פסיקתא רבתי/י: הבדלים בין גרסאות בדף

כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם (שמות ל' י"ב). ילמדנו רבינו כמה פעמים בשנה תורמין את הלשכה כך שנו רבותינו בשלשה פרקים בשנה [תורמין את הלשכה בפרוס הפסח בפרוס עצרת בפרוס החג] (שלקים פ"ג מ"א) ולהיכן היתה תרומת הלשכה לוקחין בה תמידים משל כל ישראל מן השקלים שהיו שוקלים למה כדי שיהיו כל ישראל שותפים בו היו מתחילים מן אדר מראשו של אדר לגבות ותורמין בראשו של ניסן כדי שלא לדחוק את ישראל היו (מחזירין) [מזהירין] את ישראל מראש חדש אדר אמר שלמה דרך עצל כמשכת חדק (משלי ט"ו י"ט) א"ר יעקב בן יוסי באלקים ובעשו הכתוב מדבר דרך עצל זה עשו מהו כמסוכת חדק אלא כשם שהסוכה הזה של קוצים מתחדקת (בגדיו) [בבגדיו] של אדם והוא מפשר אותם מצד זה והיא מתחדקת מצד אחר כך הוא מלכותו של עשו גובה את הארנון ועד שלא יגבה את הארנון הרי הגלגוליות באה עליהם ועד שזאת ניגבת באים עליהם טירבוס אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא אורח ישרים סלולה (שם) כבושה לפני ישראל משמיעים אותם באחד באדר וניגבים באחד בניסן הוי ואורח ישרים סלולה אם תאמר ניגבים יותר מכחם לא היו ניגבים דבר גדול אלא מחצית השקל א"ר חנינא חצי הסלע ואם תאמר חצי הזה לחנויות בית המקדש היה ניגבה לא היה ניגבה אלא על כפרתם של ישראל שהיו לוקחים בהם תמידים אמר הקב"ה צפוי לפני שכל מניין שעתידין ישראל להימנות שיש בהם חסרון אלא מה אני עושה הריני מתקן להם רפואה שכל מניין שיהיו נמנים שיהא להם כפרה ומה היתה כפרתם זה כפרת שקלים מניין [ממה] שקראו בעניין כי תשא: כי תשא את ראש בני ישראל כך פתח ר' תנחומא בי רבי אבא זה הוא שנאמרה ברוח הקודש על ידי שלמה שררך אגן הסהר אל יחסר המזג וגו' (שה"ש ז' ג') מה שררך זו סנהדרין גדולה שהיתה בירושלים דנה דיני נפשות ולמה הוא מושלה כטיבור שררך אלא מה הטיבור הזה נתון באמצע של אדם כך היתה סנהדרין יושבת בירושלים שירושלים היא אמצעיתו של עולם. ד"א שררך אגן הסהר שררך מה הטיבור הוא חייו של תינוק כך כל העם הזה היה בזכותם של סנהדרין שהיו יושבים ועוסקים בהלכות התורה: אגן הסהר (אביו) [אבין] בן חסדא אמר קורין לירח סיהרא זו סנהדרין שלא היו יושבים (בוטרגונין שורה ארוכה) [בטריגונין] אלא אסטרונגילון חצי גורן עגולה כדי שיהיו רואין זה את זה שאם היו יושבין (בוטרגונין) [בטריגונין] היושבין בזויות מצטערים לראות אילו את אילו ואינן יכולין לשאול זה את זה הוי אגן הסהר: [דבר אחר] מהו אגן הסהר אגן זה הספל כדכתיב ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (שמות כ"ד ו') מה הספל הזה עגול איסטרונגילון כך היו יושבים מהו הסהר שבשעה שהיו יושבים הסחורה והשכר היו בעולם. אל יחסר המזג שהיו יושבים ומוזגים ההלכות זה אסור וזה מותר זה טמא וזה טהור: ד"א אל יחסר המזג המוזג כשאומן נותן שלישית של כוס יין ושנים חלקים של מים כך לא היתה סנהדרין חסרים לעולם מעשרים ושלשה כיצד שבעים סנהדרין היו יושבים בה וכיון שהיו מבקשים לילך ולאכול לא היו כולהם נפנים כאחד אלא מהם