ביאור:שמואל א כה: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מוסיף <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
שיפוץ קל והערה
 
שורה 1:
{{ביאור:כותרת עליונה שמואל|שמואל א|כה}}
<noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
{{ביאור:כותרת עליונה שמואל|שמואל א|כה}}<section begin=פרק כה/>
{{כותרת1|שמואל מת ונקבר}}
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|א}}
וַיָּמָת שְׁמוּאֵל, וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ {{ב|בָּרָמָה|רמתיים צופים (לעיל [[ביאור:שמואל א א#א|א, א]])}}, וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר פָּארָן.
{{ביאור:פרשה פתוחה}}
 
{{כותרת1|נבל לא עוזר לדוד, אביגיל אישתו מגינה עליו אך הוא מת, דוד נושא אותה לאישה}}
שורה 9 ⟵ 10:
וְאִישׁ {{ב|בְּמָעוֹן|היה גר באיזור מדבר מעון (לעיל [[ביאור:שמואל א כג#כד|כג, כד]])}} {{ב|וּמַעֲשֵׂהוּ|מלאכתו, צאנו}} {{ב|בַכַּרְמֶל|שם של עיר בהר יהודה}}, וְהָאִישׁ {{ב|גָּדוֹל|מכובד ועשיר}} מְאֹד, וְלוֹ צֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וְאֶלֶף עִזִּים. וַיְהִי בִּגְזֹז אֶת צֹאנוֹ בַּכַּרְמֶל.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|ג}}
וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל, וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל, וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר, וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא {{קטן|(כלבו)}} {{ב|כָלִבִּי|מבית כָּלב}}.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|ד}}
וַיִּשְׁמַע דָּוִד {{ב|בַּמִּדְבָּר|במדבר פארן}} כִּי גֹזֵז נָבָל אֶת צֹאנוֹ.
שורה 15 ⟵ 16:
וַיִּשְׁלַח דָּוִד עֲשָׂרָה נְעָרִים, וַיֹּאמֶר דָּוִד לַנְּעָרִים: "עֲלוּ כַרְמֶלָה וּבָאתֶם אֶל נָבָל, וּשְׁאֶלְתֶּם לוֹ בִשְׁמִי לְשָׁלוֹם.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|ו}}
וַאֲמַרְתֶּם: {{ב|כֹּה לֶחָי|כך יהיו לכם חיים טובים}}, {{ב|וְאַתָּה שָׁלוֹם|ותברכוהו שיישרה אצלו השלום}} וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|ז}}
וְעַתָּה שָׁמַעְתִּי כִּי גֹזְזִים {{ב|לָךְ|בשבילך את הצאן}}, עַתָּה הָרֹעִים אֲשֶׁר לְךָ {{ב|הָיוּ|שבעבר היו}} עִמָּנוּ, לֹא הֶכְלַמְנוּם וְלֹא {{ב|נִפְקַד|נחסר (כי שמרנו עליהם)}} לָהֶם מְאוּמָה כָּל יְמֵי הֱיוֹתָם {{ב|בַּכַּרְמֶל|באיזורי המרעה של העיר כרמל}}.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|ח}}
שְׁאַל אֶת נְעָרֶיךָ {{ב|וְיַגִּידוּ לָךְ|שכך היה}}, וְיִמְצְאוּ {{ב|הַנְּעָרִים|נערי דוד, השליחים}} חֵן בְּעֵינֶיךָ, כִּי עַל {{ב|יוֹם טוֹב|יום שימחה, יום שממילא אתה עושה חגיגה ומכין הרבה אוכל}} {{קטן|(בנו)}} בָּאנוּ, תְּנָה נָּא אֵת אֲשֶׁר {{ב|תִּמְצָא|תוכל לתת}} יָדְךָ לַעֲבָדֶיךָ וּלְבִנְךָ לְדָוִד".
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|ט}}
וַיָּבֹאוּ נַעֲרֵי דָוִד וַיְדַבְּרוּ אֶל נָבָל כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם דָּוִד, {{ב|וַיָּנוּחוּ|עצרו מלדבר}}.
שורה 38 ⟵ 39:
{{ב|חוֹמָה|שמרו עלינו כמו חומה}} הָיוּ עָלֵינוּ, גַּם לַיְלָה גַּם יוֹמָם, כָּל יְמֵי הֱיוֹתֵנוּ עִמָּם רֹעִים הַצֹּאן.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|יז}}
וְעַתָּה דְּעִי וּרְאִי מַה תַּעֲשִׂי, כִּי {{ב|כָלְתָה|גמר בליבו, החליט דוד לעשות}} הָרָעָה אֶל אֲדֹנֵינוּ וְעַל כָּל בֵּיתוֹ, וְהוּא {{ב|וְהוּא בֶּן בְּלִיַּעַל|נבל הוא איש רשע}} {{ב|מִדַּבֵּר|מכדי שנוכל לדבר}} אֵלָיו.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|יח}}
וַתְּמַהֵר {{קטן|(אבוגיל)}} אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם, וּשְׁנַיִם {{ב|נִבְלֵי|כדי}} יַיִן, וְחָמֵשׁ צֹאן {{קטן|(עשוות)}} {{ב|עֲשׂוּיוֹת|מוכנות לאכילה}}, {{ב|וְחָמֵשׁ סְאִים|5 סאה, בין 40 ל-70 ליטר}} {{ב|קָלִי|גרגירי דגן קלויים באש}}, וּמֵאָה {{ב|צִמֻּקִים|אשכולי ענבים יבשים}}, וּמָאתַיִם {{ב|דְּבֵלִים|חבילות תאנים מיובשות}}, וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמֹרִים.
שורה 48 ⟵ 49:
וְדָוִד {{ב|אָמַר|לפני כן, בליבו}}: "אַךְ {{ב|לַשֶּׁקֶר|לחינם}} שָׁמַרְתִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר לָזֶה בַּמִּדְבָּר וְלֹא נִפְקַד מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מְאוּמָה, וַיָּשֶׁב לִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|כב}}
{{ב|כֹּה|רעה כזאת, מסויימת}} יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים {{ב|לְאֹיְבֵי דָוִד|לי, לדוד (לשון סגי נהור)}} וְכֹה יֹסִיף, אִם אַשְׁאִיר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ עַד הַבֹּקֶר {{ב|מַשְׁתִּין בְּקִיר|אף כלב/ילד/זָכַר לא ישאר בחיים}}".
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|כג}}
וַתֵּרֶא אֲבִיגַיִל אֶת דָּוִד וַתְּמַהֵר וַתֵּרֶד מֵעַל הַחֲמוֹר, וַתִּפֹּל {{ב|לְאַפֵּי|לפני}} דָוִד עַל פָּנֶיהָ, וַתִּשְׁתַּחוּ אָרֶץ.
שורה 62 ⟵ 63:
שָׂא נָא לְפֶשַׁע אֲמָתֶךָ, כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה יְהוָה לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן, כִּי מִלְחֲמוֹת יְהוָה אֲדֹנִי נִלְחָם, וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ מִיָּמֶיךָ.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|כט}}
וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ, וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי {{ב|צְרוּרָה|שמורה}} בִּצְרוֹר הַחַיִּים {{ב|אֵת|עִם}} יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ {{ב|יְקַלְּעֶנָּה|ישליכנה}} בְּתוֹךְ {{ב|כַּף הַקָּלַע|חתיכת עור הקשורה לחוט ובה מניחים את האבן, ולאחר שמניפים את החוט משחררים צדקצה אחד שלו והאבן מתעופפתעפה}}.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|ל}}
וְהָיָה {{ב|כִּי|כאשר}} יַעֲשֶׂה יְהוָה לַאדֹנִי כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶת הַטּוֹבָה עָלֶיךָ, וְצִוְּךָ {{ב|לְנָגִיד|למלך}} עַל יִשְׂרָאֵל,
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|לא}}
וְלֹא תִהְיֶה {{ב|זֹאת|נקמתך בנבל}} לְךָ {{ב|לְפוּקָה|לרעדה (שלא יאמרו שמלכותך נתייסדה בשפיכות דמים)}} וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי, וְלִשְׁפָּךְ דָּם חִנָּם וּלְהוֹשִׁיעַ אֲדֹנִי {{ב|לוֹ|את עצמו (לעשות דין לעצמו)}}. וְהֵיטִב יְהוָה לַאדֹנִי וְזָכַרְתָּ אֶת אֲמָתֶךָ".
{{ביאור:פרשה סגורה}}
 
