ויקיטקסט

סמ"ג עשה עה: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
→ העריכה הקודמת
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
שורה 1:
{{סמ"ג|עשה|עד|עה|עו|להושיב רוצח בשגגה בעיר מקלט}}
 
כל ההורג בשגגה גולה ממדינה שהרג בה לערי מקלט ומצוה להגלותו, שנאמר וישב בה עד מות הכהן הגדול. ועיקרי דברים שבמצוה זו בפ׳ אלו הן הגולין. ואמר במס׳ יבמות פ׳ אחרון [דף ק״ב] ובפ׳ מי שאחזו [דף ע׳] שאין ההורג בשוגג גולה אא״כ מת הנהרג מיד אבל חבל בו בשגגה אע״פ שאמדוהו למיתה וחלה ומת אין זה גולה שמא הוא קידם מיתת עצמו או הרוח נכנסה בחבורה והרגתו ואפי׳ שחט בו כל שני הסימנים ועמד מעט אינו גולה על ידו לפיכך אם לא פירכס כלל או ששחטו במקום שאין הרוח מנשבת בו כגון בית סתום של שיש הרי זה גולה וכן כל כיוצא בזה והא דאמרינן [בפרק הנשרפין דף ע״ח והסוגיא בתוס׳ יבמות ופרק מי שאחזו דלעיל בד״ה אלא] מלמד שחובשין אותו אי מיית קטלינן ליה גלות שאני כמו שאנו מחלקין להקל בהרגו דרך עלייה משפט אחד לעניין זה לישראל לעבד ולגר תושב הוא שקבל עליו שבע מצות כך אומרים חכמים בפ׳ בתרא דע״ז [דף ס״ד] שנ׳ והיתה לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם [בפ׳ הגולין דף ט׳] פרט לגוי שהרג את ישראל בשגגה שאין ערי מקלט קולטות (בהן) אותו שנינו בפרק אלו הן הגולין [דף ח׳] כתוב בתורה לחטוב עצים שהיא דבר הרשות יצא האב המכה בנו לייסרו והרב הרודה תלמידו ושליח ב״ד ששגג והרגו שפטורין מן הגלות. עוד תניא שם [בדף י׳] בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב״ד של אותה העיר שהרג בה שולחין ומביאין אותו משם שנאמר ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם. מי שנתחייב ממיתין אותו שנא׳ ונתנו אותו ביד גואל הדם. מי שנפטר פוטרין אותו שנאמר והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם. מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנ׳ והשיבו אותו העדה כשמשיבין אותו מוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו גואל הדם בדרך אומר להם אל תנהגו בו מנהג שופכי דמים בשוגג בא מעשה לידו. רוצח בשגגה שהרגו גואל הדם חוץ לתחום עיר מקלטו פטור שנ׳ ולו אין משפט מות ומפרש במסכת מכות [בדף דלעיל] בגואל הדם אחד ההורגו קודם שיכנס לעיר מקלטו או שהרגו בחזרתו עם ב׳ התלמידים ששומרים אותו [שם דף י״א וי״ב כל הסוגיא] נכנס לעיר מקלטו ויצא חוץ לתחומה בזדון הרי התיר עצמו למיתה ורשות לגואל הדם להורגו ואם הרגוהו כל אדם אין חייבין עליו שנא׳ אין לו דם יצא חוץ לתחום עיר מקלטו בשגגה כל ההורגו בין גואל הדם בין שאר כל אדם גולה על ידו הרגו גואל הדם בתוך תחום עיר מקלטו ה״ז נהרג עליו עוד שם [בדף י״ב] אמר רב שתי טעיות טעה יואב שנאמר וינס יואב באהל ה׳ ויחזיק בקרנות המזבח טעה שאין קולטת אלא גגו והוא תפס בקרנותיו טעה שאין קולטת אלא מזבח בית עולמים והוא תפס במזבח שילה אמר אביי בהא נמי טעה שאין קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא היה זר ובירושלמי דהלכות רבתי [פרק הגולין ובתוספות פ׳ נגמר הדין מביאו בד״ה בשלמא דף מ״ח] ראה מורי רבינו יהודא שרבי יוחנן חולק עליו ואומר שאין שום מקום קולט אלא ערי מקלט בלבד ויואב ברח לסנהדרין כדי שירשוהו בניו [בפ׳ הגולין דף ה׳ ובפ׳ המניח דף ל״ג] שלשה מיני שגגות הן ונלמדם מסותר כותלו לאשפה בלילה והרג שאם רבים מצויים בה תמיד הוי שגגה זו פשיעה הקרובה למזיד ואינו נקלט ואם אין רבים מצויין שם כלל ה״ז קרוב לאונס ופטור מן הגלות היתה האשפה עשויה ליפנות ביום ולא בלילה ואירע שישב שם אדם בלילה ונפלה עליו אבן בשעת סתירה ומת הרי זה גולה שגגה הקרובה למזיד שאינו גולה מפני שעונו חמור אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור וכן כל הרוצחים שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהן אם הרגן גואל הדם אין להם דם ולא יהיו אלו חמורים מההורג בלא כוונה. הזורק את האבן ואחר שיצתה האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה פטור מגלות כדאיתא בפרק המניח את הכד [דף ל״ג ובפ׳ הגולין דף ח׳] שנ׳ ומצא את רעהו פרט לממציא את עצמו [שם דף ז׳] השונא שהרג בשוגג אינו נקלט שנא׳ והוא לא אויב לו חזקתו שהוא קרוב למזיד ואיזהו שונא מפרש בפרק זה בורר [דף כ״ז] כל אשר לא דיבר עמו שלשה ימים באיבה [פרק הגולין דף ז׳] הנכנס לחצר בע״ה שלא ברשות והרגו בע״ה בשגגה פטור מן הגלות שנא׳ ואשר יבא את רעהו ביער מה יער שיש לו רשות לנהרג ליכנס אף כל כיוצא בזה [שם] קצב שהיה מקצב והגביה ידו בקופיץ והחזירו לשבר העצם כדרך שקצבים עושים כל שימות בהולכה שהוא הגבהה מלפניו וירידה לאחריו אינו גולה עליו וכל שימות בחזרה שהיא הגבהה לאחריו וירידה מלפניו גולה שנאמר ויפל עליו דרך ירידה זה הכלל כל שהרג בדרך ירידה גולה שלא כדרך ירידה אינו גולה ואפי׳ בירידה שהיא צורך עלייה אינו גולה כיצד היה עולה בסולם ונשמט השליבה מתחת רגלו ונפלה והמיתה פטור מן הגלות וכן המתכוין לזרוק לצד זה והלכה לצד אחר וכן הסומא שהרג בשגגה לדברי רבי יהודא [שם דף ט׳] כל אלו פטורין מן הגלות מפני שהן קרובין לאונס [שם דף ז׳] נשמט הברזל מקתו והרג ה״ז גולה נשמט הברזל מן העץ המתבקע אינו גולה מפני שאין זה מכחו אלא מכח כחו ונמצא כמו אונס כדברי רבנן דרבי [שם ובדף ח׳] [שם דף י׳] תלמיד שגלה לערי מקלט מגלין את רבו עמו שנ׳ וחי עמך עשה לו כדי שיחיה וחיי בעלי החכמה הוא התלמוד וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו [שם] [שם דף ז׳] הלוים השוכנים בערי מקלט כשימות אחד מהם אינו נקבר בעיר ולא בתוך התחום שנ׳ ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם לחיים נתנו ולא לקבורה [שם] רוצח שהרג בשגגה בעיר מקלטו גולה משכונה לשכונה וכן לוי שהרג במדינתו גולה למדינה אחרת מערי הלוים לפי שכולן קולטות כאשר יתבאר [בסימן שבסמוך] ואם הרג חוץ מערי הלוים וברח לעירו הרי זה קולטתו [שם דף י׳] אמר רבי אלעזר עיר מקלט שיש בה רוצחים אינה קולטת שנאמר ביהושע ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו ולא ששוו דבריהם לדבריו [שם] וכן עיר שאין בה זקנים אינה קולטת שנאמר זקני העיר ההיא עוד שנינו במסכת שבועות פרק בתרא [דף מ״ז וכן בפרק הגוזל דף י״ב] רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני שנאמר וזה דבר הרוצח ואם אמרו לו אעפ״כ יקבל מהן וגרסינן עלה בירושלמי [בפרק בתרא דשבועות] הדא אמר הדין דחכי׳ בחד מיכלא ומוקרין ליה בתרי מיכלי צריך למימר בחד מיכלא לחוד אנא חכים פי׳ מיכלא כמו מגילה כלומר מסכתא [בפ׳ הגולין דף י״א] הגולה אינו יוצא חוץ לעיר מקלטו לעולם עד מות הכהן הגדול [שם] ושנינו אחד כהן הגדול המשוח בשמן המשחה ואחד מרובה בגדים ואחד העובד ואחד שעבד כל אחד מהם שמת מחזיר את הרוצח אבל משוח מלחמה אינו מחזיר מפני שהוא ככהן הדיוט:
כל ההורג בשגגה גולה ממדינה שהרג בה לערי מקלט ומצוה להגלותו, שנאמר {{פסוק|וישב בה עד מות הכהן הגדול}}. ועיקרי דברים שבמצוה זו בפרק אלו הן הגולין. ואמר במסכת יבמות פרק אחרון {{הפניה-גמ|יבמות|קכ|ב}} ובפרק מי שאחזו [דף ע׳] שאין ההורג בשוגג גולה אלא אם כן מת הנהרג מיד. אבל חבל בו בשגגה, אף על פי שאמדוהו למיתה וחלה ומת, אין זה גולה, שמא הוא קידם מיתת עצמו או הרוח נכנסה בחבורה והרגתו. ואפילו שחט בו כל שני הסימנים ועמד מעט אינו גולה על ידו. לפיכך אם לא פירכס כלל או ששחטו במקום שאין הרוח מנשבת בו כגון בית סתום של שיש הרי זה גולה וכן כל כיוצא בזה. והא דאמרינן [בפרק הנשרפין דף ע״ח והסוגיא בתוס׳ יבמות ופרק מי שאחזו דלעיל בד״ה אלא] מלמד שחובשין אותו אי מיית קטלינן ליה גלות שאני כמו שאנו מחלקין להקל בהרגו דרך עלייה.
 