היו הולכים ואוכלין ומהם היו משתמרים עד שיהיו אותם באים ואח"כ היו הולכים ולא חסרה (מקציי') [מניינם] חסר מעשרים ושלשה: [דבר אחר] אל יחסר המזג אל תהי קורא כן אלא המוזג זה הקדוש ברוך הוא שבזכותם לא חסר עולמו אלא היה כבודו שרוי ביניהם כיון שבטלה סנהדרין נסתלקה השכינה: בטנך ערימת חיטים (שה"ש שם) אלו ישראל ולמה נמשלו ישראל כחיטים שהם סדוקות באמצעיתם מה שאין את מוצא לא בעדשים לא בשאר כל הפירות ולמה החיטים סדוקות שכל טפילה להם: ד"א בטנך ערימת חיטים א"ר הונא בשם ר' אידי והלא ערימת אסטרובלית או ערימות פלפלים יפה משל חטים הואיל והקב"ה מחבבם יקרא אותם ערימת פלפלין אלא (אי) אפשר לעולם בלא איסטרובלית ובלא פלפלין ואי אפשר לעולם בלא חיטים ואם יחסר העולם איסטרובלית ופלפלין איכפת להם אבל אם חסר הוא חיטים אין להם חיים אפילו שעה אחת: ד"א בטנך ערימת חיטים א"ר יוחנן ערימת חטאים כיצד בא לפני ישראל תמחוי של פיגולים ושל נותרות ושל חלב והוא בא לאכול סבור שהוא שומן ואומר לו חלב הוא מיד כילה ידו מלאכול מי מעכבו שלא לאכול איזה סייג בינו לבין התמחוי אלא שנסתכל בדברי תורה סוגה בשושנים (שה"ש שם) אין המקרא אומר אלא דרשני יש אדם גודר בשושנים דרך בני אדם גודרים כרמיהם או שדותיהם בקוצין ובדרדרים בסירים ובחוחים שמא ראית אדם מימך שהוא גודר שדה בשושנים אלא אילו הן דברי תורה שהם רכים כשושנים כיצד היה מתאוה לראות חופתו אין לו יום גדול הימנו ששמח עם אשתו הוציא יציאתו והציע חופתו בא להיזקק עם אשתו אמרה לו שושנה אדומה ראיתי מיד פירש הימנה זה הפך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן מי הפרישו הימנה איזה נחש עוקצו איזה עקרב (עקצתו) [עוקצתה] איזה גדר עמד בפניהם אלא אלו הם דברי תורה שרכים הם כשושנה בטנך ערימת חיטים סוגה בשושנים: דבר אחר בטנך ערימת [חטים] א"ר לוי למה נמשלו כנסת ישראל בחיטים אלא בעל הבית יש לו בן בית כשבא לחשוב עמו מה הוא מחשב מה הוא אומר לו תן דעתך כמה משפלות של תבן אתה מכניס לאוצר או כמה משפלות קש או כמה משפלות של קוצים אתה מכניס לאוצר להיכן הוא נותן את הקוצים באש [להיכן] הוא משליך את הזבל מכניסים לאשפה להיכן הוא זורה את התבן לרוח אבל מהו אומר לבן ביתו תן דעתך כמה חיטים אתה מכניס לאוצר למה שהם חיותם של עולם כך הקדוש ברוך הוא בעל הבית שכל העולם כולו שלו שנאמר לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה (תהלים כ"ד א') ובן ביתו זה משה בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י"ב ז') אמר לו הקב"ה תן דעתך למנות את האומות (לאמות) [לאו] שהם נמשלו כקש מי היו אילו המצרים תשלח חרונך יאכלמו כקש (שמות ט"ו ז') ובית עשו לקש (עובדיה א' י"ח) מה עושים לקש מציפים אותם למים וניער פרעה וחילו בים סוף (תהלים קל"ו ט"ו) נמשלו כקוצים שנאמר והיה עמים משרפות סיד קוצים וגו' (ישעיה ל"ג י"ב) מה עושים לקוצים משליכין אותן לאש קוצים כסוחים באש יוצתו (שם) נמשלו כתבן מה עושין לתבן זורין אותו לרוח שנאמר יהיו כתבן לפני רוח כמוץ גנבתו סופה (איוב כ"א י"ח) אבל ישראל