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|לב}}
וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַל: "בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחֵךְ הַיּוֹם הַזֶּה לִקְרָאתִי.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|לג}}
וּבָרוּךְ {{ב|טַעְמֵךְ|שיכלךחכמתך}} וּבְרוּכָה אָתְּ, אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא {{ב|בְדָמִים|לידי שפיכת דם}} {{ב|וְהֹשֵׁעַ|ומלהושיע}} יָדִי {{ב|לִי|לעצמי}}.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|לד}}
וְאוּלָם חַי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מְנָעַנִי מֵהָרַע אֹתָךְ, כִּי {{ב|לוּלֵי|אם לא}} מִהַרְתְּ {{קטן|(ותבאתי)}} {{ב|וַתָּבֹאת|ותבואי}} לִקְרָאתִי, {{ב|כִּי אִם|אז לא היה}} נוֹתַר לְנָבָל עַד אוֹר הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר".
שורה 79 ⟵ 81:
וַתָּבֹא אֲבִיגַיִל אֶל נָבָל, וְהִנֵּה לוֹ מִשְׁתֶּה בְּבֵיתוֹ {{ב|כְּמִשְׁתֵּה|גדול כמו משתה שעושה}} הַמֶּלֶךְ, וְלֵב נָבָל טוֹב עָלָיו וְהוּא שִׁכֹּר עַד מְאֹד, וְלֹא הִגִּידָה לּוֹ דָּבָר קָטֹן וְגָדוֹל, עַד אוֹר הַבֹּקֶר.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|לז}}
וַיְהִי בַבֹּקֶר, בְּצֵאת הַיַּיִן מִנָּבָל, וַתַּגֶּד לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, {{ב|וַיָּמָת לִבּוֹ|נחלש ליבו}} בְּקִרְבּוֹ {{ב|וְהוּא|וגופו של נבל}} הָיָה לְאָבֶן.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|לח}}
וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים, {{ב|וַיִּגֹּף|היכה במוות}} יְהוָה אֶת נָבָל וַיָּמֹת.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|לט}}
וַיִּשְׁמַע דָּוִד כִּי מֵת נָבָל, וַיֹּאמֶר: "בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר רָב אֶת רִיב {{ב|חֶרְפָּתִי|עלבוני}} מִיַּד נָבָל, וְאֶת עַבְדּוֹ {{ב|חָשַׂךְ|מנע, הציל}} מֵרָעָה, וְאֵת רָעַת נָבָל הֵשִׁיב יְהוָה בְּרֹאשׁוֹ", וַיִּשְׁלַח דָּוִד {{ב|וַיְדַבֵּר|שליחים שידברו דברי שידוכיןשכנוע}} בַּאֲבִיגַיִל לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|מ}}
וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד אֶל אֲבִיגַיִל הַכַּרְמֶלָה, וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ לֵאמֹר: "דָּוִד שְׁלָחָנוּ אֵלַיִךְ לְקַחְתֵּךְ לוֹ לְאִשָּׁה".
שורה 89 ⟵ 91:
וַתָּקָם וַתִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה, וַתֹּאמֶר: "הִנֵּה אֲמָתְךָ לְשִׁפְחָה לִרְחֹץ רַגְלֵי עַבְדֵי אֲדֹנִי".
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|מב}}
וַתְּמַהֵר וַתָּקָם אֲבִיגַיִל וַתִּרְכַּב עַל הַחֲמוֹר, וְחָמֵשׁ נַעֲרֹתֶיהָ הַהֹלְכוֹת לְרַגְלָהּ, וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי {{ב|מַלְאֲכֵי|שליחי}} דָוִד, וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה.
 