משפט אחד לעניין זה לישראל לעבד ולגר תושב הוא שקבל עליו שבע מצות כך אומרים חכמים בפרק בתרא דעבודה זרה [דף ס״ד] שנ׳ והיתה לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם [בפ׳ הגולין דף ט׳] פרט לגוי שהרג את ישראל בשגגה שאין ערי מקלט קולטות (בהן) אותו. שנינו בפרק אלו הן הגולין [דף ח׳] כתוב בתורה לחטוב עצים שהיא דבר הרשות יצא האב המכה בנו לייסרו והרב הרודה תלמידו ושליח בית דין ששגג והרגו שפטורין מן הגלות.
 
עוד תניא שם [בדף י׳] בתחילה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט, ובית דין של אותה העיר שהרג בה שולחין ומביאין אותו משם, שנאמר ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם. מי שנתחייב ממיתין אותו, שנאמר ונתנו אותו ביד גואל הדם. מי שנפטר פוטרין אותו, שנאמר והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם. מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו, שנאמר והשיבו אותו העדה. כשמשיבין אותו מוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו גואל הדם בדרך אומר להם אל תנהגו בו מנהג שופכי דמים בשוגג בא מעשה לידו. רוצח בשגגה שהרגו גואל הדם חוץ לתחום עיר מקלטו פטור, שנאמר ולו אין משפט מות, ומפרש במסכת מכות [בדף דלעיל] בגואל הדם אחד ההורגו קודם שיכנס לעיר מקלטו או שהרגו בחזרתו עם ב׳ התלמידים ששומרים אותו [שם דף י״א וי״ב כל הסוגיא] נכנס לעיר מקלטו ויצא חוץ לתחומה בזדון הרי התיר עצמו למיתה ורשות לגואל הדם להורגו ואם הרגוהו כל אדם אין חייבין עליו שנא׳ אין לו דם יצא חוץ לתחום עיר מקלטו בשגגה כל ההורגו בין גואל הדם בין שאר כל אדם גולה על ידו הרגו גואל הדם בתוך תחום עיר מקלטו ה״ז נהרג עליו.
 
עוד שם [בדף י״ב] אמר רב שתי טעיות טעה יואב: שנאמר וינס יואב באהל ה׳ ויחזיק בקרנות המזבח טעה שאין קולטת אלא גגו והוא תפס בקרנותיו, טעה שאין קולטת אלא מזבח בית עולמים והוא תפס במזבח שילה. אמר אביי בהא נמי טעה: שאין קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא היה זר. ובירושלמי דהלכות רבתי [פרק הגולין ובתוספות פ׳ נגמר הדין מביאו בד״ה בשלמא דף מ״ח] ראה מורי רבינו יהודא שרבי יוחנן חולק עליו ואומר שאין שום מקום קולט אלא ערי מקלט בלבד ויואב ברח לסנהדרין כדי שירשוהו בניו.
 
[בפ׳ הגולין דף ה׳ ובפ׳ המניח דף ל״ג] שלשה מיני שגגות הן ונלמדם מסותר כותלו לאשפה בלילה והרג שאם רבים מצויים בה תמיד הוי שגגה זו פשיעה הקרובה למזיד ואינו נקלט ואם אין רבים מצויין שם כלל ה״ז קרוב לאונס ופטור מן הגלות היתה האשפה עשויה ליפנות ביום ולא בלילה ואירע שישב שם אדם בלילה ונפלה עליו אבן בשעת סתירה ומת הרי זה גולה שגגה הקרובה למזיד שאינו גולה מפני שעונו חמור אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור וכן כל הרוצחים שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהן אם הרגן גואל הדם אין להם דם ולא יהיו אלו חמורים מההורג בלא כוונה. הזורק את האבן ואחר שיצתה האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה פטור מגלות כדאיתא בפרק המניח את הכד [דף ל״ג ובפ׳ הגולין דף ח׳] שנ׳ ומצא את רעהו פרט לממציא את עצמו [שם דף ז׳] השונא שהרג בשוגג אינו נקלט שנא׳ והוא לא אויב לו חזקתו שהוא קרוב למזיד ואיזהו שונא מפרש בפרק זה בורר [דף כ״ז] כל אשר לא דיבר עמו שלשה ימים באיבה [פרק הגולין דף ז׳] הנכנס לחצר בע״ה שלא ברשות והרגו בע״ה בשגגה פטור מן הגלות שנא׳ ואשר יבא את רעהו ביער מה יער שיש לו רשות לנהרג ליכנס אף כל כיוצא בזה [שם] קצב שהיה מקצב והגביה ידו בקופיץ והחזירו לשבר העצם כדרך שקצבים עושים כל שימות בהולכה שהוא הגבהה מלפניו וירידה לאחריו אינו גולה עליו וכל שימות בחזרה שהיא הגבהה לאחריו וירידה מלפניו גולה שנאמר ויפל עליו דרך ירידה זה הכלל כל שהרג בדרך ירידה גולה שלא כדרך ירידה אינו גולה ואפי׳ בירידה שהיא צורך עלייה אינו גולה כיצד היה עולה בסולם ונשמט השליבה מתחת רגלו ונפלה והמיתה פטור מן הגלות וכן המתכוין לזרוק לצד זה והלכה לצד אחר וכן הסומא שהרג בשגגה לדברי רבי יהודא [שם דף ט׳] כל אלו פטורין מן הגלות מפני שהן קרובין לאונס [שם דף ז׳] נשמט הברזל מקתו והרג ה״ז גולה נשמט הברזל מן העץ המתבקע אינו גולה מפני שאין זה מכחו אלא מכח כחו ונמצא כמו אונס כדברי רבנן דרבי [שם ובדף ח׳].
 
[שם דף י׳] תלמיד שגלה לערי מקלט מגלין את רבו עמו שנ׳ וחי עמך עשה לו כדי שיחיה וחיי בעלי החכמה הוא התלמוד וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו [שם] [שם דף ז׳] הלוים השוכנים בערי מקלט כשימות אחד מהם אינו נקבר בעיר ולא בתוך התחום שנ׳ ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם לחיים נתנו ולא לקבורה [שם] רוצח שהרג בשגגה בעיר מקלטו גולה משכונה לשכונה וכן לוי שהרג במדינתו גולה למדינה אחרת מערי הלוים לפי שכולן קולטות כאשר יתבאר [בסימן שבסמוך] ואם הרג חוץ מערי הלוים וברח לעירו הרי זה קולטתו [שם דף י׳] אמר רבי אלעזר עיר מקלט שיש בה רוצחים אינה קולטת שנאמר ביהושע ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו ולא ששוו דבריהם לדבריו [שם] וכן עיר שאין בה זקנים אינה קולטת שנאמר זקני העיר ההיא. עוד שנינו במסכת שבועות פרק בתרא [דף מ״ז וכן בפרק הגוזל דף י״ב] רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני שנאמר וזה דבר הרוצח ואם אמרו לו אעפ״כ יקבל מהן וגרסינן עלה בירושלמי [בפרק בתרא דשבועות] הדא אמר הדין דחכי׳ בחד מיכלא ומוקרין ליה בתרי מיכלי צריך למימר בחד מיכלא לחוד אנא חכים פי׳ מיכלא כמו מגילה כלומר מסכתא.
 
[בפ׳ הגולין דף י״א] הגולה אינו יוצא חוץ לעיר מקלטו לעולם עד מות הכהן הגדול [שם] ושנינו אחד כהן הגדול המשוח בשמן המשחה ואחד מרובה בגדים ואחד העובד ואחד שעבד כל אחד מהם שמת מחזיר את הרוצח אבל משוח מלחמה אינו מחזיר מפני שהוא ככהן הדיוט.
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/סמ%22ג_עשה_עה"