תפארת ישראל על גיטין ו: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{סרגל ניווט|תפארת ישראל|על גיטין|ה|ו|ז}} {{המרת או.סי.אר 2}} {{הגבלת תוכן עניינים|רמה=2}} ==יכין..."
 
אין תקציר עריכה
שורה 4:
 
==יכין==
{{דה מפרש|האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור}} קודם שיגיע גט לידה, דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם רק בפניו [כלעיל פ"א מ"ו], ואף שאמר הבעל התקבל, אפ"ה מדאינו יכול לעשות שליח לקבלה, ה"ק התקבל והולך. מיהו כשהגיע גט לידה, מגורשת:
 
{{דה מפרש|לא יחזור}} דשליח לקבלה שעשתה האשה, נתגרשה מיד כשקבל השליח. וקיי"ל דאין לעשות שליח לקבלה רק מדוחק גדול [קמ"א ק"ט]:
 
{{דה מפרש|לפיכך}} ר"ל מפני שבשליח לקבלה אינו יכול לחזור, לפיכך אי אפשר שיחזור בעל בגירושין אא"כ אמר הבעל וכו':
 
{{דה מפרש|לא יחזור}} דבכה"ג ג"כ שליח לקבלה הוא.
 
{{דה מפרש|שנים שאומרים בפנינו אמרה}} לשליח שיקבל הגט:
 
{{דה מפרש|ושנים שאומרים בפנינו קבל וקרע}} מיירי בעת שגזרו האומות שלא יקיימו ישראל המצות, ולפיכך אחר נתינת הגט, מיד היו הב"ד מאבדין הגט. [והא דהצריכו לעדים שנקרע. נ"ל משום דבלא נקרע אחר קבלתו בקרע ב"ד, מאן יימר דהתרצה ושליח לקבלה היה, דלמא שליח להולכה, והרי לקולא לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו באיסור דאורייתא [כגיטין ס"ד ב'], רק בדרבנן [כעירובין דל"א ב']. ותו דלמא חזר וביטל השליחות קודם שהגיע גט לידה]. מיהו לא הוה כל כת כמעידים על חצי דבר של עדות דלא מהני. דשאני הכא שראתה כל כת כל מה שצריכה לראות. אמנם בלא נקרע הגט, ונתקיים חתימת עדי הגט, א"צ עדי מסירה, רק שיאמר השליח שקבלו בפני ב' [{{ממ|שו"ע אה"ע|קמא|י}}]. אבל בקבלה הגט ע"י שליח להולכה, א"צ רק ב' עדים שקבלה הגט ע"י השליח, וא"צ עדים שעשאו הבעל שליח, דהמנוהו רבנן לשליח נגד ערעור דבעל כלעיל רפ"א [וי"א דכשבעל כופר הר"ז ספק מגורשת [{{ממ|שו"ע אה"ע|קמא|יא}}]:
 
{{דה מפרש|אפילו הן הראשונים והן האחרונים}} ששניהן מעידין על האמירה והקבלה, ול"א מסתברא ששוכרתן להעיד שקר, דאיך יזדמן שיראו ב' הדברים שמסתמא בב' עיירות היו, מדלא קבלתו היא עצמה לגט מהבעל:
 
{{דה מפרש|ואחר}} שלישי:
 
{{דה מפרש|מצטרף עמהן}} שמעיד עם זה ועם זה:
 
{{דה מפרש|היא ואביה}} היא או אביה:
 
{{דה מפרש|וכל שאינה יכולה לשמור את גטה}} ממיעוט דעת שבה מקטנותה. וי"א דשיעורא בנותנין לה צרור וזורקה אגוז ונוטלה. וי"א בת ו' או ז' שנים, כל חד לפום חורפא:
 
{{דה מפרש|אינה יכולה להתגרש}} י"א אפילו בקבל אביה גטה אינה מתגרשת [{{ממ|שו"ע אה"ע|קמא|ו}}]:
 
{{דה מפרש|אינו גט עד שיגיע גט לידה}} כשאין לה אב, דביש אב, אביה ולא היא:
 
