תפארת ישראל על גיטין ג: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{סרגל ניווט|תפארת ישראל|על גיטין|ב|ג|ד}} {{המרת או.סי.אר 2}} {{הגבלת תוכן עניינים|רמה=2}} ==יכין..." |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
==יכין==
{{דה מפרש|היה עובר בשוק ושמע קול סופרים מקרין}} לתלמידיהם לדוגמא להתלמד:
{{דה מפרש|מצאו בן עירו}} ר"ל שמכיר ששמו כשמו וכו' אבל אי"ל דפסול מדצריך להזכיר מקום דירתו, דהרי קיי"ל דאין צריך להזכיר בגט רק מקום עמידתו בשעת גירושין [כאה"ע ר"ס קכ"ח]. ואילה"ק הרי בל"ז הן ב' יוסף בן שמעון בעיר א' ואין לגרש בו מדאין לברר מתוכו איזהו המגרש, וא"כ אפילו כתב לשם המגרש אסור לגרש בו [ק"כ ס"ג]. י"ל דהיינו לכתחילה, אבל בדיעבד הרי קיי"ל עדי מסירה כרתי. וכן מוכח מגדולה וקטנה [פ"ג מ"א, ופ"ט מ"ה. ועי' {{ממ|שו"ע אה"ע|קלו|ו}}]:
{{דה מפרש|פסול לגרש בו}} אף דזה נכתב לשם גירושין:
{{דה מפרש|לא יגרש בו את הקטנה}} אף דהיה עכ"פ לשמו:
{{דה מפרש|פסול לגרש בו}} דבדאורייתא אין ברירה, לומר הוברר לבסוף שלשמה נכתב. ואפילו למ"ד יש ברירה בדאוריי', הכא שאני דכתיב וכתב לה, צריך שיהיה מבורר בשעת כתיבה:
{{דה מפרש|הכותב טופסי גיטין}} סופר שמזמן גיטין שיהיה מזומנין למי שירצה לקנותן:
{{דה מפרש|ומקום הזמן}} ובש"ס מוסיף, אף מקום הרי את מותרת לכל אדם שהוא עיקר הגט [כפ"ט מ"ג]:
{{דה מפרש|צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר ומקום המעות}} כדי לידע סך מעות המכירה שאם יטרפוה ממנו, יצטרך המוכר להחזיר לו כך:
{{דה מפרש|מפני התקנה}} תקנת הסופר היא, דלהכי התירו לו שיכתוב טופס, דלפעמים אינו פנוי:
{{דה מפרש|רבי יהודה פוסל בכולן}} דגזר טופס אטו תורף:
{{דה מפרש|וכתב לה לשמה}} והכי קיי"ל.
{{דה מפרש|המביא גט ואבד הימנו}} במקום ששיירות מצויות, או שבמקום שנכתב הגט הוחזקו ב' ששמותיהן ושמות נשותיהן שוות.
{{דה מפרש|מצאו לאלתר}} מלה מורכבת מן "אל" אתר, ופירושו על מקומו, ור"ל מיד [כמו והוא שלמד אל אתר, ירושלמי פ"ק דברכות] והיינו שראה שלא עבר אדם שם עדיין, ואפילו שהה זמן מרובה:
{{דה מפרש|ואם לאו פסול}} מיהו ביש סימן בגט או בכלי שהוא מונח בו, והוא סימן מובהק, כשר. אבל הכרה בטביעות עין לא מהני רק כשמצאו הוא בעצמו דאז אית ליה מגו, דאי בעי אמר לא אבדתיו [קל"ב ס"ד]:
{{דה מפרש|מצאו בחפיסה}} חמת קטנה:
{{דה מפרש|או בדלוסקמא}} [אומהאנגבייטל]:
{{דה מפרש|אם מכירו}} לכלי:
{{דה מפרש|המביא גט והניחו}} שליח להמגרש:
{{דה מפרש|זקן}} י"א דוקא פחות מבן פ' או יותר מק' [וי"א דביותר מצ' סגי]. אבל ביני ביני מפ' לצ' אין לו חזקת חי:
{{דה מפרש|או חולה}} וי"א דוקא שלא נעשה טריפה:
{{דה מפרש|נותנו לה בחזקת שהוא קיים}} מיהו בגוסס שאינו מדבר, אף דכחי הוא, אפ"ה רוב גוססין למיתה [קמ"א סס"ח]. וגוסס היינו שחזה שלו מתלבטת כששואף רוח, ע"י העלאת ליחה שמתהווה בה קרוב למיתה [{{ממ|שו"ע אה"ע|קכא|}}]:
{{דה מפרש|מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים}} מיירי בקרבן נשים, או בחטאת עוף, או ערל וטמא שמשלחין קרבנותיהן, דכל אלו א"צ סמיכה. וקמ"ל כולהו, תרומה, אף דליכא חשש עגונה כבגט, ואף דא"צ לה כל כך, דהרי אפשר לה שתאכל חולין. וקמ"ל נמי חטאת, אף דאיכא חשש חולין בעזרה, ואף דג"כ א"צ כ"כ לחיי נפש כתרומה, אפ"ה סמכינן אחזקה דאורייתא בכל דוכתא:
{{דה מפרש|על עיר שהקיפה כרקום}} חיל של אותה מלכות שרוצים לכבשה מיד האויב.