נמשלו לחיטים שהם דגנו של עולם בטנך ערימת חיטים לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא משה תן דעתך למנות את ישראל לידע כמה יש בהם כי תשא [את] ראש בני ישראל: [דבר אחר בטנך ערמת חטים] (השיבולים) [השבולת] של חיטים מתמרת ועולה (והקנים) [והקנה] ארוך ועליה רחבים וארוכים והשיבולת בראש הקנה והקנה שלה מתגאה ואומרת בשבילי נזרעה השדה אמרה להם השיבולת (הכי) [הרי] הגורן בא והכל מתפייסים בשביל מי נזרעה השדה באתה הגורן מכניסין את הקש לאור וזורין את המוץ לרוח ומשיירים את החיטים לגורן וכל העובר נוטל ומנשקם כך או"ה אומרין לישראל בעולם הזה בשבילם נברא העולם לעתיד לבא והיו העמים משרפות סיד [קוצים כסוחים באש יצתו] (ישעיה ל"ג י"ב) אבל ישראל ה' בדד ינחנו וגו' (דברים ל"ב י"ב) שלחו מגל בשל קציר (יואל ד' י"ג) לכן נמשלו כחיטים. ד"א [בטנך ערמת חטים] רבי יצחק אומר למה כחיטים אלא מה עיסקן של חיטים הללו כשהן נכנסין לאוצר הם נכנסין במדה וחשבון באו ליטול אותם מן האוצר מוציאין אותן בחשבון ובמידה בא לזרוע אותם זורעים אותם בחשבון ובמידה כך כשנכנסו במצרים מנאם הקב"ה בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דברים י' כ"ב) כל הנפש הבאים מצרימה שבעים (בראשית מ"ו כ"ז) באו לצאת מנאם שנאמר ויסעו מרעמסס סוכותה כשש מאות אלף רגלי (שמות י"ב ל"ז) וכן יצאו למדבר שוב מנאם וידבר ה' אל משה במדבר סיני [וגו'] שאו את ראש בני ישראל (במדבר א' א' וב') ואף כאן כי תשא את ראש: ד"א [כי תשא את ראש בנ"י] אמר ר' לוי למה מנה אותם בכל שעה למלך שהיו לו תסבריות ולא היה משגיח עליהם למנות היה לו פלומטרין אחד של זהב קטן והיה בכל שעה נוטלו ומונה אותן כמה יש בו ומניחו אחר (כך) כמה ימים (מוצאו) [מוציאו] ומונה אותן אמרו לו מרי מכל תסבריות שיש לך (ואין) [אין] אתה משגיח עליהם למנותם אלא לזה הקטן אמר (לו) [להם] כל אילו אינן שלי יורדין לטמיון של טמיון הם אבל זה עמד לי בכמה צער עד שלא סיגלתי (אותן) [אותו] לפיכך איני נזקק לכל אילו אלא לזה שסיגלתי כך הקדוש ברוך הוא כמה אומות יש בעולם כמה אוכלוסים של אומות ואינו משגיח עליהם א"ל מרי רבונו של עולם כמה אומות יש לך בעולם ואין אתה משגיח עליהם למנותם אלא בכל שעה שאו את ראש בני ישראל א"ל הקדוש ברוך הוא כל אילו אוכלוסים שאתם רואים אותם אינם שלי של טמיון הם ושל גיהנם הם והיו עמים משרפות סיד (ישעיה ל"ג י"ב) אבל אלו ישראל שאני מונה אותם בכל שעה סגולתי הם שנאמר והייתם לי סגולה מכל העמים (שמות י"ט ה') וכמה (סגולתו) [סגולותיו] של אדם חביבין עליו כך הם חביבין עלי בצער שעמדו לי בכמה יציאה עמדו לאל או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי (דברים ד' ל"ד) אמר הקב"ה הבן יקיר לי אפרים (ירמיה ל"א כ') הבן (שעמדה) [שעמד] לי ביוקר לפיכך איני נזקק לכל האומות למנות אלא לישראל כי תשא את ראש בני ישראל: דבר אחר כי תשא את ראש כך פתח ר' יונתן רבית (גבריו) [גוברין] וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם (ישעיה ב' ט') מהו וישח אדם אילו ישראל