צרי היגון: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
ששון (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 2:
חברו החכם הנעלה<br />
{{קישור למחבר|שם טוב בן יוסף אבן פלקירה|שם טוב בן יוסף אבן פלקירה}}}}
*מוקלד לפי [http://hebrewbooks.org/30681 דפוס הענא תעו], ראו גם: [http://hebrewbooks.org/42983 דפוס פראג שעב]
 
כושל יקומוןיקימון מליומליך וברכים כושלותכרעות יאמץתאמץ [איוב ד ד]
 
סגולת ספר צרי היגון, להשקיט הנפש מדאבון, כטוב חמשת מיני דגן, להשביע הגוף מרעבון:
שורה 10:
חברו החכם הכולל בש"ם טו"ב ונקבר ב'''שם טוב בר יוסף פ'לאקיר.'''
 
וכאשר עיניכם יראו בהקדמות קריאת הספר שם מ'''שואל''' אבהן ונרובר אהבן במהו"רר '''שמעון''' זצ"להה בעל מחבר ההג"הה{{הערה|אגב: הרבה קטעים הוא חותם '''שבמ"ש''', שזה לכאורה ש'ואל ב'ן מ'ורינו ש'מעון}} עניני האנשים ההם תנכר, אשר לתבונתם אין חקר. וכבר היה נדפס בקרימונה לפרט צר"י טו"ב לפ"ק ובאותה שנה היה הצר"י הזה בזול ועכשיו הוא ביוקר מחמת שאין יוצא ואין בא במכר וממכרה בכן קם ואורואזר כגבור חלציו ה"ה האלוף כהר"ר '''זלמן לונדן''' להביאו עכשיו לדפוס כדי להוציא זול מיוקר, בזכות זה יזכה לאורה ששון ושמחה ויקר אכי"ר.
 
את הכל עשה יפה ב'''עתו''' לפ"ק פ"ה ק"ק '''הענא''' בבית הדפוס של האדון '''יוהאן יאקב באוסנג'''.
שורה 16:
הקדמה בעל המביא צרי היגון לדפוס
 
הנה אנכי שפל אנשים אחרי רואי שספר נחמד הלזה הצר"י אין ויגו"ן בחדרי דלתות סגור ומסוגר, אין יוצא ואין בא במכר ובממכר, יש שאין לו ואינו מוציא אם לא במתן דמי"ם הרבה ובמוע"טים משתקים אותו ונפשו עליו תאבל ביגון ואנחה בערב יאמר מי יתן בוקר, בכן אזרתי כגבור חלצי להביאו לדפוס כדי להוציא זול מיוקר, לפני עניי עמי ונשיאים יביאו נדבה בבוקר בבוקר, ואשאלה מענה מהאל העונה אותי ביום צרתי ומן האנשים אשר שפתותם חצי גבור שנונים אהבו אמת ושונאי שקר, להרחיק מעלי מי שבוא יבוא בגבולי לבל יסיג ויגרום בהזיקי כי לאו היינו דרך מדבר והפקר, והעובר דרך נח"ש עלי צור במקרה עליו יקר, ובסילוא דלא מבע דמים ידקר, והשומע לדברי חכמים יזכה לאורה שמחה ששון ויקר, והספר '''צרי היגון''' אצל כל אדם יהיה אמון, כאשרבאשר הוא מלא נופת צופים כרמוןכרימון, קול לו בהדר קול אליו כפעמון, ובארץ ציםציה וישימון, הנהו כטל חרמון, ורפואה לגוף כל חולוחולי חלמון מנחה שלוחה ודורון, לילדי הזמן בדליבעלי חרון, ראהיזכה בו דור עני ואביון, ממנו ילמדו לעשות רצון עליון, הנהו קב ונקי בתכלית הנקיון, לא יסופר שבחו עלי עשור ועלי נבל בהגיון, כל אדם יחוס עליו כחס יונה על הקיקיון, וכל ישראל ישכון בטח ושאנן. ויזכו במהרה לביאותלביאת ינון. כה עתירותעתירת '''שלמה זלמן''' במהו"רר משה רפאל זצ"ל '''לונדן'''.
 
אלה דברי פי חכם חן בעל המחבר ההג"הה שבתוך הספר צר"י היגון.
 
