף בעקבות משיחא. הגזירה מתבטלת באופן שנחלקת לחלקים קטנים כמשל המובא במדרש: משל למלך שכעס על בנו ונשבע לזרוק בו אבן גדולה. אח״כ נחם ורחם עליו ובכדי לקיים שבועתו שבר את האבן הגדולה לחלקים קטנים וזרק עליו את החלקים האלה אחד אחד. נמצא שלא נהרג, ובכל זאת סובל גם מהחלקים הקטנים. והם חבלי משיח הבאים קימעא קימעא יחד עם תתקצ״ט עקבות משיחא, באופן שגם הגזירה נחלקה לתתקצ״ט חלקים קטנים. ולעומתם צד הישועות כמרומז בפסוק ״ועת{{צ|'''{{גמט|ועת צרה היא ליעקב״ליעקב}}''' ממנה יושע}}. [ועת צרה היא ליעקב = 999.]

<b>ז)</b> [ב] עשה והצליח. אחת התכונות של מב״ימשיח בן יוסף הצלחה ע״י עשייה כמו שכתוב ביוסף ״כל אשר הוא עושה ה׳ מצליח בידו״. ונודע למשגב דבר רבנו: שתי המצוות שהאדם נכנס בהן שלם בכל גופו הן סוכה וארץ ישראל. ורמז נתן לזה בפסוק ״ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון״ והוסיף: סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי אף ציון כך וכאמור במדרש על הפסוק: ובא לציון גואל. כל זמן שציון אינה בנויה עדיין הגואל לא בא, וכדברי חז״ל (מגילה י״ז) מכיון שירושלים נבנית בן דוד בא, ובמדרש: אין בן דוד בא עד שתהא ירושלים נבנית.

<b>ח)</b> [ג] בעתה אחישנה. בקשר לדברי חז״ל (סנהדרין צ״ח) על הפסוק בעתה אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה, אמר לנו רבנו סו״ס אין מקרא יוצא מידי פשוטו. שהפשט הוא שאפילו בעתה אחישנה, ומתי – כשהקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום, הקטן והצעיר נאמרו על אפרים שהוא מב״ימשיח בן יוסף וכנודע שהדרגה הכי גבוהה של מב״ימשיח בן יוסף הבא באתערותא דלתתא היא אלף פחות אחד היינו ״טצ״ץ ביסוד״. כשהקטן יהיה לאלף: כלומר כשיגיע במעשיו עד הדרגה שעד האלף, אזי – אני ה׳ אפילו בעתה אחישנה וכן הכוונה ״וחש עתדות״ למו (דברים ל״ב). בדברי רבנו, כי ״עת לכל חפץ״ היינו שקביעות הזמן תלוי בחפץ שהוא חפץ דלתתא ובמו שכתוב על כורש ״וכל חפצי ישלים״. וכורש נתון בתפקידו של מב״ימשיח בן יוסף מסטרא דשמאלא היינו מדת הדין הבאה באתערותא תתאית. הרבה פעמים ראיתי את רבנו מסתובב בחדרו ומדבר בסערת רוח נוראה ואומר ״רבש״ע האין לך דרך אמצעית בין בעתה לבין אחישנה. אנו עומדים בכל תוקף על דברי הפשט הפשוט שבדברי הבטחתך. אני ה׳ בעתה אחישנה״.

