|
'''גמרא:'''
תנו רבנן: האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך ,. ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה ,; ובשאר כל האילנות , יורדין למטה ומתפללין. ובעל הבית , בין כך ובין כך ירד למטהומתפלללמטה ומתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו. ▼<!-- עד כאן הוגה ע"י. [[משתמש:נבוכדנאצר|נבוכדנאצר]] 02:59, 1 נובמבר 2005 (UTC) > ▼
'''ירושלמי -:''' למה לי בראש הזית ובראש התאנה? ר'רבי אבא ורבי סימון תרויהון אמרין : מפני שטרחותן מרובה. ▼
▲תנו רבנן: האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך, ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה, ובשאר כל האילנות יורדין למטה ומתפללין.ובעל הבית בין כך ובין כך ירד למטהומתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו.
ראמי ליה רב מארי בריה דבת שמואל לרבא: תנן '''האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך "''', למימרא דלא בעינן כוונה ,. ורמינהו -: ר"שרבי שמעון בן יוחאי אומר , '"הקורא את שמע צריך שיכוון את לבו, שנאמר : 'שמע ישראל' , ולהלן הוא אומר : 'הסכת ושמע ישראל' ([[דברים כז]]), מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת "! אשתיק. א"לאמר ליה: מידי שמיע לך בהא? א"לאמר ליה, הכי אמר ר'רבי יוחנן: בטלין ממלאכתן וקורין ,. והתניא , בה" אבית הלל אומרים: עוסקין במלאכתן וקורין -"? לא קשיא, כאן בפרק ראשון , כאן בפרק שני. ▼▲ירושלמי- למה לי בראש הזית ובראש התאנה? ר' אבא ורבי סימון תרויהון אמרין מפני שטרחותן מרובה.
האי פירוקא, לדברי רבי יוחנן היא, דסבירא ליה דבעי כוונה בכוליה פרק ראשון, כדכתבינן לעיל. אבל לרבא, לאו משום דבעי כוונה בכוליה פרק ראשון הוא דאמר ד'בטלין ממלאכתן', אלא משום דלא לשוי לה עראי הוא. כי הא דגרסינן [[יומא יט ב|ביומא בפרק קמא ]], אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: הקורא את שמע , לא ירמוז בעיניו , ולא יקרוץ בשפתיו , ולא יראה באצבעותיו. ותניא, רבי אלעזר חסמא אומר: הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומקריץ שפתיו ומראה באצבעותיו - עליו הכתוב אומר : "ולא אותי קראת יעקב " וגו' " ([[ישעיה מג] ]). ואוקימנא בפרק ראשון , ופרשי לה רבנן, משום דקא משוי לה עראי -. הכי נמי , אי להלא בטיל ליה ממלאכה , קא משוי לה עראי ,. דאי לא תימא הכי , קשיא דרבא אדרבא :; דהתם אמר רבא : הלכה כר'כרבי מאיר , והכוהכא קאמר דבעינן כוונה בפרק ראשון, אלא לאו ש"משמע מינה כדאמרינן , כי היכי דלא תקשי דרבא אדרבא. ▼
▲ראמי ליה רב מארי בריה דבת שמואל לרבא: תנן 'האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך" למימרא דלא בעינן כוונה, ורמינהו- ר"ש בן יוחאי אומר 'הקורא את שמע צריך שיכוון את לבו, שנאמר שמע ישראל' ולהלן הוא אומר 'הסכת ושמע ישראל', מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת! אשתיק. א"ל מידי שמיע לך בהא? א"ל הכי אמר ר' יוחנן: בטלין ממלאכתן וקורין, והתניא בה"א עוסקין במלאכתן וקורין- לא קשיא, כאן בפרק ראשון כאן בפרק שני.
ת"רתנו רבנן: "ודברת בם", בם - ולא בתפילה ,; בם יש לך רשות לדבר , ולא בדברים אחרים ,; "ודברת בם " - עשה אותם קבע. ▼האי פירוקא, לדברי ר' יוחנן היא, דסבירא ליה דבעי כוונה בכוליה פרק ראשון כדכתבינן לעיל. אבל לרבא, לאו משום דבעי כוונה בכוליה פרק ראשון הוא דאמר ד'בטלין ממלאכתן', אלא משום דלא לשוי לה עראי הוא.
