ביאור:משנה פאה פרק ז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Erel Segal (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
|||
שורה 127:
{{עוגן|משנה ח}}<קטע התחלה=ח/>
{{הע-שמאל|'''המקדיש כרמו''': ר' אליעזר יכול לדרוש את הפסוק "וכרמך לא תעולל" על המקרה הנדון כאן: בעל הבית המקדיש את כרמו אינו בוצר אותו, אבל חייב בעוללות אם היו ניכרות בזמן ההקדשה, ואינו יכול להקדיש אותן, כיוון שאינן רכושו (ראו [[ביאור:תוספתא/פאה/ג#יט|תוספתא ג, יט,]]) ובכך מתקיים "וכרמך לא תעולל".
לדעת ר' יוסי יכול ההקדש לחייב את העניים בהחזר הוצאות על גידול העוללות, כשם שהמוכר את הפירות לפני הבציר יכול לגבות מהקונה החזר הוצאות דומה. מובן שאם ההקדשה נעשתה בסמוך למועד הבציר אין העניים חייבים בהחזר אפילו לדעת ר' יוסי.
שורה 134:
כרם רבעי (משנה ו) מוקדש לפני שנודעו בו העוללות.
}}
בשורה של גפנים אין אנו מסתכלים על כל גפן לחוד אלא על כל הגפנים הנמצאות בהישג יד, אבל כמובן שאין השכחה חלה על הצד השני של אותה הגפן אף אם סיים לבצור את הצד הראשון. ▼
גפנים שאינן מודלות הרי הן כזיתים (לעיל משנה ב): כיוון שאין משמעות לשורות, חוזרים להתבונן בכל אחת מהן, ומיד בסיום הבציר או המסיק חלה השכחה מכל צדדי הגפן או הזית בבת אחת.}}▼
(ח) המקדיש כרמו
שורה 145 ⟵ 142:
:רבי יוסי אומר: יתנו שכר גדוליו להקדש.
{{הע-שמאל|'''שכחה בעריס''':
▲בשורה של גפנים אין אנו מסתכלים על כל גפן לחוד אלא על כל הגפנים הנמצאות בהישג יד, אבל כמובן שאין השכחה חלה על הצד השני של אותה הגפן אף אם סיים לבצור את הצד הראשון.
▲גפנים שאינן מודלות הרי הן כזיתים (לעיל משנה ב): כיוון שאין משמעות לשורות, חוזרים להתבונן בכל אחת מהן, ומיד בסיום הבציר או המסיק חלה השכחה מכל צדדי הגפן או הזית בבת אחת.
דין שכחה בעריס דומה לדין שיבולת בקמה ([[ביאור:משנה_פאה_פרק_ה#משנה ב|פאה ה ב]]): בשניהם, בעל השדה יכול לקטוף את השיבולת/האשכול שנשכח בלי לשוב לאחור, ולכן לא חל כאן האיסור "לא תשוב לקחתו".}}
איזה היא שכחה {{ב|בעריס|בשורת גפנים שבכרם}}?
| |||