שנקראו אדם שנאמר ואתן צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל ל"ד ל"א) אימתי שחו ונשפלו בשעה שעשו אותו מעשה השפילם הקב"ה כשעמדו בסיני ואמרו נעשה ונשמע ניתן להם עטרת בראשם א"ר אבא בר כהנא בשם ר' לוי כיון שקיבלו ישראל עשרת הדברות ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי השרת וזוניאות ועטרות בידיהם והיו שנים מהן נזקקים לכל אחד ואחד אחד נותן עטרות ואחד חוגרו בזוניאות וכיון שעשו אותו מעשה ירדו המלאכים והעבירו את העטרות (והתיכו) [והתירו] את הזוניאות ויתנצלו בני ישראל [את עדים מהר חורב] (שמות ל"ג ו') וינצלו אין כתב כאן אלא ויתנצלו בטובתם ושלא בטובתם מהו עדיים לשון תכשיט ואעדך עדי (יחזקאל ט"ז י"א) אותה שעה נעשו ישראל שפלים וישח אדם אילו ישראל אדם אתם (שם ל"ד ל"א) וישפל איש זה משה והאיש משה עניו מאד (במדבר י"ב ג') למה שבשעה שעלה להוריד הלוחות מלמעלה קילקלו ישראל למטה מיד עמדו המלאכים להורגו מה עשה לו הקדוש ברוך הוא אמר עמוד כאן אין בכוחך להם קום רד מהר מזה כי שחת עמך וגו' (דברים ט' י"ב) כשזכו ונתעלו אתה נתעלית עמהם שנאמר ומשה עלה (שמות י"ט ג') עכשיו שחטאו הם בירידה אף אתה לך למה בהם אתה תלוי מיד ירד משה נטל את העגל ושחקו וזירה [אותו על פני המים והשקה] את הסרוחים ואח"כ מלמד סנגוריא למה ה' יחרה וגו' (שם ל"ב י"א) ולמה יאמרו מצרים וגו' (שם שם י"ב) ואם את הורגם האיך אתה מקיים מה שהתנית עם האבות זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך (שם שם י"ג) כיון שנתקבל משה ונתרצה לו הקב"ה התחיל משה אומר לו רבש"ע הודיעני נא את דרכיך (שם ל"ג י"ג) אמר לו במה (פשעתנו) [שפטתנו] וזכיתנו השיבו הקדוש ברוך הוא ויאמר ה' אל משה גם את הדבר אשר דברת אעשה (שם שם י"ז) למה כי מצאת חן בעיני (שם) כיון שנתקבל בראשונה התחיל תובע אחרת הראני נא את כבודיך (שם שם י"ח) אמר לו אין אתה יכול ויאמר לא תוכל לראות את פני (שם שם כ') דחק משה בתפלה וקיבלו הקב"ה אמר לו הואיל ודחקת בזו (ואני) [אני] נותנך בנקרת הצור והיאך שאני עובר אני מסכך את ידי עליך מפני מלאכי הזעף שלא יפגעון בך והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור וסכותי כפי עליך עד עברי (שם שם כ"ב) מה עשה משה ישב לו בנקרת הצור עד שהקדוש ברוך הוא עובר באו מלאכים לפגוע במשה מה עשה הקב"ה הגין ידיו עליו ומשם נטל משה קרני ההוד שנאמר וקרנים [וגו'] (חבקוק ג' ד') מהיכן מידו לו (שם) וכיון שירד משה לקראת ישראל ראו אותו דבר מעולה ומשובח כמה שאין אדם יכול להסתכל ביום כשהוא עולה כך לא היה אדם יכול להביט במשה אלא א"כ נותן סורר על פניו שנאמר ויתן על פניו מסוה (שמות ל"ד ל"ג) באותה שעה היה רע על ישראל אמרו אנחנו בירידה מפני שעשינו אותו מעשה ואף הקדוש ברוך הוא נתרצה לנו וסלח לעונותינו ואף אתה משה היית עמנו וקרניו של משה זקף וקרנינו שפלות מיד בא לו משה אצל הקב"ה אמר לו רבש"ע כשהשפלת אותם אף אני נשפלתי עמהם שנאמר וישח אדם וישפל איש זה משה ועכשיו שזקפת ראשי אף כך רומם ראשם אמר לו הקדוש ברוך הוא