אמונת חכמים/פרק אחד עשר: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגית: עריכת קוד מקור 2017 |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{סרגל ניווט|אמונת חכמים||פרק עשירי|פרק אחד עשר|פרק שנים עשר}}
אמנם הרמב"ם חכם וחסיד גדול היה ורבן של בני גולה, וכל ישראל חייבים בכבודו, ולכן צריך לצדד כל האפשר כדי להצילו מן הקושיות הללו, ואומר שהחבר בדיבורו למלך כוזר הודה בפירוש שטעמי המצות
מכל אשר הראיתיך למעלה תראה כי צדקו מאד דברי הסוברים כי הרמב"ם בגודל שכלו ועוצם חכמתו למד כל החכמות אנושיות, אפילו אותן הדעות הנוטות לגמרי מאת אמונת תורת מרע"ה, כמ"ש בחגיגה קשי קראי אהדדי גבי רבי-מאיר דגמר תורה מפומיה דאחר, ותירצו הא בגדול הא בקטן. אמנם לא נטה אהריהם ח"ו רק כל דבריו אמונה, וכל מ"ש בחבורו האמין ועשה וכתב ספר תורה וכמה מצות אחרות ממין החסידות, אמנם לפי שצרעת המינות פרחה בלב רבים מבני עמנו אשר הלכו אחרי אריסטו ון
|