<b>ט)</b> [ד] חזקה וכיבוש בקץ המגולה. אתחלתא דגאולה של ימינו היינו, האתחלתא האחרונה שבדור אחרון, בכל הפעולות שלה צריכין להיות בשתי הטוריות, בטוריא דעזרא ונחמיה ובטוריא דיהושע. על הפסוק וירשתם אותה וישבתם בה. אומר רבנו הגר״א (אדרת אליהו דברים י״א) ״בזכות שתרשו אותה תשבו בה, ובמה תירשוה בחזקה״. וחזקה היינו בנין ונטיעה כדין חזקת קרקע בכללות וזאת בטוריא דעזרא ונחמיה. ולעת הצורך גם בחזקה (החי״ת בקמץ) וזאת בטוריא דיהושע. רמז נפלא הראה לנו רבנו על זה כי ״עזרא נחמיה״ בחושבנא ״יהושע״. יהושע הוא מצאצאי אפרים בן יוסף והוא הנלחם בעמלק. עמלק במילוי עי״ן מ״מ למ״ד קו״ף בגימטריא ״סטרא אחרא״ (ת״פ) ||הערת המגיה: עי״ן מ״מ למ״ד קו״ף = ת״ע, סטרא אחרא = ת״פ|| תפקידו של יהושע בן נון – צ״א הלחם בעמלק. ויהושע משיח בן יוסף, והוא משיב״י מלחמה שערה היינו בשערי ירושלם אפתחא דקרתא אשר כאן מרכז מלחמתו בעשו וכאמור ״שמה שבר רשפי קשת״ וכו׳, ביעודו של מב״ימשיח בן יוסף שבפסוק הקודם, ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון. ובזה ראה רבנו את יעודו ורמז לשמו ״בשלם סוכו ומעונתו בציון״ עולה בחשבון ג׳ דורותיו של רבנו כזה ״אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב״ (מבואר להלן פרק ג׳). הדברים האלה מבטיחים לנו שבמלחמתנו בעמלק מכל הבחינות תהא סכתנו שלמה בסע״ד. וכוונת רבנו תירשוה בחזקה הוא ענין קץ המגולה שבדברי חז״ל לסנהדרין צ״ח מגילה י״ז) על הפסוק, ואתם הרי ישהאל ענפיהם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וכו׳ אשר זאת היתה שאיפתו הנמרצה של רבנו הגר״א. וכלל גדול עפ״י רבנו שכל הפעולות בדרכי האתחלתא צריכות להיות כמו בימי עזרא ונחמיה כמו בימי כורש ורבנו כותב מפורש שקבוץ גליות תלוי בזכות קיום המצוות התלויות בארץ. והכוונה השניה ״תירשוה בחזקה״ שבדברי רבנו (החי״ת בקמץ כדלעיל) היא למאן דאמר (קדושין כ״ו) עפ״י הפסוק (ירמ׳ מ׳ י׳): ״ושבו בעריכם אשר תפשתם״, ותכלית עבודתנו בקבוץ גליות היא מלחמה לה׳ בעמלק שזאת היתה תפקידו העיקרי של יהושע בטוריא דמב״ידמשיח בן יוסף מלחמה בעמלק מכל הבחינות נגד כל אויבי ישראל ונגד ארמילוס שר הערב רב, להעביר רוח הטומאה מן הארץ ולהעלות כנסת ישראל ושכינתא תתאה מעפרא ופתיחת המערכה נגד מלחמת גוג ומגוג בגאולה הראשונה לקראת בא משיח צדקנו – משיח בן דוד ב״ב. ועיקרי הפעולות הם בנין ירושלם וקבוץ גליות וקיום מצוות התלויות בארץ בסוד קץ המגולה וכולם הם ביעודו של רבנו נהורא דמב״ידמשיח בן יוסף. ולפי הוראותיו הנשגבות במפורש ובדרך רמיזין בסוד צפנת פענ״ח ובסוד מעשה וחשבון ובסוד הגדול והנשגב סוד קול התור לפתיחת קץ המגולה בפועל שזאת היתה בשאיפתו של רבנו הגר״א ותלמידיו. וכן צפון יעודו של רבנו בפסוק ״חזה ציון קרית מועדנו״ הנאמר על שליחות משיח בן יוסף ובזה ראה גם האריה״ק ז״ל את יעודו כמב״יכמשיח בן יוסף עפ״י רמיזין ידועין.