{{דה מפרש|אם רצה להחזיר לא יחזיר}} ודוקא כשמתגרשת בעודה ארוסה הא בנשואה לא, דמשנשאת אין לאביה רשות בה [רש"י קדושין דף מ"ג ב' ד"ה היא] וכן פסקינן להלכה [{{ממ|שו"ע אה"ע|קמא|ג}}]:
 
{{דה מפרש|פסול}} דאולי בעל מקפיד שלא יליזו עניו שם:
 
{{דה מפרש|כשר}} דמראה מקום הוא לו [כקדושין פ"ב מ"ד]:
 
{{דה מפרש|רבי אליעזר מכשיר}} כיון דבבעל תליא לגרשה בכל מקום וודאי מראה מקום היא לו:
 
ורבנן ס"ל דעכ"פ אין כופה בעל לגרשה בע"כ ע"י קבלתו של זה:
 
{{דה מפרש|והביאו לה ממקום אחר כשר}} לכ"ע, מדיכול לכופה להתגרש ע"י שליח להולכה:
 
{{דה מפרש|הבא לי גטי}} והיא אשת כהן:
 
{{דה מפרש|אסורה לאכול בתרומה מיד}} שמא השתא קבלו.
 
{{דה מפרש|אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום}} אע"ג דכשקבלו במקום אחר, אף דמטי אח"כ לאותו מקום אינו גט, כמ"ג. הכא מיירי שאמרה התקבל במקום פלוני, ואם תמצא להבעל במקום אחר, שקליה. הרי לא קפדה, והא דקבעה ליה מקום, ה"ק לשליח, בכל מקום שתקבלו, לא יהא גט עד שתגיע למקום פלוני. [ולכאורה היה נ"ל דגם באשה באמרה הרי בעלי במקום פלוני התקבל לי גטי ממנו, דהגט כשר, דמ"ש מבעל דכל שאמר כהך לישנא אמרינן מראה מקום הוא לה, ה"נ גבי אשה. והא דנקט לעיל [במ"ג] דדוקא באמרה הבא לי גטי ממקום פלוני דהוה גט, רבותא קמ"ל דאפילו ליכא למימר מראה מקום אפ"ה בהבא לי גטי כשר. אלא דק"ל א"כ למה איצטריך הש"ס לתרוצא למשנה דמיירי דבכל מקום שתקבלו לא יהא גט עד וכו', נוקמה בשמראה לו מקום כנ"ל]:
 
{{דה מפרש|ר' אליעזר אוסר מיד}} משהלך מאתה. דאזיל לטעמיה במ"ג דמראה מקום היא לו, ושמא מצאו לבעל מיד.
 
{{דה מפרש|ותנו לאשתי}} או שאמר:
 
{{דה מפרש|הרי אלו יכתבו ויתנו}} דכולן לשון גירושין הן:
 
{{דה מפרש|עשו לה כנימוס}} כנהוג:
 
{{דה מפרש|לא אמר כלום}} דאפשר שכוונתו שיפטרוה מבע"ח ושיעסקו בצרכיה:
 
{{דה מפרש|בראשונה היו אומרים היוצא בקולר}} הוא שלשלת שמשימין סביב לצואר מי שיוצא ליהרג [כסנהדרין ד"ז ב']. מיהו גם בנתפס על עסקי ממון, כל קולר בחזקת סכנה.
 
