מדרש זוטא (בובר)/מגילת איכה/נוסחא שניה: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 113:
חזרו הנביאים לפני הקב"ה ואמרו לפניו רבנו של עולם אינה מקבלת ממנו תנחומים, אמר להם הקב"ה אני ואתם נלכה לנחמה, הדא הוא דכתיב נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי ([[ישעיה מ א]]), נחמוה עמי, נחמוה עליונים נחמוה תחתונים, נחמוה ראשונים נחמוה אחרונים:
אמר רבי אחא משחרבה ציון וירושלם ובית המקדש ונשרף ההיכל וגלו ישראל ויצאו בקולרין, היו ישראל מבקשים לבכות ולא הניחום השומרים, אלא היו רודפים אותם ומכים אותם על צואריהם, שאמר עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ וְלֹא הוּנַח לָנוּ ([[איכה ה ה]]), שלא הונח להם לבכות, וכיון שיצא יום ראשון נפנו אלו לאכילה ולשתיה, ואלו נפנו לבכות, שכן צוה נבוזראדן שר הטבחים על ירמיה ואמר לו נבוכדנצר לנבוזראדן, קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע כִּי [אם] כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ ([[ירמיה לט יב]]), אמרו ישראל לירמיה נעשה תנאי בינינו, אתה הולך ברוחה, תהיה בוכה ביום, ואנו נתונים בקולרין נבכה בלילה, וכן עשו, ירמיה היה בוכה ביום ואמר אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ יוֹם אֲשֶׁר יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל יְהִי בָרוּךְ. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת אָבִי לֵאמֹר יֻלַּד לְךָ בֵּן זָכָר שַׂמֵּחַ שִׂמֳּחָהוּ ([[ירמיה כ יד]],[[ירמיה כ טו]]), [וישראל בוכים בלילה, שנאמר בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה ([[איכה א ב]])], אמר הקב"ה ישראל בוכים בלילה, וירמיה בוכה ביום, ואני בוכה ביום ובלילה, שנאמר אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי ([[ירמיה ח כג]]):
[יח]. דבר אחר '''מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה''' ([[ירמיה ח כג]]), מה כתיב למעלה מן הענין, עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי ([[ירמיה ח כא]]), אמר הקב"ה פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי ([[איכה ג מח]]), אילולא שהכתוב מדבר היה הלשון האומרו חייב לחתכו אבר אבר, אלא קדמו ראשונים, [שנאמר וְקַדְמֹנִים אָחֲזוּ שָׂעַר ([[איוב יח כ]]), כתיב שער תלויה].
משל לבן מלך שבקש להגביה אבן, כשהגביה נפלה עליו ושברתו, שמע המלך שנשבר בנו, התחיל לומר נשברתי, אמרו לו בני פלטין בנך נשבר, ואתה אומר נשברתי? כך אמר הקב"ה כביכול עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי ([[ירמיה ח כא]]).
משל לחכם שלא ראה אבל מימיו, והיה לו בן אחד ומת, קרא לכל תלמידיו, אמר להם מבקש מכם הראו לי כיצד אבלים מתאבלים, [אמרו לו אבל קורע בגדיו, אמר להם אף אני קורע, אמרו לו אבל יושב ודומם לעצמו ומראה פנים, אמר להם אף אני יושב כן, אמרו לו אבל כופה מטתו, אמר להם אף אני כופה מטתי, אמרו לו אבל לובש שחורים, אמר להם אף אני לובש שחורים, אמרו לו אבל בוכה ביום ובלילה, אמר להם אף אני אבכה ביום ובלילה. החכם זה האלהים, שנאמר יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה ([[משלי ג יט]])].
כך הקב"ה שחרבה ירושלם וציון ובית המקדש ועברו על ישראל כל אלו הצרות, שנאמר אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי ([[ירמיה טו ב]]), קרא הקב"ה למלאכי השרת שנאמר וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק ([[ישעיה כב יב]]),
אמר להם מלך אבל מה הוא עושה? אמרו לו בוכה ביום ובלילה, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי ([[ירמיה ח כג]]),
עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה? אמרו לו לובש שחורים, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם ([[ישעיה נ ג]]),
עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה? אמרו לו הולך יחף, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר יְהוָה בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו ([[נחום א ג]]),
עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה? אמרו לו כופה את מטתו, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו ([[דניאל ז ט]]), מכלל שהיו הפוכים,
עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה? אמרו לו מבזע פורפירא דידה אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר בִּצַּע אֶמְרָתוֹ ([[איכה ב יז]]), מכבה את הפנסים, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם ([[יואל ד טו]]),
עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה? אמרו לו נכנס בחדרי חדרים ובוכה, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי ([[ירמיהו יג יז]]),
עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה? אמרו לו קורא למקוננות, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה ([[ירמיהו ט טז]]),
וזהו וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה ([[ישעיה כב יב]]):
[לא] דבר אחר '''בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה''' ([[איכה א ב]]), מי בכה? כביכול משל לחכם שהיו לו בנים ומשכים ומוליכם לבית המדרש, לימים מתו בניו, והיה משכים והולך לבית המדרש ובכה, אף כך כשחרבה ירושלים, היה משכים והולך לירושלים לציון ולבית המקדש, לבקש לראותם שונין וקורין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ולא היה מוצא שם בריה, הדא הוא דכתיב בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה ([[איכה א ב]])], אמר הקב"ה אני נתתי תורה לישראל לעסוק בה יומם ולילה שנאמר וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה ([[יהושע א ח]]), ועתה אינם עושים בה, לכך הוא אומר וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי ([[ירמיה ח כג]]):
| |||