<b>י)</b> [ה] פליטה בציון. עפ״י הכתוב בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה ובשרידים אשר ה׳ קורא. וציון בטוריא דמב״ידמשיח בן יוסף עפ״י המדרש תנחומא, מה שאירע ליוסף אירע לציון. ורבנו רמז זה גם במלת ״בשרידים״ בחושבנא ״משיח בן יוסף״ שעל ידו קבוץ גליות עפ״י רבנו ובמדה שיגדל קבוץ גליות יתגבר הסט״א ואז תוסיף גם קטיגוריה נגד אלה שאינם מחזקים בקבוץ גליות אחר שנפתחה האתחלתא בזה, כי אז תהיה פליטה בציון ובירושלים ובשרידים וד״ל. ועל זאת דאג רבנו מאד. קשר השפע העליון. פליטה בציון ובירושלים. קבוץ גלויות מפנה הדרך של שפע העליון לישראל שפע כל הסגולות העליונות הבא דרך ציון וירושלים: חיים, ישועה, ברכה, שלום וחסד, רחמים, טובה וכו׳. שפע החיים עפ״י הכתוב: כי שם צוה ה׳ את הברכה חיים עד העולם. ועפ״י הכתוב: לראות בטוב ה׳ בארץ חיים. שפע הישועה עפ״י הכתוב: כי מציון ישועת ישראל. שפע הברכה עפ״י הכתוב: יברכך ה׳ מציון וכו׳. כי שם צוה ה׳ את הברכה וכו׳ שפע השלום עפ״י הכתוב שלום ירושלים, וירושלים היא עיר השלום.

שפע החסד עפ״י הכתוב: כטל חרמון שיורד על הררי ציון, טל החרמון הוא במדת החסד, שפע הרחמים עפ״י הכתוב: בונה ברחמיו ירושלים. טובה עפ״י הכתוב: וראה בטוב ירושלים. ועפ״י הכתוב: ההר הטוב הזה והלבנון, וכל אלה הם ביעודו של מב״ימשיח בן יוסף כי ציון בטוריא דיוסף עפ״י המדרש כנ״ל. כל זמן שציון שוממה הרי שולטת בה רוח הטומאה ומכשילה את דרך המעבר של השפע העליון, ורק בנין ירושלים מחזיק את הקשר הזה עפ״י הכתוב: ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו.

<b>יד)</b> [ב] הצנע לכת. כל פעולה של אתחלתא דגאולה צריכה להיות בהצנע לכת עם אלקיך בסוד שים באזני יהושע שהוא בטוריא דמב״ידמשיח בן יוסף ״באזני״ כפשוטו, ובם מרומז בזה ״סוד״ בחושבנא. עוד מרמז רבנו על הפסוק ״סוד ה׳ ליראיו״. סוד במילוי: סמ״ך ו״ו דל״ת בגימטריא ״משיח בן יוסף״ שעל ידו בא קבוץ גליות. ועל הפסוק ״כבוד ה׳ הסתר דבר״: ״הסתר דבר״ בגימ׳ ״עלית שבטים״ בכוונה זו הורה לנו רבנו לקרוא את הגבאות של קבוץ גליות בשם ״חזון ציון״ ולא בשם ״שיבת ציון״, חזון ציון הוא עפ״י הפסוק חזה ציון קרית מועדנו, היינו שמועד הגאולה תלוי בציון. ופסוק זה נאמר על מב״ימשיח בן יוסף. וכן עפ״י כתבי רבנו האריה״ק ז״ל, וכן עפ״י הפסוק לחזות בנועם ד׳ ולבקר בהיכלו כנודע, וראה להלן פרק ב׳ בקנ״ו הבחינות של מב״ימשיח בן יוסף.