{{דה מפרש|ועל הספינה המיטרפת בים}} שנשלכה בין הגלים בסער:
{{דה מפרש|ועל היוצא לידון}} בדיני נפשות אפילו בדיני ערכאות:
{{דה מפרש|והיוצא ליהרג}} אפילו בדיני ישראל [{{ממ רמב"ם|ט|תרומות||עם=שם}}]:
{{דה מפרש|בת ישראל לכהן}} לא תאכל דחשבינן ליה כמת:
{{דה מפרש|ובת כהן לישראל}} דחשבינן ליה כחי ובגט של א' מהם ביד שליח ונתנו לה, ספיקא הוה [קמ"א סס"ט]:
{{דה מפרש|המביא גט בארץ ישראל}} שא"צ לומר בפ"נ:
{{דה מפרש|הרי זה משלחו ביר אחר}} ודוקא בחלה, שנאנס. דאל"כ חיישינן דקפיד בעל:
{{דה מפרש|ואם אמר לו}} בעל לשליח:
{{דה מפרש|טול לי הימנה חפץ פלוני}} קודם שתתן לה הגט:
{{דה מפרש|שאין רצונו שיהא פקדונו ביר אחר}} מיהו בדיעבד, אם החזירה החפץ לשליח ב' קודם שקבלה הגט, מגורשת. ואם לא החזירה עד אח"כ, אפילו נתנה החפץ לשליח א', אינה מגורשת [קמ"א ל"ח ונ"א]:
{{דה מפרש|המביא גט ממדינת הים}} שצ"ל בפ"נ:
{{דה מפרש|וחלה}} ה"ה אונס אחר שאירע לו קודם שהגיע למקום האשה:
{{דה מפרש|עושה בית דין}} בהא אף לדידן שליח מצטרף לב"ד אם כשר לדין:
{{דה מפרש|ומשלחו ואומר לפניהם}} השליח א' קודם שיתנו לשליח ב' אומר וכו':
{{דה מפרש|ואין שליח אחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם}} כשנתנו להאשה:
{{דה מפרש|אלא אומר שליח בית דין אני}} ומסתמא ב"ד עשו כהכשרו וה"ה בעשה שליח ב' שוב שליח ג', ואפילו עד ק' שלוחין, כ"א אומר קודם שנתנו לשליח אחר, לפני הב"ד, שליח ב"ד אני [קמ"ב ס"ט].
{{דה מפרש|המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן}} ר"ל על מנת שכשיגיע הקציר, יפריש התרומה וימכרנה כדי לקבל הדמים שהלוה להכהן. ואח"כ יפריש מעשר ראשון ומעשר עני, ויטלם בחובו שהלוה ללוי ולעני, רק שיפריש תחלה מהמעשר תרומת מעשר לכהן, דהרי זה אסור לו לאכלו. מיהו באינו רגיל ליתן לו מתנותיו, צריך לזכות להם תחילה המתנות ע"י אחר, קודם שיטלם בחובו:
{{דה מפרש|מתו צריך ליטול רשות מן היורשין}} שמא ירצו טפי במתנותיהן, וישלמו החוב מדבר אחר שירשו [דהאידנא מטלטלי דיתמי משתעבדי לבע"ח]:
{{דה מפרש|אם הלוון בפני בית דין}} על מנת שיטול אחר כך מתנותיהן:
{{דה מפרש|המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות}} שכשירצה לאכול טבליו, אומר שתרומתן יהיה בפירות הללו. ומיירי באומר כן בע"ש, דאז מדטרוד א"צ להפריש מן המוקף:
{{דה מפרש|אם אבדו}} אחר שעשאן תרומה, מצאן שאבדו:
{{דה מפרש|הרי זה חושש מעת לעת}} משעה שמצאן שאבדו חושש מעת לעת למפרע שמא אז כבר אבדו, וכל טבל שתיקן מהאי שעתא על דעת הנך פירות, אם עדיין קיים הוא צריך לתקנו מחדש.
{{דה מפרש|רבי יהודה אומר בשלשה פרקים בודקין את היין}} שמניחו להפריש עליו והולך:
{{דה מפרש|בקדים של מוצאי החג}} ר"ל כשמישב רוח קדים במוצאי סוכות:
{{דה מפרש|ובהוצאת סמדר}} כשיפול פרח הגפנים, ונראין ענבים באשכולת:
{{דה מפרש|ובשעת כניסת מים בבוסר}} כששרף בא לענבים שגדלו כבר כפול הלבן. וי"א דר"ל באותו זמן ששופכים מים על בוסר כתושים שיתהוו לחומץ. בג' זמנים הללו רגיל כל יין להחמיץ, ולפיכך צריך לבדקו:
==בועז==
| |||