אמונת חכמים/פרק שני: הבדלים בין גרסאות בדף

אשר על כן יפלא האיש התורני, איך נמצאו אנשים אשר חפו דברים אשר לא כן, על ה'ה׳ אלקיהם, בלכתם אחרי הקדמות הפילוסופיאה, וכבר הכה על קדקדם הרב בעל העקדה בהרבה מקומות, ובפרט בספרבס׳ חזות קשה, והרשב"אוהרשב״א בחבוריו וחכמים אחרים, ואנשים אחרים חכמים בעיניהם כפרו בהרבה דברים מדברי רז"לרז״ל, בלכתם אחרי דברי אומות-העולםא״ה, אעפ"יאעפ״י שהוכחתי שכל חכמתם בדויה מדעתם, ואצלם גם כן במחלוקת שנויה, והוא מן התימה שהרבה יותר כבדו הפילוסופים את אריסטו ממה שעשו אנשים הללו את חכמי ישראל, שהרי כתב הרמב"םהרמב״ם במורה חלק ב'ב׳ פרק ט"וט״ו. שרוב האנשים החושבים שהתפלספו, ירחיקו לחלוק עליו או לחשוב בו שנעלמה ממנו תעלומה, או ששגג בדבר מן הדברים עכ"לעכ״ל. וזה אפילו בדברים הזרים מאד הנזכרים בפרק א'א׳, ולא עוד אלא אפילו בדברים שנראה בבירור שטעה, כמו בככבים שיש להם זנב בלעזבלע״ז קומי"טיקומי״טי, ובעגול הלבן הנראה בכל לילה בשמים, נקרא בלשון יוון גלקסי"אהגלקסי״אה, פירוש עגול של חלב והם ככבים קטנים מאד, נמצאו קצת מן הפילוסופים שרצו לקיים דבריו, והאנשים הללו כל עוד שמצאו בדברי רז"לרז״ל דבר אשר אינו נראה לעיני שכלם המשובש כחשו לגמרי, ומעיד אני עלי שמים וארץ שהרבה פעמים הבאתי להם ראיות מדברי רז"לרבותינו ז״ל, ועקמו שפתותיהם ואמרו אמת שחכמים אמרו כך, אבל איני מאמין ואינו מעקרי הדת, ואחרים אמרו אמת שחכמים אמרו כך אבל כפי הפשט אינו. אי שמים ולא תהיה תורה שלמה שלנו כשיחה בטילה של אריסטו ושאר הפילוסופים ראשי הכתות וככל דבריהם, וכיון שלא נמצא על הרוב בחכמות דבר ודאי, למה נכחיש דברי רבותינו שרוב דבריהם דברי קבלה ודעתם רחבה מדעתנו. וכי אי אפשר להיות במציאות אלא מה שיבין שכלם הדל, יתפאר נא הראב"עהראב״ע במזמור ק"זק״ז. על מה שכתב שבראיות גמורות נודע שתחת משוה היום אי אפשר שימצא שום יישוב ז"לז״ל שם, ולא הזכיר דרום בעבור חום השמש אין שם ישוב בראיות גמורות ע"כע״כ. ועכשיו הכל יודעים שהוא מיושב בכל חלקיו, ונמצאו שם מדינות רבות וגדולות, אמנם אם נעיין בדברי רז"לרז״ל נדע כי האמת הוא רק אתם, ולמען תבין, דע כי כאשר נחלוק העולם כלו לשני חצאים צפון ודרום, העגול החולק העולם נקרא משוה היום, והתוכנים חלקו כל חלק וחלק מצפון ודרום לתשעים חלקים, ונדבר עתה מן החצי לצד צפון שבו אנחנו יושבים. העשרים וארבעה חלקים הראשונים אחר משוה היום, השמש הולך עליהם מתקופת ניסן עד תקופת תמוז, ומתקופת תמוז עד תקופת תשרי, אם-כןא״כ נמצא השמש על ראשם ממש שני פעמים בשנה, ובשאר הימים השמש הוא סמוך לראשם מאד מאד, והארבעים ושנים חלקים האחרים, אין