עמוד:יוסף יהודה הלוי טשארני. המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז. 1884.pdf/46

── 41 ──

מצבם המדינית אינם יודעים, אבל זוכרים שבשנת התקנ"ז ליצירה (1797 לס"ה) ^[1] בא סורכֿאַיי-כֿאַן מקאַזי-קומוך (Сурхай-ханъ Казыкумухсій) עם חילו בסתר אל הכפר אבא-סבא בליל שלישי של פסח, ושלל את כל בתי ישראל, רוב מהם נהרגו במיתות משונות, מאה וחמשים בתים נלקחו בשביה לקאזי-קומוך בממשלת הכֿאן ב{{:w:ru:Кюринский округ|קיורינסק}}, ואלה אשר ברחו על נפשם באו לדרבנד אל השר שיך-אלי-כֿאן בן בפעט-אַלי-כֿאַן, ויבקשו אותו שיתן להם הרשיון להתישב בדרבנד, וברשייונו נתישבו אז בדרבנד במקום מיוחד אשר חלק להם השר בתוך העיר, וגם עשה החסד עמהם והשתדל אצל השר סורכֿאיי-כאן הנ"ל, שישיב את השבוים, אבל לא כלם חזרו בשלום מן השביה ההיא לדרבנד, כי רבים מהם נמכרו לעבדים ולשפחות, מלבד אשר נהרגו, ואלה אשר ברחו על נפשם מצאו מפלט למו בכפרים אשר בסביבות דרבנד. -- --

במה שנוגע לחרבן הכפר אַבאַ-סבא ספר לי איש אחד מנכבדי זקני העיר ושמו ר' אברהם כי יש קבלה בידו מאביו ואמו אשר ישבו בכפר אבא-סבא הנ"ל, שהיה בן תשעה חדשים בעת החרבן ההוא, וכה יספר מה ששמע מאבותיו:

ביום א' דחוה"מ פסח, הלכו יהודים הרבה מן הכפר אל הים לצוד דגים, ולא באו בערב אל בתיהם, בבוקר ביום השני בבואם אל הכפר, והנה אימת מות נפלה עליהם בראותם שכל בתי הכפר נשללו ונשרפו באש, הרוגים רבים מושלכים על פני חוצות, רבים מהם נשחטו כצאן, ורבים נדקרו בדקרים (קינזשאלים) וראשיהם נכרתו מעליהם ונפזרו אחד הנה ואחד הנה. ילדים קטנים ויונקי שדים חיים מצאו עוד בתוך החרבות, אשר לא הניחו השודדים לאמותיהם לקחת אותם בשביה, יען כי אנשי סורכֿאַיי-כֿאן באו אליהם בלילה בסתר, ונאלצו לכלות מעשיהם עד אור הבוקר, שלא יתגלה הדבר להכֿאַן בדרבנד. הזקן ר' אברהם אמר לי שגם אחותו עלמה נחמדה ויקרה עם אחיו הגדול ממנו נלקחו אז בשביה, ונמכרה אחותו לשפחה למושלמני אכזרי בכפר אחד, ולא ראה אחיו את אחותו כל ימי חייו.

עוד זקן אחד ספר לי כי היה תלמיד אצל ר' עקיבא החכם באותו הכפר, ויספר לו ר' עקיבא, כי גם הוא נשבה בין הפראים העריצים, ונמכר לעבד לאחד המושלמנים, ויבך ר' עקיבא על האסון הנורא אשר קרהו, יומם ולילה, בכל זאת שרת את אדונו בכבוד ובאימה, וימצא חן בעיני אדונו. ואשתו, תפצור האשה את בעלה שיעשה חסד עם האיש הזה, להוציאהו חפשי מעבדותו. המושלמני באהבו את אשתו עשה את רצונה, ויקרא המושלמני פעם את ר' עקיבא, והודיעו כי בן חורין הוא ויכול ללכת לאיזה מקום שירצה. כצרי לכאב נעכר היתה השורה להיהודי האומלל, ויחבק וינשק את אדונו על רוב טובו וחסדו אשר עשה עמו, ויעזוב ר' עקיבא את ביתו, והלך לו לכפר אחד של יהודים ללמוד תורה, במשך הזמן בא אל אֶחיו לדרבנד ושם עד יום מותו הרביץ תורה בישראל.

י) הנסיעה אל חרבות הכפר אבא-סבא.

למען דעת אל נכון אם נכונים דברי הקהל שבאו לאַבאַ-סבא לפני שתי מאות שנה בערך, אמרתי בלבבי לנסוע אל הכפר ההוא ולראות את המצבות אשר בשדה

1. מספרי דברי הימים של המדינה נראה, כי חרבן אבא-סבא היה בשנת התקנ"ט (1799) ולא בשנת התקנ"ז כפי המסורה ביד הזקנים.