לך רומם ראשם א"ר יונתן דבית (גבריו) [גוברין] אמר לאו רבוני אלא כשם שזקפת כך אתה תלה ראשם של בניך מניין שנאמר ואל תשא להם אל תהי קורא ואל אלא ולו אתה תשא להם את ראשם אמר לו הקב"ה לאו אלא אני זקפתי את ראשך (לך) [כך] אף אני אזקיף את ראשם של בניי כי תשא את ראש בני ישראל: ד"א כי תשא את ראש כי תפקיד אין כתב כאן אלא כי תשא מהו לשון נטילת ראש למה הדבר דומה לבן מלכים שסרח על אביו אמר המלך לכו שאו את ראשו לכו תלו את ראשו שמעו הקוסטנרי' ונטלוהו לחתוך את ראשו כיון ששמע פידגוגו אמר לו אתה מארי מאבד את בנך מן העולם לא הוא שיש לך מונגינוס הוא אין אתה צריך לעשות כך א"ל המלך והיאך אני עושה שכבר הוצאתי קילווני' עליו שישאו את ראשו ויתלו אותו אמר לו יכולה קילוילוסיו שלך קיימת ובנך במקומו ואינו נזוק אמר לו בלשון הזה שהוצאת עליו בו אתה מגדלו בעולם מה (אמר לנו) [אמרת לכו] שאו את ראשו ילכו ירוממו את ראשו ממה שהוא ונמצא קלווסים שלך קיימת ולבנך הגדולה אמר לו המלך חייך הואיל ולמדת אותי סניגורא ונתת לו נפשו על ידך אני זוקפו ותולה לו את ראשו כך הבן אילו ישראל בנים אתם לה' אלקיכם (דברים י"ד א') סרחו על הקדוש ברוך הוא והכעיסוהו אמר הקדוש ברוך הוא מאבדם אני מן העולם הרף ממני ואשמידם (שם ט' י"ד) כיון ששמע משה כך חגר את מתניו בסניגורא ובא לו אצל הקב"ה אמר לו רבונו של עולם מאבד אתה את בניך מן העולם הזכיר כמה (טרחתי) [טרחת] בהם עד שהוצאתם ממצרים ולא עוד הזכיר לאבותיהם כיון שלימד עליהם התנחם הקדוש ברוך הוא וכבר יצתה בגזירה שינשאו את ראשם הפוך את הלשון ורומם את ראשם אמר לו הקב"ה חייך הואיל ואתה למדת עליהם סניגורא על ידיך אני מרומם ונושא את ראשם כי תשא את ראש בני ישראל: [דבר אחר] כי תשא את ראש בני ישראל כך פתח ר' תנחומא בי רבי יונה ממצוצרא כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים ע"ה ח') מהו כי אלקים שופט אלא בשעה שעשו ישראל אותה המעשה מיד ירד משה ושחקה וזירה אותו על פני המים וישק וגו' (שמות ל"ב כ') אמרו רבותינו כל מי שהיה לו עדים והתראה היה נהרג עדים ולא התראה היה שותה (אותם) מאותם המים ונבדקו כסוטות וכל מי שלא היה [לו] עדים ולא התראה היה מת במגפה שנאמר כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים משפיל לכל מי שנשתתף במעשה העגל ומרומם לכל מי שלא נשתתף במעשה העגל (כי תשא): ד"א [כי תשא וגו' כך] פתח ר' תנחומא בי ר' מנחם בן יעקב שאמר בשם אביו זש"ה אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וגו' (איוב ל"ג כ"ג) איוב מדבר כנגד בני אדם בשעה שעונותיהם גורמים והם חולין רוטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו (שם שם כ"ה) ותקרב לשחת נפש וחייתו לממתים (שם שם כ"ב) מהו כן אלא שמיד מלאכי חבלה באים ומקטריגים אותו והקדוש ברוך הוא אמר אין מלאך שילמד עליו זכות שנאמר אם יש עליו מלאך [מליץ] אחד מני אלף רבותינו אמרו אפי' יש שם תשע מאות ותשעים ותשעה מחייבין ואחד מזכה הקב"ה כביכול מטה לזכות ור' אליעזר בי ר' יוסי הגלילי אומר אפילו יש באותו