השמש הולך על ראשם כלל, אבל בקיץ הוא סמוך להם ובחורף רחוק מהם, והכ"דוהכ״ד חלקים האחרונים השמש הוא רחוק מהם מאד, ובחורף יש להם לילה תמידי הרבה חדשים עד שגדל הקור מאד, והיונים לא ראו המדינות תחת משוה היום אלא היו יושבים במ"בבמ״ב חלקים האמצעיים, וראו קצת מהארצות מהחלקים האחרונים, ובראותם שבחלקים האחרונים האנשים אינם יכולים לישב בהם בכולם בחורף מחמת רוב הקור, כמו בארץ גרואינלאנדי"אהגרואינלאנדי״אה ובני אולנ"דהאולנ״דה, שהיו רוצים לעמוד שם בעת החורף ספו תמו (והוא מה שאמרו רז"לרז״ל שצד צפון פרוץ) קראו למקום ההוא חלק הקר, ולחלק האמצעי חלק הבינוני, ולפי שידיעת ההפכים אחת, הסכימו שתחת משוה היום וסמוך לו לא נמצא ישוב מחמת רוב החום, וקראו אותו חלק הצלוי, שאילו היו יושבים שם האנשים היו נצלים מחמת רוב החום, אבל רז"לרז״ל לא אמרו אלא שצד צפון פרוץ, ועורועוד אמרו שירושלים היא בטבורו של עולם,. ומזה נראה שאותן המדינות החמות הן מיושבות, ומעתה חלק המיושב הוא ששים וששה חלקים, ואמצעיתם הם שלשים ושלשה, ושם בקירוב עומדת ירושלם, שהרי היא רחוקה מן משוה היום ל"בל״ב חלקים. והראב"עוהראב״ע לא שת לבו לדברי רז"לרז״ל, אמנם בדורות האחרונים הבינו כל חכמי אומות-העולםא״ה שהאמת עם רז"לרז״ל, ואיך אם כן נסמוך על שכלנו הדל אפילו במה שנראה לנו ברור, ונכחיש דברי חכמינו, ובפרט שראינו בנסיון כמה פעמים טעו חכמי האומות אפילו במה שהיה נראה ברור אליהם, כגון מה שאמרו שבודאי לא נמצאו אלא אלף וכ"בוכ״ב כוכבים, ועל זה פילוסופי עמנו דחקו עצמם בפסוק מונה מספר לככבים. ובפסוק הבט נא השמימה וספור את הככבים,. ואמרו דברים שאין להעלותם בכתב, הנה בדורות הללו באמצעות השפופרת של זכוכית, ראו שנמצאו אלף אלפים ורבי רבבות כוכבים שא"אשא״א למנותם, ובפרט באותו העגול הלבן הנקרא בלשוןבל׳ יוון גלקסי"אהגלקסי״אה, שלא נודעו לקדמונים, ועל זה היה מפרש כמהר"רכמהר״ר משה זכות פסוק הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם,. ואמר שאברהם אסטרולוגוס גדול היה כמו שאמרו רז"לשארז״ל, והיה מכיר הכוכבים הנראים בשבתנו בארץ, והם אינם אלא אלף וכ"בוכ״ב מפני שמחמת רוחק השמים מעל הארץ אי אפשר לראות אותם הכוכבים היותר קטנים שמספרם הוא כמעט לאין קץ, מה עשה הקב"ההקב״ה הגבירוהגביהו למעלה מכפתמכיפת הרקיע כמו שאמרו רז"לשארז״ל, ובהיותו קרוב לכוכבים ראה אותם שבתחילה לא היה מכירם, ואז ראה בבירור שאי אפשר לספור הכוכבים. ואמנם במה שאמר אברהם במה אדע כי אירשנה. וגרםונראה חסרון אמנה, פירשתי בו כי מן הגמרא נראה שהמתנה נקל לבטלה, וכמו שאמרו הלכה כרבי שמעון בן מנסיא דאזלינן בתר אומדנא, ויכול