שם הגדולים (קרענגיל)/חלק ב/סדר תנאים: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 318:
{{שוליים למטה|(כט)}} ובשו"ת חו"י סי' צ"א ושו"ת ב"א סי' כ"ז מסתפקים היכא דמסייען לי' כללא דיחיד ורבים או סתם משנה אם הוא יוצא מן הכלל והלכה כר"א עי"ש.
{{שוליים למטה|(ל)}} ודוקא בבבלי ולא בירושלמי, ועיין נו"ב אה"ע סימן נ"ט ומש"ל סי"ח עי"ש, וכתב עוד שם סי"ט בשם י"מ דכלל הזה הוא דוקא בב"ב לבד ע"ש וצ"ע דלא מצינו כן בשום מקום זולת גבי רבה ור"י דהלכה כרבה בר מג' עיין תוס' בבא בתרא קי"ד ע"ב ועוד דהא החולץ למעוברת אינו בב"ב וא"ל
{{שוליים למטה|(לא)}} ובשו"ת חו"י סימן צ"ד מסתפק בדבר הנוגע לממונא ולאיסורא הלכה כמאן וכן בסה"ד הניח הדבר בצ"ע ע"ש ואל"ק עפמ"ש הרא"ש ([[רבינו אשר על הש"ס/בבא קמא/פרק ד|ב"ק ל"ז (פ"ד סימן ד')]]) לענין פלוגתא דרב ושמואל בשור נגח אי צריך שתשלש בדילוג וכן בנדה לענין ווסת הדילוג שכ' דעיקר הפלוגתא בווסתות הוא הלכתא כרב באיסורא והכ"נ בממונא, וכן דעתי נוטה דמאיזה טעם עשו חכמי הגמרא כללא דא בודאי ידעו דרב היה מדקדק בהוראת או"ה ביותר וכן שמואל בדיני ודברי הרא"ש אלו נכונים בטעמן, וע"כ צע"ק ע"ד הה"מ שכתב דטעם הרמב"ם שפסק בשניהם כשמואל כיון דבנדה מסיק הגמרא תניא כוותיה דשמואל ע"ש, {{ממ רמב"ם|ח|איסורי ביאה|ו}} וא"ל עפמ"ש היד מלאכי באם מצינו מחלוקת תנאים גם כן באותו ענין לא קיי"ל כהך כללא ע"ש ויש להביא קצת ראיה משבת {{הפניה-גמ|שבת|קמו|א}} לענין גובתא דפסקי' כשמואל ({{ממ רמב"ם|כג|שבת|}} [[שולחן ערוך אורח חיים שיד|ובאו"ח סימן שי"ד]]) וכן כאן בווסתות מצינו גם כן פלוגתא דתנאי וע"כ פסק הרמב"ם כשמואל, ועיין רא"ש נדה פרק האשה רבה במע"מ ול"ח שם ועיין רש"י חולין צ"ה ע"ב ומעיו"ט ריש פרק תפלת השחר עי"ש וצע"ק על הגאונים הנ"ל של"ה דברי הרא"ש והה"מ הנ"ל, והיכא דפליגי רב ושמואל ולוי הלכתא כלוי ואפילו באיסורא (וע"ל סי' כ"ח) ועיין [[כסף משנה/הלכות תענית#פרק ה|כסף משנה הל' תענית פ"ה הט"ו]] [[טור אורח חיים תקסח|ובית יוסף או"ח סי' תקס"ח]].
{{שוליים למטה|(לב)}} עיין תוס' חולין {{ממ|חולין|יג|ב}} דתרי ר"ה הווי.
{{שוליים למטה|(לג)}} איתא בשבועות {{הפניה-גמ|שבועות|מא|ב}} דר' נחמן אמר אנא ורב ששת דתנינא הלכתא ספרא ספרי ותוספתא וכולי גמרא ע"ש וצע"ק שנראה קצת כיהורא ולא ראיתי מי שהתעורר בזה.
{{שוליים למטה|(לד)}} והיכא דיש עוד אמורא דלא ס"ל כרבה הלכה כר"י, עיין [[ט"ז על אורח חיים שכג|טו"ז או"ח שכ"ג סק"ה]] ועיין ספר מלא הרועים סוף ערך רבה ור"י ולפמ"ע הריצב"א עירובין מ' ד"ה אדעתא דהלכתא כר"ש דסיני הוה אם כן יקשה דהרי גם ר' יוסף סיני הוה כדאיתא סוף ברכות. ואל"ק עפמ"ש תוס' {{ממ|בבא קמא|נו|ב}} דהא דהלכתא כרבה דוקא בב"ב הוא עי"ש, ובתוס' [[גיטין עד ב|גיטין דף ע"ד ע"ב]] ד"ה רבה ובמלחמות פי"ט דמס' שבת. ומצאתי כדברי בהג"ה הגאון מוהרז"ו באסקוויץ לעירובין עי"ש.
{{שוליים למטה|(לה)}} וז"ל הגמרא שם דף צ"ג בכה"ת כולה רבינא לקולא ור"א לחומרא והלכה כרבינא לקולא בר מהני ג' דר' אחא לקולא והלכתא כוותי' לקולא, עי"ש. ולכאורה דלפי זה יותר הול"ל ר"א ורבינא הלכתא כמאן דמיקל ואולי אגב אורחא קמ"ל דלא לטעות ולהפוך הגירסא, ואולם מן הכלל הזה יצא מ"ש בסוטה כ"ה ע"א וע"ז כ"ז ל"ג וע"ה ע"ב, ועי' גם כן פסים ריש פרק כיצד צולין.
