מדרש זוטא (בובר)/מגילת איכה/פרשה א: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 21:
מעשה באלמנה אחת שהיתה בשכונתו של רבן גמליאל ומתו שני בניה, והיתה בוכה כל שבע שנים, והיה [רבן גמליאל] יושב ובוכה עמה כל הלילה, עד שנשרו ריסי עיניו, עד שידעו התלמידים ופנוה משם:
'''
ז. '''כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ''' ([[איכה א ב]]), זה מיכאל וגבריאל שהיו מלמדים עליה זכות, אמר להם הקב"ה מי חביב עליכם? אמרו לו [ישראל, ואחר ישראל מי חביב עליכם? אמרו לו] בית המקדש, אמר להם נשבע אני בשמי הגדול שאתם בעצמכם מציתים בי את האור, מיד נטלו מיכאל וגבריאל שני לפידי אש והציתו אש בהיכל ה', והיה המקדש קורא קינה על עצמו שנאמר מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה ([[איכה א יג]]), וכתיב מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית ([[ישעיה מו י]]). [כשבא אותו רשע עם המלכים לירושלים דמו ללכדו בזמן מועט, והקב"ה היה מחזק את אנשי ירושלים עד השנה שלישית אולי יחזרו בתשובה, והיו גבורים בירושלים עד אין חקר, והיו נלחמים עם הכשדים ומפילים מהם חללים הרבה, והיה שם גיבור אחד ושמו אביקא בן נבתרי, כשהיו אנשי החיל מקלעים באבנים גדולות להפיל החומה, היה מקבלן בידו ומשליכן על בני החיל והורג מהם הרבה, עד שהתחיל לקבל אבנים ברגלו והיה מחזירן לחיל, וגרם העון ובאת הרוח והפילתו החומה ונבקע ומת, באותה שעה נבקעה ירושלים ונכנסו הכשדים, מה עשה חנמאל דוד ירמיהו? השביע מלאכי שרת בשם והורידם מזויינים בכלי זין על האומות, כיון שראו הכשדים כן, ברחו מפני אימתן, עד ששינה להם הקב"ה את שמותם, מה עשה? השביע את שר העולם בשם והגביה את ירושלים ותלאה באוויר, עד שבעט בה הקב"ה מן השמיים ונפלה, הדא הוא דכתיב הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ ([[איכה ב א]]), וכתיב גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה ([[איכה א טו]]) ונכנסו כלם לירושלים ונבלעו החומות, הדא הוא דכתיב הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב בִּלַּע יִשְׂרָאֵל ([[איכה ב ה]]) ונכנסו להיכל ובקשו לשרפו, עד שקרא הקב"ה לגבריאל ומיכאל ואמר להם מי חביב עליכם כו'.
אמר לו הקב"ה לירמיה לך והנבא על ישראל, והיה משיב לפני הקב"ה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי ([[ירמיה א ו]]) לפי שאינו רוצה להתנבאות עליהם נבואה קשה, עד שאמר לו טֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ ([[ירמיה א ה]]), מיד קבל עליו נבואה וסבור היה ירמיה שאינו אלא אל הגויים, כיון שקבל עליו ירמיה נבואה מיד אמר לו הקב"ה קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם ([[ירמיהו כה טו]]), מיד נטלו ירמיה שנאמר וָאֶקַּח אֶת הַכּוֹס מִיַּד יְהוָה ([[ירמיהו כה יז]]), והיה סבור שאינו משקה אלא לגויים, וכך אמר לו הקב"ה צא ולמד מדרך ארץ, כלום משקין אלא למי שמסב בראש, ראה מי מסב בראש כל מדינות והשקה תחלה ירושלים שהיא מסבה בראש כל המדינות, משל למה הדבר דומה, לסוטה שנכנסה לעזרה לשתות מי סוטה, בא כהן להשקותה, והיה מסתכל והיא אמו, מיד נתבייש וחזר לאחוריו, והיה צועק ובוכה על אמו, כך ירמיה כשאמר לו הקב"ה השקה את ירושלים, היה צועק ובוכה, אמר לפניו ריבונו של עולם לא כך אמרת לי נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ ([[ירמיה א ה]]), עכשו תחלת נבואתי באומה שלי, פִּתִּיתַנִי יְהוָה וָאֶפָּת חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל ([[ירמיה כ ז]]), אמר לו הקב"ה כבר קבלת ואי אתה יכול להחזירן, מיד נטלו מידו ושתת אותו כלו, ולא עוד אלא שמצצה את חרסיה, שאמר וְשָׁתִית אוֹתָהּ וּמָצִית וְאֶת חֲרָשֶׂיהָ תְּגָרֵמִי ([[יחזקאל כג לד]]). וכיון שראה ירמיה שנחתם גזר דינה של ירושלים, מיד היה צועק ונטל קינה אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד ([[איכה א א]]), באותה שעה אמר לו הקב"ה מה אתה עומד, מיד פתח ואמר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה וְאֶל הַחֲכָמוֹת שִׁלְחוּ וְתָבוֹאנָה. וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ מָיִם ([[ירמיה ט טז]] ,[[ירמיה ט יז]]), לומר לך כל זמן שישראל שרויים בצער אף הקב"ה שרוי עמהם בצער, שנאמר בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם ([[ישעיה סג ט]]), באותה שעה קרא אבל על כל מעשה בראשית שנאמר אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם ([[ישעיה נ ג]]), וכתיב יִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה ([[ישעיה כב יב]]), אמר ירמיה לפני הקב"ה מי פותח על ישראל קינה אתה או מלאכי השרת, אמר הקב"ה אני פותח תחלה, מיד פתח הקב"ה אָהֳלִי שֻׁדָּד וְכָל מֵיתָרַי נִתָּקוּ בָּנַי יְצָאֻנִי וְאֵינָם אֵין נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתָי ([[ירמיה י כ]]), הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן ([[ישעיה לג ז]]), באותה שעה נכנסו מלאכי השרת לנחמו, ולא רצה לקבל תנחומין, הדה הוא דכתיב עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי ([[ישעיה כב ד]]): אמר רבי יהושע בר חנניא כיום שחרב בית המקדש וחרבה ירושלם אין שכחה לפני הקב"ה עד שיבנה את ירושלים ויחזור את ישראל לתוכה, שנאמר וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה ([[ישעיה סה יט]]) אמן כן יהי רצון:
[[קטגוריה:מדרש זוטא (בובר)]]
| |||