צרי היגון: הבדלים בין גרסאות בדף

וכאשר עיניכם יראו בהקדמות קריאת הספר שם מ'''שואל''' אבהן ובר אהבן במהו"רר '''שמעון''' זצ"להה בעל מחבר ההג"הה{{הערה|אגב: הרבה קטעים הוא חותם '''שבמ"ש''', שזה לכאורה ש'אול ב'ן מ'ורינו ש'מעון}} עניני האנשים ההם תנכר, אשר לתבונתם אין חקר. וכבר היה נדפס בקרימונה לפרט צר"י טו"ב לפ"ק ובאותה שנה היה הצר"י הזה בזול ועכשיו הוא ביוקר מחמת שאין יוצא ואין בא במכר וממכרה בכן קם ואזר כגבור חלציו ה"ה האלוף כהר"ר '''זלמן לונדן''' להביאו עכשיו לדפוס כדי להוציא זול מיוקר, בזכות זה יזכה לאורה ששון ושמחה ויקר אכי"ר.

'''ש'''מעו '''א'''לי '''ו'''האזינו '''ל'''דברי אנכי הצעיר בידעי היות גבורות הנפש על הצרות. ואומץ הלב בהתחדש הקורות. מדה חמודה ומעולה. מרוח השכל אצולה. ואינה מצויה אלא ביחידים. ולא תנוח אלא בשרידים. על כן כל איש אשר ידבנו רוח לאחוז בדרך החסידים. להיות לו סגלה. מדה טובה לחלק ולנחלה. אם ככסף יבקשנה. וכמטמונים יחפשנה ימלט מפח התוגה. אשר הלב מחלה וינצל מרשת הדאגה אשר הגוף מכלה. ולכך חובר זה הספר הנותן אמרי שפר. כשיקרה לאדם אחד מן המקרים. ושבר מהשברים. ישעשע במיליו. ויקל מעליו. וע"כ נקרא שמו '''צרי היגון''' לכל בר נש טוב והגון. צרי היגון ומרפא לאנחה. בו ימצאו גיל ושמחה. לאובד ולמרי נפש אתן מנחה. כל עיף הטרדות ויגע המקרים יתור בו מנוחה. ולמען זאת הספר הזה בדברי חז"ל חזקתיו ובמשלי הפילוסופים אמצתיו. ואספתי פארי דבריהם. וקבצתי נדחי אמריהם. זער שם זער שם. כדי שלא יקוץ בו הקורא ויאשימני אשם. ע"כ אחד מעיר ושנים ממשפחה העליתי להיות לדורשיהם מזומנים. ולחוקריהם נכונים. ואתחיל בדברי הנשר הגדול החכם המופלג {{הערה|הגהה: מצאתי זה בשער שלישי מספר אגרת אגדת המתחיל הגיע אל העבד הקטן משה עבד ה' מארץ ישמעאל דקרטב"י וכו' והרמז"ל חברו למלך אחד ממלכי הערב והעתיקו החכם ר' משה בן החכם רבי שמואל אבן תיבון ז"ל שנת חמשת אלפים וארבע לבריאת עולם. שבמ"ש. {לכאורה, ש'אול ב'ן מ'ורינו ש'מעון].}} הרמב"ם זלה"ה. וזה כי מלך זמנו שלח אליו שיכתוב לו רפואה לחוליות שארעו לו וזכר בכללם כי גברה עליו הדאגה והחרדה והיה מפחד מהמות וכתב לו בזה הענין דברים אלו מקצת תשובותיו וז"ל ועתה לא תמצא מאלו ההתפעליות ר"ל התפעלות הנפש כמו הדאגה והכעס {{הערה|הגהה: כמאמר שלמה המלך ע"ה, כי כעס בחיק כסילים ינוח [קהלת ז ט].}} והיגון שירשמו רושם גדול אלא באנשים שאין להם הבנה במוסרים ותוכחת התוריות. ולא במדות הפלוסופים כנשים וכנערים המנוערים מכל חכמה והפתאים מבני אדם כי לרפיון נפשם יחרדו ויפחדו וכשתבואם תלאה מהתלאות תגדל חרדתם {{הערה|הגהה: וזה כי אין יראת השם כיראת בשר ודם. כי מי שהוא ירא משום אדם או מלך או שר, עומד תמיד בפחד ורעדה, וזה סיבת קיצור ימיו. אבל הירא מהשם, לא די שהחרדה לא תקצר ימיו, אבל תוסיף ימים. אמר שלמה: יראת ה' תוסיף ימים (משלי י'). והרשעים שאין להם יראת השם לא די שלא יאריכון ימים אבל שנות רשעים תקצרנה. וכן אף על פי שמדרך הירא ורך הלבב להוליד בנים רכי לבב כמוהו, ושלא יעשר ולא יקום חילו, כי בהיותו מפחד תמיד לא יעשה חפצו כראוי, אמר דוד: אשרי איש ירא ה' במצוותיו חפץ מאוד גבור בארץ יהיה זרעו וגו' (תהלים קי"ב). כלומר: אשריו הירא השם, כי לא תקנהו תכונת היראה ההיא רכות הלבב אלא גבורה, עד שגבור בארץ יהיה זרעו וגו'. וגם מי שהוא חפץ במצוותיו ואף על פי שיוציא הוצאות בקיום המצוות, לא יחסר הונו, כי הון ועשר בביתו וצדקתו עומדת לעד (שם קי"ב) וזה להורות כי יראת השם אינה מקצרת ואינה ממעטת הממון ולא הימים, ואינה מסבבת המקרים הרעים כיראת בשר ודם. אמר שלמה: יראת ה' לחיים ושבע ילין בל יפקד רע (משלי י"ט). רוצה לומר: יראת השם יתברך לא תסבב המוות, אבל היא לחיים. וכן אין הירא חסר כל טוב, כי שבע ילין. וכן לא יירא מהמקרים, כי לא יפקד רע; מספר העיקרים מאמר ג' פרק ל"ד. שבמ"ש.}} ופחדם ויצעקו ויבכו ויקרחו ראשיהם וימרטו לחייהם ואפשר שיגדל דאגתם ופחדם עד אשר ימותו פתאום או אחר זמן מועט לפי שיתגבר עליהם היגון. וכן בעת שישיג אחד מאלו טוב מטובות העולם תגדל שמחתו בו ויחשוב למיעוט דעתו כי השיג טוב גדול מאוד ותרבה גילתו ושמחתו ברוב תענוג מה שהשיג ויגדל צחקו עד אשר ימותו קצתם מרוב השמחה מפני שהחום הטבעי מתפזר פתאום בכל הגוף ויצא חוץ למקומו כמו שדברו בזה חכמי הטבע וסבת כל זה רפיון הנפש וסכלותה באמת הדברים.

ובאשר היגון כאב הנפש וכל מחלה שאין סבותיו ידועות אין לו רפואה, ע"כ צריך שנבאר מדת היגון וסבותיו כדי שתהיה הרפואה ידועה וקלה לעשותה. ונאמר כי היגון יהיה בעת שיאבד האדם מה שיאהב או בהמנע ממנו מה שיבקש, והנה נחקור אם אפשר שימלט מאלו הסבות איש מבני אדם, והוא שאי אפשר שישיג איש כל בקשתו ולא ינקה מאבידה מה שיחשוק ויאהב כי הקיום וההתמדה נעדרים בעולם ההווייה וההפסד אשר אנחנו בו אמנם הקיום וההתמדה נמצא בשכל רצה לומר בקנין מעלות שכליות אשר זאת היא תכלית האחרונה והיא משלמת האדם שלימות אמיתי וזה נאהב וכל קניינינו וחפצינו שיהיה לו ממנו נהיה בטוחים שלא יגזול אותם אדם ממנו לא תמשול בם יד אחד ולא נאבד אותם כי לא תשיגם תלאות ולא יקרה להם מות כי הבקשות וקנייני השכלות עומדות תמיד אינם מתנענעות ולא סר' והם מושגות ולא אובדות לעד. {{הערה| הגה"ה: כמו שדרשו רז"ל במדרש קהלת על פסוק ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו א"ר יודן א"ר איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו אלא אם אית ליה מאה בעי דיעבדון תרתי מאה ומאן דאית ליה תרתי מאה בעי דיעבדון ת' וההיא דאמר רבה בר בר חנה בריש המוכר את הספינה דף ע"ג לדידי חזי לי ההיא אקרקתא דהוה כאקרא דהגרוני' וכו' ר"ל שראה צפרדע אחת הית' כ"כ גדולה כמו כרך אחת של ששים בתים ואתא תנינא ובלעה לההיא צפרדע ואתא פושקנצא ר"ל עורב נקבה ובלעה לתנינא וסליק יתיב באילנא על ענף אחד כדרך העופות. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא אמר רב פפא בר שמואל אי לא הואי התם לא הימני, וכן ההיא אגדה סמוכה לה רבה בב"ח זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא ציפרא דהוה קאים עד קרסולי' במיא ורישיה מטי עד לרקיע, ואמרינן ליכא מיא ובעינן ליחות לאקורי נפשין ונפק בת קלא ואמר לן לא תיחותו הכא דהא שב שנין דנפלא תמן חצינא לבר נגרא ולא מטיא אארעא ולאו משום דנפישי מיא אלא משום דרדפי מיא, פי' שרצו גם הם לקרר בהמים כי סברו שאינם עמוקים ויצא בת קול שהיה שבע שנים שנפל גרון מחרש עצים ולא הגיע לתהום הקרקע ולא משום עומק הנהר אלא משום חריפות מרוצת הנהר לא היה נצלל הברזל כן גירסת הגמרא שלנו אמנם בעקידה גורס שבעין שנין שהיה שבעים שנה שנפל הגרזן כל אלו האגדות פי' בעל העקידה בפ' תולדות יצחק על התאוה והחמדה מזה העולם שהם טובות מדומות ששני חיי האדם יוצאים בעסק ה ועדיין לא יגיעו לסוף תאותם, וזה לא מפני חשיבותם וממשותם רק מפני הטירוף והבהלה אשר לאנשים אחריהם וע"ש.}} וזהו תכלית שלימות האנושי, כדברי הרמב"ם ז"ל ס"ק נ"ד ח"ג מהמורה, אמנם הקנין המורגש והאהוב המורגש והבקשות המורגשות לא יוכל האדם להצילם שלא ישיגם מקרה והפסד והם סרות וחולפות מהרה ותהיינה מכאיבות אחר שיהיו משמחות ונוסעות אחר שיהיו חונות כי אין בטבע שיהיה מה שאינו בטבע ואם נרצה בהענינים והמדות המשותפות אשר אין מהם דבר מיוחד לא דבר א' בלתי זולתו אבל הן קנין לכל אחד שתהיינה לנו מיוחדות, ומן הנפסדות שתהיינה לא נחסדות ומן הסרות וחולפות שתהיינה קיימות, א"כ נרצה מהטבע מה שאינו בטבע .