אם מכאוב על יגון רובע: צרי הזה עליו תהוםתהיה קובע:
כל המחלה יהיה ממך מונע: אז בריא בלי חולי גופך משתעשע:
ותרופות צר"י טו"ב כמעין נובע: שבחו לספר קצר המצע מהשתרע:
 
כאשרבאשר אדע גודל התועלת וטיבוטוב התרופה בספר הזה אשר כינהו אביו הראשון וקראו '''צרי היגון''' שמו נאה לו והוא נאה לשמו כי כן בדידי הוה עובדא בעו"ה בעת סערת הזמן וגלי טרדותיו עלי עברו ביום חציחִצֵי שדי היו עמדי אשר חמתם שתה רוחי ספר זה משמיא אלי הזדמן באףואף חכמתו עמדה לי קריתי בו גם שניתי ושלשתי היו דבריו מתוקים כדבש לפי וכמים קרים על נפש עייפה. הע?רף?העביר ממני תרעלת האנחה סמי הדאגה וארסי היגון. הצרי המעולה הזה מי יוכל למלל גבורתיוגבורותיו. ושבח סגולת מעלותיו. עצור במילי' מי יוכל ואיך אתאפק מלהודיע טבעו בעולם למה אמנע טוב מבעליו ולעבור אלאו דלא תעמוד על דם רעך. באשר היגון ואנחה רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. אחוש פן בשתיקה יקרני עיןעון ח"ו למס מרעהו חסד. אמרתי האמנם אלם צדק ידבר כי עת לעשות לה'. ולכן חצני נערתי ולא אבוש אנכי הצעיר הדל באלפי כאסתרא בלגינ'בלגינא קריא בן קי"ש יצאתי להקיש על דלתי החכמים לתור ולדרוש אחר ספר הצרי הזה היה בידי מקדמת דנא יצרו חכם אחד נקרא '''שם טוב ב"ר יוסף פ'לאקור'''. ולסיבת יסור יסרני ה' בטלטלבטלטולא דגברא דקשה בשארובשאר טרדות בעבעו"והה איירי דזוטרא מירכיס ממני שאו"ל שאלתי פי כל ודרשתי גם חקרתי אחר ספר זה בקשתי את שאהבה נפשי. יגעתי אחריו ולא מצאתיו. אלקים הכיןהבין דרכו והוא ידע את מקומו אף כליותי יעצוני לחשוב מחשבות לרקח כמוהו. אמרתי הלא מצער היאהוא ומתיותחי נפשי ואלקטה לאנא באמריםבעמרים לא מפי סופרים. כי אם מפי ספרים מנופת צוף פניני המאמרים. ומזמרת הדבורים. ידעתי גם ידעתי רבים אומרים. לנפשי אין ישועתה לו בספר זה שטיא בחד מלתא מסרך אשר כבר היה לעולמים ויפה שתיקותו מדיבורו כמו דתני ר' חייא יפה שתיקה לחכמים ק"ו לטפשים כמוני היום וכן שלמה אמר גם אויל מחריש חכם יחשב אמנם זכורני הלכה במסכ' עדיות (פ' "ה') עקביא ב"מ אמר מוטב אקרא שוטה כל ימי ולא אהיה רשע שעה אחת לפני המקום ובזה רוחי העירני לאמר קום מה לך נרדם לישב בדד ולידום. הלא גם על מנצפ"ך ותרגום א"ה נאמר שכחום וחזרו ויסדום. לכן אברך ה' אשר יעצני יתן לי עזר זכרון אחראחד לכולם יהיה תשועת נפש מיד שונא טבע המעציב אם פגע בך מנוול משכיהו למדרש זה אחד מהמקומות מחזיר מועט הכמות את המרוב'המרובות מהאיכו'מהאיכות לגודלבגודל תועלתו. אכריז כר' אלכסנדרי בפ"ק דע"ז (דף י"ט) מאן דעיבעי חיי מאן בעי חיי כנופו ואתו כולי עלמא למזבן סם חיים ספרא דא תא חזי כמאן עמא דבר עולה כמנהגו נוהג להיות כל איש שורר בביתו מחזיק בפלך מעט צרי ואבקת רוכל התעלות וסמני הרפואות אוקיר לאסיא עד דלא יצטרך ליה גם כי ספק אם לעולם יבאיבוא לידי נסיון. כ"ש כאשרבאשר נברא יש אין שלא יבא לידי היגיוןתוגיון. הן רחמני או אכזרי. שלא ימיש מתוך אהלו זה ספר הצרי. הצריך ומועיל לכל גוף ונפש. מוציא מטיט היגון ומדאבון רפש. כל קורא בו ימצא מנוחה שבת וינפש:
 