ת"רתנו רבנן: הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעה"בבעל הבית, קורין ק"שקריאת שמע ומתפללין , ואוכלין פתןפיתן ומברכין לפניה , ולאחריה שתי ברכות. שתי ברכות, כיצד? ברכה ראשונה כתקנה ,. שנייה , פותח ברכת הארץ , וכולל לבונה ירושלים בברכת הארץ , וחותם בברכת הארץ. בד"אבמה דברים אמורים, כשעושין בשכרן ,; אבל בעושין סעודתןבסעודתן, או שהיה בעל הבית מסב עמהם - מברכין כתקנן ארבע. ▼▲כי הא דגרסינן ביומא בפרק קמא, אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו. ותניא, רבי אלעזר חסמא אומר: הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומקריץ שפתיו ומראה באצבעותיו- עליו הכתוב אומר "ולא אותי קראת יעקב וגו'" [ישעיה מג]. ואוקימנא בפרק ראשון ופרשי לה רבנן, משום דקא משוי לה עראי- הכי נמי אי לה בטיל ליה ממלאכה קא משוי לה עראי, דאי לא תימא הכי קשיא דרבא אדרבא: דהתם אמר רבא הלכה כר' מאיר והכ קאמר דבעינן כוונה בפרק ראשון, אלא לאו ש"מ כדאמרינן כי היכי דלא תקשי דרבא אדרבא.
----
▲ת"ר "ודברת בם", בם- ולא בתפילה, בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים,ודברת בם- עשה אותם קבע.
▲ת"ר הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעה"ב, קורין ק"ש ומתפללין ואוכלין פתן ומברכין לפניה ולאחריה שתי ברכות. שתי ברכות, כיצד? ברכה ראשונה כתקנה, שנייה פותח ברכת הארץ וכולל לבונה ירושלים בברכת הארץ וחותם בברכת הארץ. בד"א, כשעושין בשכרן, אבל בעושין סעודתן או שהיה בעל הבית מסב עמהם- מברכין כתקנן ארבע.
'''מתניתין:'''
'''מתני'. חתן פטור מקריאת שמע , בלילה הראשון, עד מוצאי שבת - אם לא עשה מעשה. ומעשה בר"גברבן גמליאל שנשא אישה , וקרא לילה הראשון שנשא. אמרו לו תלמידיו: לא למדתנו רבינו שחתן פטור מק"שמקריאת שמע בלילה הראשון? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני עול מלכות שמיים, אפילו שעה אחת. '''▼------------------------------------
▲'''מתני'. חתן פטור מקריאת שמע, בלילה הראשון, עד מוצאי שבת- אם לא עשה מעשה. ומעשה בר"ג שנשא אישה וקרא לילה הראשון שנשא. אמרו לו תלמידיו: לא למדתנו רבינו שחתן פטור מק"ש בלילה הראשון? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני עול מלכות שמיים, אפילו שעה אחת.'''
'''גמרא:'''
'''גמ'.''' מנא הני מילי? דת"רדתנו 'רבנן: "בשבתך בביתך'" - פרט לעוסק במצווה,; '"ובלכתך בדרך'" - פרט לחתן. מכאן אמרו,: הכונס את הבתולה - פטור, ואת האלמנה - חייב, דלא טריד.
----
-----------------------------------
'''מתניתין:'''
'''מתני'. רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו, א"ל תלמידיו: לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להם: איני כשאר כל אדם- אסטניס אני.''' ▼
▲'''מתני'. רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו ,. אמרו א"ללו תלמידיו: לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להם: איני כשאר כל אדם -; אסטניס אני. '''
'''גמ'.''' מ"ט, אנינות דאורייתא ביום הוא דכתיב "ואחריתה כיום" [עמוס ח], ורבנן הוא דגזרו בלילה- ובאסטניס לא גזרו רבנן. ▼
'''גמרא:'''
וחזינן למקצת רבואתא, דקא כתבי הא דר"ג דקסבר אנינות בלילה דרבנן היא, לא קיימא לן כוותיה. אע"ג דכתיב 'שבעה ימים - לילות בכלל ימים'. ומחזיא מלתא דס"ל להני רבואתא, דז' ימי אבלות דאורייתא נינהו, וגמרי להא מילתא מדכתיב "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" [בראשית נ,י] ולאו הכין מילתא.
▲'''גמ'.'''מאי מ"ט,טעמא? אנינות דאורייתא ביום הוא , דכתיב : "ואחריתה כיום מר" ([[עמוס ח] ]), ורבנן הוא דגזרו בלילה -; ובאסטניס לא גזרו רבנן.
דהא אמרינן בפרק טבול יום ומחוסר כיפורים, "הן היום הקריבו את חטאתם" [ויקרא י] אני היום אסור ובלילה מותר, אבל לדורות בין ביום ובין בלילה אסור- דברי ר' יהודה. ר"ש אומר: אנינות לילה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים.
