|
'''''מצוות קפד, קפה:'''''
אכילת קדשים לכהנים הם מצות עשה, שנאמר {{פסוק|ואכלו אותם אשר כופר בהם|שמות|כט|לג}} [בפ׳ תמיד נשחט דף נ״ט] הכהנים אוכלין והבעלים מתכפרין {{הפניה-גמ1|פסחים|נט|ב}}. וכן אכילת שיירי מנחות מצות עשה, שנאמר {{פסוק|והנותרת ממנה [מן המנחה] יאכלו אהרן ובניו|ויקרא|ו|ט}}. [בפרק איזהו מקומן דף כ״ג]
קדשי קדשים נאכלין בעזרה לזכרי כהונה [בספרי פ׳ קרח דף י״ח ע״ג] וכן שיירי מנחות, שנאמר {{פסוק|לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם וגו׳ בקדש הקדשים תאכלנו}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|יח|ט|י}}. וכן שלמי ציבור הוקשו לחטאת כמו שביארנו למעלה. חזה ושוק של שלמים נאכלין לכהנים זכרים ונקבות, שנאמר בהן {{פסוק|לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך}} {{שם|במדבר יח||יא}}. וכן המורם מתודה והמורם מאיל נזיר, שנאמר {{פסוק|כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לך נתתים ולבניך ולבנותיך}} {{שם|במדבר יח||יט}}. וכן הבכור, שנאמר בו {{פסוק|ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה}} {{שם|במדבר יח||יח}}. וכל אלו הנאכלים לכהונה, נאכלים לעבדי הכהנים ולנשיהם כתרומה.
וכולן נאכלין בכל העיר כדתנן בפרק איזהו מקומן {{מקור|[[זבחים נה א|דף כ״חנ"ה.]] כל הסוגיא מתחילה ועד סוף]}}, שנאמר {{פסוק|ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור|ויקרא|י|יד}}. לא נאמר בהן "במקום קדוש" שהוא העזרה, אלא "טהור" שהוא כל מחנה ישראל שכנגדו לדורות ירושלים, שטהור מטומאת מצורע שמשתלח חוץ לג׳ מחנות. והוא הדין למעשר ופסח שהרי הם קדשים קלים.
כבר בארנו [לעיל] שהשלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד. ותנו רבנן בפרק איזהו מקומן {{מקור|[[זבחים נו ב|דף נ״ו:]] כל הסוגיא]}} יכול יהו נאכלין לאור שלישי? כלומר גם בליל שני שיום של אחריו הוא השלישי. תלמוד לומר בפרשת קדושים {{פסוק|ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף|ויקרא|יט|ו}} כלומר גם ממחרת יאכל כל הנותר ממנו עד יום השלישי ולא שלישי בכלל שמשם ואילך ישרף והלילה הוא מיום שלישי. ולפי זה הפי׳הפירוש, וי״ו דוהנותרד{{צ|והנותר}} יתירה כמו וי״ו דוהנותרד{{צ|והנותר}} בפ׳בפרשת צו, כעין שביארנו שם [לעיל]. כך פירש אבי אמי רבי׳ חיים כ״ג. יכול ישרף מיד בלילה הואיל ועבר זמן אכילתו? תלמוד לומר בפרשת צו {{פסוק|ביום השלישי באש ישרף|ויקרא|ז|יז}} ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה.
מותר לאכול את הקדשים בכל מאכל, אפילו הכהנים מותרין לאוכלן צלויין שלוקין ומבושלין ולתת לתוכן תבלין של חולין, אבל לא תבלין של תרומה שלא יביאו את התרומה לידי פסול כדאיתא בפרק כל התדיר {{הפניה-גמ1|זבחים|צ|ב}}. [דף צ׳]
כבר ביארנו [{{מקור|לעיל במ״עב[[סמ"ג עשה קפא|מ״ע קפ״א]]}} שהטמא בשעת זריקת דמים אינו חולק לאכול וצריך שיהא טהור משעת זריקת דמים עד שעת הקטרת חלבים, שנא׳שנאמר {{פסוק|המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה|ויקרא|ז|לג}} כדאיתא בפרק טבול יום [דף ק״כ], [שם דף צ״ח] וכל מחוסרי כפורים אע״פ שטבלו והעריב שמשן אסורים לאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן. [שם דף קכ׳] וכן במנחה שכתוב במנחות האפויות {{פסוק|לכהן המקריב אותה לו תהיה|ויקרא|ז|ט}} כך פתרון המקרא לכהן הטהור בשעת הקרבה שהרי כתוב במנחת הסלתהסולת {{פסוק|וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו}} {{שם|ויקרא ז||י}}. [מלשון המיימוני פ״י דמעשה הקרבנות]
זה שחלק הכתוב לכתוב בכאן בעניין זה ובכאן בעניין זה, מפני שהאפוי׳שהאפויה כשחולקין אותה אנשי בית אב כל שיגיע לו חלקו אפילו כזית פת הרי הוא ראוי לו שהרי אוכלו מיד, לכך לא הוצרך לפרש בה חלוקה. אבל הסלתהסולת אם יחלקו אותה ביניהם לכל אנשי בית אב שמקריבין באותו היום נמצא מגיע לזה מלא כפו סלתסולת או פחות שאינו ראוי ללוש אותו או לאפותו, לפיכך היה עולה על הדעת שיחלקו מנחה כנגד מנחה. לכך הוצרך לפרש בה {{צ|לכל בני אהרן תהיה}} לכל אנשי בית אב של אותו היום {{צ|איש כאחיו}}. מכאן אמרו חכמים בפ׳בפרק אלו מנחות נקמצות [דף ע״ג] שאין חולקין מנחה כנגד מנחה אפי׳אפילו מעשה מחבת כנגד מעשה מחבת או סלתחסולת כנגד סלתסולת אלא כל אחת ואחת חולקין שיריהשייריה בפני עצמה. וכן אין חולקין עוף כנגד עוף ולא חטאת כנגד חטאת ולא חזה ושוק כנגד חזה ושוק אלא כל חלק וחלק חולקין אותו ביניהן בשוה. [בת״כבתורת כהנים פ׳ אמור פ״ג ומביאה בפרק טבול יום דף ק״ב]
בבעל מום נאמר {{פסוק|לחם אלהיך מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל|ויקרא|כא|כב}} אבל אשה אין חולקין לה בקדשי המקדש שנאמר {{צ|איש כאחיו}} וכן קטן אינו חולק אפי׳אפילו בקדשים קלים כדתניא בפרק אלו מנחות נקמצות [דף ע״ג] אע״פ שמותר להאכילן אפי׳אפילו בקדש הקדשים [בפ״ק דיומא דף י״ד וי״ז ובת״כ ולקמן בע״א מביאו] וכהן גדול נוטל שלא בחלוקה כל מה שירצה.
| 