מלאך המזכה תשע מאות ותשעים ותשע חלקים מחייבים ואחד מזכה הקדוש ברוך הוא כביכול מטה לזכות ולמה א"ר יוחנן כשתהא שומע הדבר משם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי הרעישה אזנך כאפרכסת הזו לקבלו מיד ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר (שם שם כ"ד) מהו פדעהו אלא אותו המלאך שמלמד עליו זכות אמר להקב"ה פדעהו בייסורים ואתה מביאו לתשובה: [דבר אחר] ותקרב לשחת נפשו מדבר כנגד ישראל בשעה שעשו את העגל באו המלאכים והיו מקטרגים אותם (באותו) [באותה] שעה והוא שמשה אמר כי יגורתי מפני האף והחמה (דברים ט' י') מיד עמד משה (באותו) [באותה] שעה חגר מתניו בתפלה והיה מלמד זכות על ישראל ומבקש רחמים לפני הקדוש ברוך הוא ואיוב מפרשו אם יש עליו מלאך מליץ ואין מלאך אלא משה שנאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ' ט"ז) ומה רחמים בקש עליהם אלא אמר לפני הקב"ה רבון העולמים למה ה' יחרה אפך בעמך (שמות ל"ב י"א) ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מהו כן אלא אמר לו משה רבון העולמים יודע אני שהם חייבי מיתה שכך אמרת לי זובח לאלקים יחרם (שם כ"ב י"ט) אלא בבקשה ממך פדה אותם ממלאכי חבלה הזכר זכות אבותם זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך (שם ל"ב י"ג): כי תשא את ראש כך פתח רבי תנחומא בי ר' בשם רבי שמואל רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי (תהלים ג' ג' וד') רבים אומרים כשנכשל דוד באותה מעשה היו שונאים שמחים עליו ואומרים אין לזה ישועה מעתה הוא אומר על עצמו רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו [וגו'] ואתה ה' ועוד שאמרת בתורה מות יומת הנואף והנואפת (ויקרא כ' י') וכיון שבא נתן אמר (לו) [לי] גם ה' העביר חטאתך ולא תמות (שמואל ב' י"ב י"ג) ידעתי שהיגנת בעדי ואתה ה' מגן בעדי ולא עוד אלא כבודי ומרים ראשי כבודי זה מלכות ומרים ראשי זה שמן המשחה. ד"א רבים אומרים לנפשי מדבר בישראל אימתי כשעשו העגל התחילו כל או"ה שמחים עליהם ומשיחים בהם לומר מעתה אין לאלו עמידה ולא ישועה רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו [וגו'] ואתה ה' ועוד אתה עמהם שכתבת בתורת זובח לאלקים יחרם (שמות כ"ב י"ט) וכיון שאמר משה זכור לעבדיך (דברים ט' כ"ז) שוב מחרון אפך והנחם (שמות ל"ב י"ב) ונתנחם וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שם שם י"ד) (ידעתנו) [ידענו] שהגנת בעדינו ואתה ה' מגן בעדי ולא עוד אלא כבודי ומרים ראשי כבודי זה המשכן ועשו לי מקדש (שם כ"ה ח') ומרים ראשי כי תשא את ראש: ד"א כי תשא אנו (מוציאים שבמקומות) [מוצאים במקומות] הרבה שהקדוש ברוך הוא אמר למשה שאו את ראש בנ"י (במדבר א' ב') כי תשא את ראש ולמה כן אלא אמר הקב"ה למשה משה כל מה שאתה יכול לרומם את האומה הזו רוממה שכאילו לי אתה רומם שנאמר כי תשא את ראש בני ישראל כי תשא בני ישראל אין כתב כאן אלא את ראש ואין ראשם של ישראל אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב' י"ג) למה הדבר דומה למי שהיה יושב ועושה