מדרש זוטא (בובר)/מגילת איכה/פרשה א: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 99:
[יח]. דבר אחר '''מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה''' ([[ירמיה ח כג]]), מה כתיב למעלה מן הענין, עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי ([[ירמיה ח כא]]), הקב"ה אמר פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי ([[איכה ג מח]]), אילולא שהכתוב מדבר היה הלשון האומרו חייב לחתכו אברים אברים, אלא קדמו ראשונים, שנאמר וְקַדְמֹנִים אָחֲזוּ שָׂעַר ([[איוב יח כ]]), כתוב שער תלויה. משל לבן מלך שבקש להגביה אבן, כיון שבא להגביה אותה נפלה עליו ושברתו שמע המלך שנשבר בנו התחיל לומר נשברתי, אמרו לו בני פלטין בנך נשבר ואתה אומר נשברתי? כך אמר הקב"ה כביכול עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי ([[ירמיה ח כא]]), מהו קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי ([[ירמיה ח כא]]), משל לחכם שלא ראה אבל מימיו, היה לו בן אחד ומת, קרא לכל תלמידיו אמר להם בבקשה מכם הראו לי היאך אבלים מתאבלים, אמרו לו אבל קורע בגדיו, אמר להם אף אני קורע, אמרו לו אבל יושב ודומם לעצמו ומראה פנים, אמר להם אף אני יושב כן, אמרו לו אבל כופה מטתו, אמר להם אף אני כופה מטתי, אמרו לו אבל לובש שחורים, אמר להם אף אני לובש שחורים, אמרו לו אבל בוכה ביום ובלילה, אמר להם אף אני אבכה ביום ובלילה. החכם זה האלהים, שנאמר יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה ([[משלי ג יט]]), כיון שחרבה ירושלם וציון ובית המקדש ועברו על ישראל כל אותן הצרות שנאמר אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי ([[ירמיה טו ב]]), קרא הקב"ה למלאכי השרת אמר להם הראו לי האיך בני אדם מתאבלים, אמרו לו אבל קורע את בגדיו, אמר להם אף אני קורע, שנאמר עָשָׂה יְהוָה אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם ([[איכה ב יז]]), אמרו לו האבל יושב לעצמו ומראה פנים, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו ([[איכה ג כח]]) אמרו לו האבל כופה מטתו, אמר להם אף אני עושה כן, חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו ([[דניאל ז ט]]), אמרו לו האבל מכבה פנסין, אמר להם אף אני עושה כן שנאמר רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם. רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ ([[ירמיה ד כג]], [[ירמיה ד כד]]), וכתיב רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם ([[ירמיה ד כה]]), ואין אדם אלא ישראל שנאמר וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם ([[יחזקאל לד לא]]), אמרו לו האבל לובש שחורים, אף אני לובש שנאמר אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם ([[ישעיה נ ג]]), אמרו לו אבל בוכה ביום ובלילה, [אמר להם] אף אני בוכה ביום ובלילה, שנאמר וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי ([[ירמיה ח כג]]), מי בוכה? כביכול הקב"ה, דומה לחכם שיו לו שני בנים משכים ומוליכם לבית הספר, מעריב ומוליכם לבית המשתה, אחר ימים מתו לו שניהם, והיה משכים והולך לבית הספר ובוכה, מעריב הולך ולבית המשתה ובוכה, כך כשחרבה ציון וירושלים, היה הקב"ה משכים והולך לציון ומבקש אדם מישראל שמה, ולא היה מוצא שם בריה, ומעריב הולך לירושלים ומבקש אדם מישראל שמה, ולא היה מוצא שם בריה, לכך נאמר וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי ([[ירמיה ח כג]]):
[יט]. דבר אחר '''מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה''' ([[ירמיה ח כג]]), מהו מי יתן ראשי מים? אמר הקב"ה [הלואי] הנחתי עולם תהו ובהו כשם היה שנאמר וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם ([[בראשית א ב]]), ואין ראשי שנאמר כאן אלא ברייתו של עולם, שנאמר בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים ([[בראשית א א]]):
דבר אחר * וכשיצאו ישראל ממצרים אמר משה וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל ([[שמות יד ל]]), וכשיצאו ישראל מירושלים אמר ירמיה נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם ([[איכה א יד]]),
* כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו ([[תהלים קיד ב]]), וכשיצאו ישראל מירושלים אמר ירמיה סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ ([[איכה ד טו]]),
|