אדם להתנות בה כל מה שירצה, ואם לא נתקיים התנאי המתנה בטלה, אמנם בירושה אינו כן, כי ירושה אין לה הפסק ולא שייך בה שום תנאי כלל, ואסור להעביר הירושה אפילו מברא בישא לברא טבא. וכבר ידוע שיראו הצדיקים שלא תתקיים הבטחתם מפני שחששו שמא יגרום החטא, כמו שאמרו בגמרא על פ'פ׳ לולא האמנתי לראות בטוב ה',ה׳. ונקוד על לולא׳לולא׳, ואמרו ראויים ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כשם שנעשה להם בימי יהושע, אלא שגרם החטא עיין בברכות (דף ד.), והנה המקום ב"הב״ה מתחלה נתן ארץ-ישראלא״י לאברהם בתורת מתנה, שכך כתוב וירא ה'ה׳ אל אברהם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת (בראשית יב, ז). ואם כן בנקל יפסידו המתנה, שכן נעשית על תנאי, ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו (תהלים קה, מד). בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו, (שם מה). ולכן שאל אברהם שמא ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה, אבל לבסוף נתנה לו בתורת ירושה, שכן כתוב אני ה'ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה (בראשית טו, ז). אז אמר אברהם במה אדע כי אירשנה, פירוש(שם ח). פי׳ שאפילו יחטאו ישראל לא יפסידו ארץ-ישראלא״י להיותה ירושה, אז אמר לו המקום בזכות הקרבנות ובזכות אמירת פרשיות הקרבנות בזמן שאין בית-המקדשבה״מ קיים,. ואמנם אע"פאעפ״י שגורשנו מארץ הקדושה עכ"זעכ״ז לא נתנה לאחרים, שכך כתוב ושממו עליה אויביכם היושבים בה (ויקרא כו, לב). עוד אמרתי שאפילו בשאר הטובות שנתן הקב"ההקב״ה לישראל על מנת שישמרו המצות, עכ"זעכ״ז נמצא חילוק גדול בין פרשת והיה אם שמוע והיא הגדולה והמאומתת, שכן הושמה בתפילין ובמזוזה, ובין פרשת הברכות והקללות שלא נאמרו אלא לגזום בעלמא, וכמו שאמרו המפרשים, עיין בספר בינה לעיתים להר"רלהר״ר עזריה פי"גיפי״גו, והוא שבפרשת בחקותי כתוב אם בחקותי תלכו (ויקרא כו, ג). ואם לא תשמעו לי, (שם יד). וכן בפרשתבפ׳ כי- תבא, אבל בפרשתבפ׳ והיה אם שמוע, לא כתב כן, לפי שהתחיל והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו, אבל לא סיים ואם לא תשמעו וחרה אף ה'ה׳ בכם, אלא כתב השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו וגו׳ ועצר את השמים ולא יהיה מטר,. הרי שתנאי זה לא נעשה כהלכתו בהין קודם ללאו, וקיל"ןוקייל״ן שהתנאי בטל והמעשה קיים, ולכן אפילו לא ישמעו ישראל למצות ה'ה׳, בחסדו הגדול נותן להם המטר בעתו ואוספים דגן תירוש ויצהר.