שאלתי את פי רבנו אם יהיה האפשרות במציאות הגשמית להעביר את כל ישראל בפעם אחת לארץ ישראל כיצד לעשות הרי יעמדו לפנינו שאלות רבות וקשות בנוגע לסידור הישוב. אחרי עיון רב בשאלה זו ענה לנו רבנו: אם יהיה אפשר להעביר לארץ ישראל ששים רבוא בפעם אחת צריכים לעשות זה מיד כי מספר זה של ששים רבוא כחו גדול ושלם להכריע את הס״מ בשערי ירושלים ואז תשתלם מיד הגאולה השלמה בענני שמיא בדרך נסית. ועפ״י האמור: ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה שעפ״י רבנו נאמר זה על מב״ימשיח בן יוסף ועפ״י חז״ל (שבת פ״ח) בפסוק זה נכלל המספר ששים רבוא. יודעים אנו מראש כי לעומת כל הדברים הטובים הבאים קימעא קימעא בעקבות משיחא לפי הכלל הגדול שביאר רבנו כמבואר לעיל באים מכשולים מצד הסט״א, הדברים שמנו חז״ל שיהי׳ בעקבות משיחא ר״ל. אך בפועל ידינו נתגבר על כולם בסע״ד כפי שהובטח לנו בהבטחות נביאינו וחז״ל וכמצוות רבנו וברכתו הקדושה, יחד עם התחלת האתחלתא דגאולה ע״י קבוץ גליות באתערותא דלתתא של מב״ימשיח בן יוסף מתחילין קימעא קימעא כל הסגולות הטובות של מב״ימשיח בן יוסף, פתחי ישועה, כנאמר דלותי ולי יהושיע וממנה יושע, הושיע ה׳ משיחו וכו׳ שנאמרו על מב״ימשיח בן יוסף צנור הטוב שהוא טצ״ץ בסוד הרואה טי״ת בחלום וכו׳ וכן ברכת א״ל שד״י שכ״ז דקדושה וכל אלה ביעודו של מב״ימשיח בן יוסף ובנהורא דמב״ידמשיח בן יוסף בדור אחרון שהוא אורו דרבנו ההולך ואור עד נכון היום.

<b>יט)</b> ז] בצדקה תכונני. חז״ל אמרו אין ירושלם נפדית אלא בצדקה, שנאמר: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (סנהדרין צ״ח) וכל לשון פדיון היא בטוריא דמב״ידמשיח בן יוסף, וכן רמז רבנו ״במשפט תפדה״ בחושבנא ״משיח הראשון״. ונאמר: בצדקה תכונני צדקה תרתי משמע, צדקה לשון שוויון עפ״י הכתוב: וצדקה למשקולת. וצדקה כפשוטה, היינו תרומת נדבה. גזירה וחנינה היא שישוב ארץ ישראל יבנה בצדקה כי רצה הקב״ה לזכות את כל ישראל הקרובים והרחוקים לקחת חלק בבנין נחלת ה׳ ועפ״י הכתוב: וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית אלקיכם (דברי הימים ב׳ כ״ד) ובבנין ירושלם כלולות וצפונות עוד הרבה מצוות שבתורה כמבואר להלן פרק ז׳.

<b>כ)</b> עוד יוסף חי. עצמיותו של משיח בן יוסף היא בשלשה סוגים: א) מב״ימשיח בן יוסף העליון הוא מט״ט שר הפנים וכנודע יוסף ומט״ט שניהם מזיהרא עילאה ושניהם ביסוד ובפעולה של מלחמה נגד ארמילוס (וביחוד במלחמת גוג ומגוג) הוא נעזר ע״י שריה בן דן. ב) מב״ימשיח בן יוסף התחתון הוא אחד בכל דור בחינת צדיק יסוד עולם, הזוכה לפי מעשיו ולפי שרש נשמתו לעשות לישועת ישראל, פעולות ישועה והרמת קרן התורה מתוך מסירות נפש, אשר בזה מגיע למספר הגבוה של מב״ימשיח בן יוסף והוא טצ״ץ ביסוד. ג) מב״ימשיח בן יוסף השרוי בכל בית ישראל בכלל, בסוד ״שארית יוסף״ שנאמר על כל ישראל ובכל איש ישראל בפרט, המקנן בטצ״ץ ניצוצין נשמתו ברבים מבני ישראל אנשי המעשה הזוכים לעשות בקבוץ גלויות וכו׳. כל הזוכה לפי מעשיו וזכות אבות לעשות באותן הפעולות שהן בתכונותיו של מב״ימשיח בן יוסף הרי הוא ניצוץ משרש נשמתו דמב״ידמשיח בן יוסף. כל אחד לפי דרגת המעשים.

