תפארת ישראל על בבא קמא י: הבדלים בין גרסאות בדף

<קטע התחלה=יכין א/>{{דה מפרש|הגוזל ומאכיל את בניו}} בחייו, וה"ה בהאכיל לאחר:

{{דה מפרש|אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק}} דכל שאינו נוטל מהתיבה המיוחדת למכס, מותר. ודוקא להחליף מעות, דהנאה קטנה היא, אבל ליקח ממוכס מתנה דהו"ל הנאה גמורה, אסור בכל מקום [{{ממ|שו"ע חו"מ|שסט}}]:<קטע סוף=יכין א/>

<קטע התחלה=יכין ב/>{{דה מפרש|הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן}} מסתמא, והו"ל יאוש ושינוי רשות, ודוקא בגזלן ישראל אמרינן מסתמא מיאש, דהב"ד אין מוציאין רק בעדים, אבל בגזלן עכו"ם, מסתמא לא מיאש, דבערכאות מוציאין גם באומדנא. מיהו בגניבה אפילו בעכו"ם מסתמא מיאש, אבל נהגו להחזיר כל גניבה, ואין לשנות [ [[שולחן ערוך חושן משפט שסח|סוף סי' שס"ח]] ]. ובנתחלפו כליו אצל אומן או כובס, אסור להשתמש בהן, רק בא"ל האומן כשהביאו לו הילך טלית סתם, אז מותר, דמוכח שידע האומן ששלונאבד, ונותן לוטלית אחר שקנה, אבל בנתנה לו בשתיקה, הו"ל כא"ל הילך טליתך, ושמא טעה האומן [ [[שולחן ערוך חושן משפט קלו|ח"מ קל"ו]] ע"ש]:

{{דה מפרש|אף קוצץ ונותן את הדמים}} שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ והכי קיי"ל, וי"ח [טוח"מ רע"ד]:<קטע סוף=יכין ב/>

<קטע התחלה=יכין ג/>{{דה מפרש|המכיר כליו וספריו}} נקט כליו דומיא דספריו, שאין דרך למכרן, די"א דאפילו אינו ס"ת אסור למכרן [כי"ד ע"ר], ואי הוה נקט רק ספריו, הו"א דבס"ת מיירי שיש איסור למכרה, אבל כלים דרק אורחא שלא למכרן, הו"א לא, קמ"ל:

{{דה מפרש|ואם לאו לא כל הימנו}} אינו יכול להוציא מהלוקח:<קטע סוף=יכין ג/>

<קטע התחלה=יכין ד/>{{דה מפרש|זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש}} והדבש חשוב טפי מיין:

{{דה מפרש|ואתה נותן לי את שלי חייב ליתן לו}} נקט חבית לרבותא, אף ששפך בידים, אפ"ה בלא התנה אין לו רק שכרו. ותנא נהר לרבותא דהתנה, אף דממילא נטבע, אפ"ה בהתנה יטול דמי כולו. מיהו י"א דדוקא ביכולים הבעלים להציל ע"י הדחק. אבל בנשבר. באופן שהבעלים אינן יכולין להציל כלל, כל הקודם זכה, וכן בשריפה וכדומה [שם]. מיהו מדינא דמלכותא מחזיר, וכן נוהגין:<קטע סוף=יכין ד/>

<קטע התחלה=יכין ה/>{{דה מפרש|ונטלוהו מסיקין}} כמו מציקין ושניהן כנוי לשר הדוחק עבדיו, ובל"א [טיראו]. אלא שמציק לשון מצוקה ודוחק. ומסיק, לשון העלאה הוא שמעלה דבר של עבדיו לרשותו, במקום שאין יד החלשים שולט שם [כך נ"ל]:

{{דה מפרש|שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך}} דקרקע בחזקת בעליה עומדת, ונ"ל דקמ"ל אף דאינה מכת מדינה לא מצי למימר פשעת שלא פקחת עיניך מיד בעלות הנהר לבנות לפניו דיק שלא ישטוף השדה:<קטע סוף=יכין ה/>

<קטע התחלה=יכין ו/>{{דה מפרש|לא יחזיר לו במדבר}} אינו יכול לכופו שיקבל, אבל התובע יכול לכופו שישלם ביש לו לנתבע:

{{דה מפרש|על מנת לצאת במדבר}} לא מבעיי' בהתנה בפירוש, אלא גם גלוי דעת מהני, כשאמר לו הנתבע בשעה שהפקיד שגם הוא יוצא למדבר [שס"ו וסי' ע"ד]:<קטע סוף=יכין ו/>

<קטע התחלה=יכין ז/>{{דה מפרש|ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי לך}} והתובע טוען ברי:

{{דה מפרש|פטור מלשלם}} דהחיוב ספק, ונשבע היסת שאינו יודע. מיהו בבא לצאת ידי שמים, חייב, מדטעין אידך ברי:<קטע סוף=יכין ז/>

<קטע התחלה=יכין ח/>{{דה מפרש|הגונב טלה מן העדר והחזירו}} בלי דעת בעלים:

{{דה מפרש|לא ידעו בעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו ומנו את הצאן ושלימה היא פטור}} חסורי מחסרא וה"ק, חייב באחריותו. וזהו דוקא בלא ידעו בעליה וכו', ר"ל שנגנב והוחזר, ואפילו מנו הצאן אחר שהוחזר ומצאו המנין שלם, אפ"ה חייב באחריותה, דכשגנבה הורגלה לצאת וצריכה שמירה יתירה, וכ"כ במתה היתה צריכה שמירה יתירה שתנוח אחר שנתיגעה כשגנבה, ומדלא ידע בעליה שנגנבה, לא נזהרו בה וברחה ומתה, אבל בהודיעו שגנבה ושהחזירה לו, הרי ידע שיזהר בה, ואח"כ מנה הצאן וכו', ר"ל שמצא המנין שלם כמאמר הגנב, בנאבדה פטור הגנב. מיהו בגנב דבר שאינו בעל חי, דוקא בידע בעלים שנגנבה, צריך שוב לידע שהמנין שלם, אבל בלא ידע שנגנבה, אפילו לא ידע בחזרה פטור [שנ"ה]:<קטע סוף=יכין ח/>

<קטע התחלה=יכין ט/>{{דה מפרש|וגדיים}} דחזקה שגנבום:

{{דה מפרש|ולוקחין ביצים ותרנגולים מכל מקום}} ומכל אדם. רק דבאומרים להטמין, אסור דחזקתן שנגנבו:<קטע סוף=יכין ט/>

<קטע התחלה=יכין י/>{{דה מפרש|מוכין}} [וואלפלאקקען]:

סליק מסכת בבא קמא<קטע סוף=יכין י/>