סמ"ג עשה קפה: הבדלים בין גרסאות בדף

כבר בארנוביארנו [לעיל] שהשלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד. ותנו רבנן בפרק איזהו מקומן {{מקור|[[זבחים נו ב|דף נ״ו:]] כל הסוגיא}} יכול יהו נאכלין לאור שלישי? כלומר גם בליל שני שיום של אחריו הוא השלישי. תלמוד לומר בפרשת קדושים {{פסוק|ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף|ויקרא|יט|ו}} כלומר גם ממחרת יאכל כל הנותר ממנו עד יום השלישי ולא שלישי בכלל שמשם ואילך ישרף והלילה הוא מיום שלישי. ולפי זה הפירוש, וי״ו ד{{צ|והנותר}} יתירה כמו וי״ו ד{{צ|והנותר}} בפרשת צו, כעין שביארנו שם [לעיל]. כך פירש אבי אמי רבי׳ חיים כ״ג. יכול ישרף מיד בלילה הואיל ועבר זמן אכילתו? תלמוד לומר בפרשת צו {{פסוק|ביום השלישי באש ישרף|ויקרא|ז|יז}} ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה.

מותר לאכול את הקדשים בכל מאכל,. אפילו הכהנים מותרין לאוכלן צלויין, שלוקין ומבושלין ולתת לתוכן תבלין של חולין,. אבל לא תבלין של תרומה, שלא יביאו את התרומה לידי פסול, כדאיתא בפרק כל התדיר {{הפניה-גמ1|זבחים|צ|ב}}.

כבר ביארנו {{מקור|לעיל ב[[סמ"ג עשה קפא|מ״ע קפ״א]]}} שהטמא בשעת זריקת דמים אינו חולק לאכול, וצריך שיהא טהור משעת זריקת דמים עד שעת הקטרת חלבים, שנאמר {{פסוק|המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה|ויקרא|ז|לג}} כדאיתא בפרק טבול יום [דף ק״כ], [שם דף צ״ח]{{הפניה-גמ1|זבחים|קב|ב}}. וכל מחוסרי כפוריםכיפורים אע״פ שטבלו והעריב שמשן אסורים לאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן {{הפניה-גמ|זבחים|צח|ב}}. [שם דף קכ׳] וכן במנחה {{הפניה-גמ|זבחים|קב|ב}} שכתוב במנחות האפויות {{פסוק|לכהן המקריב אותה לו תהיה|ויקרא|ז|ט}} כך פתרון המקרא לכהן הטהור בשעת הקרבה, שהרי כתוב במנחת הסולת {{פסוק|וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו}} {{שם|ויקרא ז||י}}. [מלשון המיימוני פ״י דמעשה הקרבנות]

זה שחלק הכתוב לכתוב בכאן בעניין זה ובכאן בעניין זה, מפני שהאפויה כשחולקין אותה אנשי בית אב כל שיגיע לו חלקו אפילו כזית פת הרי הוא ראוי לו שהרי אוכלו מיד, לכך לא הוצרך לפרש בה חלוקה. אבל הסולת אם יחלקו אותה ביניהם לכל אנשי בית אב שמקריבין באותו היום נמצא מגיע לזה מלא כפו סולת או פחות שאינו ראוי ללוש אותו או לאפותו, לפיכך היה עולה על הדעת שיחלקו מנחה כנגד מנחה. לכך הוצרך לפרש בה {{צ|לכל בני אהרן תהיה}} לכל אנשי בית אב של אותו היום {{צ|איש כאחיו}}. מכאן אמרו חכמים בפרק אלו מנחות נקמצות [דף ע״ג] שאין חולקין מנחה כנגד מנחה אפילו מעשה מחבת כנגד מעשה מחבת או סולת כנגד סולת אלא כל אחת ואחת חולקין שייריה בפני עצמה. וכן אין חולקין עוף כנגד עוף ולא חטאת כנגד חטאת ולא חזה ושוק כנגד חזה ושוק אלא כל חלק וחלק חולקין אותו ביניהן בשוה. [בתורת כהנים פ׳ אמור פ״ג ומביאה בפרק טבול יום דף ק״ב]

בבעל מום נאמר {{פסוק|לחם אלהיך מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל|ויקרא|כא|כב}} {{מקור|[[ספרא (מלבי"ם)/פרשת אמור/פרשה ג|תורת כהנים, אמור ג']]; [[זבחים קב א|זבחים קב.]]}} אבל אשה אין חולקין לה בקדשי המקדש, שנאמר {{צ|איש כאחיו}}. וכן קטן אינו חולק אפילו בקדשים קלים, כדתניא בפרק אלו מנחות נקמצות [דף ע״ג]{{הפניה-גמ1|מנחות|עג|א}} אע״פ שמותר להאכילן אפילו בקדש הקדשים. [בפ״קוכהן דיומאגדול דףנוטל י״דשלא וי״זבחלוקה ובת״ככל ולקמןמה בע״אשירצה מביאו{{מקור|[[יומא יד א|יומא יד.]] וכהןו[[יומא גדוליז נוטלב|יז:]] שלאובתורת בחלוקהכהנים כלולקמן מהבע״א שירצהמביאו}}.