{{דה מפרש|ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו}} דאגב פחדיה שכח לומר תנו, אבל כך נתכוון בדבריו:
 
{{דה מפרש|אף המפרש}} לים:
 
{{דה מפרש|והיוצא בשיירא}} [קאראוואנע], שיוצא בחברותא למדבר במקום סכנה, וטרוד עי"ז, אף שאין סכנתו ברור כ"כ כיוצא בקולר:
 
{{דה מפרש|אף המסוכן}} בחולי:
 
{{דה מפרש|ואמר כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו}} ופירש שמו ושמה ועירם:
 
{{דה מפרש|הרי אלו יכתבו ויתנו}} בראוהו חי בשעת נתינה, ולא חיישינן שיתכוון לקלקלה:
 
{{דה מפרש|הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה}} מדלא אמר תנו:
 
{{דה מפרש|מעשה בבריא אחר שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג}} אחר שקבלה הגע:
 
{{דה מפרש|הרי זה גט}} דסופו מוכיח דדעתו מתחלה לכך היה, ובבהילתו שכח לומר תנו:
 
{{דה מפרש|אמר לשנים תנו גט לאשתי}} דבב' אף שלא אמר כתבו לא שוויינהו ב"ד, לפיכך יכתבנו אחד מהן, ויחתמו שניהן, דקיי"ל חתם סופר ועד כשר [כלקמן פ"ט מ"ד]. ואם כתבו שניהן הגט וחתמוהו, לחלקת מחוקק פסול גט שנכתב מב' בני אדם ולרפ"ח [{{ממ|שו"ע אה"ע|קכ|}}] כשר:
 
{{דה מפרש|הרי אלו יכתבו ויתנו}} ולא יאמרו לאחרים לכתוב ולחתום, דלא ב"ד שוויינהו רק עדים:
 
{{דה מפרש|הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו}} ולאחרים ויחתמו:
 
{{דה מפרש|וזו הלכה העלה רבי חנינא איש אונו מבית האסורין}} של רבי עקיבא:
 
{{דה מפרש|אמר רבי יוסי נומינו לשליח}} אמרנו לחנניה שליח של הלכה זו:
 
{{דה מפרש|שילמדו ויכתבו}} אף דת"ח צריך שידע, שחיטה, כתב, מילה [כחולין ד"ט א', וסימנך. לעבדו ש'כ'ם' אחד]. נ"ל דמיירי באין העדים מכירין כתב עברי, והרי צריך שיקראוהו קודם נתינה [כגיטין י"ט ב']. והרי רק בשעת הדחק גט כשר בכל לשון [כ{{ממ|שו"ע אה"ע|קכו|}}]. ור"ל דאע"ג דת"ח צריך שידע כתב, היינו שום כתב בעולם והרי לכתחילה צריך לכתוב הגט בכתב עברי. א"נ דהא דאמרינן דת"ח צריך שידע לכתוב, היינו אפילו אינו יכול לאמן ידיו לכתוב האותיות כדינן שלא יתדמה שום אות לחבירו והרי בזה צריך ליזהר בגט, ולזה צריך אומנות יתירה שילמדנו שלא יקלקל הגט. ואף דעכ"פ ב"ד הגדול צריכין שיהיו יודעין כל הלשונות. עכ"פ א"צ שידעו כל מיני כתב הלשונות [כסנהדרין י"ז]:
 
{{דה מפרש|ויתנו}} ולא יאמרו לאחר לכתוב, דמילי לא ממסרן לשליח [מיהו דוקא באומר אמרו. אבל בלא אמר אמרו מודו כ"ע דמילי לא ממסר [כפ"ז מ"ב], ואי"ל התם תיפוק ליה משום קפידא דבעל, דדלמא מקפיד שיכתבו הם ולא אחר [כגיטין כ"ט א']. יש לומר דאי משום האי טעמא בחלה מותר [כפ"ג מ"ה ו{{ממ|שו"ע אה"ע|קמא|לח}}]. מיהו אנן קיי"ל גם באומר אמרו אפילו ייחד הבעל את הסופר והעדים, אם גרשה הו"ל ספק מגורשת [כ{{ממ|שו"ע אה"ע|קכ|ד}}]. ועמ"ש רפ"ב דקידושין:
 
{{דה מפרש|אמר לעשרה כתבו גט לאשתי}} לרבותא דסיפא נקט י'. מיהו ה"ה בפחות מזה. וכל כתובו שנזכר במשנתינו היינו דאמר כתבו וחתמו [{{ממ|שו"ע אה"ע|קכ|}}]:
 
==בועז==