צרי היגון: הבדלים בין גרסאות בדף

וכן תמצא בהפך שהכתובים קורין כלל כל הרעות והדאגות חושך כמו שמצינו באיוב שאמר היום ההוא יהי חושך עד שתמצא במי שנותן עצה שאינה הגונה שקראו הכתוב מחשיך הוא שכתוב מי זה מחשיך עצה במילין. ויתבאר מזה שהעצה ההגונה היא אורה ושאינה הגונה היא החושך לפי שהחושך כלל הרעות והאור כלל הטובות הוא שכתוב יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע העמיד השלום במדרגת האור והעמיד הרע במדרגת החושך וזהו שאמר בכאן אור זרוע לצדיק כלומר כל הטובות והשלום לצדיק שהרי רוב הצרות הבאות על האדם הוא בעצמו סיבה להם והוא הגורם להביאם עליו זה מצד החטא ובוודאי הכל מאתו ית' בהשגחה מכוונת ומאתו ית' הרע והטוב הכל במשפט ומאחר שהוא כן מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו, פירוש על חטאיו ודאי יש לו להתאונן כי הן הם סיבת צרותיו ועל כן הצדיק הגמור שלא חטא הוא בתכלית השמירה וההשגחה וראי הוא להיות כולל כל הטובות העולם שקראו אור זרוע לפי שהוא הדבק בשם ית' כן השגחת האל ית' דבקה בצדיק ואמר לצדיק לשון יחיד רמז למה שאמרו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים שנאמר וצדיק יסוד עולם וכן הכתוב אומר רגלי חסידיו ישמור, חסידו כתיב ולישרי לב שמחה, אחר שהזכיר עניין הצדיק הנשמר מן המקים לרוב מעלתו וזכותו, כי ישרי לב הם המדברים היושר והחושבים אותו בלבם ושאין מעלותם גדולה בהם ולא קצי' ביסורין אלא מצדיקים עליהם את הדין ומקבלים אותם בשמחה לפי שהם היודעים שהם מזבח כפרה להם וניתן להם לטובה, ובמדרש תניא גם בפרק קמא דברכות דף ה' ר' שמעון בן יוחאי אומר שלושה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל ולא נתנם אלא על ידי יסורין, ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא.

 

 

ואולם בצאתו מההשערה והצמצום ההוא כולו נשכח, כי התורה והבדידות בצמצום החיים יצאו כרוכין זה בזה בלי ספק. {{הערה| הגה"ה, דרש רבא מאי דכתיב לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים וכו' ([[שיר השירים ז יב]]). {{צ|אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות ושבועת שוא ושבועת שקר, "נצא השדה" בא ואראך ת"ח שעוסקים בתורה מתוך הדחק וכו'}} בעירובין (דף כ"א ע"ב)}}. והנה המתנה שנייה שהיא הארץ כידוע ליודעים שאין עניינה רק השערת החיים וצמצומם הנאהבים מהשלמים, כמו שנתבאר כבר מהכתובים ההם שהביא לראיה, וכל זה למה לפי שהתורה והארץ היו שני דרכים עצמיים המביאים אל החיים הנצחיים, הם חיי העולם הבא שהוא המתנה השלישית.

 

 

אמנם המנורה הוא ממש נר מצוה ותורה הנקנית על ידי יסורין ותושיה רבה, כי על כן נכפל בה כמה פעמים לשון של מקשה, וע"ד שאמרו ([[משנה אבות ו ד]]) כך היא דרכה של תורה וכו'. אמנם הכרובים הם רמז למלאכים אשר נשמת הצדיקים עולים במדרגותם לעה"ב, ולכן לא נבעט כלל ביסורין ונקבלם עלינו בסבר פנים יפות כי הם מקרבים הגאולה גם כן, {{הערה| הגה"ה, וכן פירושו דהיינו ציון במשפט ובדין תפדה שהרי העיר לא חטאה, אבל שביה רצה לומר העם שאין להם דין להפדות, הקב"ה יעשה להם בצדקה. שבמ"ש.}} כדאמרינן בפרק חלק (סנהדרין דף צ"ז ע"ב), {{צ|תניא אמר ר' אליעזר אם ישראל עושין תשובה נגאלים ואם לאו אין נגאלים, א"ל רבי יהושע וכי אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשים כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב}}. למדנו שהיסורין מקרבים הגאולה.