ביאור:שמואל א יד: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מוסיף <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
מ שיפוץ קל
 
שורה 1:
<noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
{{ביאור:כותרת עליונה שמואל|שמואל א|יד}}<section begin=פרק יד/>
{{כותרת1|יונתן ונערו תוקפים את הפלישתים ומבהילים אותם}}
שורה 11 ⟵ 10:
וּבֵין {{ב|הַמַּעְבְּרוֹת|מקומות נוחים לעבור את הגיא}} אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ יוֹנָתָן לַעֲבֹר {{ב|עַל|אל, לכיוון}} מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, {{ב|שֵׁן הַסֶּלַע|צוק}} מֵהָעֵבֶר מִזֶּה וְשֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה, וְשֵׁם הָאֶחָד בּוֹצֵץ וְשֵׁם הָאֶחָד סֶנֶּה.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|ה}}
הַשֵּׁן הָאֶחָד {{ב|מָצוּק|סלע}} מִצָּפוֹן מוּל מִכְמָשׂ, וְהָאֶחָד {{ב|מִנֶּגֶב|מדרום}} מוּל גָּבַע.
{{ביאור:פרשה סגורה}}
 
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|ו}}
שורה 21:
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן: "הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹבְרִים אֶל הָאֲנָשִׁים, וְנִגְלִינוּ אֲלֵיהֶם.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|ט}}
אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ: '{{ב|דֹּמּוּ|עימדו במקומכם}} עַד הַגִּיעֵנוּ אֲלֵיכֶם', וְעָמַדְנוּ {{ב|תַחְתֵּינוּ|במקומינו (כי גישה כזאת מצד פלישתים מראה על בטחון עצמי גבוה)}} וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|י}}
וְאִם כֹּה יֹאמְרוּ: '{{ב|עֲלוּ עָלֵינוּ|בואו אלינו}}', {{ב|וְעָלִינוּ|נבוא אליהם ונתקיף אותם (כי בכך הם מראים שהם מפחדים לזוז ממקומם)}}, כִּי נְתָנָם יְהוָה בְּיָדֵנוּ, {{ב|וְזֶה|החלטת הפלישתים אם לבא אלינו או לקרא לנו, תהיה לנו לסימן מה'}} לָּנוּ הָאוֹת".
שורה 27:
{{ב|וַיִּגָּלוּ|היתגלו, ניראו}} שְׁנֵיהֶם אֶל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים: "הִנֵּה עִבְרִים יֹצְאִים מִן הַחֹרִים אֲשֶׁר הִתְחַבְּאוּ שָׁם".
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|יב}}
וַיַּעֲנוּ אַנְשֵׁי {{ב|הַמַּצָּבָה|מצב פלישתים}} אֶת יוֹנָתָן וְאֶת נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמְרוּ: "עֲלוּ אֵלֵינוּ וְנוֹדִיעָה אֶתְכֶם דָּבָר", {{ב|{פ}|בעלי המסורה סימנו פיסקה באמצע פסוק כדי להבדיל בין דברי הפלישתים לדברי יונתן (וכן בפסוק יט)}}<BR> וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן אֶל נֹשֵׂא כֵלָיו: "עֲלֵה אַחֲרַי, כִּי נְתָנָם יְהוָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל".
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|יג}}
וַיַּעַל יוֹנָתָן {{ב|עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו|טיפס על הצוק בעזרת ידיו ורגליו}} וְנֹשֵׂא כֵלָיו אַחֲרָיו, {{ב|וַיִּפְּלוּ|הפלישתים הוכו ונפלו}} לִפְנֵי יוֹנָתָן, וְנֹשֵׂא כֵלָיו {{ב|מְמוֹתֵת אַחֲרָיו|ממית את מי שיונתן לא הרג}}.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|יד}}
וַתְּהִי הַמַּכָּה הָרִאשֹׁנָה אֲשֶׁר הִכָּה יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו כְּעֶשְׂרִים אִישׁ, {{ב|כְּבַחֲצִי מַעֲנָה צֶמֶד שָׂדֶה|על שטח של חצי שדה שצמד בקר חורשים ביום}}.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|טו}}
וַתְּהִי {{ב|חֲרָדָה|פחד}} בַמַּחֲנֶה, בַשָּׂדֶה וּבְכָל הָעָם, הַמַּצָּב {{ב|וְהַמַּשְׁחִית|קבוצת לוחמים שמטרתה להשחית ולהרוס}} חָרְדוּ גַּם הֵמָּה, {{ב|וַתִּרְגַּז הָאָרֶץ|מחנה פלישתים התרגש}} וַתְּהִי לְחֶרְדַּת {{ב|אֱלֹהִים|גדולה}}.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|טז}}
וַיִּרְאוּ {{ב|הַצֹּפִים|התצפיתנים}} {{ב|לְשָׁאוּל|של צבא שאול}} בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן, וְהִנֵּה {{ב|הֶהָמוֹן|הפלישתים}} נָמוֹג {{ב|וַיֵּלֶךְ וַהֲלֹם|הולכים ומכים אחד בשני}}.
{{ביאור:פרשה פתוחה}}
 
{{כותרת1|שאול מתקיף אחרי הפלישתים ומשביע את העם לא לאכול עד שיסתיים המרדף}}
שורה 43 ⟵ 44:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה: "{{ב|הַגִּישָׁה|קרב את}} אֲרוֹן הָאֱלֹהִים", כִּי {{ב|הָיָה|היה ברשות ישראל}} אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא, {{ב|וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל|עם בני ישראל}}.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|יט}}
וַיְהִי {{ב|עַד|בזמן ש}} דִּבֶּר שָׁאוּל אֶל הַכֹּהֵן וְהֶהָמוֹן אֲשֶׁר בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וָרָב, {{ביאור:פרשה פתוחה}}<BR> וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַכֹּהֵן: "{{ב|אֱסֹף יָדֶךָ|משוך את ידך מלשאול את ה', כי אין זמן לכך}}".
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|כ}}
{{ב|וַיִּזָּעֵק|התאספו}} שָׁאוּל וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד הַמִּלְחָמָה, וְהִנֵּה הָיְתָה חֶרֶב {{ב|אִישׁ בְּרֵעֵהוּ|הפלישתים היכו אחד את השני מרוב ההמולה}}, מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד.
שורה 53 ⟵ 54:
וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהַמִּלְחָמָה עָבְרָה אֶת בֵּית אָוֶן.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|כד}}
וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל {{ב|נִגַּשׂ|נדחק על ידי שאול להמשיך ולהלחם}} בַּיּוֹם הַהוּא, {{ב|וַיֹּאֶל|השביע באלה, קללה}} שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר: "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי", וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם.
{{ביאור:פרשה סגורה}}
 
{{כותרת1|יונתן אוכל דבש, ישראל אוכלים על הדם, ה' לא עונה לשאול}}
שורה 59 ⟵ 61:
וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ בַיָּעַר, וַיְהִי {{ב|דְבַשׁ|כוורות של דבורים נמסו מהחום, והדבש נזל}} עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|כו}}
וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַיַּעַר וְהִנֵּה {{ב|הֵלֶךְ|נזילת}} דְּבָשׁ, וְאֵין {{ב|מַשִּׂיג|מגיע, מביאמקרב}} יָדוֹ אֶל פִּיו, כִּי יָרֵא הָעָם אֶת הַשְּׁבֻעָה.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|כז}}
וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם, וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ {{ב|בְּיַעְרַת|בחלת}} הַדְּבָשׁ, וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו {{קטן|(ותראנה)}} {{ב|וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו|עיניו חזרו לראות בבהירות, מכך שאכל אחרי הרבה זמן שלא בא אוכל לפיו}}.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|כח}}
וַיַּעַן אִישׁ מֵהָעָם וַיֹּאמֶר: "הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אָבִיךָ אֶת הָעָם לֵאמֹר 'אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם הַיּוֹם', וַיָּעַף הָעָם".
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|כט}}
וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן: "{{ב|עָכַר|הביא רעה}} אָבִי {{ב|אֶת הָאָרֶץ|על עם הארץ}},. רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי, כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|ל}}
{{ב|אַף כִּי|וכך כמובן ש}} לוּא אָכֹל אָכַל הַיּוֹם הָעָם מִשְּׁלַל אֹיְבָיו אֲשֶׁר מָצָא, כִּי עַתָּה {{ב|לֹא רָבְתָה|האם לא היתה רבה המכה? (בוודאי שכן)}} מַכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים".
שורה 71 ⟵ 73:
וַיַּכּוּ בַּיּוֹם הַהוּא בַּפְּלִשְׁתִּים מִמִּכְמָשׂ {{ב|אַיָּלֹנָה|לכיוון עמק אילון}}, וַיָּעַף הָעָם מְאֹד.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|לב}}
{{קטן|(ויעש)}} וַיַּעַט הָעָם אֶל {{קטן|(שלל)}} הַשָּׁלָל, וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר וַיִּשְׁחֲטוּ {{ב|אָרְצָה|על האדמה}}, וַיֹּאכַל הָעָם {{ב|עַל הַדָּם|עם הדם בניגוד לציווי ב[[ביאור:ויקרא יט#כג|ויקרא יט, כג]]}}.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|לג}}
וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר: "הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַיהוָה לֶאֱכֹל עַל הַדָּם", וַיֹּאמֶר: "בְּגַדְתֶּם! {{ב|גֹּלּוּ|גלגלו, הביאו}} אֵלַי הַיּוֹם {{ב|אֶבֶן גְּדוֹלָה|כדי שישחטו עליה ולא על האדמה (וכך הדם לא ישפך לאדמה)}}".
שורה 77 ⟵ 79:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "{{ב|פֻּצוּ|התפזרו}} בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם: הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ {{ב|שְׂיֵהוּ|את השה שלו}} וּשְׁחַטְתֶּם {{ב|בָּזֶה|על האבן הגדולה}} וַאֲכַלְתֶּם, וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַיהוָה לֶאֱכֹל אֶל הַדָּם", וַיַּגִּשׁוּ כָל הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה, וַיִּשְׁחֲטוּ שָׁם.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|לה}}
וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַיהוָה, {{ב|אֹתוֹ|על בסיס האבן הגדולה}} {{ב|הֵחֵל|התחיל}} לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה.
{{ביאור:פרשה פתוחה}}
 