עטרה ומקביע בה אבנים טובות ומרגליות עבר אחד וראה אותו אמר לו כל מה שאתה יכול לקבוע בו קבע שהיא עתידה להינתן בראשו של מלך משל לזקן שהיה לו טלית אחת והיה מנערה בכל שעה ומקפלה אמר לו בזו אני זהיר שבשביל (שהלבישני) [שהלביש בי] לכשניתמניתי זקן (לבשתי באותו שעה) כך אמר הקב"ה למשה הוי זהיר באומה זו מכל האומות שבראתי בעולמי היא ממליכה אותי תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו (שמות ט"ו ב') למלך שהיה לו פורפראות הרבה והיה לו עוד פורפירא אחת והיה מפקיד בכל שעה את הבסתייר שלו על אותו הפורפירא אמר לו אדוני המלך כמה פורפריאות יש לך ועל זו אתה מצווני יותר מכולם אמר לו בזו אני זהיר שבשביל זו נשאתי בת מלך היא לבשתי באותה שעה כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה הוי זהיר באומה זו שהמליכה אותי תחילה על הים לכל האומות ואמרה לי זה אלי ואנוהו (שם) לפיכך רומם את ראשם כי תשא את ראש: ד"א כי תשא את ראש א"ר שמואל בן נחמן שלש תרומות יש כאן תרומה הראשונה של אדני המשכן אמר הקב"ה למשה אמור להם שיביאו שקלים מיד הביאו ועשו אדנים כיון שנעשו אדנים נעשו הקרשים ואחר כך חיפו את היריעות ולמה כן אמר הקדוש ברוך הוא בשקלים שהביאו (את) ישראל עשו [את] אדני המשכן וכל כך למה אלא שהשכינה באה לתוך המשכן והם נושאים אותה כי תשא את ראש ואין אתה למד מכאן יש לך מניין ללמד כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו (במדבר ז' ט'): ד"א [זה] יתנו כמה (טורפין) [פורטין] שאמר לו הקב"ה זה יתנו ששה גרמיסין של כסף אמר הקדוש ברוך הוא הם חטאו משש שעות ולמעלה כי בשש משה (שמות ל"ב א') לפיכך יביאו ששה גרמיסין ורבותינו אמרו הם חטאו מחצי היום ולמעלה יביאו מחצית השקל ויתכפר להם זה יתנו [וגו'] מחצית השקל וכמה הוא מחצית השקל עשר מעין אמר הקב"ה זה יתנו עשר מעין שהם מחצית השקל כדי שיכפרו על עשרת הדברות שעברו עליהם זה יתנו [וגו'] כל העובר: ד"א זה יתנו נטל הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של שערה של אש ואמר לו כזה יתנו כל העובר: ד"א זה יתנו בא וראה חיבתם של ישראל שעבירותיהם מביאות אותם לידי מעלות גדולות כ"ש זכיותיהן כשיוסף נשתלח מאביו לילך אצל אחיו כיון שראו אותו חשבו עליו להרגו שנאמר ויאמרו איש אל אחיו [וגו'] ועתה לכו ונהרגהו (בראשית ל"ז י"ט וכ') והם עומדים ומשליכין אותו לבור ואומרים נאכל ונשתה ואח"כ אנו מושכים אותו ומעלים והורגים אותו אכלו ושתו באו לברך אמר להם יהודה באים להרוג ומברכים להקב"ה אין אנו אלא מנאצים מהו [מה בצע] כי נהרוג את אחינו (שם שם כ"ו) אמר להם יהודה בוצע בירך ניאץ ה' (תהלים י' ג') אלא לכו ונמכרנו לישמעאלים (בראשית ל"ז כ"ז) וישבו לאכול לחם (שם שם כ"ד) א"ר יהודה הלוי בי רבי שלום הסיבה אחת שישבו השבטים ונטלו עצה על יוסף למוכרו זיכה את כל העולם כולו שנמכר למצרים וכלכל את כל העולם בשני הרעב וישבו לאכל לחם להאכיל לחם לכל העולם ואם עבירתם שלהם גרמה לכל העולם שיחיו זכותם על אחת כמה וכמה אף כאן מי גרם לפרשת שקלים העבירה של עגל