אמנם לפי שבהכחישם דברי רז"לרז״ל התנצלו באמרם שזהו כפי הפשט, צריך אני להשיבם כאולתם וכפי שטותם. שנים אלה היו בעוכרנו הטבע והפשט, הטבע יען כי הפילוסופים והאפיקורוסים אמרו כי כל מה שנראה מן הפלאים המתמידים בעולם המורים על מציאותו יתברך,ית׳ הוא מן הטבע, עד ששאל להם החבר במאמר א'א׳ מהו הטבע והפשט, לפי שמצאה יד קטני אמנה לפרש דברי תורתנו הקדושה בדברי שקר, באמרם כי זה הוא כפי הפשט, וכבר אמרו רז"לרז״ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו. ואני אביא קצת ראיה לטעותם, ממה שראינו שרש"ישרש״י פירש הרבה פעפיםפעמים כדברי יחיד בגמרא אע"פאעפ״י שאינו לפי המסקנא, לפי שהפי שהפי׳ ההוא נאות בלשוןבל׳ הכתוב, וכמו שתראה בפסוק אשר יאמר כי הוא זה,. ובפסוק והשקה את האשה,. ובמקומות אחרים, ובפסוק ואת השני יעשה עולה כמשפט, פירש כדת האמורה בעולת העוף של נדבה, דלא כת"קכת״ק דר ישמעאל ודלא כר'כר׳ ישמעאל בפ"קבפ״ק דחולין, ועל פסוק והנה כהה הנגע. פירשפי׳ דלא כמאן, ולכן כתב הרא"םהרא״ם ז"לז״ל בפרשתבפ׳ משפטים, שהמפרשים כלם לא יכוונו בפירושבפי׳ התורה רק ליישב המקרא יהיה כהלכה, או לא יהיה כהלכה עכ"לעכ״ל. והרב בעל תי"ט במתי״ט במ׳ נזיר כתב ז"לז״ל, אע"פאעפ״י שבגמראשבגמ׳ לא פירשפי׳ כן, הואיל ולענין דינא לא נפקא מניה ולא מידי, הרשות נתונה לפרש, שאיני רואה שופשום הפרש בין פירושפי׳ המשנה לפירושלפי׳ המקרא, שהרשות נתונה במקראות כאשר עינינו רואות חבורי המפרשים שמימות הגמראהגמ׳, אלא שצריך שלא יכריע ויפרש שום דין נגד דעת בעלי הגמרא. אבל אין כל זה כלום, לפי שדברי רש"ירש״י בפירושבפי׳ התורה כאשר הם כיחיד אינם נגד התורה שבע"פשבע״פ, שכבר ידוע שאלו ואלו דברי אלהים חיים, וכמ"שוכמ״ש במדרש שיר השירים על פסוק ודגלוודג״לו עלי אהבה.  [ודי״לוגו]. והובא ג"כג״כ בבמדבר רבה פ"בפ״ב, ולהבין טעם הדבר צריך לעיין בספרבס׳ שני לוחות הברית, ורמז אותו הריטב"אהריטב״א הובא לשונו בעין יעקב, אלא שלהיותו מנסתרי התורה, צריך ללמדו מפי סופרים ולא מפי ספרים, ומעתה אין לנו ראיה מרש"ימרש״י ולא לערער עליו אם פירש כפי אותו התנא שהכתוב נאות לפירושו, וכמ"שובמ״ש כדת האמורה בעולת העוף של נדבה, הדין הוא אמת, אלא שבגמראשבגמ׳ פירשוהו באופן אחר, ללמוד ממנו דין אחר, ופירושופי׳ הרמב"ןהרמב״ן על שלשהשלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף (שמות כא, יא). בשש הוא פירושפי׳ אמיתי, אלא שבגמראשבגמ׳ למדו דין אחר. ופיופי׳ רש״י רש"י בפסוקבפ׳ והנה כהה הנגע (ויקרא יג, ו). שגגה היתה בידו לפי דעת הרמב"ןהרמב״ן ואחרים, ובעל קרבן אהרן נדחק לישבו ופירשופי׳ הרמב"םהרמב״ם בנזיר הוא מכוון אל הדין, אלא שפירששפי׳ הלשון באופן אחר נאות מאד, והוא כמו אוקימתא שעושים בגמראבגמ׳. אבל כבר ידוע מ"שמ״ש בגמראבגמ׳ פרקפ׳ חלק, ואפילו אמר כל התורה כלה מן השמים חוץ מדקדוק זה, מק"ומק״ו זה, מג"שמג״ש זו, זהו כי דבר ה'ה׳ בזה. ואין לו חלק לעולם הבא,לעה״ב. והנה למדנו משה רבינו ע"המרע״ה מפי הגבורה שמותר להילחםלהלחם בשבת, ובפירושובפי׳ אמרו עד רדתה. אפילו בשבת, ויריחו בשבת נכבשה,. אם-כןא״כ אם ימצא מי שיכחיש זה ויאמר שהנכון בעיניו שיום ז'ז׳ להקפת יריחו הוא להקפה ולא לשבוע, כדי שלא יאמר שמותר להלחם בשבת הוא מכחיש גמור, ובפרט אם יכחיש קבלת חז"לרז״ל בחנוכת המשכן ביום ז'ז׳, ובחנוכת הבית בעבור עינוי נפש, שהרי כך קבלו אבותינו בלי שום חולק במועד קטן (דף ט.), ואינה דברי יחיד כמ"שכמ״ש, וכמו כן למד אותנו מרע"המרע״ה מפי הגבורה שפרים הנשרפים ביוה"כביוה״כ דמן טעון הזאה על מזבח הזהב ולא על מזבח העולה, וחכמי המשנה היו הרבה מהם בזמן בית שני וראו בעיניהם מה היו עושין בו, והלל שמעון גמליאל, שמעון הנהיגו נשיאותם בפני הבית ק ק׳ שנה ור ור׳ ישמעאל בן אלישע היה כהן-גדולכ״ג ור"אור״א ור"יור״י הוציאו ריב"זריב״ז מירושלם בזמן החרבן, וכן שנינו ויצא אל המזבח אשר לפני ה'ה׳. זה מזבח הזהב, ופסוק מלא הוא וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים,. מצורף לזה כי בפרשתבפ׳ ויקרא, בפר כהן משיח כתוב ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים לפני ה'ה׳ אשר באהל מועד ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד, הרי לך בברור שמזבח הזהב נקרא מזבח לפני ה'ה׳, וכן בפר העלם דבר של צבור כתוב ומן הדם יתן על קרנות המזבח אשר לפני ה'ה׳ אשר באהל מועד ואת כל הדם ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד,. אמנם בחטאת נשיא ובכשבה ושעירה של חטאת יחיד, כתוב ונתן על קרנות מזבח העולה, מכל זה נראה בברור שמזבח העולה אינו נקרא מזבח אשר לפני ה'ה׳, אלא מזבח הזהב הוא נקרא כך, ומעתה אם יבא אחד ויכחיש כל זה ויפרש ויצא אל המזבח אשר לפני ה'ה׳. על מזבח העולה ויאמר שצריך להזות מדם פרים הנשרפים על מזבח העולה, ויחדש עבודות וזריקות נגד התורה, וכדי לקיים דעתו המשובשת יפרש וכן יעשה לאהל מועד. על הזאות מזבח הזהב, נגד דברי הפ הפ׳ ופשטן, ויכחיש כל מה שאמרו בגמראבגמ׳, הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ועליו נאמר כי דבר ה'ה׳ בזה, וכמו כן אמר הכתוב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי,. ובאה הקבלה המפורשת שגר תושב מותר לאכול נבלות ולעשות מלאכה לעצמו בשבת אבל לא בשבילנו, ומעתה אם יבא א'א׳ ויכחיש כל זה ונגד תורה שבכתב ותורה שבע"פשבע״פ יאמר כי גר תושב לא נניחנו לאכול נבלות בארצנו, ולא לעשות מלאכה ביום הכפורים, אין