ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תי: הבדלים בין גרסאות בדף

▲ומה שאמרו [שם] שהבן גולה על רציחת אביו והאב ברציחת הבן, ובמה דברים אמורים שלא בשעת לימוד, אבל בשעת לימוד והוא שוגג, שכוונתו היתה ללמדו ולהועיל לו בחכמה או באומנות פטור מגלות, וכן הרב את תלמידו כמו כן. ומה שאמרו [שם י' ע"א], שתלמיד שגלה מגלין את רבו עמו, שנאמר ([[דברים ד מב]]), ונס אל אחת מן הערים האל וחי, ודרשו זכרונם לברכה [שם], עשו לו כדי שיחיה, והחכמה תחיה את בעליה ([[קהלת ז יב]]).

▲ודין אשה ועבד ושפחה שגלו אם חייב הבעל או האב במזונותם שם, ודין רוצח שמת קודם שיגלה שמוליכין עצמותיו לשם, ודין רוצח שהרג בעיר מקלטו וכן לוי שהרג במדינתו, ודין אי זהו שונא שנאמר עליו כי באיבה הרגו, ודין מה שאמרו שכל שהרג בדרך ירידה גולה ואפילו עליה שהיא צורך ירידה, וכל שבדרך עליה אינו גולה ואפילו בירידה שהיא צורך עליה, ודין רוצח שרצו בני עיר מקלט לכבדו שחייב לומר רוצח אני, ואם אמרו אף על פי כן, מותר לקבל, ודין מזבח שקולט כמו עיר מקלט רוצח בשגגה ודוקא גגו ובמזבח בית עולמים, ודוקא כהן ועבודה בידו אבל לא אחר, ולא היו מניחין אותו שם אלא לשעה, ואחר כך מוסרין לו שומרין ומוליכין אותו לעיר מקלטו, ובמה דברים אמורים במחוייבי גלות מן הדין, אבל מי שפחד מן המלך שלא יהרגנו בהוראת שעה וברח למזבח ונסמך ואפילו הוא זר הרי זה ניצל ואין לוקחין אותו מעל המזבח לעולם, כן ראיתי שכתב הרמב"ם ז"ל [פ"ה מרוצח הל' י"ב - י"ד]. ויתר פרטיה מבוארים במסכת מכות [פרק שני].

▲ואם עברו על זה בית דין שבכל מקום ומקום ולא הגלו הרוצח בשגגה ביטלו עשה זה, וענשם גדול מאד לפי שהוא סיבה לשפיכות דמים. <קטע סוף=חינוך/>