מדרש זוטא (בובר)/מגילת איכה/נוסחא שניה: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "[א]. '''בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה''' (איכה א ב), למה בלילה? לפי שאין הקול הולך אלא בלילה...." |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
[א]. '''בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה''' ([[איכה א ב]]), למה בלילה? לפי שאין הקול הולך אלא בלילה. אמר רבי איבו לילה מושך עמה קינה. מעשה באשה אחת שהיתה בשכונתו של רבן נמליאל והיה לה בן תשחורת, ומת והיתה בוכה עליו בלילה, והיה רבן גמליאל שומע את קולה והיה נזכר חורבן בית המקדש והיה בוכה עמה, עד שנשרו ריסי עיניו, וכיון שהרגישו בו תלמידיו עמדו ופנו אותה משכונתו:
[ב]. '''אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ''' ([[איכה א ב]]), אמרו אותו היום שנכנסו אויבים לעיר והחריבו בית המקדש, היה חוץ לירושלים יהודי אחד חורש במחרשתו, וראה שהפרה שהיה חורש בה הפילה את עצמה לארץ, ולא היתה רוצה לחרוש, אלא תמיד הייתה (גרעה) [גערה] ראה אותה האיש ונבהל מאד, והיה מכה את הפרה כדי שתחרוש, ולא היתה רוצה, אלא תמיד היתה מפלת עצמה לארץ, והוא מכה אותה תמיד, עד ששמע קול אומר מה לך לפרה? הנח אותה, שהיא צועקת על חורבן הבית ועל מקדש שנשרף היום.
שמע האיש מיד קרע את בגדיו, ותלש את שערו וצעק, ונתן אפר על ראשו ובכה ואמר אוי נא לי, אוי נא לי. לאחר ב' או ג' שעות עמדה הפרה על רגליה ורקדה ושמחה, תמה האיש מאד, שמע קול אומר טעון וחרוש כי בשעה זאת נולד משיח, שמע האיש רחץ פניו וקם ושמח הלך לביתו ולקח רצועות ארוכות של משי לתינוקות להעציבם בעריסם, לקחם והלך לירושלים, וכשבא לעיר לקחם ונתנם על זרועותיו, וקרא ברחוב העיר מי יקנה פרה לבנו או לבתו?
| |||