<b>כב)</b> עוד יוסף חי. נהורא דמב״ידמשיח בן יוסף בשלש דרגות : א) משיח בן יוסף מארץ והוא בטוריא דיוסף בן רחל, בחינת מקבל. ב) משיח בן יוסף משמים בטוריא דיוסף בן יעקב, בחינת נותן ומשפיע. ג) משיח בן יוסף משמים ומארץ. סוד כי כל בשמים ובארץ. ״כי כל״ זה יסוד וכן בחושבנא, ״כל בשמים ובארץ״ בחושבנא ״משיח בן אפרים״, וכן ״קרן ישועה״ בחושבנא, שעפ״י רבנו הכוונה על משיח בן אפרים.

בכל פעולה של פדות והצלה של מב״ימשיח בן יוסף הוא נעזר ע״י משיח בן דוד בטוריא דיהודה מציל את יוסף. עפ״י הכתוב: מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו וכו׳, ולכן זכה יהודה שממנו יצאה מלכות בית דוד.

<b>כג)</b> עוד יוסף חי. גם האבות ורבים מנביאי ה׳, מלכי ישראל ורבים מהתנאים והאמוראים, רבים מגדולי ישראל ואנשי מעשה בכל הדורות היו בטוריא דמשיח בן יוסף. הראשון היה אברהם אבינו בסוד ״במה אדע כי אירשנה״ וכנודע כל לשון ירושה שנאמר על ארץ ישראל הוא בטוריא דמב״ידמשיח בן יוסף, וכן מרומז במלת ״אירשנה״ העולה בחושבנא ״משיח בן יוסף״. אברהם אבינו התחיל באתחלתא דגאולה הראשונה, היינו גאולת הקדושה של מטה שהיא באדמת ארץ ישראל. יצחק אבינו נכנס לטוריא דמב״ידמשיח בן יוסף מיום העקידה. גם נרמז בשמו יצחק: קץ חי. יעקב אבינו – מיום שנאבק עם שרו של עשו, ויבא יעקב שלם. שלם, סכתה. יהודה מיום שהציל את יוסף. יוסף מיום חלומו הראשון. משה רבנו מיום שלקח עמו את עצמות יוסף. יהושע בן נון שהוא הראשון במלחמת ה׳ בעמלק. שאול ודוד אשר שניהם עסקו במלחמת ה׳, וכנודע שכל מלחמת ה׳ היא בטוריא דמב״ידמשיח בן יוסף, וכו׳ וכו׳. ובדורות האחרונים גם האר״י הק׳ ותלמידו המיוחד קו״ט ר׳ חיים ויטאל, והרב הק׳ בעל אור החיים היו בטוריא דמב״ידמשיח בן יוסף כנודע. ובדור האחרון זה רבנו הגר״א נהורא דמב״ידמשיח בן יוסף אשר אורו הולך לפנינו הולך ואור עד נכון היום, וזכו גם אחדים מתלמידיו אשר מקיימים מצוותו בחזון ציון לקבל ולהיות נאצלים מרוחו ומאורו הגדול בטוריא דנא.