והנה אפיל תחינתי לפני כל אשר ימצא בידו זה הספר. אם בשגגה איזה דבר חסרתיו. ידינני לכף זכות וכופר. וימחול לעוני וימחלויסלח לזדוני. באשר הוספתי מכל אשר היה לפני. כי במטבע שטבע החכם בראשונה. לא שנותי ברק חרבי הכוונה. כי מי הוא חכם ויבן את זאת. לרשום בזכרון טוב הכל אות באות. כי אייקר לי תלמודייהו גם כי מצערנא לאדכורי, ואנכי בער מאיש ותושיה נדחה ממני, גם כי הספר הראשון היה מאוד קטון הערך מזה ופחות. הוספתי בפנים הרוב וכל ההגהות. והוא לבד לא היה השליש מזה. לא עשיתיו לשום חכם נביא וחוזה. רק לקטני ב"א וצעירי התלמידים כמוניהיוםכמוני היום. אמןאתן שבח לנורא ואיום. אשר לעשות אלה יעצני. ואחליואחל בעזרת יוצרי וקוני ואברך בא"י חקך למדני. אשר הראיתני צרות רבות ורעות תשוב תחייני. ומתהומות הארץ תעלני תרבה שמחתי ותשוב תנחמני. אכי"ר.
 
 
'''ש'''בח '''א'''הלל '''ו'''אומראזמר '''ל'''אל נורא הבורא כל נברא מעביר אפילה ומביא אורה. משגב בצרה. משמיע אחר מספד וקינה. קול זמרה ורינה. המוציא יצריו מאפילה ומבור הדאגה. מעלה משאול היגון והתוגה. לשמחת אור נוגה. אהודנו על כל מעשיו הנפלאים. וארוממנו על פעולתיו הנוראים. בכל מקום ופינה. דיהיב חכמתא לחכמין ומנדעא ליודעי בינה. לבחור דרך סלולה ואורח ישרה. לשמוע לדברי חכמים המגינים מכל דאגה ופחד וצרה.
 
אמר החכם מהמדות המאושרות. אשר מפז יקרות הם ממדות גבורי החכמה. ואבירי המזימה אשר לא ירעשו מרוח סערות התלאות. ולא ירגזו לקול שאון ותשואות. יהא האדם חזק ואמץ לשאת כובד צרותיו. ורחב לב להרחיב קורותיו. ולסבול עול ילדי הזמן. לא ילכד ברשת הדאגה אשר לו טמן. אמיץ לבו. ילעג לסוס האיד ולרכבו. עב התוגות לא תחשיך שמש תכונתו. יצא כזהב בבחון אש התלאות אותו. וכל המוצאת אותו לא ותפעלוהו. הימים בשמחתם לא יפתוהו. גם באנחתם לא יחלידוהו. לא ירגזוהו באבלם. לא ישמחוהו בגילם. יודע כי אחרית שמחה. יגון ואנחה. וכל גיל ליגון ישוב. ונופת הזמן לחמת עכשוב. והנפש הטהורה התמימה והברה. יצר התאוה לא טמאוה. והבלי הזמן לא השיאוה. כהבל וריק נחשב לה הפגעים ותהפוכות הזמן ללבה שעשועים. יודעת כי טבע היצורים להתחדש בהם פגעים ומקרים. ויצברו אותם חמרים חמרים. ומי האיש אשר לא נכשל ונלכד בתחבולות הזמן וכבליו. אשר ניצול ונמלט שלא עלה עליו. תלאות ומצוקות. ולא הקיפוהו שאגות וצעקות. וחיצי הזמן לא השיגוהו. ופגעי העולם לא הלאוהו. אין אחד נמלט. אשר שר הדאגה עליו לא ישלט. ע"כ האנשים אשר נאצל עליהם מרוח חכמה ועלו למרום השכל והמזימה. ובאו להיכל הדעת פנימה. וחקרו המשתרים. וירדו לעמק אמתת הדברים. לדעת תהפוכות הזמן ותולדותיו. והשכילו תוצאות ומסבותיו. וכי פעם להטוב ופעם להרע. פעם יוסיף ופעם יגרע. מעת הכירו אלה חזקו מצור ליבתיהם. ואמצו לשמור נפשותיהם. לבלתי יחרידו בבא התלאות. וירגזו בהתחדש התשואות.