ספק כי דבר ה'ה׳ בזה, ובפרט אם יאמר מלבו בלי ששמע או קבל אותו משום אדם כי תורתנו הקדושה אינה כולה מפי מרע"המרע״ה שכתב אותה מפי הגבורה, אלא שאנשים אחרים בדורות שאחרי מרע"המרע״ה הוסיפו בה דברים שלא כתבם משה, כגון והכנעני אז בארץ. ופ'ופ׳ אחד עשר יום. ואחרים ועשהו סוד ואמר כי המשכיל ידום, הוא מין גמור. ואין להביא ראיה מח מח׳ פסוקים [אחרונים] שבתורה, שהרי שם כתיב וימת שם משה. והיה נראה כותב שקר ואי-אפשרוא״א בלאו הכי, והם פסוקים אחרונים דומיא דפסוקים אחרונים דס דס׳ יהושע, מלבד מה שהקשו עליו שא"אשא״א שס"תשס״ת חסר אפילו אות אחת, אבל מי יזיד לומר מדעתו פסוקפ׳ זה לא כתבו משה, בפ'בפ׳ זה הוסיפו התיבות הללו שמשה לא כתבם, ובחיי ראשי שאפילושאפי׳ בא"הבא״ה לא ראיתי ולא שמעתי מי שהזיד לומר כאלה, ובפרט אם יאמר כי טעם החסרות והיתרות שבתורה הם טובים לתינוקות, כי הכותב פעם יכתוב המלה מבוארת ופעם יחסר אות נעלם לאחוז דרך קצרה, ומשה כתב בלא וי״ו ה'ה׳ ימלך, ומעתיק משלי כתב בוי"ובוי״ו תחת עבד כי ימלוך, וביניהם שנים רבות, אוי לעינים שכך רואות, וכמו כן בפי בפי׳ דבר הכתוב בענין שאול עם בעלת אוב, שהאשה ראתה שמואל וזעקה בקול גדול, ושאול לא ראהו ושאל לבעלת אוב מה ראתה, ושמואל אמר אל שאול כל אותם הדברים, ובגמראובגמ׳ פירשו בו עמי במחיצתי. ואמרו בו פירושפי׳ הדבר נאות ומסכים מאד בפשטי הכתובים, ואמרו שלשה דברים נאמרו בהמעלה המת בזכורו, המעלה רואהו ואינו שומע קולו, הצריך לו שומע קולו ואינו רואהו, ומי שאין צריך לו אינו רואהו ואין שומע קולו,. ולא כמו שעולה להדיוט עולה למלך, ולפיכך התורה תעניש סקילה לבעלת אוב, לפי שהוא כשוף גמור. ומעתה אם ימצא מי שיאמר שכל זה שקר ושמעולם לא היה ולא נברא, וענין האוב הבל ותוהו ודברי כזב והתול, כי לא דבר שמואל ולא עלה מקברו, וכדי להוסיף פשע על פשע יבדה מלבו כי דרך בעלת אוב להביא אדם שמדבר במחבואה בקול נמוך, וסוף דבריו אעפ"יאעפ״י שמשמעות דברי חז"לחז״ל בגמרא כי אמת הוא שהחיתה האשה את שמואל, לא יקובלו הדברים במקום שיש מכחישים להם מן השכל, הרי הוא בזה כופר גמור, יעויינו דברי הרב לניי"אדולניי״אדו שכתב מרורות על זה, ודברי הרב לונזאנו בדרך חיים שלו, וכבר נתרעם מאד הר"יהר״י עראמה על הרלב"גהרלב״ג שכחש נס עמידת השמש ליהושע נגד המקרא ונגד הגמרא, ומצאתי כדבריובדבריו מה שראוי לכתבו כאן, והוא כי יונתן בן עוזיאל בפסוקבפ׳ ויעש לבית חלוני שקופים אטומים, תרגם פתיחן מלגיו וסתימן מלברא, ורז"ל. פיורז״ל פי׳ בהפך שהיו רחבים מבחוץ וצרים מבפנים, להורות שאינו צריך לאורה, ואם כן נחלקו רבותינו בדבר זה, אבל הרלב"גהרלב״ג כתב על דברי