מדרש זוטא (בובר)/מגילת איכה/פרשה א: הבדלים בין גרסאות בדף

'''רַבָּתִי בַגּוֹיִם''' ([[איכה א א]]), עיר שנעשו רבנים לאדוניהם. אמרו מעשה בגוי אחד ששבה שני תינוקות מארץ ישראל והיו רצין לפני סוסיו, אמר אחד לחברו דרך זה שאנו מהלכים בה, גמל אחד סומא באחת מעיניו מהלך בה, וזו היא הליכתו. ושני פרקין שעליו אחד של יין ואחד של חומץ, ושני בני אדם מהלכים אחריו, אחד גוי ואחד ישראל, אמר להם רבן, מנין אתון ידעין שהגמל סומא הוא באחת מעיניו? אמרו לו ראה עשבים שבצד הדרך, מקום שהוא כנגד עינו הסומא לא נגע בהם, ומקום שאכל עשבים הוא שמצד עינו הפתוחה שהיה רואה אותם והיה אוכל אותם. [ומנין אתון ידעין] שני פרקים שעליו אחד של יין ואחד של חומץ? אמרו לו הבט באם הדרך מקום שטפות נופלות עליו, היין נבלע, ומקום החומץ נרתח. [ומנין אתון יודעין] שבני אדם מהלכים אחריו, אחד גוי ואחר ישראל? [אמרו לו] הגוי הטיל מים באמצע הדרך, וישראל סלק עצמו לצד הדרך והטיל מים, ורץ אחריהם ומצא כדבריהם, הגיע לפתחו של רומי, אמר אחד לחברו מריח אני קפלוטות [שביהודה] שמבשלים בקדרה של כפר חנניא, כעס עליהן רבן אמר להם אלהיכם לא היה יכול לסבול אתכם, עד שהוא מקלל אותן, בא פלמנטר של מלך, אמר לו מאין באת? אמר לו מארץ יהודה באתי היום, אמר לו אפשר מארץ יהודה היום מהלך ארבע מאות פרסא? אמר לו רוח נשבה לספינה ובאתי היום, ואם אין אתה מאמיני, ראה קפלוטין של ארץ יהודה שמבשלים כקדרה ועדיין לא טעמתי מהן כלום. נכנס רבן לתוך ביתו, עמדה אמו ושחטה לו טלה, ועשתה לבנה מיני תבשילין, ופתחה לו חבית של יין, והיה רבן מסב בסעודה שעשתה לו אמו, ואותן התינוקות היו עומדין עליו, אמר אחד לחברו ראה ריח בשר הזה כריח כלב, וריח היין זה כריח מת, אמר לאמו מה טיבו של יין זה? ומה טיבו של בשר זה? אמרה לו רחלה היתה אצלי וגדלתי אותה ונתעברה וילדה איל, כיון שילדה הרחלה מתה ונשתייר לו האיל, ולא היה מי שיניקהו חלב, וכלבה שלנו הולידה, ונתתי את האיל עם הכלבה והיתה מניקתו עם גוריה עד שנתגדל האיל, והייתי מאכילו עשבים ושעורים, עד שבאת ושחטתי אותו לך ואתה ואתה אוכל אותואותה. (עכשיו תאמרי) [אמר לה] מה טיבו של היין הזה ומהיכן הוא? אמרה לו זה היין מאותו הקבר שאביך קבור בו, והכרם עומד על קברו של אביך, ולפי שידעתי שאין בכל הכרמים חשוב כמוהו, לפיכך מלאתי לך חבית מאותו כרם, וסתמתי אותה וחתמתי אותה, ואמרתי אין אני פותחת עד ביאת בני, ועכשו שראיתיך שמחתי שמחה גדולה, ועמדתי ושחטתי את האיל, ועשיתי לך מיני תבשילין, ופתחתי לך את החבית, מיד אכל ושתה ושמח באותם התינוקות שהביא עמו יותר מכל הביזה שהביא, מפני שכל מה שהיו אומרים היה בודק אחריהן והיה מוצא דבריהן אמת. לאחר ששמח ואכל ושתה עמד ורקד, אמר אחד לחברו ראה רגלי רקד, אמו זנתה עם רקד שהיה זמר ונתעברה הימנו. כיון ששמע אותו האיש את הדברים האלה, נטל את הסייף בידו והלך אצל אמו ואמר לה כל הדברים שאמרו לי התינוקות, אמת אמרו לי, מפני שכבר בדקתי את דבריהן, ואם אין את אומרת לי בן מי אני, הריני הורגך. אמרה לו בני אל תהרגני ואני אומרת לך אמת, פעם אחת הביא אביך זמר והיה רקד והיה קולו ערב, ולא היה אביך מוליד, כיון שראיתיהו נבעלתי לו ונתעברתי ממנו וילדתי אותך, ולא יפה עשיתי שהבאתי שרש לאביך? כיון ששמע אותו מעשה שעשתה, אמר הבאתי לי מי שמוציא את גנותי לבין הבריות, צוה להם ואמר להם צאו מעלי לשלום, איני כדאי שישמשוני כמותכם, נתן להם כל מיני מאכל וצדה לדרך ולוה אותם עד שיצאו מעליו, וחזר לביתו, וכך נתקררה דעתו עליו: