צרי היגון: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ששון (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
ששון (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 96:
 
ודלי רצוץ, נבזה נפוץ, קלוט שרו-ע קרוע
 
יום בא לדלות, נפל ות-שבר, כד על המבוע
 
שורה 102 ⟵ 103:
 
וכן יאמר בשירו
 
לא נביא א-נכי גם לא בן נביא אך שכלי נבא
'''לא נביא א-נכי גם לא בן נביא אך שכלי נבא
כי גירושי תבל המה, נישואי ה-עולם הבא
 
כי גירושי תבל המה, נישואי ה-עולם הבא'''
 
ועל כן צריך המשכיל הזריז שלא ישמח בהצלחת דרכו ושלא ידאג בעת שלא יצליח וידע שזה כולו נכרת וכלה ובזה הזמן קצר אין בו מועיל וטובו ורעתו כטל משכים והולך והוא כענן בוקר, וכן אומר בעל מליצה אחד [זהו הראב"ע]; מילד"י יו"ם א"ל תבה"ל, כ"י יל"ד יו"ם ל"א ירגע"ו, א"ל תשמ"ח בם אם ייטיב"ו, ג"ם א"ל תח"ת א"ם ירע"ו, כ"י הטובו"ת ג"ם הרעו"ת כאש"ר יחנ"ו כ"ן יסע"ו.
שורה 120 ⟵ 123:
 
וכן אמר המשורר
 
אם האופן לך התגבר, וזמן בוגד לך התאכזר
'''אם האופן לך התגבר, וזמן בוגד לך התאכזר
השקט ובטח כי המגור, הוא לא ידחה מה שנגזר
 
השקט ובטח כי המגור, הוא לא ידחה מה שנגזר'''
 
ולכן צריך להניח הכל רחמי ה' ית' כי הוא הפועל ועושה ואין מי יאמר לו מה תעשה, והאיש אשר נתן גופו ונפשו בניו ומקנה קניינו, מתנה נתונים ביד צור לבבו גוחו מבטן וקונו, אם יתקצף בעשות מהם האל חפצו ורצונו, הראה כי לא נתנם לאל בלבו ובנפשו רק בלשונו, ויזכור האדם כי לא הוא לבדו בים המבוכות ותלאות הזמן ורשתו, רבים שתו לימא ולא לימא רבים ישתו.
שורה 133 ⟵ 138:
ולכן צריך האדם הנלבב להראות שכלו בעת צרתו ולהודיע לכל שכל תלאה קלה בעיניו כמו שעשה אחד מן הפילוסופים שצוה המלך להרגוו וקודם שהרגוהו צוה לצערו בכרות לשונו וכשהבין הפילוסוף כי רצון המלך לצערו בכרות לשונו, אז קדם הוא וכרת אותה והשליכה לפני המלך והראה לכל כי לא היה חושש מהצער, והאדם בעת היותו בהשקט ובשלוה צריך שיתעורר ויתן אל לבו שאפשר שיהפך ההשקט לחרדה והשלום לרוגז, וזכרו כי אחד ממלכי ערב לקח בשבי אחד מהמלכים וצוה להדליק מדורה גדולה ולהשליכו שמה, ובין כך שהיו עבדיו עוסקים להדליק המדורה ירדו גשמים וכבו המדורה ויתרשלו בשמירתו לרוב הגשמים וימלט ויברח לארצו וחזר למלכותו כבתחילה שאנן ושלו מלך בשרירות לבו ולא זכר מה שעבר עליו מן התלאה והלך אחרי מראה עיניו ותאות לבו, ואמר לו אחד מחכמיו בהוכחותיו אליו ובמוסריו אדוני המלך לא תפתך טוב המזל ולא תשיאך המנוחה והשלוה כי שניהם משתנים מהרה ואינך בטוח בקיומם אליך כל ימי זמנך, וילך אחרי זדון לבו הרע ויהי בלילה ויחלום איך הוא היה רוחץ ומתנגב בשמש ויהיה בבוקר ותפעם רוחו לדעת פתרון החלום וספר אותו לבתו ותאמר לו זה פתרון החלום שיתלו אותך על עץ ותהיה מגולה לעין השמש וכאשר פתרה לו כן היה, כי לאחר ימים מועטים נתגלגל הדבר שנתפס אותו המלך שנית ונגזר עליו לתלותו על העץ וכן נעשה לו ולכן דמו החכמים בשכלם העולם זה לסולם זה יורד בו וזה עולה, זה שוקט וזה גולה, זה נכבד וזה נקלה, זה לחיים יוחק וזה נתלה, ומקרא בצד וברתף יהדופו, שנה על שנה חגים ינקופו, ומחסה כזב וסתר מים ישטופו, ואישיו למאמרו כסופה ירדופו, כלבוש יחליפם ויחלופו. וישא משלו ויאמר.
 
'''ראה מקרי זמן בוגד, אנוש אנוש והפלא
 
ודבר מ-מך נעלם, אני את אז-נך גולה
 
פרטיו לא אבאר כי זמני מ-ספור יכלה
 
זמן יריק לך מצוק, והטוב מ-מך יכלה
 
ואישיו חו-לפים יום יום, ואדם כ-לבוש יבלה
 
ומי יוריש ומי יעשיר, ומי ירד ומי יעלה
 
ומי מלך ומי מלך ומי נכבד ומי נקלה
 
ומי עליון ומי אביון ומי שוקט ומי גולה
 
ומי נטרף ומי נשרף ומי נסקל ומי נתלה
 
מתי מספר כתבתים לך, ועוד נוסף עלי אלה
מתי מספר כתבתים לך, ועוד נוסף עלי אלה'''
 
ולכן החי יתן אל לבו בימי עלומיו ובימי שמחתו, לזכור הנולד והאפשר לבא לו באחריתו לא כמעשה המלך השוטה אשר מדרך הטובה והכלולה נטה, והירא את דבר ה' מעבדיו יכין ארחו ויישיר מעבדיו, ועל דבר אמת וענוה צדק ישקוד ומעשיו ידרוש ויפקוד, כי הזמן יתן פני הצאן אל עקוד, ותחת כבודו יקד יקוד, וטרף זרוע אף קדקוד, כי עת ספוד ועת רקוד, כן אמר שלמה בחכמתו פעם ופעמים, לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, וצריך שנזכור כי מה שנאבד או נפקד מאנשים כולם או רובם שמחים היום, כי מי שמת בנו או מי שאין לו בנים יש הרבה בני אדם שהן כמוהו ומהן שאין לו בנים והוא שמח, ומהם שמתו בניו וכבר התנחם וכן יקרא בעושר ובכל קנייני העולם המורגש, וא"כ היגון הוא דבר מונח שאינו בטבע כי אנחנו בעת שנמצא מלך ירד ממלכותו והוא דואג על זה ורבים לא היה להם מלכות ואינם דואגים. {{הערה| הגה"ה: ע"ד שאמר הכתוב עושר שמור לבעליו לרעתו, ומאמר חז"ל מרבה נכסים מרבה דאגה, כי כן המלכים או העשירים שנאבד מהם מלכות או עושר גם כי נשאר להם הרבה יצערו מאוד יותר ממי שאין לו ולא היה לו לעולם אפילו מיעוטא דמיעוטא כאשר נשאר להם וזהו שיבוש גדול כי מי שישיג קצת ומיעוט ממה שנשאר להמלך או להעשיר שאבד יהא בשמחה כל ימיו ואילו יהיו ביגון ואנחה כל ימיהם, א"כ עושר הניתן להם היה לרעתם לצערו ולהדאיבו וכן בכל הקניינים, לכן אל יחשוב ולא ידאג אדם כלל על מה שנאבד ממנו רק במה שבידו ישמח וכמו שאמר המשורר בממון הבט למטה ממך, ותדע יתרונך ותודה לנותן לחמך, אמנם במעלה הבט למעלה ממך, ותדע חסרונך ותוסיף תומך. שבמ"ש.}}
שורה 184 ⟵ 198:
ובפ"ק דברכות דף ה' א"ר יוחנן היו לו עשרה בנים ומתו כולם בחייו ולקח עצם פחות משעורה מבן העשירי וצר לו בסודרו והיה מנחם בו האבלים לאמר כימתו כל עשרת בניו בחייו ולא נשאר לו בן אחר כלל, והיו יסורין של אהבה כי האבלות מכפרת על העונות וזהו וודאי מהתלאות גדולות אין למעלה מהם, ומרה שר' יוחנן היה גבור הנפש ואמיץ הלב לסבול התלאות כמנהג כל גדולי החכמים, ועוד שרצה לאץ ולחזק לבו של ר' אליעזר דהוה קא בכי, דאמר ליה רבי יוחנן אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשא שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לשם שמים, ואי משום מזוני לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות, אי משום בני דין גרמ' דעשיראה ביר. {{הערה| הגה"ה ב"ב פי"ג דף קט"ז פ' רש"י נשאר אצלו שן חד מבניו ובו היה מנחם למרי נפש האבלים כי שן אינו מטמא, עוד שמעתי י"מ ביר לשון הבראה פירוש כי רבי יוחנן לקח עצם מהבשר והיו מביאים לו להברות באבילתו הפעם עשירית היה מנחם בו האבלים ומסוגיית הגמ' לא משמע הכי כנלע"ד, שבמ"ש.}} וכן גרסינן בפרק חלק דף קא כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו ואמר להם חמה עזה באה לעולם התחילו בוכים ור"ע מצחק א"ל לרבי עקיבא מפני מה אתה מצחק אמר לו מפני מה אתם בוכים, א"ל אפשר ספר תורה בצער ולא נבכה, אמר להם לכך אני מצחק שכל זמן שאני רואה ר' שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דבשו מדביש אמרתי שמא חס ושלום קבל ר' עולמו, ועכשיו שאני רואה ר' בצער אני שמח, אמר לו עקיבא כלום חסרתי דבר מן התורה כולה אמר למדתנו רבינו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. {{הערה| הגה"ה גרסינן פרק אחד ד"מ דף ל"ט מנהגו של מלך בשר ודם כשסרח עליו מדינה אם אכזרי הוא הורג את כולן אם רחמן הוא הורג את חציין אם רחמן מלא רחמים מייסר את הגדולים ביסורין אף כן הקב"ה מייסר את יחזקאל הנביא כדי למרק עונותיהם של ישראל. שבמ"ש.}}
 
ועשרה הרוגי מלוכה אתה יודע כמה יסורין סבלו ולא נטו מדרך האמת ור' עקיבא שהיו מסרקין בשרו במסרקות של ברזל והיה קורא קריאת שמע, ואמרו לו תלמידיו עד כאן, והיה אומר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ובכל נפשך אפי' נוטל את נפשך, ואמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, ויצאה נשמתו באחד, כל זה מורה על תכלית גבורת הנפש. {{הערה| הגה"ה, כל עניין הנסיון יתבאר היטב בהמורה ח"ג פרק כד וכן עקרים מאמר ד' פרק יג יבואר דרך הסרת תלונות צדיק ורע לו, ויפרש עניין הנסיון ויסורין של אהבה, ואין להאריך כאן ע"ש. שבמ"ש.}} וכמה פעמים באין על הצדיק יסורין ונסיונות לטובתו ולהנאתו ולנסותו שנאמר ה' צדיק יבחן אע"פ שהקב"ה בוחן לבו ויודע אם יעמוד בנסיונו אם לאו מכל מקום מנסהו לגלות לבו ומעשיו בפני בני אדם שאינם מכירים מה שיש בלבו, וגם לזככו ולהוציא מה שבכח שכלו אל הפועל, וגם להיישיר בני אדם שילמדו ממעשיו כמו שעשה לאברהם אבינו ע"ה ועמד בכלן להודיע כמה היא חבתו של אברהם אבינו ע"ה ר"ל להודיע לכל באי עולם. ולמי מנסה הקב"ה לאותו שמכיר בו שעומד בנסיונו שנאמר ה' צדיק יבחן כדגרסינן בב"ר מלה"ד ליצור הזה כשהוא בודק כבשונו אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק להקיש עליהם פעם אחת עד שהוא שוברם רק בודק בקנקנים יפים שאפילו הקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים כך הקב"ה אינו מנסה הרשעים שאינם יכולים לעמוד בנסיון וכו'.
 
אמר ר' אלעזר משל לבעל הבית שהיו לו שתי פרות אחת שכחה יפה ואמת שכחה רע על איזה מהן מטריח לא על זו שכחה יפה וכו' וכן גרסינן בפרק במה מדליקין דף לג ביסורין של רשב"י ובנו שישבו במחבוא במערה תליסר שנין ובב"מ פרק השוכר את האומנין דף פד ר' אליעזר קביל עליה יסורי כל יומא וכו' באורתא אמר להו אחי ורעי באו בצפרא אמר להו אחי ורעי לכו משום ביטול תורה וגרסינן נמי התם דף פה אמר רבי חביבין יסורין קביל עליה יסורין תליסר שנין וכו'. כל שני דייסורי דר' לא איצטריך עלמא למיטרא מלמדך שיסורין של צדיקים כפרה וטובה לעולם, וכן שלמה ע"ה אמר ודרך תוכחת חיים מוסר אמרת איזה דרך מביא את האדם לחיי העוה"ב הוי אומר זו מידת יסורין וכן בפרק חלק דף קז אמר הקב"ה לדוד המלך עליו השלום קביל עלך יסורין וכו' ובאשר היסורין באים לסיבות הרבה ואין בשכל האדם להתבונן ולידע כלל סיבותם, לכן כשיראה האדם שבאין עליו יסורין אל יחשוב שבאין במקרה כי מי שמאמין בכך ענשו הוא מידה כנגד מידה לעזבו למקרים חס ושלום, בלי שמירה כמו שאמרה תורה ואם תלכו עמי בקרי אף אני אלך עמכם בחמת קרי ועונש זה הוא גדול כי רבים הם המקרים והיסורין בעולם והעזובים מלמעלה אין שמירתו כלום כדכתיב אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר, ומה שאמרו אין דבר רע יורד מלמעלה הוא בעבור שהחוטא אין צריך להזיקו למעלה אל להסיר מעליו המחסה והמסתור ואז נתנה רשות למקרים וליסורין, וזהו שאמרו אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון על כן אל יהרהר שום אדם על מידת בוראו בחשבו שבא עליו שום נזק שלא כדין, שכבר נאמר הצור תמים פעלו וגו'. {{הערה| הגה"ה, וכן גרסינן בפרק קמא דברכות דף ה' רב הונא הוה ליה ארבע מאה דני דחמרא, תקיפו ליה והוה חלא על לגביה ר' יודא אחוה דרב סלא חסידא ורבנן וכו' ואמרו ליה ליעיין מר במילי, אמר להו ומי חשידנא בעינייכו, אמרו ליה ומי חסיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא, אמר להו אי איכא מאן דשמיע עלי מילתא לימא, אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישתא לאריסיה אמר להו מי קא שביק לי מידי מיניה הא קא גניב לי כוליה, אמרי ליה היינו דאמרי אינשי בחר גנבא גנוב וטעמא טעים אמר להו קבילנא עלי דיהיבנא ליה איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא ואיכא דאמרי אייקר חלא ואיזדבן בדמי חמרא.}}
 
לפיכך יאמין אדם אמונה קיימת שהבורא יתברך יודע כל הנסתרות והוא דיין אמת ודן אמת את כל העולם כדרכיו וכפרי מעלליו ולמי שהוא אדם גדול מקפידין בו יותר אפי' כחוט השערה, {{הערה| הגה"ה, שנאמר וסביביו נשערה מאוד.}} כמו שכתוב בקרובי אקדש, כדי שישאר שלם ונקי גובין ממנו מעט מעט כדי שלא יתמלא סאתו, ואם באו על אדם יסורין וחושב שלא חטא ידקדק בדכיו וימצא טעם לדבר ויפשפש במעשיו וישוב בתשובה כדגרסינן בפרק קמא דברכות, אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנאמר נחפשה דרכינו וכו' פשפש ומצא יעשה תשובה שנאמר ונשובה עד ה', שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו' תלה ולא מצא ביודע שיסורין של אהבה הן שנאמר כי את אשר יאהב יוכיח וגו' {{הערה| הגה"ה, וכן גרסינן התם גם כן היינו דאמר ריש לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין, נאמר ברית במלח שנאמר ולא תשבית מלח ברית אלקיך, ונאמר ברית ביסורין שנאמר אלה דברי הברית מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין גופו של אדם ונשאר מרוצה יותר לפני המקום, כדגרסינן בספרי תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר כל זמן שאדם שרוי בשלוה אין מתכפרין לו מעונותיו כלום, ועל ידיד היסורין מתרצה לפני המקום שנאמר כי את אשר יאהב ה' וגומר.}} ולא יצטער עליהם כלל לסיבת שאמרנו וכן גם בעת הצלחתו ובזמן טובו כשייטיב לבו אלישמח יותר מדאי כמו שאמר הכתוב שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך וגומר ושע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט הא למדת שעתיד אדם ליתן את הדין על שמחת העה"ז, ואמרינן במדרש אמרתי להוללים אל תהולו מלשון לחול במחולות שאין השמחה ממתנת לו לאדם בעה"ז ולא כל מי שמח היום שמח למחר ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר, זהו שאמר שלמה ע"ה לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עושה, תדע לך שהוא כן שהרי בבריאת עולם היתה שמחה גדולה לפני הקב"ה שנאמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו וכתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, מה כתיב בתריה ויתעצב אל לבו לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו ומה הקב"ה כביכול לא המתין בשמחתו בני אדם על אחת כמה וכמה.
אברהם שמח שמחה גדולה נתגדל והרג כמה מלכים ונתן לו הקב"ה בן לזקנותו בסוף נאמר קח נא את בנך את יחידך וכו' חזר מהר המוריה לקבור לשרה ובקש מקום לקוברה ולא מא עד שקנה בד' מאות שקל כסף. יצחק שמח שמחה גדולה אמרו לו ראה ראינו כי היה ה' עמך ניצל מאנשי גרר ולבסוף כתיב ותכהין עיניו מראות ומה יצחק עולתו של הקב"ה לא המתין בשמחתו שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. יעקב שמח שמחה גדולה ראה סולם ומלאכים עולים ויורדים בו והנה ה' נצב עליו הנה אנכי עמך ושמרתיך וכו' ולבסוף אירעו לו כמה צרות, לבן, עשו, דינה, יוסף, רחל, ומה יעקב לא המתין בשמחתו שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. יהושע שמח שמחה גדולה הוא הנחיל לישראל הארץ והרג ל"א מלכים וחלקו לו כל ישראל כבוד גדול שנאמר כל איש אשר ימרה את פיך וכו' ומה יהושע שלא זכה ומת בלא בנים, הצדיקים כך הרשעים על אחת כמה וכמה. עלי הכהן שמח שמחה גדולה שהיה מלך וכהן ואב"ד שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא וגו' וגם שני בניו מתו חפני ופנחס, ומה עלי הצדיק כך שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. אלישבע בת עמינדב שמחה שמחה גדולה כי ראתה בעלה כהן גדול משמש בכהונה גדולה ונביא ומשה אחי בעלה מלך ונביא וב' בניה סגני כהונה ואחיה נחשון בן עמינדב ראש כל נשיאי ישראל לא המתינה בשמחתה אלא נכנסו ב' בניה להקריב קרבן ויצאו שרופים, לכן נאמר אמרתי להוללים אל תהולו (תהלים ע"ה) ע"כ במדרש. {{הערה| הגה"ה וכמו שמצינו ברבינו הקדוש שהיה נותן ממון הרבה לבר קפרא שלא יגרום לו שמחה ושחוק כמו שאמרו יומא דמחיך ביה רבי אתיא פורענותא לעלמא, אמר ליה לבר קפרא לא תבדיחן ויהיבנא לך ארבעין גריוי דחיטי. בנדרים דף נ'.}}
 
וכשם שראוי לאדם למעט בצער וביגון כאשר אמרנו כבר כן ימעט בשמחת עולם, וכן י"מ כי כדי למעט בשמחת העוה"ז תקנו חכמים לברך על שינוי היין הטוב והמטיב במקום שמשנים היינות אין ספק שיש שם שמחה, וכדי למעט השמחה תקנו לנו הטוב והמטיב שהוא ברכת האבל והיא שתקנו אותה ביבנה על הרוגי ביתר. וע"כ יתחייב האדם להמעיט השמחה בעולם הזה, כאשר אמרנו כבר שלא יהיה לו התפעלות רב לא משמחה ולא מדאגה רק יתן אל לבו עבודת האל ושיהיה על שמחתו עבודתו ומעשה המצות וכן כל מעשיו בעולם הזה יעשה האדם בשמחה נכונה הראוי ובטוב לבב לא יותר מדאי כמו שאמר הכתוב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, דרך הכתוב לכנות כלל כל הטובות שבעולם והשמחות בלשון אור ואין הכוונה אור ממש אלא שלוה והשקט וכבוד ובריאות וחדוה. מלשון ליהודים היתה אורה ושמחה קומי אורי כי בא אורך כי אתה תאיר נרי הכל כלל טובו ושמחת העולם. {{הערה| הגה"ה, יש מפרשים כי לזאת כוונה התרה במה שכתוב בחג הסוכות והיית אך שמח בלשון מיעוט כי מפני ששמח כבר בחג השבועות שהוא זמן קציר ובחג הסוכות תגדל שמחתו יותר ויותר שהוא זמן האסיף לאסוף תבואתו ושמנו ויינו ושאר פירותיו על כן יאמר כי בזמן ששמחתו גדולה יותר ימעט אותה ויחזירה לדרך המיצוע וזה והיית אך שמח, ש'מחתינו מ'תן תורתינו ח'ירותינו ר"ת שמח, כלומר באלו הימים יהיה האדם שמח. קבלתי מא"א מהרר"ש זצ'ל, שבמ"ש.}}
 
וכן תמצא בהפך שהכתובים קורין כלל כל הרעות והדאגות חושך כמו שמצינו באיוב שאמר היום ההוא יהי חושך עד שתמצא במי שנותן עצה שאינה הגונה שקראו הכתוב מחשיך הוא שכתוב מי זה מחשיך עצה במילין. ויתבאר מזה שהעצה ההגונה היא אורה ושאינה הגונה היא החושך לפי שהחושך כלל הרעות והאור כלל הטובות הוא שכתוב יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע העמיד השלום במדרגת האור והעמיד הרע במדרגת החושך וזהו שאמר בכאן אור זרוע לצדיק כלומר כל הטובות והשלום לצדיק שהרי רוב הצרות הבאות על האדם הוא בעצמו סיבה להם והוא הגורם להביאם עליו זה מצד החטא ובוודאי הכל מאתו ית' בהשגחה מכוונת ומאתו ית' הרע והטוב הכל במשפט ומאחר שהוא כן מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו, פירוש על חטאיו ודאי יש לו להתאונן כי הן הם סיבת צרותיו ועל כן הצדיק הגמור שלא חטא הוא בתכלית השמירה וההשגחה וראי הוא להיות כולל כל הטובות העולם שקראו אור זרוע לפי שהוא הדבק בשם ית' כן השגחת האל ית' דבקה בצדיק ואמר לצדיק לשון יחיד רמז למה שאמרו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים שנאמר וצדיק יסוד עולם וכן הכתוב אומר רגלי חסידיו ישמור, חסידו כתיב ולישרי לב שמחה, אחר שהזכיר עניין הצדיק הנשמר מן המקים לרוב מעלתו וזכותו, כי ישרי לב הם המדברים היושר והחושבים אותו בלבם ושאין מעלותם גדולה בהם ולא קצי' ביסורין אלא מצדיקים עליהם את הדין ומקבלים אותם בשמחה לפי שהם היודעים שהם מזבח כפרה להם וניתן להם לטובה, ובמדרש תניא גם בפרק קמא דברכות דף ה' ר' שמעון בן יוחאי אומר שלושה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל ולא נתנם אלא על ידי יסורין, ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא.
 
תורה דכתיב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, ארץ ישראל דכתיב וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך וסמיך ליה כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה וגו', עולם הבא דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר, וזה להיות אלו ג' מתנות גדולות הערך לא יתכן שינתנו רק על ידי יסורין, והוא החריצות העצום המחוייב לאדם לעמוד על הזריזין והאזהרות הא' היא התורה דכתיב וגומר, כי הוא מבואר שהתורה אינה נכנסת רק על ידי יסורין וצמצום כל דברי החיים.{{הערה| הגה"ה, כמו שאמר ריש לקיש במסכת שבת דף פ"ג, אדם כי ימות באהל אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה. }} כמו שאמרו כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו', ובמעט עסק ופרישות כל העניינים המטרידים כי על כן דרש ר' שמלאי בפרק המפלת דף ל, על הימים שאדם דר במעי אמו אין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן שנאמר מי יתנני כירחי קדם וגו', ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי וגומר, וכשבא לאויר העולם בא מלאך וכו', ראייה שהימים שאדם בהם מצומצם ומשוער בענייני הסיפוק או בלי שישית לו שום עסק מהעסקים הזמניים כי הוא הנכון והמזומן ללמוד התורה כולה.
 
ואולם בצאתו מההשערה והצמצום ההוא כולו נשכח, כי התורה והבדידות בצימצום החיים יצאו כרוכין זה בזה בלי ספק. {{הערה| הגה"ה, דרש רבא מאי דכתיב לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים וכולי אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות ושפיכות דמים, בא ואראך ת"ת שעוסקים בתורה מתוך הדחק וכו'. בעירובין דף כ"א.}}. והנה המתנה שנייה שהיא הארץ כידוע ליודעים שאין עניינה רק השערת החיים וצמצומם הנאהבים מהשלמים כמו שנתבאר כבר מהכתובים ההם שהביא לראיה וכל זה למה לפי שהתורה והארץ יהו שני דרכים עצמיים המביאים אל החיים הנצחיים הם חיי העולם הבא שהוא המתנה השלישית.
 
וכמה נפלאתה התורה להורות אלו הג' עניינים שהורה רשב"י במה שנמצא בכלי הקדש ג' כלים מיוחדים מעשה מקשה הכרובים דכתיב ועשית שנים כרובים מקשה תעשה אותם, המנורה דכתיב ועשית מנורת זהב טהור מקשה תעשה וגו', וזה מעשה המנורה מקשה זהב תעשה וגו' עד ירכה עד פרחה מקשה היא, החצוצרות דכתיב ועשית שתי חצוצרות כסף מקשה, יאמר כי יעשו אלו הג' כלים על ידי הכאת קורנס לומר שמה שרמזו עליהם הוא נקנה על ידי צער מכות ויסורין, והנה החצוצרות הם הכלי הקריאה למקרא העדה ולמסע המחנות בדרך הילוכם עד שיכנסו לארץ והם תכסיס מלכות שיתנהגו בהם מלכי ישראל בארצם, אע"פ שאותם שנעשו בכבודו של משה נגנזו כי אינו ראוי שישתמשו התלמידים בהם.
 
אמנם המנורה הוא ממש נר מצוה ותורה הנקנית על ידי יסורין ותושיה רבה כי על כן נכפל בה כמה פעמים לשון של מקשה וע"ד שאמרו כך היא דרכה של תורה וכו', אמנם הכרובים הם רמז למלאכים אשר נשמת הצדיקים עולים במדרגותם לעה"ב, ולכן לא נבעט כלל ביסורין ונקבלם עלינו בסבר פנים יפות כי הם מקרבים הגאולה גם כן, {{הערה| הגה"ה, וכן פירושו דהיינו ציון במשפט ובדין תפדה שהרי העיר לא חטאה אבל שביה רצה לומר העם שאין להם דין להפדות הקב"ה יעשה להם בצדקה. שבמ"ש.}} כדאמרינן בפרק חלק דף צז, תניא אמר ר' אליעזר אם ישראל עושין תשובה נגאלים ואם לאו אין נגאלים, א"ל רבי יהושע וכי אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשים כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב למדנו שהיסורין מקרבים הגאולה.
 
וכן יהי רצון מלפני אדון העולמים שנזכה אל ביאת הגואל במהרה בימינו, ובמישרים תחזינה עינינו, שיקויים פסוק והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ופסוק ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, ונרגיל נפשותינו במידת הצדיקים ע"ה להסיר לב האבן מקרבינו, {{הערה| הגה"ה, וכן כתב אריסט"ו כי בהכרח שיבא זמן שיהיו כל האנשים נמשכים אחר האמת וישתדלו לדעת האל ית' כפי מה שהוא באפשר בחק האדם עכ"ל בעקרים מ"ג פ"ג, והנה גם הוא מקיים דברי הנביא בהכרח שנאמר והיה ביום ההוא וגומר ופסוק ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וכי"ר במהרה בימינו. שבמ"ש.}} ונזכה לרוח חכמה ובינה וגו' ויקויים בנו הפסוק כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון וגו' ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה אכי"ר.
 
<center>'''סליק'''</center>
 
 
גרסינן בפרק קמא דמגילה דף ט', יפת אלהים ליפת, יפיותו של יפת יהא באהלי שם, וביאור הכונה ידוע הוא על האדם כי הוא צריך לשלושה שלימות, שלימות הקטן תחילה להטריף להחומר די ספוקו ולהכין הצריך אליו בשביל שיחיה ויעמוד בבריאת הזמן הקצוב לו לתת לחומר לחם חוקו יום יום, ואחריו צריך שלימות המידות אנושית להתנהג על סדר הישר בינו לבין זולתו כדי להעמיד היישוב המדיני בין בני האדם, ואחריו צריך לשלימות האחרן להשלים נפשו בתורה ובמצות ולהשיג את בוראו, תוכל לשוב הנשמה אחר הפרדה מן החומר אל האלהים אשר נתנה, ויקרא שמות הבנים הנולדים לפי השלימות שהיה משיג אז ששלימות הקטן מעושר ונכסים ומהטוב המדומה יקרא שמו ח"ם, להורות על השלימות ההוא שיבא לאדם ביגיעה רבה וטורח הרבה במעבר אניות בלב ים וללכת בארץ מרחקים ביבשה דרך יערות ומדברות אחרות עקלקלות מקום גדודי ליסטים וחיות ומסכן עצמו כדי לאסוף ולכנוס כבוד ועושר ועל זה קרא שמו חם כמו שיורה על זה הסיפור באדם הראשון בזיעת אפך תאכל לחם שהורה עליו שיגיע אליו הצריך ביגיעה ואחריו כל אדם ימשוך.
 
ולזה רומז גם כן באמרו וחם הוא אבי כנען ראש העסקים והסחורות כדמתרגמינן כנעני תגרא והבן הנולד אחריו יפת לפי שלימות המידות האנושית יפת כי היא תפארת לאדם ללכת בהם דרך ישרה הדרך הממוצעת ולא יטה לשום קצה מהם, ואפשר בזה רמזו שם בגמרא אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג שמותר לכתוב בלשון יווני וכו', מאי טעמא דרשב"ג דכתיב יפת אלהים ליפת וגו'. מורה שהוא השלימות האמצעי תחת השלימות האחרון דהיינו שהוא מורה על שלום וקיום המדינה ומהמידות ראויות שמהם למדו הרבה מחכמת המוסר, וחכמת הטבעית נקרא בלעז פילוסופי"א מוראל"ה ונאטורא"ל.
 
ואחריו נולד הבן שלישי וקרא שמו שם לי השלימות שהיה להשיג אז השלימות האחרון אשר הכוונה בו ממין האדם וקראו שם כי הוא הנבחר מכולם, וכן יעשה שם שישאיר אחריו ברכה ונזכרת נפשו לטובה לפני אלוהיו לשרתו ולברך בשמו כל הימים ולא תשכח מפניו והיו עיניו ולבו שם כל הימים, ולכן קרא שם שמורה גדולה על גדולה ומעלה יתירה ושם טוב עולם ע"ג ובאו להורות על אדם השלם אשר השיג הג' שלימות אלוו כי הוא צריך לקיים בידו שלימות המידות להיות באמת משפטיהם צדקו יחדיו, שלא יוכל להתקיים חכמתו בידו מבלעדיהם, ועל זה אמרו יפיותו של יפת ישכון באהלי שם, הורה לו על המידות החשובות שהם בחלקו של יפת ישכון כל ימי היותו באהלי שם, ואם הגיע על שלימות המכוון ממה שהשיג את בוראו על אמיתת מציאותו, ואז יתחזק בעד המידות להיות שלם בהם שלימות רב ולא ירפה מהם ותהיה חכמתו מתקיימת בידו.
 