רז"לרז״ל כי זה דרך דרש, כי כבר התבאר במופתים הנדסיים כי מפני היות רחבות מבחוץ והולכות בשפוע, ירבה יותר האור בבית עכ"לעכ״ל. ואמת הוא שמופתים הנדסיים הם ודאים בתכלית הודאות, אבל א"אא״א שהרלב"גשהרלב״ג יהיה חכם גדול יותר מרז"למרז״ל, וכן מ"שמ״ש הוא דרך דרש, לא ידעתי אם אצלו דברי דרש הם דברי שקר, ודברי חכמי א"הא״ה הם אמת, לפי שתודה-לאל לקל אני מאמין שהם אמת ודבריהם אמת, והמחלוקת ליונתן בן עוזיאל עם חכמי המדרש, לא היה על אור החלונות, לפי שבזה לא שייך מחלוקת, אלא לראות אם עשו החלונות באופן שיראו הכל כי לאורה הוא צריך, ועיינתי בעיקרי חכמה הלמודית, ומצאתי ראיתי כי האמת עם רז"לרז״ל, ורלב"גורלב״ג אעפ"יאעפ״י שחכם גדול היה בחכמה הלמודית, לא ירד לעומק הדבר, וחז"לוחז״ל היו חכמים ממנו, כי כל דבריהם דברי קבלה, והראיתי דברי אלה אל המופלאים בחכמה הזאת, והודו לדברי, ובפרט הרב הכולל סיני ועוקר הרים בקי מאד בחדרי הגמרא והפוסקים וחכם גדול בחכמה תלמודיתהלמודית, אין כמוהו בינינו בגלילות האלה, הוא כמהר"רכמהר״ר יעקב בן החסיד כמהר"רכמהר״ר שמואל אבוהב ואישר דברי, ולמען תבין ותשכיל יצאתי להשכילך בינה, דע כי נצוצי האור הם משני פנים, הראשון אור ישר והשני אור חוזר, ונצוצי אור חוזר הם רבים מאד, א"אא״א לעמוד עליהם, כי מכים וחוזרים ומכים ממקום למקום, מה שאין כן בנצוצי האור הישר, וכלל גדול הוא בחכמה זו, כי זוית חזרת האור שוה לזוית הנפילה, ואם-כןוא״כ אע"פאעפ״י שכשהחלון הוא רחב מבחוץ, האור הישר הוא מרובה, ונצוצי האור הבאים מצד הרחב חותכים זה את זה וחוזרים ומתרחבים בחדר, וע"כוע״כ האור יותר חזק עכ"זעכ״ז נצוצי חזרת האור הם מועטים, לפי שניצוצי האור המכים בצדי החלון ובעובי הכותל אינם יכולים ליכנס בחדר, אבל כשהחלון רחב מבפנים הוא להפך שנצוצי אור הישר הם מועטים, ופוגשים וחותכים זה את זה רחוק מן החדר יותר ממה שבחלון הראשון, אבל נצוצי האור החוזר הם רבים, שכל נצוצי האור המכים בחלון חוזרים ומכים בחדר, ואם קורא דברי אלה אינו בקי בחכמת הראיה, יעשה הנסיון הזה, יעשה כמן אפרכסת רחב מבפנים כרוחב החלון, וכפי ערך רוחב החלון יהי צר הרבה מבחוץ, באופן שנצוצי האור החוזרי החוזרי׳ יחזרו ויכו בחדר וילך בחדר גדול שיהיה בו חלון באמצעו, ויסגור כל שאר החלונות באופן שהאור יכנס דרך החלון האמצעי וישים אפרכסת הנזכר בחלון החלק הרחב מבפנים, ואח"כואח״כ יהפוך האפרכסת וישים צד הצר בפנים ויסתום יפה כל הנותר מהחלון, ויראה בברור כי האור גדול בכמות כשהאפרכסת צרה בחוץ והחדר יותר מאיר, אעפ"יאעפ״י שהאור יותר גדול באיכות באופן האחר, אבל הוא במקום מועט ושאר החדר הוא חשוך יותר.