וחזינן למקצת רבוואתא דקא כתבי: הא דרבן גמליאל דקסבר אנינות בלילה דרבנן היא, לא קיימא לן כוותיה; ואף על גב דכתיב "שבעה ימים" - לילות בכלל ימים. ומחזיא מילתא דסבירא להו להני רבוואתא, דשבעת ימי אבלות דאורייתא נינהו, וגמרי להא מילתא מדכתיב: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" ([[בראשית נ]],י). ולאו הכין מילתא, דהא בהדיא אמרינן [[זבחים ק ב|בפרק טבול יום ומחוסר כיפורים]], "הן היום הקריבו את חטאתם" ([[ויקרא י]]): אני היום אסור ובלילה מותר, אבל לדורות - בין ביום ובין בלילה אסור, דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: אנינות לילה אינה מדברי תורה, אלא מדברי סופרים. ואמרינן נמי התם,: עד מתי מתאוננין עליו? כל אותו היום בלא לילו. רבי אומר: כל זמן שלא נקבר, תופס לילו. אמרוה רבנן קמיה דרבא, ואמר: מדאמר רבי, יום קבורה תופס לילו עמו מדרבנן, מכלל דיום מיתה תופס לילו מדאורייתא,. וסבר רבי אנינות לילה דאורייתא.? והתניא: "הן היום הקריבו את חטאתם", אני היום אסור ובלילה מותר, ולדורות - בין ביום ובין בלילה אסור-, דברי ר'רבי יהודה. רבי אומר: אנינות לילה אינה מדברי תורה, אלא מדברי סופרים. אימא לך, אנינות לילה אינה מדברי תורה, אלא דרבנן היא, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. וגרסינן נמי [[פסחים צא ב|בפסחים]]: אונן טובל ואוכל את פסחו לערב, קסבר אנינות לילה דרבנן, וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקם כרת.
וגרסינן נמי בפסחים, אונן טובל ואוכל את פסחו לערב, קסבר אנינות לילה דרבנן, וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקם כרת. וכיוןוכיוון דאשכחינן הני כולהו תנאי דסבירא להו דיום ראשון בלחוד דאורייתא, אבל לילו, דהוא יום שני למיתה, לא תפיס אלא מדרבנן.; ורבי יהודה לחודיה הוא דסבר יום מיתה תופס לילו מדאורייתא. - שמעינן דלית הלכתא כוותיה, דקי"לדקיימא לן: יחיד ורבים - הלכה כרבים. הלכך יום ראשון, דהוא יום מיתה, הוא, ניהו דאיתיה מדאורייתא. אבל מליל יום שני ואילך, דרבנן נינהו. והיינו סברא דרבן גמליאל, דקסבר אנינות לילה דרבנן היא, והלכתא כוותיה.
והיינו סברא דר"ג דקסבר אנינות לילה דרבנן היא והלכתא כוותיה, והני שבעה יומי גופייהו - לאו על '"ויעש אביולאביו אבל שבעת ימים'" אסמכינהו רבנן, אלא אהיהאהאי קרא אסמכינהו רבנן, דכתיב: "והפכתי חגיכם לאבל" ([[עמוס ח],]); מה חג שבעה, אף אבילות שבעה. ואי קשיא לך ההיא דגרסינן במס'[[מועד קטן יד ב|במסכת מועד קטן בפרק ואלו מגלחין]]: אבל"אָבֵל אינו נוהג אבלותו ברגל, דכתיב: "'ושמחת בחגך"' ([[דברים טז],]); אי אבלות דמעיקרא היא, אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד, וש"מ. ושמע מינה דאיכא חיובא דאורייתא בתר דנפיק ליה יומא קמא, דהוא יום מיתה! - ההיא לא קשיא מידי, דה"קדהכי קאמר: אבל אינו נוהג אבלותו ברגל לדברי הכל, ואפילו למ"דלמאן דאמר יום ראשון ותופסתופס את לילו מדאורייתא, דאי אבלות דמעיקרא היא, אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד.
----
-------------------------
'''מתניתין:'''
'''מתני'. וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין. אמרו לו תלמידיו: לא למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? א"ל אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה.''' ▼
▲'''מתני'. וכשמת טבי עבדו , קבלקיבל עליו תנחומין. אמרו לו תלמידיו: לא למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? א"לאמר להם: אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה. '''
'''גמרא:'''
▲<!-- עד כאן הוגה ע"י. [[משתמש:נבוכדנאצר|נבוכדנאצר]] 02:59, 1 נובמבר 2005 (UTC) >
'''גמ'.'''תנו ת"ררבנן: העבדים והשפחות אין עומדין עליהן בשורה ואין אומרים עליהן, לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים.
ומעשה שמתה שפחתו של ראב"ע ונכנסו תלמידיו לנחמו. כיון שראה אותם עלה לעליה, עלו אחריו. נכנס לאנפילין, נכנסו אחריו. נכנס לטרקלין, נכנסו אחריו. אמר להם: כמדומה שאתם נכוין בפושרין ועכשיו אפילו בחמין אי אתם נכוין! לא כך שניתי לכם: העבדים והשפחות אין עומדים עליהם בשורה ואין אומרים עליהם, לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים, אלא כשם שאומרין לו לאדם על שורו ועל חמורו שמתו 'המקום ימלא חסרונך'- כך אומרים לו לאדם על עבדו ועל שפחתו שמתו 'המקום ימלא חסרונך'. והעבדים והשפחות איו מספידין עליהן ואין קורין אותם, לא אבא פלוני ולא אימא פלונית, ואין קורין אבות אלא לג' שהם אברהם יצחק ויעקב, ואין קורין אמהות אלא לד' שהן שרה רבקה רחל ולאה.
|