והוא צריך אל השלימות כל ימי היותו חי חיי החומר כמו שנרמז על זה בתהלים בשיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד והמכוון הוא ממנו שישבו אחים יחד באוהל אחד לשרת האב האמיתי לעבדו שכם אחד, כי זה צריך לזה כל ימי החומר ושניהם מתחזקים יחד, (ע"כ קבלתי מא"א מהרר"ש) ולהיות האדם מלובש מחמר שהוא סיבת ההפסד והרוע ונוטה לשמש הדברים הדומים לו, לזה צריך לאדם השלם שיהיה שימוש גופו ואבריו בעניינים המשלימים הגוף והנפש, והנה בחכמת הרפואה הגופיית נמצא שצוו הרופאים שלא ימנע אדם מתנועת הגוף כולם החיצונים והפנימיות זה הביא הר"ם בפרקים בשם גליינוס ואם ככה הוא בבריאות הגוף כדי להעמידו על בוריו כל שכן בבריאות הנפש שצריך האדם להניע אבריו בעשיית התורה והמצוות.
 
והנה נמצאו מצות עשה רמ"ח כנגד איבריו של אדם כאלו
יעירנו שלא נברא בנו שום אבר רק לעבודתו יתברך, שהרי מספר האברים כמספר המצוות ואם כן מי שרוצה להשיג השלימות צריך שכל אבריו יתנועעו בכל תנועתם את כוונת תשלום התכלית הזה המיוחד ואפילו בשעת משאו ומתנו, ואל יטעהו הזמן בהבל להמשך אחריו כי אם במקרה או בהכרח טבע האנושית, ועל זה מצוות לא תעשה שס"ה כמנין ימות החמה לרמוז שלא יעשה האדם מעשיו על פי הבלי המזן כי אם בתורת ה' חפצו להשיג השלימות כמו שמבואר באריכות בנוה שלום מ"ח פ"ט, כן יהי רצון אמן, שנזכה לאלו השלימיות כולם ונזכה לחזות בנועם שכינתו כמו שנאמר קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון.
 
<center>אלו אמרי שפר, יאמר אב הספר
 
כי בא '''שאול''' אל נכון קץ הפלאות מן ספרא הדין מתי אנה
 
'''אנכי לו''' רישא סיפא אגיד חדש איה מקום גם השנה.
 
ריש ירח זיו הוא ראשיתו ארבע עשר בו נגמר גם אות אחרונה
 
יש לבריאה בטו"ב לו מכר די"א בפרט בקרי"ה היא הנאמנה
 
'''י'''לד '''הזאב''' א"ם אי"ן קמחו אין תורה לו לכן יטרוף הדין זימנה
 
הדין רזיא לא גלי מ-סכתא אלי-בא הלכתא רק בקרימונה
 
ראשיתו ואחריתו להודיע באר הטיב במאמר, הותחל במזל '''טו"ב באח"ד ליר"ח זיו י"ד''' בו נגמר
 
'''ש'''מעו רופאים רב לכם סוב אחר משאות שוא מדו-חים.
 
'''א'''בן סינא עם גלינוס חנם אתם בהם טור-חים.
 
'''ו'''כדי ספר זה לסמוך ע-ליו כל צדי-קים ונכו-חים.
 
'''ל'''א יחלוק בין התחלואים אם הם יבש או קר ל-חים.
 
'''ב'''ינו מזה אל תפנו עוד אחר רוקח המרק-חים.
 
'''נ'''בוב יל-בב ממנו, תועלת לו עד לנצ-חים.
 
'''מ'''גן עדן זה ילקוט כל איש שושנה בין דחו-חים.
 
'''ה'''כל בידי זה הספר אפילו ה-צינים פ-חים.
 
'''ר'''פאות שקוי לעצמות מ-אין מיץ העש-בים וצמ-חים.
 
'''ר'''וח ישי-מו הרופאים אל חולה, לא אל נאנ-חים.
 
'''ש'''וה הוא זה לכל קוראיו אולם ברי או הגונ-חים.
 
'''מ'''שנגנז ספר הרפו-אות זה לוקחים גם בו בוט-חים.
 
'''ע'''די הוא על צואר עני אור נוגה אל עיני פק-חים.
 
'''ו'''לממציאו תקרא שם כ-אשר היה אל ראש נמש-חים.
 
'''נ'''צר מהר"ר שמעון זלה"ה אחר מלו-יתן אור-חים.</center>
 
 
<center>---->>>***<<<---</center>