{{כותרת1|דוד מתחתן גם עם אחינועם, שאול נותן את מיכל לפלטי בן ליש}}
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|מג}}
וְאֶת אֲחִינֹעַם לָקַח דָּוִד {{ב|מִיִּזְרְעֶאל|עיר בהר יהודה}}, וַתִּהְיֶיןָ גַּם שְׁתֵּיהֶן לוֹ לְנָשִׁים.
{{ביאור:פרשה סגורה}}
 
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|כה|מד}}
שורה 99 ⟵ 102:
<section end=פרק כה/>
{{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|שמואל א|כה}}
<noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
==הערות==
* "נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (פסוק כט) - לרוב פרשו על פי הפשט שמדובר בברכה לחיי העולם הזה, שיאריך ימים ושאול לא יהרגהו. חז"ל השליכו את הפסוק על העולם הבא: "תניא ר' אליעזר אומר: נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר: והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים" ([[שבת קנב ב]]). כך גם פירש המצודת דוד: "ובעבור זה תהיה נפש אדוני צרורה בצרור החיים הנצחיים הרוחניים אחר הפרדה מן הגוף". מכאן התגלגל הביטוי "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים" הנכתב על גבי מצבות (ובקיצור: תנצב"ה). להרחבה ר' ב[https://www.hamichlol.org.il/%D7%AA%D7%94%D7%90_%D7%A0%D7%A9%D7%9E%D7%AA%D7%95_%D7%A6%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%91%D7%A6%D7%A8%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D אנציקלופדיית המכלול].
 
* "כַּף הַקָּלַע" - מכאן הביטוי הקבלי המתאר שלב בין המוות לגהנום - ר' בערך [[W:כף הקלע|כף הקלע]] בוויקיפדיה.