{{שוליים למטה|(לו)}} ועיין תוס' [[מנחות קב ב|מנחות ק"ב ע"ב]] [[קידושין מ ב|וקידושין מ' ע"ב]] [[חולין קלב א|וחולין קל"ב]] דתרי רב כהנא הוו ואחד ל"ה כהן ומתלמידי דרב הוה עי"ש, וכן מצינו דתרי רב אשי הוו וא' ר"א הקדמון (וע' הג"ה הגרי"ב למבוא התלמוד).
{{שוליים למטה|(לז)}} ונ"ל דכלל זה הוא רק היכא דפליגי אביי ורבא להדיא מה שאין כן דאתמר רק מכללא ולמדתי כן מדברי [[ט"ז על אורח חיים רנב|הטו"ז או"ח סי' רנ"ב]] עי"ש.{{ש}}
ומ"ש העו"ש סוף סימן ש"מ דע' של יע"ל קג"ם הוא עימור דאין עימור רק בגידולי קרקע {{ממ|שבת|עג|א}} צ"ע מב"ק ע"ג, דאיתא שם להדיא דע' הוא עד זומם עי"ש, ודוקא אביי ורבא הלכה כרבא אמנם נגד רבה הלכה כאביי דהוא בתרא. מ"מ פ"ח מה' שבת (וע' הג"ה ש"ץ סוף הספר).
{{שוליים למטה|(לח)}} וא"ל עפמש"ל ס"י דכל באמת אמרו הלל"מ הוא ועכ"ז מצינו אותו אף במידי דעקרו דרבנן ור"ל דהוא כעין הלל"מ בלי חולק או כמ"ש המח' בספרו יעיר אוזן דהלל"מ כך הי' כשיגזרו חכמים לא יגזרו רק כך עי"ש. ויש להבינו עפמשז"ל דאף מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמרה למשה מסיני {{ממ|ירושלמי|מגילה|ד|}} ועד"ז נוכל לומר גם כאן ומכ"ש על דבר קבלה כמו על פסוקי נ"ך אמרי' עלי' אמר רחמנא {{ממ|ראש השנה|לד|א}} ועי' עוד מזה בחי' הרד"ם על ספר המצות להרמב"ם שורש א'.
{{שוליים למטה|(לט)}} ואולם באיסור דרבנן אזלי' לקולא (ע' יד מלאכי) וראה זה מצאתי דגם באיסור דרבנן מצינו לחומרא לשי' הרי"ף ורמב"ם באיבעי' דלא אפשיטא לענין ישראל ועכו"ם שקבלו שדה בשותפות סתם, לענין שבת ע"ז כ"ב וש"ע רמ"ה בב"י שם ואולי חומרא דשבת שאני.
{{שוליים למטה|(מ)}} וכן בדיני ממונות הלך אחר המיקל (ר"ן פ"ב דר"ה) וג' מחלוקת וד' חי' בדבר, שיטת בה"ג הרי"ף והרמב"ם כלישנא דמחמיר בתרי לישנא דתנאי ואמרואי, שיטת הריב"א דלעולם הלכה כלישנא קמא שהוא כרבים דאיכא דאמרי המה דברי מיעוט, שיטת הרי"ץ בן גיאת דהלכה כלישנא בתרא דאחרון אחרון חביב. והרא"ש מחלק בדבר דזה דוקא באיכא דאמרי דבש"ס מה שאין כן באיכא דמתני לה ארישא וכו' דאורחא למימר רישא תחלה ובזה מדחי לי' שי' הרי"ץ בן גיאת בר"ה פ"ב דפסק כלישנא בתרא דר"י אליבא דר"נ עי"ש, וכעת זכינו לספר מאה שערים לריצב"ג ומצאתי שהרגיש בעצמו בזה, ומסיים שם דעכ"ז מידי ספיקא לא נפקא הי רישא והי סיפא ויש להעמיד עצמנו על קבלתינו דזה הוא האחרונה וכן הלכה ע"ש. ולכאורה דברי הרא"ש הנ"ל סותרין זה את זה במ"ש ר"פ כל הבשר גבי חמי האור עי"ש ובפרק קמא דע"ז סי' ב' ותוס' שם ושבועות מ"א ד"ה מאן וכו' ע"ש.
{{שוליים למטה|(מא)}} עיין [[תוספות יום טוב על עדיות ב|תוי"ט עדיות פ"ב מ"ג]] ובתוספת שבת ש"מ סקי"ח.
{{שוליים למטה|(מב)}} והג"מ דוד פארדו ז"ל חי' ע"ז ס' למנצח לדוד כולל לתרץ ולישב כל מקום דמסיים לי' בקשי' בכולא דתלמודא (נדפס בש"ס וויען שנת כת"ר) ועמ"ש הרשב"ם [[בבא בתרא נב ב|ב"ב נ"ב ע"ב]] משמיה דר"ח והגאונים דהיכא דעלתה בקשי' לא בטלו דברי אותו אמורא אלא דלא אשתכח פירוקא בההוא שעתא ותליא וקיימא כ"כ רש"י [[סנהדרין עב א|סנהדרין דף ע"ב]] [[סנהדרין קיב א|וקי"ב]] והרא"ש ברכות דף כ"ו בשם רה"ג כתב דהא דעומד הש"ס בקשיא לאו משום דמשבשתא הוא רק משום דטעמא מסתבר מעצמו הוא לרוב פשיטותא ל"צ לפרשו ע"ש ובתלמודי דרבינו יונה ברכות כ"ט.
{{שוליים למטה|(מג)}} ובקיצור כללי המשנה {{להשלים}}
==הגהות ויקיעורכים==
| |||