<b>כד)</b> עוד יוסף חי. צדיק באמונתו יחיה. יחד עם כל פעולתנו ביעודו דמב״ידמשיח בן יוסף מצוה וחובה רבה עלינו להתפלל הרבה בעד חייו והצלחתו של משיח בן יוסף, שבו צפון כל קיומנו בסוד ״שארית יוסף״ ושעל ידו קבוץ גלויות, על משיח בן יוסף התחתון – שבכל דור ודור – שלא יהרג ע״י ארמילוס הרשע. שלא ימות לפני שהוא מוציא לפועל את שליחותו הקדושה בשלמות, שיחזיק מעמד נגד ארמילוס המבקש להכשילו בכל דרכיו שיחזיק באמונתו את שליחותו הקדושה והאדירה עד יומו האחרון. וזאת כוונת צדיק באמונתו יחיה, ועל משיח בן יוסף העליון שלא יפסק אורו, שהוא האור המקשר בעמודא דאמצעיתא בין כנסת ישראל לאבינו שבשמים. שהוא הבריח התיכון המקשר בין יסוד ומלכות ובין יסוד לתפארת בקו הרחמים. הרבה תפלות התפלל דוד המלך ע״ה בעד משיח בן יוסף שלא ימות ויסתייע בעניותא דישראל לביטול הגזירה על מב״ימשיח בן יוסף בסוד דלותי ולי יהושיע שהיא אחת התפילות שדוד המלך ע״ה התפלל בעד מב״ימשיח בן יוסף כמבואר בדברי רבנו הגר״א, וביחוד החובה להתפלל התפלות דלהלן:

תפלת ״עוד יוסף חי״ (המתחילה : רחם נא אבינו בשמים על שארית יוסף וכו׳), תפלת כסא דוד עבדך, בברכת בונה ירושלים, תפלת את צמח דוד לישועתך קוינו כל היום מצמיח קרן ישועה. תפלה לעני כי יעטף (תהלים ק״ב) ושם תרחם ציון כי עת לחננה וכו׳ כי רצו עבדיך את אבניה וכו׳ וייראו גוים את שם ה׳ וכו׳. אהבתי בי ישמע (תהלים קט״ז), ושם דלותי ולי יהושיע. מן המיצר (תהלים קי״ח) ושם לא אמות כי אחיה וכו׳. לה׳ הארץ ומלואה (תהלים כ״ד) ושם מי יעלה בהר ה׳ וכו׳. שב לימיני (תהלים ק״י), יענך ה׳ ביום צרה (תהלים כ׳). כי באו מים עד נפש (תהלים ס״ט) ושם הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש. ושם, אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה. יששום מדבר וציה וכו׳ (ישעי׳ ל״ה) ושם ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה וכו׳. קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ה) ושם כי זרע השלום וכו׳. הר ציון ירכתי צפון (תהלים מ״ח). ה׳ בעזך (תהלים כ״א) ושם, חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים. גם עפ״י האריה״ק על מב״ימשיח בן יוסף בתפלת: כסא דוד ועפ״י רבנו בתקוז״ח. בשוב ה׳ וכו׳, היינו כחולמים (תהלים קכ״ו). ה׳ אל באפך תוכיחני (תהלים ו׳). הרנינו לאלקים עוזנו (תהלים פ״א), ושם עדות ביהוסף, בצרה קראת ואחלצך. ויהי בשלם סוכו (תהלים ע״ו), ושם שבר רשפי קשת וכו׳. בך ה׳ חסיתי (תהלים ל״א) ושם מכל צוררי הייתי חרפה. ארוממך ה׳ כי דליתני (תהלים ל׳). יאמרו גאולי ה׳ (תהלים ק״ו) ושם ישלח דברו וירפאם. ה׳ אורי וישעי (תהלים כ״ז) ושם, אם תחנה עלי מחנה וכו׳ לראות בטוב ה׳ וכו׳.

במעשינו ובתפלותינו נבוא לעזרתו של משיח בן יוסף וע״י הפעולות בכל כוחנו באתערותא דלתתא נגיע ליחוד ב׳ המשיחין מב״ימשיח בן יוסף ומב״ד שהם ״עץ יוסף ועץ יהודה״. תחלה יהיו לאחדים בידיך. ואח״כ יהיו לאחד בידי. יחוד ב׳ המשיחין הם היסוד ליחוד קוב״ה ושכינתיה שהיא שלמות הגאולה.