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|לו}}
שורה 86 ⟵ 89:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "{{ב|גֹּשׁוּ הֲלֹם|קרבו לכאן}} כֹּל פִּנּוֹת הָעָם, וּדְעוּ וּרְאוּ, בַּמָּה הָיְתָה הַחַטָּאת הַזֹּאת הַיּוֹם.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|לט}}
כִּי {{ב|חַי יְהוָה|אני נשבע בה'}} הַמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי {{ב|אִם|שאפילו אם}} {{ב|יֶשְׁנוֹ בְּיוֹנָתָן|החטא הוא בגלל יונתן}} בְּנִי - כִּי מוֹת יָמוּת", וְאֵין עֹנֵהוּ מִכָּל הָעָם.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|מ}}
וַיֹּאמֶר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל: "אַתֶּם תִּהְיוּ {{ב|לְעֵבֶר אֶחָד|לצד אחד בהגרלה}} וַאֲנִי וְיוֹנָתָן בְּנִי נִהְיֶה לְעֵבֶר אֶחָד", וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל שָׁאוּל: "הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה".
{{ביאור:פרשה סגורה}}
 
{{כותרת1|שאול מגלה בהגרלה שיונתן חטא, והעם פודה את יונתן ממוות}}
שורה 96 ⟵ 100:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "הַפִּילוּ בֵּינִי וּבֵין יוֹנָתָן בְּנִי", וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|מג}}
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יוֹנָתָן: "הַגִּידָה לִּי מֶה עָשִׂיתָה?", וַיַּגֶּד לוֹ יוֹנָתָן וַיֹּאמֶר: "טָעֹם טָעַמְתִּי בִּקְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי מְעַט דְּבַשׁ, הִנְנִי אָמוּת".
{{ביאור:פרשה סגורה}}
 
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|מד}}
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "{{ב|כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף|לשון שבועה}}, כִּי מוֹת תָּמוּת יוֹנָתָן".
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|מה}}
וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל: "הֲיוֹנָתָן יָמוּת {{ב|אֲשֶׁר|שהרי הוא אשר}} עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל? חָלִילָה,! חַי יְהוָה אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה, {{ב|כִּי עִם|שהרי בעזרת}} אֱלֹהִים {{ב|עָשָׂה|יונתן עשה את מעשה הגבורה}} הַיּוֹם הַזֶּה", {{ב|וַיִּפְדּוּ|שילמו כסף תמורת נפשו (למרות שב[[ביאור:ויקרא כז#כט|ויקרא כז, כט]] כתוב שאסור - כאן חטאו היה בשוגג)}} הָעָם אֶת יוֹנָתָן וְלֹא מֵת.
{{ביאור:פרשה סגורה}}
 
{{כותרת1|שאול נלחם באויבי ישראל, מישפחתו של שאול}}
שורה 109 ⟵ 115:
וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל, וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו: בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי {{ב|צוֹבָה|ארם צובה}} וּבַפְּלִשְׁתִּים, וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה {{ב|יַרְשִׁיעַ|ינצח}}.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|מח}}
וַיַּעַשׂ חַיִל וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק, וַיַּצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד {{ב|שֹׁסֵהוּ|הבוזזים אותם}}.
{{ביאור:פרשה פתוחה}}
 
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|מט}}
שורה 116 ⟵ 123:
וְשֵׁם אֵשֶׁת שָׁאוּל אֲחִינֹעַם בַּת אֲחִימָעַץ, וְשֵׁם שַׂר צְבָאוֹ אֲבִינֵר בֶּן נֵר {{ב|דּוֹד שָׁאוּל|נר היה דוד שאול}}.
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|נא}}
וְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וְנֵר אֲבִי אַבְנֵר {{ב|בֶּן אֲבִיאֵל|היו בנים של אביאל}}.
{{ביאור:פרשה סגורה}}
 
{{ביאור:אות-פסוק|שמואל א|יד|נב}}
וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה {{ב|חֲזָקָה|קשה וארוכה}} עַל פְּלִשְׁתִּים כֹּל יְמֵי שָׁאוּל, וְרָאָה שָׁאוּל כָּל אִישׁ גִּבּוֹר וְכָל בֶּן חַיִל וַיַּאַסְפֵהוּ אֵלָיו.
{{ביאור:פרשה פתוחה}}
<section end=פרק יד/>
{{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|שמואל א|יד}}
<noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
==הערות==
*