ואם עבירתם למצוה זכותם על אחת כמה וכמה כולך יפה רעייתי ומום אין בך (שה"ש ד' ז'): ד"א כי תשא בעשרה מקומות נימנו ישראל אחת בירידתם למצרים שנאמר כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים (בראשית מ"ו כ"ז) ואחת בעלותם ממצרים שנאמר כשש מאות אלף רגלי (שמות י"ב ל"ז) ואחת כאן כי תשא ושני פעמים בספר וידבר ושני פעמים בימי שאול ויפקדם בבזק (שמואל א' י"א ח') ויפקדם בטלאים (שם ט"ו ד') ואחת בימי דוד ויתן יואב את מספר מפקד העם (שמואל ב' כ"ד ט') [ואחת בימי עזרא שנאמר כל הקהל כאחד ארבע רבוא וגו'] (עזרא ב' ס"ד) ואחת לעתיד לבא עוד תעבורנה הצאןע"ימונה אמר ה' (ירמיה ל"ג י"ג) וכל זמן שנימנו מפי הדיבור לא נגע בהם מגפה וכל זמן שנמנו שלא מפי הדיבור נגעה בהם מגפה ואימתי נימנו שלא מפי הדיבור ונגעה בהם מגפה בימי דוד שנאמר ויעמוד שטן לישראל ויסת את דוד (דהי"א כ"א א') מיד נגע בהם המגפה שנאמר ויתן ה' דבר בישראל (שם שם י"ד) ומה שחסרו בימי דוד נתמלאו בימי שלמה יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים (מלכים א' ד' כ') ממה שקראו בענין ור' תנחומא בי ר' פותר אל גינת אגוז ירדתי לראות באיבי הנחל (שה"ש ו' י"א): ד"א כי תשא [וגו'] ונתנו איש כופר נפשו אמר לו הקדוש ברוך הוא משה מיתה הם חייבים על שעשו את העגל אלא יתנו כפרת נפשם ונתנו איש כופר נפשו כיון ששמעו ישראל היצרו אמרו על חנם היינו יגיעים ובוזזים בתי מצרים ונוטלים את ממונם ולהשליך את ממונם כתב בתורה שיתן קנס וענשו מאה כסף ואנחנו אנסנו את הדבור קבלנו אותו ועברנו עליו עכשיו צריך כל אחד ואחד ממנו ליתן חמשים כסף כאונס אשה אלא כמי שמפתה את הבתולה כי יפתה איש בתולה אשר לא אורשה (שמות כ"ב ט"ו) מהו קטריקי שלו כסף ישקול כמהר הבתולות (שם שם ט"ז) הרי כל אחד ואחד מישראל צריך ליתן לו חמשים סלע שנעשינו כמפתה ופתינו את הדיבר ולא שמרנו אותו ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם בל נכון עמו (תהלים ע"ח ל"ו ול"ז) ולא זו ולא זו אלא מי שיש לו שור נגח ונגח אדם עבד מהו עונשו אדונו נותן שלשים שקלים יתן לאדוניו (שמות כ"א ל"ב) ואנחנו עשינו שור וימירו [את] כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהלים ק"ו כ') עכשיו כל אחד ואחד מישראל צריך ליתן שלשים שקלים של כסף אלא כמוציא שם רע וענשו אותו מאה כסף (דברים כ"ב י"ט) ואנחנו הוציאנו שם רע על הקב"ה שהוא העלנו מארץ מצרים ואמרנו לעגל זה אלקיך אשר העלוך מארץ מצרים (נחמיה ט"ו י"ח) ידע הקדוש ברוך הוא מה בלבם אמר למשה אמור להם למה אתם מתייראים איני מבקש מכם שתתנו לי לא כאונס לא כמפתה ולא כמוציא שם רע ולא כשור נגח אלא זה יתנו א"ר מאיר נטל הקב"ה מטבע של אש קטן וקרא לו למשה ואמר לו זה יתנו כיון שראה דוד שבזה כפרה יש להם התחיל אומר בואו וראו נפלאותיו של הקדוש ברוך הוא ומעשיו שבדבר שהכעיסוהו בו בדבר נתן להם כפרה כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים ע"ה ח') זה שהשפיל ישראל לבאר שחת זה אלקיך (ישראל) וזה ירים [ישראל] שרומם קרנם בזה זה יתנו: